"עורי צפון ובואי תימן" (שיר השירים ד טז) בין כפר עברי, נווה יעקב למקור חיים, שתי נקודות יישוב בשני קצוות העיר - קווי דמיון ושוני | חלק ג'
לזכרו של דורון הרצוג ז"ל
חוקר ירושלים ומקור חיים
בשתי הרשימות הקודמות הבאנו השוואות בין
שתי שכונות הקצה בירושלים, כפר עברי נווה יעקב מצפון ומקור חיים מדרום בתקופת
מלחמת העצמאות. ציינו את התנאים הקשים בשתי השכונות כשכונות מבודדות מוקפות סביב
ביישובים ערביים עוינים שיצרו לפרקי זמן תנאים מסוכנים למגורים באזור. ברשימה זו
נזכיר עוד מספר הקשרים וננסה לתת תמונה מסכמת המתקבלת בין שתי השכונות שהיו ועודן
נקודות מפתח בתולדות התפתחות העיר בתשעים השנה האחרונות.
מלחמת העצמאות במקור חיים על פי תיאורים
ספרותיים
במקור חיים על פי רומן מתקופת מלחמת
העצמאות שנכתבה על ידי אריאל אלי צדק מובא תיאור ראלי לגמרי של המקום בזמן מלחמת
העצמאות.
"מקור
חיים". רגילים היינו לכנות שכונה זו גם בשם "מקור המוות". שם זה
נאה לה, לשכונה עלובה זו, פי כמה. השכונה שאינה אלא רחוב אחד ויחיד, ארוך, נתונה
היתה במצור זה כמה חודשים, שהערבים סגרו עליה משלושה צדדים בטבעת של ברזל, ובצד
הרביעי שכן כבוד מחנה הצבא הבריטי, שכל הזדמנות שהיה לא היה מונע מעצמו את התענוג
לפוצץ כמה מבתי השכונה. ולא עוד, אלא שהיתה השכונה מצוייה בגיא נמוך, ואילו האויב
שוכן בגבעות קאטמון ובית צפאפא, ומקור חיים פרושה לפניו כעל כף היד. לילה לילה היה
מקום זה נהפך לחרדת אלוהים: הערביים יורים אל השכונה מכל צד, וה"שפנדאו"
(כלי יריה) הכבד שלהם מטאטא את השטח ביריותיו הקצובות, שהדן מתפזר ומתפוצץ על גבי
ההרים הסביבה לאלפי קולות והדהודים. עשרות עשרות פעמים ניסו הערבים לכבוש את המקום
העלוב הזה: ואף על-פי שהיו חוזרים על נסיונותיהם כמעט מדי לילה בלילה לא עלה זממם
בידם. נסוגים היו תמיד, כאילו איזור קסמים חגור לה לשונה זו ומקיפה..."
(אריאל אליצדק, חרב כי תצמא, ירושלים 1950, עמ' 48).
יומנו של משה לוי חייל בהגנה במקור חיים
משה לוי היה איש הגנה שעבר אימון בסיסי
והועבר למקור חיים במהלך חודש מרץ 1948, הוא תיאר ביומנו את חוויותיו במהלך אותם
ימים ממש, ומדבריו עולים תנאי החיים הקשים במקור חיים: 'עוד לפני שדרכו רגלינו
במקום הוברר לנו כי הגענו ממש לקו האש. כדורים שרקו בכל הכיוונים. למעשה המקום
מוקף מכל הצדדים. ולאן שאתה צריך להגיע עליך לעשות זאת בריצה, או לעבור מאחור איזה
שהוא הסתר. כי אחרת יגלה אותך האויב ומיד יכוון את כלי זינו אליך [...] 15.3 - ערב
גשום וקר, שכבנו ארבע שעות תחת מטרות גשמים עזים, חזרנו לחדר רטובים מראש עד רגל'.
