הל"ה - 70 שנה של הנצחת מחלקת ההר במרחב



בימים אלה (ה' בשבט תשע"ח) מציינים 70 שנים לנפילתם של 35 לוחמים מהפלמ"ח וההגנה שעשו את דרכם לעזרת גוש עציון ולא הגיעו ליעדם. הנצחת 'מחלקת ההר', נעשתה לאורך שנים באפיקי זיכרון שונים בדרכים מגוונות, ברשימה קצרה זו נזכיר את שהיה ונספר את סיפור הזיכרון משנת תש"ח ועד תשע"ח כפי שבאים לידי ביטוי במרחב הפתוח. שבעים שנה של מפעל זיכרון עצום. ננסה להאיר פרשה זו שהפכה למיתוס וממשיכה לעבור בין הדורות בעוד פרשות אחרות ממלחמת העצמאות נשכחו מלב.

רקע קצר על דרכה של המחלקה
ביום רביעי ד' בשבט תש"ח (14 בינואר 1948) נעשה ניסיון ראשון של המחלקה להגיע לגוש. הם יצאו מסמינר בית הכרם רכובים באוטובוס במטרה להגיע לשכונת בית וגן ומשם לצאת רגלית לכיוון גוש עציון דרך רכס נווה דניאל של היום. בשלב מסוים הם ירדו מהאוטובוס שהסיע אותם והחלו ללכת רגלית לכיוון היעד. המסע השתבש משום שנשמעו יריות ממרחק וגם ההליכה היתה אטית וקשה בגלל תוואי השטח. לאחר הליכה קצרה החליט מפקד הכוח דני מס לחזור כיוון שלפי חישובים שלו לא יספיקו להגיע ליעד לפני זריחת השמש. עם חזרתם לסמינר הם התפזרו ללינה קצרה לפני היציאה השניה שהייתה הפעם מאזור הר טוב. זאת כיוון שחששו שמא התגלו ולא רצו לחזור על אותו הציר פעמיים.
ביום חמישי בשבוע, אור לה' בשבט תש"ח, (15 בינואר 1948), יצאו מהמושב הר-טוב שבמבואות ירושלים שלושים ושמונה לוחמים במסע רגלי לגוש עציון הנצור שלושה מהם שבו להר-טוב משום שאחד החיילים נקע את רגלו ועיכב את כל הקבוצה. שלושים וחמישה המשיכו בדרכם אך לא הגיעו ליעד. במוצאי שבת אור לז' בשבט (17 בינואר 1948) הגיעה הבשורה המרה; שלושים וחמש גוויות התגלו סמוך לכפר ג'בע. ביום ראשון בערב הובאו הגוויות המחוללות והמרוטשות לכפר עציון ונטמנו למחרת בבית הקברות בטקס צבאי. לראשונה ספג כוח המגן העברי מהלומה כבדה. מחלקה שלמה, עילית אנושית של היישוב היהודי בארץ ישראל, נפלה בקרב. מה עלה בגורל הלוחמים, היכן נפלו, כיצד ומדוע – איש לא נותר לספר את שעבר עליהם בשעותיהם האחרונות. המשורר איש הפלמ"ח חיים גורי כתב לזכרם את שירו הידוע "הנה מוטלות גופותינו" והכתיר אותם בתואר: "מחלקת ההר האילמת". מיתוס גבורה נקשר לראשם של הנופלים בקרב והם הוצגו כמופת ל"טוהר הנשק". במותם היו לאגדה עליה חונכו דורות של חברי תנועות הנוער ולוחמי צה"ל (י' בן יעקב, מחלקת ההר, פרשת הל"ה, מבוא).

מפעלי הנצחה לזכר הל"ה במשך שביעים שנה
בסקירה קצרה זו ננסה לשרטט תמונה של מפעלי ההנצחה במרחב לאורך השנים המזכירים את המחלקה שנפלה. במסגרת זו לא נוכל להתייחס לזיכרון הספרותי שגם הוא עשיר ומגוון.

