הרב קוק והיישובים נווה יעקב ועטרות בתקופת המנדט



הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1935-1865) היה מעורב רבות בהתיישבות בארץ בכלל וגם בצפון ירושלים היו לו מהלכים במהלך ימי המנדט. במסגרת המחקר שנערך על ההתיישבות בנווה יעקב ועטרות שלפני הקמת המדינה בימי המנדט בארץ הגיעו לידיעתי מסמכים חדשים על פועלו של הרב קוק בנושאים הקשורים באזור. מעורבותו בנעשה ביישובים היה בהקשרים הלכתיים ומתוך רצון עמוק להצלחת ההתיישבות מההיבט הציוני תוך רצון של איחוד עם ישראל בשעה של חזרה לארץ וביסוס ההתיישבות המתחדשת אחרי תקופת הגלות. הנושאים בהם עסק במקום הם מגוונים ובמיוחד התייחס לייצור החלב שהיה אחד הענפים המרכזיים במשקים אלה.

הרב קוק ביפו, בירושלים ורב ראשי
הרב קוק החל את דרכו בארץ כרב קהילת יפו שפנתה אליו בבקשה לכהן כרבה של הקהילה. הוא ראה בכך אתגר כיוון שהוא שאף תמיד לעלות לארץ ישראל וזה היה עבורו זרז לעשות מעשה. הוא נענה בחיוב לקריאת אנשי יפו, הוא הגיע אליה בכ"ח באייר תרס"ד (1904).
בתור רבם של המושבות שעסקו בחקלאות הוא נידרש לעסוק בנושאי הלכה וחקלאות שונים בינהם כמובן נושא השמיטה ודרך קיומה בצורה מייטבית.
לאחר מלחמת העולם הראשונה בחודש אלול תרע"ט (1919), הוכתר כרבה של ירושלים. בשנת תרפ"א (1921) נוסדה הרבנות הראשית והוא נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי. בתרפ"ג (1923), יסד את הישיבה המרכזית העולמית שלימים תקרא ישיבת מרכז הרב.
הרב עסק בתחומים רבים וביניהם גם היה בקשר עם נקודות יישוב שונות שהעלו בפניו שאלות ובעיות ביניהם התכתבויות הקשורות בכפר נווה יעקב ועטרות.
מתוך התכתובת של הרב נראה שהכיר את התנאים הבסיסים בהם התמודדו התושבים בראשית הדרך, כמקום מרוחק ממרכז עירוני, בסמוך לדרך הראשית לרמאללה, ללא מקורות מים זמינים, ישובים שביקשו לשמור על חיים בתנאים לא פשוטים.

'הכפר העברי'  נווה יעקב
בח' בתמוז תרפ"ד (1924) הונחה אבן פינה להקמת ישוב עברי בצפונה של ירושלים בתוככי ישובים ערביים בידי אגודת 'הכפר העברי' מיסודה של הסתדרות "המזרחי הצעיר הארצ-ישראלי". הרעיון להתיישבות על ידי גוף זה התפתח משום שלאחר מלחמת העולם הראשונה רבו קבוצות של צעירים שעזבו את הארץ בגלל בעיות כלכליות ואחרות. כדי לעצור את התופעה החליטו במזרחי הצעיר לתת לצעירים אתגר התיישבותי, אחד מן האתגרים היה להקים ישוב במקום מרוחק במקום שיקרא נווה יעקב (על שם רבי יצחק יעקב ריינס מייסד המזרחי). היישוב ידע ימים קשים וימים של רווחה, אך ללא ספק התנאים באותם השנים לא היו פשוטים כפי שניתן לראות גם מחילופי המכתבים בהם היה מעורב הרב קוק.

