קהילת נעם שיח, בית הכנסת משכן יעקב –בפסגת זאב מזרח
בית הכנסת 'נעם
שיח' ממוקם
ברחוב רינה ניקובה 10 בפסגת זאב מזרח. הוא בולט למדיי בייחודיות שלו במפלס האחיד, בדגל
ישראל המתנוסס מעליו, בהעדר גדר ושער כלפי הרחוב ובקיר העשוי זכוכית, שדרכו ניתן
לראות את פנים בית הכנסת (וכמובן גם ההפך). עיצוב זה הוא חלק מרציונאל שקבעו
מתפללי ומתכנני בית הכנסת עליו ועל דרכו נספר בשורות הבאות.
תחילת
הדרך
לפני 19 שנים (בשנים 1994-1993) כשפסגת זאב מזרח היתה עדין
שכונה צעירה מאוד, התגבשה הקהילה של בית הכנסת 'נעם-שיח'. תחילת הדרך הייתה במקלט בית
הספר הממלכתי דתי במזרח ("בית הספר של חנן"), לאחר שהקהילה האשכנזית הותיקה
יותר שהתפללה עד אז שם, 'פסגת מוריה', עברה לבנין הקבע שלה. קבוצת מתפללים החליטה
להישאר במבנה בית הספר ולהקים קהילה חדשה. לבית הכנסת קראו בתחילה 'סוכת שלם' אולם
עם הזמן שונה ל'נעם שיח'. ותיקי בית הכנסת יודעים לספר שהשם גם מנציח את נועם כהן
ז"ל שהיה רכז שב"כ ונהרג בהיתקלות עם משתף פעולה בפאתי רמאללה בב' באדר
תשנ"ד (13.2.1994).
כשמקלט בית הספר הוסב לספריה הקהילה עברה להתפלל במסדרון בית
הספר. המעבר למסדרון היה מאתגר מבחינת ההתארגנות. כל הציוד (כסאות, בימה וארון
הקודש) עמד במהלך השבוע בכוך קטן שהוקצה לכך. בימי שישי היה צורך לארגן את המקום
לפני התפילה, ובכל מוצאי שבת להחזירו לקדמותו כדי שהלימודים למחרת יתנהלו כרגיל. בעוד
שבימי שישי המנקה בשכר היה מוציא את הציוד ומסדר את בית כנסת, במוצאי שבת הגבאים
היו אחראים על הסידור. הגבאים בשיתוף פעולה מצד כל באי תפילת ערבית הצליחו תוך עשר
דקות ל"קפל" את כל בית הכנסת, ולדחוף את הציוד לכוך! שיתוף הפעולה
הקולקטיבי בקיפול בית הכנסת היה אחד מהגורמים שיצרו כבר בתחילת הדרך הווי מיוחד
ויחסים משפחתיים וטובים בתוך הקהילה.
אווירה
מיוחדת מתחילת הדרך עד היום
התפילה במסדרון בבית הספר הממלכתי דתי נמשכה כ 15 שנים
והתקיימה בשבתות וחגים בלבד. זכורה לכולם האווירה המיוחדת והלא- פורמלית ששררה
בקהילה באותם הימים, משהו שמזכיר לוותיקים אווירה של סניף בני עקיבא. החברים ניסו להימנע
מכל מחלוקת על סדרי התפילה ועל אחת כמה וכמה בעניינים אחרים. לא היו מקומות קבועים
ולמרות שבית הכנסת הוקם על ידי מתפללים בנוסח אשכנז כל חזן שעבר לפני התיבה התפלל
בנוסח התפילה השגור במסורת אבותיו. הסלוגן בדף ההסבר על בית הכנסת היה: "הווה
מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות". הרעיון התקבל כפשוטו – קהילה פתוחה לצעירים
ומבוגרים, ספרדים ואשכנזים. הקידושים לרגל שמחות משפחתיות או קהילתיות נערכו בחצר
בית הכנסת והם לא נתפסו כאירוע פרטי של בעל השמחה אלא כל חברי הקהילה נרתמו בהכנת
עוגות ופשטידות, בקניית מצרכים, בסידור השולחנות ובסיוע בכל הדרוש לבעלי
השמחה.
