ענייני זיכרון ביום הזיכרון ויום העצמאות - 70 שנה להקמת המדינה
בימים אלה אנחנו מציינים שבעים שנה להקמת
המדינה, בארץ בכלל ובשכונת פסגת זאב וסביבתה בפרט. בפינה הפעם ארצה לשתף אתכם
בחויות שלי מיום הזיכרון ויום העצמאות בעניינים הקשורים לשכונה והקשרם ל70 שנה
להקמת המדינה שציינו ביום עצמאות זה.
טקס זיכרון לחללי סיירת דוכיפת
כבכל שנה, גם השנה התקיים ביום הזיכרון טקס
מאוד מרשים שריכז שבט זוהר של הצופים באנדרטה לחללי סיירת דוכיפת הממוקמת בפסגת
זאב מרכז בגן הארכאולוגי שברחוב השיריונאי. הטקס כדרכו היה מאורגן ונישאו בו דברים
על ידי דוברים שונים, היו קטעי הקראה ושירה ואף חולק שירון כדי לעזור בשירה
המשותפת. זהו ללא ספק מפעל חינוכי ערכי חשוב ומבורך שמתקיים שנים רבות ומקשר את
חברי הצופים עם חיילי הסיירת ותושבי השכונה. פרויקט שראוי להתגאות בו, כפי שאומרים
בטקס השאת המשואות: "לתפארת מדינת ישראל".
תולדות ההנצחה של הסיירת באזור
תולדות ההנצחה של סיירת דוכיפת בשכונה הפכה
מסורת רבת שנים. בוגרי שבט כפיר של הצופים בנווה יעקב החלו בכך. הם אלה שיזמו שלט
הנצחה המתאר את תולדות האנדרטה של הסיירת מהימים שהיה לרגלי תל אל-פול ועד לימים
שעבר לגן הזיכרון בפסגת זאב. שלט המקשר בין עדת הצופים לדורותיהם לחיילי סיירת
דוכיפת. שלט מעוצב (ראו צילום) המחבר בין הצופים ויוזמת האימוץ שלהם למשפחות סיירת
דוכיפת. להלן השורות שנכתבו בשלט:
אנדרטת סיירת דוכיפת – עבר הווה ועתיד
צופי שבט כפיר בנווה יעקב התוודעו לאנדרטת
סיירת דוכיפת בשנת 1980.
מקומה הראשוני של האנדרטה היה למרגלות תל
אל-פול בנקודה המשקיפה על המקום בו לחמה הסיירת במלחמת ששת הימים. האנדרטה לזכר
הנופלים במלחמה הוקמה על ידי לוחמי הסיירת מיד לאחר המלחמה, מאבני בזלת שהובאו
מרמת הגולן.
צופי שבט כפיר החליטו לנקות ולטפח, ניקו
וטיפחו את האנדרטה המבודדת ששיני הזמן נתנו בה את אותותיהם. הם יצרו קשר עם
המשפחות השכולות והלוחמים של סיירת דוכיפת ויחד איתם יצרו מסורת של טקס במקום.
ביום הזיכרון לחללי צה"ל.
עם בנייתה של שכונת פסגת זאב – הועתקה
האנדרטה למיקומה היום.
עם סגירת השבט הצופים כפיר בנווה יעקב
הועברה המסורת לשבט זוהר בפסגת זאב, המקיים את טקס הזיכרון בכבוד רב בכל שנה.
הסיפור שלפנינו התחיל במורשת מפוארת של
הצעירים שתרמו את מיטב שנותיהם בשירות ולחימה בסיירת דוכיפת. שחלקם לצערנו לא חזרו
מהקרב. אך הסיפור אינו מסתיים שם. אלא ממשיך בסיפורם של צעירים ירושלמים שהחליטו
לשמר את זכר הנופלים ואת מורשתם שנה אחר שנה.
חיילי סיירת דוכיפת וממשיכיהם בתנועת הנוער
הם אות ומופת לנוער ישראלי במיטבו.
חזק ואמץ.
בטקס התברר שבין פעילי עמותת הסיירת יש המתנגדים
למיקום השלט המדובר בסמוך לשלטי ההסבר שיזמו חברי הסיירת. כתושב פסגת זאב שענייני
הנצחה וזיכרון וענייני השכונה מאוד חשובים לו כתבתי מכתב לחברי העמותה שישקלו
להשאיר את השלט של הצופים במקומו דבר שרק יחזק את המודעות והקשר שלהם למקום.