א. בית הקברות בהר הרצל
הקבורה הקבועה נעשתה בבית הקברות בהר הרצל בכ"ה במרחשון תש"י (17 בנובמבר 1949).
העברת הגופות מבית הקברות בכפר עציון לירושלים וקבורתם בהר הרצל היתה אירוע משמעותי .
הל"ה נקברו באותו מערך שבו נקברו בכפר עציון.
ההורים היו מאוד פעילים בהנצחה במקום וביקשו בקשה שלא היתה מקובלת באותם הימים:
ההורים הקפידו על שיוך הנופלים לקבוצה; הדבר התבטא בדיון על הכיתוב במצבות בהר הרצל; על-פי ההורים נתבע הניסוח: "נפל עם הל"ה בדרך לגוש עציון". בתחילת 1951 נרשמה פנייה לדוד בן גוריון וליוסף דקל, ראש המחלקה להנצחת החיל: "לפיכך אנחנו מבקשים ממך לתת הוראה לממונים על הקמת המצבות לציין ליד הטקסט הכללי המקובל 'נפל עם הל"ה בדרך לגוש עציון'". ובדומה, "הכבוד והתואר הנעלה של כל יחיד מהם היקרותו בתוך הל"ה. לפיכך אנחנו מבקשים ממך לתת הוראה לממונים על הקמת מצבות לציין על המצבה [...] איש הל"ה".

ב. בית הקברות של הורי הל"ה (1957)
במהלך 1957 ראובן מס (אביו של דני מס, מפקד מחלקת ההר) הציע שההורים יקברו גם הם בקבוצה למול בית הקברות בהר הרצל:
דוגמה מיוחדת לאחדות המתחזקת היא המהלך שנרקם לקבורה משותפת של ההורים עצמם. בפניית הוועד להורים (1957, ללא-תאריך; ביוזמת ראובן מס), "[...] להקצות חלקה מיוחדת בבית הקברות [=הר המנוחות] להורי הל"ה, במקום הנשקף על בית הקברות הצבאי בהר הרצל".
אחיו של דני מס יונתן שנפטר בשנת תשס"ד ציווה על קיברו שיצוין שהוא אחיו של דני מהל"ה.

ג. קריאת יישוב על שם הל"ה בהרי יהודה (1949)
באותו פרק זמן, התגבש בין ההורים הרעיון להנצחה באמצעות שיום: העמדת "שם נקודה חקלאית על שם הל"ה". הצעת הקק"ל הראשונית הייתה "להקים את שם הל"ה על ראש-אל-עמר [=ראס-אבו-עמר], כשתצא לפועל התיישבותו של גוף חזק על האדמה הזאת", במרחק די גדול מבית נטיף (בסופו של דבר הוקם במקום המושב 'מבוא ביתר').

ד. קריאת הקיבוץ פל"ד [פלוגה ד' בחטיבת יפתח] על שם הל"ה (1951)
אלון שרמן ממקימי נתיב הל"ה מספר על הכיוון הכללי
"הגיע חורף 1950. אנחנו לקראת ינואר, ה בשבט – יום הזיכרון השני לנפילתם. ובעוד אנו מתלבטים, האם בכלל צריך לעשות משהו לזכר הל"ה, קיבלנו ידיעה שהמשפחות שלהם מתכוננות לבוא לביקור באזור; יקפצו אלינו. התכוננו לקבל אותן, הכנו אוכל, הפסקנו את העבודה, והם הגיעו, כולם, הורים, אחים, חברות, קהל די-גדול. העלינו אותם לגבעה שממנה ראו את גוש עציון, סיפרנו להם את מה שאנחנו ידענו, והתברר בשיחה שהם כבר יודעים פרטים רבים על מה שקרה; בעצם יותר מאתנו. כשעמדנו והתבוננו בנוף, ההורים פרצו בבכי, וזה היה ממש מזעזע. היינו רגילים לבכי, ביקרנו במשפחות שכולות של חברים (רבע מלוחמינו נפגעו בקרבות), אבל זה היה בכי מיוחד".