עם השנים הוקמו וועדות שונות כגון: ועד העמותה, ועדת תרבות,
ועדת חסד, ועדת קליטה, ונשים נטלו חלק בכל הוועדות. ועדת התרבות ארגנה פעילויות מגוונות
כגון הרצאות, הצגות לילדים מסיבות למבוגרים בחנוכה ובפורים, סיורים וטיולים, שבתות
קהילה ועוד. ועדת החסד דאגה לארוחות ליולדות בקהילה, ולהבדיל, לחברי קהילה היושבים
שבעה ולבני משפחותיהם. ועדת הקליטה עזרה לקליטת משפחות ומתפללים חדשים בקהילה. כך
לדוגמא התקיימו אחת לשנה שבתות "חצי חצי", כלומר שבת שבה מחצית הקהילה
התארחה אצל המחצית השניה, תוך הקפדה שהאירוח לא יעשה על בסיס קשרי חברות קודמים,
אלא יעניק הזדמנות להעמיק את הקשר בין המשפחות הוותיקות והחדשות. פעילות הועדות
תרמה לאווירת הסולידאריות והאחדות בקהילה.
בתחילת דרכו של בית הכנסת נאמר בליל שבת דבר הלכה קצר בין
קבלת שבת לערבית וכן ניתן שיעור בכל שבת בין מנחה למעריב. עם השנים הוחלט גם לקיים
בכל שבת לאחר תפילת מוסף שלושה שיעורים במקביל: שיעור למבוגרים, שיעור לילדי בית
הספר ושיעור לילדי הגן. השיעורים הועברו על ידי כל מי שהתנדב: גברים, נשים ובני
נוער, ולא רק על ידי בעלי הידע או הסמכות התורנית. ענין זה תרם גם הוא ליחסים השיתופיים, הדמוקרטיים והחבריים בין
חברי הקהילה.
האווירה השתנתה מעט עם השנים ועם התבגרות הקהילה שחיפשה מסגרת
יותר מסודרת ומבנה של קבע. אולם עקרונות היסוד נשמרו גם עם המעבר למבנה הקבע כיום
וקיימים עד היום.
תהליך
בניית בית הכנסת החדש
וועד בית הכנסת והאסיפה הכללית של בית כנסת יזמו את הרעיון
לעבור למבנה קבע ולבנות בית כנסת לפני כ 15 שנים (תש"ס – 2000). כידוע, בניית
בית כנסת היא פרויקט מורכב למדיי וגם יקר. לשם כך הוקמה ועדת בנייה, שדוד פלבר עמד
בראשה, והיא התחילה לפעול לאיתור מגרש, לגיוס כספים ולחיפוש אחר אדריכל ותוכנית
בניה מתאימים לרוח בית הכנסת ולתקציב. במקביל נעשה ניסיון – שלא צלח – לגייס תורם.
בפועל, עלות בית כנסת 'נעם שיח' היתה למעלה משני מיליון שקלים,
למעלה ממחצית הסכום גייסו חברי הקהילה: נערכו ערבי גיוס כספים, נגבה סכום קבוע
בהוראות קבע במשך 9 שנים, ולקראת התחלת הבניה תרמה גם כל משפחה עוד 10,000 שקלים. גם
העירייה הוסיפה את חלקה. במהלך הבניה חברים נוספים נידבו תרומות לפרטי ריהוט (ארון
קודש ופרוכת, במה לספר תורה, עמוד לחזן, פינת כוהנים, תאורה, מזגנים ועוד) וגם
הוסיפו מעבר לעלות הפריט לצורך השלמת הבנייה.
לקראת סיום הבניה הסתבר שעדיין חסר סכום לא קטן ונמצא תורם ממשפחת
דיין שהסכים להשלים אותו אך ביקש להסב את שם בית הכנסת ל'משכן יעקב'. הקהילה שאהבה
את השם הישן והתרגלה אליו, סיכמה עם התורם להמשיך להשתמש גם בו, וכך נכתב על הקיר
החיצוני של בית הכנסת: 'קהילת נעם שיח בית הכנסת משכן יעקב'. שיקולים נוספים
לשמירת השם 'נעם שיח' היו אלמנט ההנצחה והצורך להבחין ולהבדיל את בית כנסת מבית
כנסת אשכנזי נוסף בשם 'משכן יעקב', הנמצא במרחק לא גדול – בפסגת זאב מרכז!
 |
| בית כנסת נעם שיח - מבט מבחוץ | באדיבות בית הכנסת נעם שיח |
הווה
מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות
את תכנון בית הכנסת ביצע בפועל האדריכל מיקי זיידמן שנבחר בין
מספר מועמדים. דוד פלבר מציין שהאדריכל לקח את האמרה "הווה מקבל כל אדם בסבר
פנים יפות", וברוח זו תכנן חזית שלמה שהיא רק חלון, כך
שאפשר לראות את המתרחש בבית הכנסת כשעוברים ברחוב (לכן יש מי שקורא למבנה "האקווריום").