את המכתב שלי לעמותה אני מביא בזה
לחברי עמותת סיירת דוכיפת, הנידון: "שלט
המחלוקת"
כותב מכתב זה הינו תושב פסגת זאב זה עשרים וחמש שנים. תושב שעוסק
בחינוך וידיעת ארץ ישראל ומנסה להנחיל את מורשת האזור לתושבי השכונה.
במשך שנים אני מגיע לאזכרה לחללי הסיירת ששבט זוהר של הצופים מרכז
ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בשותפות עימכם. הטקס מרשים (לפעמים קצת ארוך בחום
היום) ומקשר את תושבי פסגת זאב עם חיילי הסיירת והוא בהחלט נקודת ציון משמעותית
בזיכרון העבר בשכונה תוך קישור עם חללי הסיירת לדורותיהם.
מרשימה גם ההתמדה שלכם חברי הסיירת והעמותה שעושה רבות לזכר החברים
שנפלו כאן לפני למעלה מחמישים שנה. בשנה שעברה הצבתם שלטי הסבר המספרים את תולדות
הסיירת. הם צנועים מתומצתים, נאים ומעבירים את המורשת החשובה שלכם למבקרים במקום.
לא פעם בביקוריי הרבים בגבעה אני נפגש עם מטיילים שלומדים ונזכרים אגב עיון
בשלטים.
השנה, שנת השבעים למדינה יזמו בוגרי תנועת הצופים שלט הסבר המספר את
תולדות סיפור ההנצחה של הסיירת על שלביו השונים באזור, שלט שנכתב מתוך רצון לשמור
על מורשת ההנצחה שהוא חשוב לעדת הצופים (ולדעתי גם לכם). השלט נעשה בסגנון עיצובי
דומה לשלטים שהוצבו לפני שנה.
הבנתי בשיחה עם כמה מחברי הסיירת שנתגלעה מחלוקת באשר לשלט של הצופים
ומיקומו.
אני מבקש להציג את דעתי כתושב שעוסק שנים בחינוך והנחלת המורשת וכאחד
שהמקום חשוב לו מאוד.
הצבת השלט על ידי הצופים (שאגב, אין לי שום קשר עם אף אחד מהם) מעידה
לדעתי על אכפתיות וקשר למורשת למקום. הרעיון שלהם, בעיני הוא, הוא יוזמה ראויה
להערכה והוקרה רבה. הצבת השלט בסמיכות לשלטים שלכם מעידה על החשיבות שהם רואים
לקשר איתכם. מיקום השלט במקום אחר שלא במכלול שלכם עשויה לפגוע במרקם המשותף.
נכון, הצופים נזכרים בשלטים שלכם במשפט
קצר, כמו כן הקפדתם (נכונה) שלא לאזכר אישית אף אחד מהסיירת באף אחד מהשלטים בתרומה
לפיתוח המקום.
הצדק עם הטוענים שאין לערב בשילוט יוזמות אישיות שאין להן סוף ועשויים
לפגום ברוח ההנצחה הכללי.
בשלט של הצופים הסיפור אחר, כאן מדובר בשלט של ממשיכי הדרך, שלט
שמעביר לצופים את המורשת שלהם בהנצחה הנסמכת אליכם, הם החוליה הבאה בשרשרת שתמשיך
את המורשת שאנחנו כבר לא נספר אותה.
השלט שלהם נותן זוית היסטורית-חינוכית חשובה של ההנצחה של הסיירת.
קריאתי לכם חברי סיירת דוכיפת יקרים נהגו כאן בחכמה כדי לשמר את
המורשת שלכם. שלט המורשת של הצופים היא המורשת המפוארת של כולכם, תשאירו אותה
בסמיכות אליכם, הם חבריי הסיירת הבאים, אולי לא כלוחמים אבל בודאי כחולמים ומעבירי
הלפיד לדור הבא.
בהערכה רבה
שנת השבעים למדינת ישראל
יוסי שפנייר – פסגת זאב
 |
| סיירת דוכיפת - שלט של הצופים | צילום: יוסי שפנייר |
הנצחת שיירת עטרות בשם של רחוב בסמוך
לשכונת רמת שלמה
את סיפור שיירת עטרות הבאתי כאן לפני
כחודשיים בסמוך ליום האירוע בי"ג באדר תשע"ח (28 בפברואר 2018). נשוב ונזכיר
כאן עיקרי דברים.