התלבטות בקיבוץ איך לקרוא למקום
ההתלבטות לקריאת שם המקום עולה מתוך אחד העלונים של הקיבוץ משנות החמישים
"במשרדים נכבדים שבעיר, הולך ונכתב תיק קטן וצעיר, ודין ודברים על דפיו ירשם, בענין עדין אשר שמו השם, שמע שמעו כי נקודה צעירה, פי בקיאים וגדולים בגלוי ממירה, ובמקום שם היסטורי עברי שנקבע, בשם ערבי בחר דוקא [...], כי אפשר לחרוז את השם בית נטיף, עם מקום מלבב שנקרא תל-אביב, עם תקופה נפלאה ששמה אביב, עם עונה מתוקה והיא הקטיף, (זה שייך עד מאד גם לנוף מסביב), ואפשר והרחיק עד למשק יציב, ולצרף זאת גם לאיכות ולטיב, ואולי גם לחרוז יפה – התקציב, [...] לעומת זאת השם המסכן בית נטף, מתחרז עם מילה ריקה כמו קצף, עם מרגש לא רצוי המכונה עצב, עם מושג לא מצוי במשקנו – קצב, ואולי עם אלף, ואולי גם עם כסף [...]".  



קביעת שם הקיבוץ על שם הל"ה (1951)
"ביום השנה השלישי לנפילת הל"ה התכנסו הורי וקרובי הל"ה, לטקס קריאת היישוב על שם הל"ה על רמת ההר המשקיפה על כל הסביבה. על עמק האלה מזה, ועל הרי חברון וגוש עציון מזה. הישוב נקרא 'נתיב הלמד הא'. בחדר האוכל החדש נתקיימה אזכרה רבת רושם. על תמונות הל"ה התנוססה כתובת 'בנתיב הענות הולכת הפדות'".

ה. מילוי השטח
בשנים שלאחר קריאת שם הקיבוץ התחיל האזור להתמלא בזיכרון הל"ה.
1. תצפית וחורשה – ערכו תצפיות מאזור המזרחי של היישוב שצפה לעבר הר חברון שם גם ניטעה חורשה עם 35 עצי ברוש.
2. אנדרטה (1955) - ב-1955 ונוספה אנדרטה שעוצבה על-ידי האדריכל יעקב פינקרפלד אחיה של אנדה פינקרפלד; אכן, ראיה נוספת להובלה של תהליך הזיכרון על-ידי 'משפחת הנופלים'. הקיבוץ עצמו לא היה מעורב רשמית בבניית האנדרטה. סכום הכסף שנדרש סך 2500 לירות ישראליות נתפס כגדול ונאסף מתרומות ההורים (מכתב הוועד 5.8.53).
"פשטותה של האנדרטה - "'יש האומרים כי היה צורך להקים אנדרטה יותר מפוארת מאשר זו לזכר הל"ה שנפלו בעמק האלה [...] אך אנו איננו גורסים כך; הם היו בנים פשוטים, ואנדרטה פשוטה וצנועה הלמת אותם; יתר על כן: לא באבן יונצחו, אלא בעמלכם ושמירתכם במקום הזה, חברי קיבוץ נתיב הל"ה, שהוא האנדרטה החיה הטובה והנאה ביותר'".
3. בית תרבות (1955) – במקביל לאנדרטה הוקם בקיבוץ בית תרבות על שלביו השונים. שהיה יקר ומיוחד באותם הימים.
4. יער הל"ה (1958) – במהלך 1958 היתה פניה ליוסף ויץ מראשי הקק"ל לנטיעת חורשת עצים על שם הל"ה וזה בוצע במהירות באזור נתיב הל"ה.
5. האנדרטה החדשה (2003) - בשנת 2003 יזם ועד בני המשפחות, והוביל אורי קושניר, הקמה של אנדרטה נוספת שאותה פיסל יוסי בראל. היא מוצבת בסמוך לאנדרטה הצנועה שבפתח היישוב; צורתה מתבססת על 35 עמודי בטון הניצבים בשורה ויוצרים דימוי של כביש סדוק ובקוע, סמל לדרכם של הל"ה שנקטעה בעודה באיבה.

