בדרך שכם – לאורך הדרך מהגבעה הצרפתית לאזור מעלה לבונה | חלק א'


בימים אלה ערכתי סדר בין הדברים שלי ומצאתי דברים שכתבתי לפני כשלושים שנה בזמן שרכזתי את בית ספר שדה בעפרה. בין הדפים (עדיין לא היו קבצים) שלי מצאתי דף מסלול שכתבתי על האתרים בדרך בין ירושלים לשכם לאורך כביש מספר 60 הישן. מקומות שבחלקם אנחנו לא עוברים כיום באזור רמאללה. בשורות הבאות נציין את האתרים בין הגבעה הצרפתית לאזור שדה התעופה עטרות שבימים שכתבתי את הדברים היה שדה תעופה פעיל. לא עדכנתי דברים שהשתנו מאז כדי לשמור על ניחוח העבר.

בדרך שכם - עמוד הפותח של התדפיס

הקדמה
הדרך מירושלים לשכם היא קטע מדרך "גב ההר" ההיסטורית. תוואי כביש דרך שכם של היום חופף לדרך הקדומה ברוב המקרים, אך יש סטיות קלות מן הדרך, שאותן נזכיר.
דרך זו נוחה לנסיעה. היא עוברת על קו פרשת המים בחלק מן הדרך – ובחלק אחר בערוצי נחלים ובעמקים רחבים. לנוסע בה כמעט אין צורך לעלות במעלה הרים או במורדות תלולים.
דרך זו היא חלק מ"דרך האבות" שבין חברון לעמקי צפון השומרון, וכפי שהדברים מובאים במקרא, הרי שיוסף אשר נשלח על ידי אביו מחברון לשכם לראות את אחיו, לא מן המנע שעבר בתוואי שאנו מדברים בו: "ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ושלחך אליהם... וישלחהו מעמק חברון ויבוא שכמה" (בראשית ל"ז 13, 14).
למרות חשיבותה של דרך זו, שמוצאה סמוך לחומת העיר העתיקה בשער שכם, התעכבה סלילתה זמן רב. ההוראה לסלילת הכביש ניתנה בשנות השבעים של המאה ה-19, אולם חל עיכוב בסלילה, וזו לא יצאה לפועל. הסיבה לאי סלילת דרך זו היתה מצד גורמים מוסלמיים. על כך מספר אברהם שמואל הירשברג, יהודי רוסי ששהה בארץ בשנים 1900-1899:
"...סיפרו לי בירושלים, כי גברת אחת אנגליה חפצה לעשות על הוצאותיה [על חשבונה] דרך כבושה מירושלים לשכם, אומרים לזכר בנה המת אשר היה שמו יוסף, כשם הצדיק יוסף הקבור בשכם, ותשתדל לקבל רישיון הממשלה על זה, וידיחנה הפחה אל הקאדי (ראש השופטים), וזה אל המופתי (ראש הדת), והאחרון סירב לתת את הסכמתו על הרישיון. הנימוק לסירובו זה היה: אלמלא רצה הקב"ה בדרך כבושה, לא גבב עפר ואבנים במקומות האלה דווקא, עכשיו הננו רואים כי כך גזרה חוכמתו העליונה ואין הרשות בידי קיבוצי חומר כמונו לבוא אחריה ולבטלה".
(מתוך: אברהם שמואל הירשברג, בארץ המזרח, עמ' 498).
עיקר סלילת הכביש נעשתה בראשית המאה ה-20. על העבודה במקום פיקח מפקח ארמני, שהובא מאיסטנבול.
הדרך נסללה בשלבים. בתחילה נסלל הקטע מירושלים לאל-בירה, בשלב מאוחר יותר (1904) הותקן הקטע מאל-בירה לכפר סנג'יל, ובמשך השנים שלאחר מכן הוכשר הקטע האחרון עד שכם.
הדרך, טרם סלילתה בתוואי של היום, מתוארת מפי נוסעת שעברה במקום בשנות החמישים של המאה ה-19:
"את הדרך מבירה ליברוד עברנו במשך שש שעות – בארץ משעממת וחסר ייחוד – וביברוד נחנו כמה שעות. לפנינו עדיין ארבע שעות רכיבה לשכם, בה נעשה את הלילה.
זר היה מתקשה לתפוס עד כמה גרועות הדרכים, ובתחילה היה מתייאש לעבור בהן ברגל או ברכיבה. לעתים קרובות הדרך במעלה גבעה ובמורדות עמק עברה על גבי סלעים רבים; הייתי מופתעת מאוד למראה כוחם וזריזותם של סוסינו המסכנים, שהוכיחו תושייה בבחירת סלע שטוח שעליו יכלו להניח רגליהם בבטחה בטפסם מאבן לאבן. לעתים עברנו לוחות אבן חלקים, שהיו מסוכנים עבור הסוסים. במקומות אלה הובילה אותנו הדרך מעל תהומות מפחידים, שלמראם חשתי חולשה. קראתי הרבה על דרכים אלה והייתי מוכנה לקראתן; אולם המציאות עלתה על כל דמיון. כל שיכול התייר לעשות הוא לבטוח בהשגחה העליונה, למסור עצמו בידי הגורל ולסמוך על זריזות סוסו".
(Meidam Adah Fiper, Visit to the Holy Land, Egypt Italy Ward and loris, 3rd ed., 1857, p. 146)
התרגום לעברית על פי טבע וארץ כט/1, עמ' 48).

