ט"ו בשבט בהתיישבות סביב לירושלים לפני הקמת המדינה


ט"ו הוא החג המשמעותי ביותר המסמל מכל החגים האחרים את הקשר לארץ ולאדמתה. בעצם פעולת הנטיעה מרגיש הנוטע את רגבי האדמה הרטובים, באמצע החורף, את החיבור שבין השתיל הרך לבין האדמה. כך בהתיישבות העירונית בו היו יוצאים תלמידים ומורים בימי שבט לנטיעות שהיה בהם ערך חינוכי-ערכי וקשר עם הארץ. בהתיישבות החקלאית הקשר היה חזק שבעתיים בו החקלאי מחזק את הקשר קיים ממילא. בשורות הבאות נביא מספר תיאורי נטיעה מראשית ההתיישבות סביב לירושלים.

נטיעות ט"ו בשבט מצפון לירושלים
ט"ו בשבט כחג המציין את הקשר בין המתיישב לאדמתו התבסס בארץ ישראל בימי העליות הראשונות ובא לידי ביטוי ביציאה ונטיעה. כך היו גם הדברים בכפר העברי בנווה יעקב. במספר מקורות אנחנו מוצאים שאומנם תלמידי בית הספר יצאו ונטעו וכנראה שהתווספו אליהם גם תלמידים שהגיעו מירושלים.

חג האילנות בנוה יעקב (ט"ו בשבט תרפ"ה 1925)
"ביום ט"ו שבט יום חג האילנות נערכו טיולים למושב "נוה יעקב", שעל אדמת הכפר העברי, חניכי מוסד בית יתומים ציון בלוית מנהל המוסד הרב בלומנטל, המורים והגבאים של המוסד באו אל המושב בבוקר. החניכים הסתדרו בחצי גורן עגולה על בור המושב ומקהלת המוסד, תחת הנהלת החזן מר ריבלין שרה שירת "שלום עליכם". חברי ועד הכפר-העברי קבלו את פניהם בברכת ברוכים הבאים ויו"ר החברה מר ד"נ ברינקר נאם לפניהם נאום ברכה מעניני דיומא, והזמינם בשם הועד לסיור במושב. אחר כך נערך טקס חלוקת פירות לחניכים, ושני חניכים נאמו נאומים יפים בקשר עם חג האילנות והישוב הכפרי החדש בנוה יעקב. אחרי שהחניכים בלו שעות אחדות בטיול וסיור המושב ובשירים שונים סדרה לפניהם ארוחת צהרים על אחד המגרשים תחת כפת השמים וחברי קבוצת רמב"ן, הקבוצה החקלאית של המזרחי הצעיר בנוה יעקב כבדו אותם בתה, בינתים הגיעו אל הכפר קבוצת המטילים השניה. כתות אחדות מתלמידי ת"ת [=תלמוד תורה] בלוית מורם. המקהלה של חניכי בית היתומים ציון קבלו את פניהם בשירת ברוכים הבאים בנאום תודה על ידי מנהל המוסד הרב א"י בלומנטל לועד המושב ובהמנון הלאומי נפרדו חניכי המוסד מעל המקום. במשך כל היום המה המושב מקבוצות מטילים שונים.
בערב סודרה נטיעת עצים. הרב בלומטל ומר שמישלוביץ נתכבדו ע"י הועד בנטיעת שני העצים הראשונים; העצים ניטעו על יד הצריף של קבוצת רמב"ן" (התור שנה חמישית גליון 13 י"ט בשבט תרפ"ה, עמ' 15).