ו. מחנה הל"ה (1951) מקום חשוב בתוכניות ההנצחה של ההורים היה מחנה צבאי, 'מחנה סטף', לא הרחק מעין-כרם. היוזמה להנציחם שם התחילה מוקדם. המחנה הוגדר כ"מחנה צבאי חדש", ונחנך מעט אחרי יום הזיכרון השלישי (25 בינואר 1951).
"בה"א בשבט תשי"א (ינואר 1951) (9.1.1959). יום השנה לנפילת הל"ה חנך הרמטכ"ל דאז, רב  אלוף יגאל ידין, מחנה צבאי על שם הל"ה. המחנה נקרא קודם 'סטאף'. השתתפו באי כוח הצבא, הממשלה, הורי הל"ה ואורחים רבים. בבית התרבות של המחנה הוקם חדר זיכרון נאה  והונח היסוד לספריה מעולה. ההורים העמידו את עצמם לרשות הספריה ואספו מאות ספרים למטרה זו. [...] היינו מאוד מעוניינים לדעת מה גורלו של המחנה, אם עדיין השם 'מחנה' קיים, ומה גורלה של הספריה ומה גורלו של חדר הזיכרון".

ז. הר טוב (1953) – במהלך שנת 1953 יצאו ועד הורי הל"ה להר טוב על מנת ליסד אכסניית נוער לזכרם במקום בשיתוף אגודת אכסניית הנוער. דבר שלא יצא לפועל בסופו של דבר.
ח. גבעת הקרב (1968) – לאחר מלחמת ששת הימים (ביוזמתו של יהושע כהן, איש שדה בוקר וממיסדי בית ספר שדה כפר עציון) וזיהוי אזור הקרב האחרון  החלה מסורת של עליה לגבעת הקרב ומסעות שממשיכות עד עצם היום הזה.
ט. מסלול סיור בעקבות הל"ה (1998) - לקראת חמישים שנה לנפילתם, ובמסגרת אירועי היובל למדינת ישראל, יזמו בית-ספר שדה כפר עציון, קק"ל והדור החדש של בני המשפחות, את 'מסלול הל"ה', הקושר נקודות משמעותיות במסעם. תוכננו שלטים נושאי הסברים המאפשרים סיור עצמאי או בהדרכה מצומצמת (על הכיתוב הופקד אריה יצחקי.
י. שמות רחובות – שמות רחובות בערים וישובים שונים, ירושלים, חיפה, אלון שבות אפרת וכו'

יא. בית הקברות בהר הרצל תשע"ח (2018)– אתר שממשיכה להתקיים בו המסורת של יום ההנצחה ב ה' בשבט.