חשיבותו של ציר תנועה זה, כפי שראינו, באה לידי ביטוי בכל התקופות. בתוואי הדרך נערך הקרב הראשון של יהודה המכבי נגד הצבא הסלווקי בשנת 166 לפנה"ס. לא ידוע בדיוק אתר הקרב, אולם ידוע, שמנהיג הצבא הסלווקי יצא משומרון (סבסטיה) לכיוון יהודה, ובנקודה מסוימת יהודה מכה בו ומנצח. ייתכן שתיאור קרב זה, המוזכר בספר מכבים א' ג', 12-10, הוא מוואדי חרמיה, בערך במחצית הדרך בין ירושלים לשכם.
כיום דרך זו היא היחידה המקשרת את אזור ירושלים עם שכם בגב ההר, ולכן רבה בה מאוד התנועה.
את סיורנו נתחיל בשכונה הצפונית של ירושלים – הגבעה הצרפתית.

צומת הגבעה הצרפתית - בשנת 1988 - מבט צפונה | צילום: יוסי שפנייר

הגבעה הצרפתית
שכונה בחלק הצפוני של ירושלים. השכונה ממוקמת על שלוחת הר הצופים והר הזיתים – בחלק המערבי שלה. השכונה והגבעה נקראים כך, כיוון שחלק מהגבעה היה שייך לנזירים צרפתיים מהמנזר סנט-אנה בעיר העתיקה.
בגבעה אסטרטגית זו התבצרו במלחמת ששת הימים חיילי הלגיון הירדני, וממנה הפגיזו את ירושלים ושכונותיה. כדי לשתק אש זו, הפציץ חיל האוויר את הגבעה ושיתק את מקור הירי. אזור זה נכבש בידי חטיבת הראל במהלך הקרבות, ב-6 ביוני 1967.
שכונת הגבעה הצרפתית החלה להיבנות בשנת 1969, והיא מיועדת לכ-2000 יחידות דיור. כשפנינו לכיוון צפון, נתקדם קילומטר וחצי ונראה ממזרח (ימין) את יעדנו הבא – גבעת שאול.