גדר אבן נמוכה מסמנת את הגבול בין מרחב בית הכנסת לבין המרחב הציבורי אך אינה
מפרידה ביניהם, דבר שמזמין את הבאים להיכנס לבית הכנסת.
אחד הדברים המרכזיים הנוספים שעמד על הפרק בזמן התכנון היה
שעזרת הנשים תהיה לצד עזרת הגברים ולא מאחור או בקומה שנייה. זאת מכיוון שההשקפה
הקהילתית היא שהנשים הן חלק מאוד דומיננטי בקהילה, דבר שמתבטא גם במקום הישיבה.
למרות המצוקה הכספית תוכננו גם מטבח קטן וחצר שיאפשרו המשך קיום הקידושים
המשפחתיים.
 |
| בית כנסת נעם שיח - מבט בפנים | באדיבות בית הכנסת נעם שיח |
המעבר
למבנה בית הכנסת הנוכחי
הקהילה עברה לבית הכנסת הקבוע לפני 4 שנים (תשע"ג –
2013) בערב שבת פרשת כי תצא בתהלוכה חגיגית מבית הספר ועד למבנה ובהכנסת ספרי
התורה להיכל. אין לתאר את הרגשת השמחה וההתרגשות שאחזה את חברי הקהילה, שחלקם ראו
רק אז לראשונה את המבנה המיוחד, שהושקעו בעיצובו החיצוני והפנימי זמן ומחשבה רבים
תוך שימת לב לפרטים ולרמת אסטטיקה גבוהה.
בתקופה זו בית הכנסת ידע פריחה והתפוסה בשבתות עמדה על 90%
ומעלה עד כדי כך שהמאחרים התקשו למצוא מקום. אז עדיין לא היו ספסלי ישיבה אלא
כיסאות פלסטיק ניידים, אך גם היום לא פעם כשבית הכנסת מלא עד גדותיו, בעיקר בשבתות
עם שמחות, המתפללים נעזרים בכיסאות הפלסטיק למלא את השורות.
המבנה
הארגוני של בית הכנסת
כיום ישנם בבית הכנסת כ-80 חברי קהילה, ויש לא מעט שבאים
להתפלל באופן קבוע אך אינם מוגדרים כחברים. נוסח התפילה מוגדר בתקנון כנוסח החזן,
כלומר מתפללים בנוסח שנוהג העובר לפני התיבה. גם נוסח הקריאה בתורה יכול להיות
בנוסח עדות המזרח. רוב הוועדות וחלוקות התפקידים שהוגדרו עם ייסוד הקהילה נשארו על
כנן: ועד העמותה, המורכב מחברי הקהילה המתחלפים מדי פעם בפעם, מנהל בפועל את עיקרי
הדברים בקהילה ומפקח על תפעול שוטף של הוועדות השונות. לצד ועד העמותה פועלים
שלושה גבאים המתחלפים אחת לשנתיים. הם דואגים לתפעול היום-יומי של בית הכנסת,
שכיום מתפללים בו בכל יום מימות השבוע את כל התפילות, למעט מנחה.
גם ועדת התרבות ממשיכה להיות פעילה. בעבר, כשהקהילה הייתה צעירה
ודינאמית יותר, היתה פעילות רחבה יותר, אולם גם כיום עם ההתבגרות של החברים, ידי
הועדה מלאה פעילות ויוזמות חברתיות מגוונות. ועדת חסד ממשיכה לקיים פעילויות
משמעותיות במובן הקהילתי האמיתי, כאמור בעזרה למשפחות במצוקה, למשפחות אבלות,
ליולדות ומשפחותיהן לחולים ועוד. הנשים בבית כנסת לוקחות חלק פעיל בכל הועדות, ובימים
אלה יו"ר ועד העמותה היא אישה (אסתי אייזנמן). הנשים משתתפות באופן פעיל גם באסיפה
הכללית של כל חברי בית הכנסת, המתכנסת פעם בשנה.
ניתן לומר שלמעלה מ 80% מחברי הקהילה אחזו בתפקידי ציבור בעבר
ובהווה, החל מהגבאים, החזנים הקבועים של הימים הנוראים והקוראים הקבועים בתורה,
עבור דרך הוועדות השונות ומסדרי ומסדרות השיעורים, וכלה ביוזמות פרטיות של חברים
שמבקשים להוסיף ולהגדיל את פעולות בית הכנסת. קהילת 'נעם שיח' גם פועלת לטובת כלל
תושבי השכונה, ועומדת בקשר רציף עם ארגון החסד השכונתי 'יד לידיד' ועם המנהל
הקהילתי של פסגת זאב.