הראיה בהתחלת הבניה בכפר העברי נוה יעקב | צילום: ארכיון הרב קוק

בקשה לעזרה להקמת מקווה (תרפ"ז – 1927)
בכל יישוב השומר על אורח חיים דתי חייב להימצא מקווה טהרה, כך גם 'בכפר העברי' בנווה יעקב. בגלל המצב הכלכלי הגרוע בארץ בכלל ושל יושבי המקום בפרט יצאו התושבים בבקשה לעזרה כדי שיוכלו לעמוד בהוצאות בניית מקווה. ועד המקום בהנהלת:  דב, נתן ברינקר והרב יצחק אורנשטיין פרסמו מכתב שכתב  הרב קוק הקורא לתמוך בבנית המקווה משנת תרפ"ז (1927):
"בכל לשון חבה אבקש את נדיבי עם ה' יראים ושלמים לחזק את ידי העמלים לשם שמים לשכלל את בנין בית הטבילה במושבה החדשה כפר עברי "נוה יעקב, שתל"י [שתהילה לד' יתברך] עולה היא כפורחת, בע"ה [בעזרת ד'] בקדושת היהדות כתורה וכמצווה, ואין ידם עדיין משגת לגמור בכח עצמם את בניין ביה"ט (בית הטבילה], כגון אלה חובה קדושה להשתתף במצווה קבועה לדורות זו והנני בזה חותם בברכה לכל המשתתפים בקדושת הזמן הזה, ויראו מהרה בטוב ה' בארץ חיים בישועת עולמים כנה"י [כנפשם היפה] ונפש מברכם באהבה הבעה"ח [הבא על החתום].
ה' מח' [מרחשון] פ"ז [תרפ"ז], פעה"ק [פה עיר הקודש] ירושלים
הק' אברהם יצחק ה"ק [הכהן קוק]

שימוש במקווה ממימי קרח (תרפ"ז – 1927)
מבנה המקווה תוכנן, אבל עוד לפני היות המבנה נשאלו שאלות לגבי מקור המים שיזין את המקווה. באחת מתשובות הרב קוק שהופנתה אליו על ידי הרב יעקב וואכטיפויגל, רבה הראשון של נווה יעקב, משנת תרפ"ז (1927) הוא עונה לעניין שימוש במי קרח לצורך מקווה: "...ואזלינן בתר רובא דרובא דרבוותא (הולכים אחרי הרוב) המתירין בפשיטות. ונכון הדבר לעשות ...על ידי המשכה, כגון להניח הקרח סמוך להמקווה, באופן שכשימסו יזחלו המים למקווה ובכהי גוונא (וכגון זה) הלא יש לנו דעות המכשירין  בשאיבה שהמשיכוה כולה...ובכהי גוונא ודאי יש לומר אין ספק מוציא מידי ודאי, במקום צורך ודחק..." (אברהם יצחק הכהן קוק, דעת כהן, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"ג, סעיף צז, עמ' ר).
מבלי להיכנס לפרטים ההלכתיים המורכבים הנזכרים נציין שתשובת הרב לשאלה האים וכיצד ניתן להשתמש במים שקפאו למלא את המקווה, הוא עונה שמותר בתנאים הקיימים בנווה יעקב להשתמש במי קרח והפשרתם על מנת למלא את צרכי המקווה. ימי הקרה בהם קיים קרח ושלג בהרי יהודה אינם רבים, אולם על רקע המצוקה הגדולה במים, הרב אפשר לעשות שימוש גם במקור זה בשעת הדחק. 

הרב יצחק לוי מגייס את הרב קוק לעזרת ההתיישבות תרפ"ט (1929)
הרב יצחק לוי שהיה רבה של נווה יעקב לאחר הרב וואכטיפוגל ומראשוני המתיישבים בכפר העברי. לקראת הקונגרס הציוני הט"ז שהתקיים בציריך בשנת 1929 פנה הרב יצחק לוי אל הרב קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל באותם הימים וביקש ממנו לעזור בגיוס משאבים לטובת ההתיישבות בנווה יעקב. הרב קוק שראה כמובן בחיוב רב את ההתיישבות במקום כתב מכתב להנהלת הקונגרס ושטח בפניה את בקשתו לתמיכה של אלף לירות ארץ ישראליות.
על מנת להבין את חשיבות הפניה נזכיר שהקונגרס הציוני היה המוסד העליון של התנועה הציונית. דיוני הקונגרס הציוני היו מקום מפגש של כל הארגונים והגופים הציוניים לצורך קבלת החלטות בנושאים העומדים על סדר יומה של התנועה הציונית. צירי הקונגרס הציוני נבחרו מהקהילות היהודיות הפזורות ברחבי תבל, ושימשו כחברי הגוף הייצוגי הנבחר של העם היהודי. הם בחרו את חברי ההנהלה הציונית ואת הוועד הפועל הציוני המתכנס מדי שנה.