גבעת שאול (תל אל-פול)
מימין לדרך הראשית בולטת גבעה. על פסגתה נוכל להבחין בשלד של בניין שלא הושלם. זהו המבנה שהיה אמור להיות ארמונו של חוסיין, מלך ירדן. הוא החל בבניית ארמון מפואר בנקודה זו בשנת 1965, אך מלחמת ששת הימים קטעה את הבנייה. בסמוך לפסגה נבנתה בריכת מים גדולה, המשמשת את השכונה פסגת זאב. נעזוב את הרכב ונטפס לכיוון הפסגה, ממנה יש תצפית מרהיבה על הנוף סביב: שכונות ירושלים בדרום; כפרי ספר המדבר ומדבר יהודה במזרח; בצפון נוכל להבחין ברמאללה, אל-בירה, ובאופק סוגר ההר הגבוה ביותר בשומרון – הר בעל חצור; במערב נבחין ביישוב רמות ומעליו, וקצת צפונה, נבי סמואל.
הגבעה נקראת בפי הערבים תל אל-פול, שפירושה גבעת הפול. לגבעת שאול היסטוריה מעניינת, הבאה לידי ביטוי במקורות ובממצא הארכיאולוגי. במקרא מכונה גבעת שאול "הגבעה" (שופטים כ', 5). הבעה אשר לבנימין (שופטים י"ט, 14) על שום שהיא כלולה בתחום שבט בנימין, ועוד.
בתקופת ההתנחלות היתה הגבעה עיר מרכזית של שבט בנימין, מהיותה שוכנת על הדרך הראשית המובילה מארץ יהודה לאפרים. עירם של בני בנימין נהרסת לאחר מעשה פילגש בגבעה (שופטים י"ט – כ'). עם כניסת הפלישתים לארץ, הופכת הגבעה למקום מושבו של חיל מצב פלישתי.
בתקופת המלוכה יושב שאול במקום זה, כאן ביתו, והגבעה נקראת על שמו: "וילך שמואל הרמתה, ושאול עלה אל ביתו גבעת שאול" (שמואל א' ט"ו, 34).
גבעת שאול נזכרת במסע סנחריב מלך אשור לירושלים (ישעיהו י', 29).
בשנות העשרים (1923) ערך הארכיאולוג אולברייט חפירות בגבעה ומצא בה ממצאים מתקופת ההתנחלות, השופטים וימי מלכות שאול, מלכי יהודה ותקופת בית שני. בין הממצאים היתה גם פינת מבנה, שמתוך שחזורה מתקבלת מצודה מתקופת המלוכה.
חוקרים שונים מתנגדים לדעתו של אולברייט בדבר שחזור המצודה. כיום לא ניתן לראות שרידים אלה, ואפשר רק לבקר בשרידי ארמונו של חוסיין.
גבעת שאול נכבשה מידי כוחות הלגיון הירדני בבוקר ה-6 ביוני 1967. את תיאור הכיבוש מביא עוזי נרקיס, שהיה אז אלוף פיקוד המרכז:
"תל אל-פול נכבש. בניגוד לתחזיות, כמעט שלא היתה התנגדות על התל. מתוך בית, למרגלותיו, נפתחה אש על הטנקים המסתערים, אולם שני פגזים מכוונים היטב שיתקוה. הכוח שטף ועבר לדרכו.
בעקבות הטנקים דהרו גם הזחל"מים של פלוגה ט'. המ"פ, עוזי רוזן, תפס עם אנשיו את שלדו של ארמון חוסיין. רק שתי מחלקות היו עמו עתה, כי השלישית "נתקעה" אי שם ליד נבי סמואל. המבנה הגדול היה ריק מאדם. המ"פ, ארכיטקט צעיר, הביט סביבו והתפעל:
'הייתי רוצה לבלות כאן זמן מה', אמר למפקדו, אהרון, שהגיע מיד אחריו. "יש כאן כמה רעיונות ארכיטקטוניים מעניינים...".
'עוזי, אין זמן!' השיב אהרון. אני מבטיח לך סיור בארמון, אבל אחרי המלחמה...'."
(מתוך: עוזי נרקיס, אחת ירושלים, עמ' 206).

מהגבעה נרד חזרה לרכב, נסיעה של קילומטר צפונה תוביל אותנו ליעדנו הבא – נווה יעקב.