נטיעות ט"ו בשבט תש"ח
תיאור אחר של נטיעות במושב היה בתנאים אחרים לגמרי. נטיעות שנעשו תחת אוירה של ימי מלחמה ומאורעות סביב ליישוב. הפעם הנטיעות אינן בליוי של אורחים אלה הם נטיעות שנערכו על ידי בית הספר במקום עם מנהל המוסד מר פנחס גולדווסר. הדברים הובאו בסקירה של הפעילות המושב בימי המתיחות של מלחמת העצמאות עם כל הקושי של הימים תוך הסתכלות על העתיד המיוחל כפי שבאים הדברים בנבואתו של ירמיהו על האזור:
"בט"ו בשבט תש"ח נערכה גם חגיגה של נטיעת עצים ע"י ילדי בית הספר בראשות המורה מר פנחס גולדווסר ובהנהלת מר ק. [קרל] סלומן ורעיתו (קרל סלומון ורעייתו יהודית הגיעו ליישוב בשנת 1936 והיו מוזיקאים. קרל שימש מנהל אגף המוזיקה בקול ירושלים [לימים קול ישראל] יהודית שמשה מורה למוזיקה בבית הספר במקום) שהדריכו את הילדים בזמרה, בדקלום ובמנגינות חלילים. החגיגה נערכה בשדה פתוח כשמראשי ההרים המקיפים את נוה יעקב אפשר היה לראות את אנשי הכנופיות האורבים לנוה יעקב. ראש הכפר מר דב נתן ברינקר אשר פתח את החגיגה הכיר בתמהון ובמבוכה של התושבים ובעיקר של הילדים החוגגים. היתכן לערוך חגיגה ולנטוע בשעה שהכפר מוקף מכל עבריו והמצור מתחזק מים ליום? ובפנותו אל הילדים הראה להם בידו את הכפר "ענתא" שבדרומית מזרחית להכפר, הוא ענתות של הנביא ירמיהו וספר להם על דבר ה' אשר היה אל ירמיהו לאמור: הנה חנמאל בן שלום דודך בא אליך לאמור קנה לך את שדי אשר בענתות. וכל פרטי הדברים בקשר עם הקניה הזאת כמסופר בירמיהו פרק ל"ב ודברי ירמיהו לאחר הפעולה בתפלתו לה': הנה הסוללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה...ואתה אמרת אלי קנה לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים...ויהי דבר ה' אל ירמיהו לאמור הנה אני ה' אלוהי כל בשר הממני יפלא דבר? וגם אנחנו – אמר הנואם – צריכים להיות בטוחים בה' אשר ממנו לא יפלא דבר כי עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת" ועוד נזכה לבנות ולנטוע גם בנוה יעקב הגובלת עם ענתות של ירמיהו (הדברים נכתבו על ידי חברי הועד של נווה יעקב כדו"ח על מצב היישוב ותושביו שנתיים לאחר פינוי המקום. הכפר העברי נוה יעקב, מכתב לחברים, בעלי בתים, ובעלי מגרשים ותושבים בנוה יעקב, ירושלים תש"י, עמ' 5).

נטיעות ט"ו בשבט מדרום לירושלים
נטיעות גם התקיימו מדרום לירושלים באזור גוש עציון. באותם נימים היו בו ארבעה משקים צעירים (כפר עציון, משואות יצחק, רבדים ועין צורים). גם בתקופה קשה זו של מי תש"ח עת המצור הלך והתגבר חשבו שם על קיום המנהג של הנטיעות. תקופה זו היתה קשה שבעתיים משום שהיה זה שלושה שבועות לאחר שפינו את הנשים והילדים מהמקום והנטיעות התבצעו בלעדיהם.

נטיעות בכפר עציון (ט"ו בשבט תש"ח 1948)
אחר הצהריים התאספו חברי הקבוצה ליד שער המשק לשם נטיעת חורשה לזכר נ"א הקדושים שנפלו בהגנת הגוש. הנטיעה התחילה בקריאת תפילת הנטיעה המסורתית. בשתילת הברושים הראשונים נתכבדו החברים העולים החדשים, שזו להם הפעם הראשונה בה זכו לנטוע בארץ. חבר העלה את זכר הקדושים שנפלו בהגנת הגוש ובדרכים. הוקראה מגילת הנטיעה שחוברה לפני ארבע שנים על ידי שלום קרניאל הי"ד, בה נאמר:
"הגענו הלום כדי לבנות ולנטוע ולהכות שורשים בהרי יהודה....העצים האלה שאנו נטועים היום לסמל יהיו לנו, סמל דרכנו כחלוצי האומה, אות ברית עם אדמת המולדת... נשבענו: לא ננוח ולא נשקוט עד כי נגול את חרפת השממה מעל פני ההרים ועד כי נכסה אותם במעטה עצי פרי ועצי יער אשר ירננו את שירת התחייה".
שירת התקווה הידהדה בין ההרים. היא ביטאה את הרצון החזק ואת האמונה, שהרי חברון ייושבו והחרבות תבנינה.
בשעה שצילצל הפעמון, התאספו החברים במקום שנקבע. הסתכלתי על פני חבריי והבעתם ענתה בהם, שהפליגו במחשבתם לעבר ילדיהם שכל שנה הם היו מסייעים בידם לנטוע.
כל חבר הרים שתיל ונטעוֹ לזכר אחד הנופלים. אני נטעתי לזכרו של משה פ', שנהרג בעומדנו יחד בשמירה. חיינו יחד ויחד יצאנו לשמירה, אך הוא לא שב. והוא מת בזרועותיי.
לזכרו נטעתי עץ. יהי זכרו ברוך.
אחד החברים ביטא את הרגשת כולנו בדברי ההערכה הבאים:
"חברינו לא ביקשו להיות גיבורים. הם ביקשו להפוך מדבר לגן עדן, למען ישראל. הם באו הלום מתוך כוונות של שלום ויצירה וללא מחשבות של רצח והשמדה. אלו שמתו בדרך קיוו שמקומנו יהיה לגן פורח ולא לעמק עכור..." (גוש עציון במלחמתו, ירושלים תשס"ט, עמ' 178-177).