מכתב הרב קוק לכינוס של המזרחי העולמי תרפ"ט (1929)
הרב קוק בעצה עם הנהלת הישוב נווה יעקב כותב מכתב להתכנסות של הועד הפועל של המזרחי באותם שעות בקריאה מחודשת לתמיכה משמעותית ולחזק את ידי המתיישבים במקום על מנת שהיישוב יחזיק מעמד ולא יעזב.

ב"ה, יום י"ח לחודש תמוז תרפ"ט
לכבוד הכנסייה המזרחית העולמית
שלום רב,
אתכבד בזה להעיר את לבבם הטהור, לעשות צעד ממשי, לאמץ את ידי אחים היקרים ביום המזרחי הצעיר אשר באורח פלא יסדו את הכפר העברי נווה יעקב. על שם מייסד המזרחי הגר"י ריינוס ז"ל, ואנחנו יודעים את יקרת נפשם של אחים אלה, ואת טהרת שאיפותיהם לכונן לנו נקודה מיוסדת על טהרת הקודש. מקום מוכשר לקליטתם של כל האידיאלים הקדושים, שליבנו הוגה להם כבוד ויקר ממעמקי לב ונפש. נקודה שתהיה פורחת בארץ אבות על ידי עבודה נאמנה, ושכולה תהיה מעוטרת באש דת. בזוהר תורה ואור מצווה, ברוח חפץ טהור. לבסס יסוד יישובי, במרץ לאומי חי, הנובע ממבוע התורה, ומקודש בגדולת קדוש ישראל. ואחים אלה, אשר ממש נפלאות הראו בהקימם את הבניין הזה, את הכפר הנהדר הזה, המשוכלל במראהו הנאווה ומפואר במראהו ואווירו הרענן, שראוי להיות לנו לברכה בארץ. הינם כעת נלחצים רק בשביל מחסור של סכום פעוט של ערך אלף לא"י, שבהימצאו להם תשיג ידם בע"ה לבסס מצבם ולפתח את היישוב הנאה הזה, על ידי משק כפרי הגון. חזקה היא תקוותי שתתאמצו אחיי היקרים להוציאו אל הפועל, את המבוקש הצודק של אחינו האהובים הללו, שמפעלם הוא תפארת לכולנו, ולעזור להם במוקדם לבוא לביסוס מצבם, לאימוץ ידיהם, בבניין המושבה היקרה הזאת ושכלולה. מרב ביטחוני במרצכם הנאמן לטובת הכפר הנכבד והגדול הזה, ותקוותי החזקה בע"ה, שתוציאו את החפץ היקר הזה אל הפועל, הנני חותם בברכת אהבה נאמנה, בציפיית ישועת ד' על עמו, ועל קום נחלתם, לחזק את ידיהם אמונה. ולברכם בכל טוב מהר הקודש מירושלים כנה, ונפש נאמן לרוחם. החותם ברגשי כבוד, ידידות מאוד עמוקים.

הק' אברהם יצחק הכהן קוק
(ארכיון בית הרב קוק, מסמך א' 224)


עטרות ומשק החלב שלו
המושב עטרות שנוסד בשנת 1919 והתבסס כ 10 ק"מ צפונית לירושלים התמודד עם קשיים לא מעטים בשנים אלה. הענף הכלכלי המרכזי שלו היה ענף החלב.
דניאל צימר  שהיה אחד מהמתיישבים הוותיקים בעטרות וגם כתב חוברת צנועה על תולדות המקום (ד' צימר, עטרות, תנועת המושבים והארגונים, תל אביב תש"ז, עמ' 26-25), מציין את הגעתן של הפרות ההולנדיות לעטרות והפיכת הענף לענף משקי משמעותי ביותר. שמם של הפרות ההולנדיות בעטרות יצא למרחק  ורבו ההזמנות לחלבן. כשהגיעו הפרות ההולנדיות לעטרות הן לא נהנו מאותם תנאים שהיה להם בארץ מוצאם והם נאלצו להסתגל למזון מרוכז ממחסן ההספקה ולחציר שהגיע מארצות שונות. הענף של יצור החלב ידע עליות ומורדות לאורך השנים וישנם תכתובות בין גורמי ההנהגה השונים בדבר כדאיות הענף באזור זה (ר' דנון, עטרות מושב ראשון בהרי יהודה, ירושלים תשס"ז, עמ' 65-64). סה"כ היו בעטרות 174 פרות בינהן 37 עגלות. בסופו של דבר תנובת החלב בעטרות הגיעה לשיא בשנת 1939 כשכל הרפתות יחד הגיעו לתפוקה של 735,800 ליטר בשנה, תנובת החלב לפרה הגיע לכדי 5250 ליטר בשנה בעוד שבקריית ענבים השכנה הגיעו ל 4900 ליטר. טיב החלב היה משובח ואחוז השומן שבו גבוה יחסית לרפתות אחרות (דנון, שם, עמ' 76; 66).  הרפתות גם נכנסו לפולקלור המקומי וסיפורים רבים היו על מעשיות הקשורות לרפת ולפרות (שבתי לוזנסקי, תרנ"ו-כ"ז, תל אביב, תש"ז, עמ' 69-67).