הר הרצל תשע"ח (2018)
מי שחפץ להבין את עוצמת ההנצחה 70 שנה אחרי נפילת הל"ה, היה צריך היה להשתתף בטקס ההנצחה הממלכתית בהר הרצל בסמוך לקבריהם של ה 35 בה' בשבט תשע"ח.
בטקס נכחו כ 200 איש שכללו בני משפחה, חיילים, תלמידים וסתם מתעניינים. טקס שבו נכחו אישי ציבור: נשיא המדינה ראובן ריבלין, השר לעניני סביבה וירושלים, זאב אלקין, האלופים (לשעבר) צבי זמיר ועמוס חורב שהיו מפקדים בפלמ"ח וחלק מהנופלים היו פקודיהם, מח"ט עציון כיום, משפחתו של דני מס, משפחת קושניר ועוד.
הנשיא ריבלין בדיבורו הדגיש את המחלקה המשמעותי ואת חלקן של הנשים הלוחמות בגוש עציון והפיכתם לסמל חשוב כסמני דרך.
השר אלקין הדגיש גם הוא את המחלקה האיכותית שהיו בה נופלים עם פוטנציאל גדול בעולם המחקר, המדע והצבא. אלקין הדגיש את תרומתם של הל"ה לביצור ההתיישבות מדרום לירושלים ובעצם את חיזוקה של העיר עליה הגנו הלוחמים בגוש עציון ושבזכותם אנחנו נמצאים כאן כיום ולשגשוג המשמעותי של 22 ישובי גוש עציון כיום.
השיר שכתב חיים גורי בשעות שלאחר נפילת המחלקה (בהיותו בשליחות בחו"ל באותם הימים) "הנה מוטלות גופותיינו" הוקרא והייתה התייחסות להקשר העמוק של הדברים.
פרופ' מרים בן פרץ אלמנתו של יוסף קופלר מהל"ה נשאה דברים וסיפרה על השעות האחרונות שהיתה עימם לפני יציאתם בדרכם האחרונה.

זיכרון בטקס הנחת הזרים בהר הרצל
את הטקס הרשמי חתם שלב הנחת הזרים מהם ניתן היה ללמוד מי ומי לוקחים חלק בהנצחה כיום: צה"ל, ממשלת ישראל, משרד הביטחון, משפחות הל"ה, הפלמ"ח, המועצה האזורית גוש עציון, משטרת ישראל, אגף של"ח וידיעת הארץ, בני ובנות מצווה קיבוץ נתיב הל"ה.
הנחת הזרים ממחישה יותר מכל מי הם הזוכרים והמנציחים כיום, עוצמת העברת המסר החינוכי-ערכי ממשיכה מגופים הממוסדים הצבאיים והאזרחיים. כל אחד בדרכו שלו. ילדי קיבוץ נתיב הל"ה עם פרויקט בר-בת מצווה, של"ח עם צעדות רבות משתתפים בנתיב ההולכים, אנשי הפלמ"ח וההנצחה שלהם, המועצה האזורית גוש עציון עם מחלקת תיירות פעילה ועוד.
שבעים שנה של פעילות זיכרון שמצמיחה ומעצימה את המיתוס של מחלקת ההר ושל ההתיישבות היהודית בהר חברון מאז הקמת המדינה.

יום הזיכרון ה- 70 לנפילת הל"ה - בהר הרצל זרי הנצחה | צילום: יוסי שפנייר


להרחבה:
ישראל רוזנסון ויוסי שפנייר, בנתיב הענות הולכת הפדות: הנצחת הל"ה בנתיב הל"ה, קתדרה, 162 (תשע"ז), עמ' 150-119.

___________________________________________________________________

יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 18 בינואר 2018

תגובות

המאמרים הנקראים ביותר

בית הכנסת האשכנזי בפסגת זאב מרכז – ציוני דרך

ארץ הצבאים – בפסגת זאב

70 שנים לנפילת השישה עשר

המהנדס דוד סֵקֶלי ופועלו בתקופת מלחמת העצמאות

60 שנה לפעולת שומרון (קלקליה) ורחוב – ירמיהו ('ירמי') ברדנוב

שתי גבעות ומנזר בדרומה של ירושלים גבעת המטוס, גבעת הארבעה ומנזר מר אליאס שבדרום ירושלים

חורבת עדסה – יישוב חקלאי מהתקופה הביזנטנית בפסגת זאב מרכז

בית הכנסת 'משכן יצחק' בנוסח צפון אפריקה בפסגת זאב מרכז

אורי בן-ארי לדרכו של אדם, מפקד ומנהיג | יוסי שפנייר וישראל רוזנסון

ענייני פורים ואביב בפסגת זאב