נטיעות ט"ו בשבט ממערב לירושלים (1943)
ממערב לירושלים היו קיימים ערב הקמת המדינה שני קיבוצים קריית ענבים ומעלה החמישה קיבוצים אלה התקיימו בצימצום ובקושי רב. ט"ו בשבט למרות הקושי נחוג בשמחה רבה ובנטיעות מסורתיות. בין שני המשקים ניטע יער החייל.
יער החייל
יער החייל הוא יער שניטע לזכר החללים היהודים שלחמו במלחמת העולם השנייה באירופה. היער נטע לאורך שלוחה בין קריית ענבים למעלה החמישה.
הנטיעות הראשונות התבצעו בט"ו בשבט תש"ג (1943) תוך ראיית הקשר שבין הנטיעה לתקומת העם בארצו.
על הרציונאל והיוזמה שהיתה של קבוצות של חיילים שאספו כספים להנצחת חבריהם שנפלו ניתן ללמוד ממסמך שהפיץ הקק"ל: "ביום ה', ט"ו בשבט  [תש"ג], יערך בקרית-ענבים טכס הנטיעה של "יער החייל", הוא היער הראשון של הקרן הקיימת שינטע בתרומותיהם של החיילים העברים. היזמה למפעל זה יצאה מפלוגה 6 בגדוד העברי, שאספה סכום כסף ניכר לשם נטיעת חורשה על שם הפלוגה ב"יער החייל", אליה הצטרפו פלוגות אחרות של חיל הרגלים, שנתכוונו לתת ביטוי לקשר בין החייל לבין גאולת אדמת המולדת. החיילים תרמו לקק"ל סכום של כמה מאות לירות כדי נטיעת חורשה אחת ויותר. ואין זו אלא התחלה למפעל יעור גדול שמרכזו בהרי קריית ענבים [...]".
בעיתונות ניתן פירסום למבצע נטיעות זה: "יער החייל והילד, היער הראשון על שם החייל העברי יינטע השנה בט"ו בשבט במעלה החמישה, במעמד משלחות מיחדות הצבא העבריות וקצינהן, ראשי הישוב והקרן הקיימת. יינטעו העצים הראשונים על הגדוד השני, אשר תרם סכום של שלוש מאות לירות לנטיעת חורשה של אלף עץ[...].
נטיעת היער לוותה בסמליות רבה והתרוממות רוח בפרסום גדול בעיתונות ובין השאר השוו את הנטיעות להריסת חומות הגיטו.

הנה כי כן, נטיעות ט"ו בשבט סביב לירושלים היו נטיעות משמעותיות וסימליות במידה רבה. הסימליות היתה קשורה בחזון של החזרה לארץ ישראל והשתרשות בה. בעצם ימי המאבק לקראת הקמת המדינה העצימה את הקשר בין האדם לארץ והניתוק מהגלות.

יער המגינים - תעודת נטיעה של קקל | מקור: הארכיון הציוני


___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 9 בפברואר 2017


תגובות

המאמרים הנקראים ביותר

בית הכנסת האשכנזי בפסגת זאב מרכז – ציוני דרך

ארץ הצבאים – בפסגת זאב

70 שנים לנפילת השישה עשר

המהנדס דוד סֵקֶלי ופועלו בתקופת מלחמת העצמאות

60 שנה לפעולת שומרון (קלקליה) ורחוב – ירמיהו ('ירמי') ברדנוב

שתי גבעות ומנזר בדרומה של ירושלים גבעת המטוס, גבעת הארבעה ומנזר מר אליאס שבדרום ירושלים

חורבת עדסה – יישוב חקלאי מהתקופה הביזנטנית בפסגת זאב מרכז

בית הכנסת 'משכן יצחק' בנוסח צפון אפריקה בפסגת זאב מרכז

אורי בן-ארי לדרכו של אדם, מפקד ומנהיג | יוסי שפנייר וישראל רוזנסון

ענייני פורים ואביב בפסגת זאב