פעילות
קבועות בבית הכנסת: מועדי תפילות ושיעורים
בימי חול מתקיימים שני מנייני שחרית (5:40, 6:40), ומניין אחד
של ערבית (21:15).
בשבת מניין אחד של שחרית בשעה 8:30, מנחה גדולה ומניין מנחה
מעט לפני השקיעה. לבית הכנסת אין רב מוכרז.
השיעור המרכזי של בית הכנסת נשאר כפי שהיה בימיה הראשונים של
הקהילה, השיעור למבוגרים לילדי בית הספר ולילדי הגן, המתקיים לאחר התפילה בשבת
בבוקר ומועבר על ידי חברי הקהילה. גם השיעורים בין מנחה למעריב בשבתות ובין קבלת
שבת למעריב של ליל שבת ממשיכים להתקיים. בשבת בבוקר לפני תפילת שחרית נוסף שיעור
גמרא, וכן נוסף בימי רביעי בערב שיעור שבועי. במשך שלוש השנים הראשונות שלאחר
המעבר למבנה הקבע השיעור השבועי היה בעל אופי אקדמי ונקרא "ארון הספרים
היהודי". למעשה היה מדובר על סדרת שיעורים ובה בכל שבוע הוקדש שעור לסוגה
ספרותית בארון הספרים היהודי, מן המקרא עבור דרך ספרות חז"ל וספרות ימי
הביניים ועד ימינו. השיעורים הועברו ע"י מרצים ומרצות מגוונים מהשכונה ומחוצה
לה. כיום השיעור עוסק בלימוד התנ"ך על בסיס המבנה של 929 (כמספר פרקי
התנ"ך), הלימוד המסודר שיזם הרב בני לאו. את השיעורים בימי רביעי העבירו ומעבירים
נשים וגברים מהשכונה.
חגים
כמו בבתי כנסת רבים ברחבי הארץ והעולם, החגים מצוינים בקהילה
בתפילות ובמנהגים של מסורת ישראל מקדמת דנא. עם זאת, לא יהיה זה מיותר לפרט את
האירועים והפעולות הכרוכים בכך: בראש השנה לאחר שחרית ולפני תקיעת שופר מתקיים
קידוש לכל באי בית הכנסת; בליל הושענא רבה יש לימוד קהילתי ואינטימי בסוכה של
משפחת אייזנמן; בשמחת תורה יש ריקודים בשתי העזרות עם ספרי תורה, מתקיים שיעור
לנשים בזמן העליות של הגברים לקריאת התורה, ונערך קידוש המבוסס על מאכלים שכל חברי
הקהילה מכינים ומביאים; בפורים מחולקים משלוחי מנות קהילתיים מכל חברי הקהילה לכל
חברי הקהילה, כשחלק מהפדיון של הגביה למשלוחים ניתן לארגון החסד של השכונה
"יד לידיד". גם בליל שבועות מתקיימים שיעורים כללים והם ניתנים יחד
לנשים וגברים.
אחד האירועים המשמעותיים בקהילה סביב החגים הוא תפילת ליל יום
העצמאות. בתפילה זו החזן אומר את ה"הלל" עם ברכה, ומלווים אותו בכלי
נגינה חלק מחברי קהילה, כולל בני נוער. תפילה חגיגית זו זכתה לפרסום רב ובית הכנסת
מתמלא לקראתה עד אפס מקום.
דוד פלבר מסכם: "לשמחתנו אנשים מרגישים נוח בבית הכנסת ובאים
אליו בשבתות, בחגים ובאירועים מיוחדים. דברים אלו כוללים מתפללים מכל עדות בית
ישראל שבאים לבית הכנסת באופן קבוע ומרגישים בו בבית. ויהי רצון שנמשיך לשמור על
השלום, על האחדות ועל אופייה המיוחד של הקהילה גם בעתיד".
תודות
לחברי ועדת הבניה שייצגו את שאר חברי הקהילה, ד"ר שמואל
בננסון, זאב שטאל ודוד פלבר שהסכימו לשתף אותי בחוויות מבית הכנסת וראשית דרכו.
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 30 בנובמבר 2016
תגובות
הוסף רשומת תגובה