י"ג באדר ב' תש"ח (22 במרץ 1948) - שיירת עטרות
אירוע שיירת עטרות התרחש על
הציר המרכזי בין ירושלים לנווה יעקב באזור הכפר שועפאט של היום מתחת לגבעה המכונה
גבעת שאול או תל אל-פול. במהלך החודשים האחרונים שלפני הקמת המדינה, החיים בנווה
יעקב לא היו פשוטים כלל ועיקר. במקום שהו מספר משפחות מצומצם ללא קשר רצוף עם
ירושלים, הורגש היטב חוסר מזון וציוד לחיי יום יום. ביום שני י"א באדר ב'
תש"ח (22 במרץ 1948) הגיעו בשעת הצהרים שתי מכוניות עם משמר ועמדו ברחבת
הכפר, מספר תושבים עלו על אחת המכוניות מתוך מטרה להגיע לירושלים ולקנות מוצרים
לקראת חג הפורים הממשמש ובא ולחזור לנווה יעקב.
יומיים לאחר מכן (ביום רביעי י"ג באדר ב), מספר תושבים מנווה
יעקב ועטרות התקבצו למקום הכינוס בירושלים לקראת חזרה לנווה יעקב. התור לחזור
בשיירה לנווה יעקב ועטרות היה ארוך. רבים רצו להצטרף לשיירה כדי לחזור הביתה לקראת
החג. השיירה בפיקודו של כרמי אייזנברג, יצאה לדרכה לכיוון צפון נתקלה במחסומים
ובירי כבד. השיירה שכללה שני כלי רכב נתקעה בדרכה באזור שועפאט, וארבעה עשר מנוסעיה נהרגו. ערביים מן הסביבה
התנפלו על השיירה הרגו חלק מנוסעיה ושדדו מכל הבא ליד, כך עולה מן הדיווחים
והתחקירים של ההגנה וכן מדיווח של ג'ון בגוט גלאב ממפקדי הלגיון הערבי שנכח במקום
וניסה לעצור את האש שכוונה לשיירה.
טקס הסרת הלוט משלט הרחוב שיירת עטרות
לאחר חודשים של דיונים בנושא הוחלט על
הנצחת השיירה בשם של רחוב בועדת שמות רחובות בעירייה שהיושבת בראשה סגנית ראש העיר,
יעל ענתבי. יחד חשבנו שהנכון ביותר יהיה לקבוע את שם הרחוב המנציח בסביבות הגבעה
הצרפתית שם התרחש האסון. ואומנם ברוח זו התקבלה ההחלטה על שם הרחוב שמנציח את
השיירה באזור הגבעה הצרפתית.
ביום העצמאות בסיור המסורתי של תושבי
השכונה, החלטנו להתמקד כצפוי בנושאים הקשורים לשבעים שנה לעצמאותנו. אחד הנושאים
כמובן קשור לשיירת עטרות שעשתה את דרכה לעטרות ונווה יעקב אך לא הגיע אליהם.
החלטנו לערוך מעין טקס הסרת לוט מהשלט של
שם הרחוב שהוצב שם בערב יום העצמאות.
 |
| שם רחוב שיירת עטרות - כרמי גילון וכרמי מוסק - חנוכת שם רחוב יום העצמאות | צילום: יוסי שפנייר |
כרמי גדול וכרמי קטן בטקס ההנצחה
לשיירה המדוברת שנסעה כאמור לכיוון עטרות
ונווה יעקב היה מפקד בשם כרמי אייזנברג. כרמי בן למשפחה ארץ ישראלית שורשית היה
בין ארבעה עשר ההרוגים והוא נטמן בבית העלמין בהר הרצל. משפחתו של כרמי שפעלה רבות
בענייני התיישבות הציונית בארץ ישראל (עליהם נפרט בעתיד), הנציחה את זכרו וקראה
לשני ילדים בשם כרמי. כרמי אחד הוא כרמי מוסק עו"ד במקצועו המתגורר באזור
ומכונה 'כרמי הקטן' כיוון שהוא צעיר לבן דודו כרמי גילון (ראש השב"כ לשעבר),
המכונה 'כרמי הגדול'. שניהם הגיעו ונכחו בטקס (ראו תמונה) וסיפרו מעט על הקשר
המשפחתי שלהם עם כרמי מפקד השיירה בתש"ח. הסרת הלוט משם הרחוב סגר מעגל חשוב
הקשור לאזור ועל הגנה על צפון ירושלים לפני שבעים שנה תוך קישור משפחתי של המפקד
וצאצאי משפחתו.
הנה כי כן, שתי סיפורים של הנצחה בפסגת זאב
וסביבתה. בשתי המקרים הקשר עם לוחמים שפעלו ונפלו באזור בתש"ח ובמלחמת ששת
הימים וקישור עם ממשיכי הדרך של הלוחמים, תנועת נוער ומשפחה. אירועים שיש חשיבות
רבה להזכירם במיוחד בתקופה זו כדי להעביר את המסר החינוכי-ערכי לדורות הבאים.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 18 באפריל 2018
תגובות
הוסף רשומת תגובה