נווה יעקב
לפני הרמזורים המורים על הכניסה ליישוב נווה יעקב, שוכן ממזרח לכביש (מצד ימין) בסיס צבאי. זהו האתר בו נבנה היישוב נווה יעקב בשנת 1924 כמושבה חקלאית. היישוב נווה יעקב נקרא כך על שמו של הרב יעקב ריינס, שהיה ממנהיגי התנועה הציונית הדתית.
כשחיפשו מקום בו ירכשו קרקע לבניית המושבה, עמדו בפני המחפשים כמה אילוצים. על כך מסופר:
"הוטל על הוועד הזמני לצאת לתור קרקעות ולבוא בדברים עם סוחרי קרקעות, והוראות ניתנו:
א.     שלא להרחיק יותר ממהלך שעה ברגל מן העיר (ירושלים).
ב.      לְבַכֵּר קירבה לדרך ולכביש.
ג.      עד כמה שאפשר קירבה למעיין.
המכוניות טרם היו נפוצות בארץ, וחשבו שיהא צורך ללכת ברגל או לנסוע בעגלה ובקרון, ולכן טוב שהמרחק לא יהיה גדול. מהלך שעה אפשר לעמוד בו, וקירבת דרך וכביש חשובה גם להולכי רגל וגם לנסיעה בעגלה ובקרון, ואת צרת המים בירושלים ידעו החברים היטב ולזה באה ההוראה השלישית, קירבת מעיין".
(מתוך: הכפר העברי נווה יעקב, עמ' 9-8)

בראשית ההתיישבות עסקו התושבים בגידול צאן ומכירת החלב לתושבי ירושלים. היישוב סבל מאוד מהניתוק מן העיר, ואף עמד במצור.
בשנות השלושים מנה המקום 126 תושבי.
במהלך מבצע "יבוסי", בין ה-22 ל-24 באפריל 1948, נעשו ניסיונות ליצור קשר עם היישוב כדי להקל מעליו את המצור, אך ללא הצלחה.
בגלל בעיות הניתוק והקרבות מסביב ליישוב, נאלצו המתיישבים לעזוב את המקום. אל המקום, שהיה יישוב כפרי, נכנס הלגיון הירדני והפך אותו לבסיס צבאי. במהלך מלחמת ששת הימים חזר המקום לידיים עבריות והפך להיות בסיס של צה"ל. בסמוך לבסיס נווה יעקב הוקמה, לאחר מלחמת ששת הימים, שכונה חדשה בשם נווה יעקב.
השכונה מונה כ-14,000 תושבים בכ-4,000 דירות. בעבר עברה דרך הגישה היחידה ליישוב דרך כביש "גב ההר" לאורכו אני נוסעים. כיוון שהכביש מוקף בבנייה ערבית (היישוב שועפט) נפרצה דרך חדשה ממזרח, שמטרתה לחבר את היישוב נווה יעקב עם פסגת זאב והגבעה הצרפתית שלא דרך בנייה ערבית צפופה.
בגליון הבא נתאר את המשך הדרך צפונה עד אזור מעלה לבונה.

 ___________________________________________________________________

יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 29 ביוני 2016






תגובות

המאמרים הנקראים ביותר

בית הכנסת האשכנזי בפסגת זאב מרכז – ציוני דרך

ארץ הצבאים – בפסגת זאב

70 שנים לנפילת השישה עשר

המהנדס דוד סֵקֶלי ופועלו בתקופת מלחמת העצמאות

60 שנה לפעולת שומרון (קלקליה) ורחוב – ירמיהו ('ירמי') ברדנוב

שתי גבעות ומנזר בדרומה של ירושלים גבעת המטוס, גבעת הארבעה ומנזר מר אליאס שבדרום ירושלים

חורבת עדסה – יישוב חקלאי מהתקופה הביזנטנית בפסגת זאב מרכז

בית הכנסת 'משכן יצחק' בנוסח צפון אפריקה בפסגת זאב מרכז

אורי בן-ארי לדרכו של אדם, מפקד ומנהיג | יוסי שפנייר וישראל רוזנסון

ענייני פורים ואביב בפסגת זאב