עטרות - חצר עם פרות במושב | צילום: ארכיון למורשת עטרות

הרב קוק והחלב של עטרות - ערב חג הפסח תרפ"ה (1925)
בספר אורח משפט העוסק בתשובות ההלכות שולחן-ערוך בהקשר לפסח מובאת התייחסותו להזנת הפרות בעטרות כדי לאפשר שימוש בחלב המשווק משם בחג הפסח.
ב"ה עה"ק [עיר הקודש] ירושלים תובב"א [תיבנה ותיקונן במברה בימינו אמן], י"ב ניסן תרפ"ה [1925]
אחינו היקרים בקבוצת עטרות, שלו'.
בהיתי מתעניין במצבם של כל העובדים על אדמת הקודש ועסוקים בבניינה, הנני מתכבד להודיע לכם שהינכם צריכים להגעיל את כל הכלים שנשתמשתם בהם כל ימות השנה, כדי שהחלב שלכם יהיה כשר לפסח. ההגעלה תהי' ע"פ השגחת בני תורה, שהנני מייעד לזה את הר' יואל חיים לאזינסקי ואת ר' מרדכי מיזעס החונים במקומכם.
את הפרות תכלכלו כל ימות הפסח בדברים שאינם של חמץ כמו תפוחי אדמה או סובין של קטניות או רקיקי שומשום, רק לא מיני דגן רטובים, כסובין של חיטים ושל שעורים וכיוצא בהן, ועוד מינים פרטיים אשר הודעתי למר לאזינסקי.
אקווה שבזה יקנו הלקוחות שלכם ברצון את החלב גם בימי הפסח הבע"ל [הבא עלינו לטובה]. ואברככם בברכת החג והתחייה והעבודה, אחיכם המצפה אשרכם בארץ חמדתנו.
(אורח משפט, תשובות בהלכות שולחן ערוך אורח חיים וחושן משפט, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ט, סימן קג עמ' קיג).

מהמקורות המוצגים כאן עולה השתקפות מזווית אחרת של ההתיישבות מצפון לירושלים עד תש"ח. התנאים הלא קלים עמהם התמודדו המתיישבים עולה גם בצד ההלכתי-תורני תוך מבט על התייחסות של הרב קוק למתיישבים וחיי היום יום שלהם באזור לפני כ 90 שנה.

תודות
לרב ארי שבט מהארכיון של בית הרב קוק על העידכונים השונים שהעביר לידי וכן לדניאל רבינוף מהארכיון של מוסד הרב קוק שעזר באיתור חומרים חשובים.

 ___________________________________________________________________

יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 30 בנובמבר 2017



תגובות

המאמרים הנקראים ביותר

בית הכנסת האשכנזי בפסגת זאב מרכז – ציוני דרך

ארץ הצבאים – בפסגת זאב

70 שנים לנפילת השישה עשר

המהנדס דוד סֵקֶלי ופועלו בתקופת מלחמת העצמאות

60 שנה לפעולת שומרון (קלקליה) ורחוב – ירמיהו ('ירמי') ברדנוב

שתי גבעות ומנזר בדרומה של ירושלים גבעת המטוס, גבעת הארבעה ומנזר מר אליאס שבדרום ירושלים

חורבת עדסה – יישוב חקלאי מהתקופה הביזנטנית בפסגת זאב מרכז

בית הכנסת 'משכן יצחק' בנוסח צפון אפריקה בפסגת זאב מרכז

אורי בן-ארי לדרכו של אדם, מפקד ומנהיג | יוסי שפנייר וישראל רוזנסון

ענייני פורים ואביב בפסגת זאב