כל אותם ימים נותרה בשכונה ההוראה כי על
כל תנועה בשכונה להתבצע תוך כדי ריצה: 'כזכור כתבתי שכל מעשינו במשך היום נעשת
בריצה ובדהרה. נו נו, אני מקווה ואם ירצה הגורל ונצא פעם ממקור חיים בראים ושלמים
אזי נצא כולנו מכאן ממש ספורטאים אם לא בכול מקצועות הספורט אזי באחד המקצועות.
אני מאמין שנוכל להיות לפחות רצים טובים ואולי גם טובים מאוד. ובפרט אנשי עמדה מס'
2 הקיצונית ביותר (עמדה 2 הייתה המערבית ביותר הקרובה ביותר לבית צפאפא, כיוון שכך
היא גם היתה העמדה המסוכנת ביותר והפעילה ביותר בשכונה. מיקום העמדה כיום בשולי
אזור התעשיה של תלפיות). (שפנייר, מירון וגפני (עורכים), מקור חיים, סיפורה של שכונה בדרומה של ירושלים,
ירושלים תשע"ה, עמ' 85-83).
מספר
הנופלים במלחמה
נווה יעקב
מספר הנופלים בנווה יעקב עמד על חמישה
שנקברו במקום ולאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק עם הירדנים בחודש חשון תש"י
(נובמבר 1949) הגופות הועברו על ידי הרב הראשי לצה"ל הרב שלמה גורן לבית
הקברות בהר הרצל שם הם טמונים בחלקה אחת.
מקור חיים
מספר הנופלים עומד על 13 הרוגים החל
מהעשרים לינואר 1947 ועד אוקטובר 1948. ההרוגים כולם (להוציא אחד) נקברו בהר הרצל
ובהר הזיתים.
יחודם
של השכונות בעיני תושבים בראי הספרות
כאמור על שתי נקודות היישוב לא קיימת
ספרות רבה אבל ישנם יצירות וחוויות שתושבים / חיילים ששירתו במקום סיפרו וחוו כפי
שהבאנו בשורות למעלה ונוסיף כמה הייבטים נוספים כאן.
בכפר
העברי נווה יעקב
השופט
צבי טל שהתגורר בכפר העברי נווה יעקב שנה וחצי עד לפינוי המקום מנסה להבין את סוד
הרצון להתנחל באזור באותם הימים:
"אני
תוהה מה סוד קסם הכפר הזה. הנוף הפראי? האוויר הטהור? הבדידות? הדממה העמוקה שאין
כמוה שהיתה עוטפת את הכפר עם חשיכה?
אני
חושב שהיתה לכפר נשמה. נתגלגלה בו נשמתם ותמימותם של החלוצים הראשונים, אנשי
היישוב הישן שנשאם ליבם וחזונם לגאול מנחלת אבותם ולהיאחז בה, ללא עזרת מוסדות,
במסירות, בדבקות, בציפורניים..."
מקור חיים עולם של טבע
מספר הזואולוג פיני אמיתי
(ורכזון) אשר התגורר בילדותו במקור חיים:
לימים נדדה משפחתי אל מחוץ לחומות העיר העתיקה אל שכונת מקור חיים.
אכן כשמה כן הייתה: בתיה אדומי הגגות שתולים בחצרות עתירי ירק, פרחים ופירות מכל
המינים. ים של שדות ושמיים גדולים, ששוליהם הכחולים נושקים לראשי ההרים שבדרומה
ובמערבה, ולגגות העיר שבצפונה. בעלי החיים הרבים ששרצו בשדות לא ידעו גבול מהו,
ולעיתים קרובות היו באים אלינו לביקור נימוסין. קיפודים, צבים, שממיות ואף נחשים
ועקרבים היו עושים בחצרות ובבתים כבתוך שלהם. שם באותה שכונה צעדתי את צעדי
הראשונים בטבע. שם, בשדה, בין פרחים ופרפרים מעופפים, לטאות ירקרקות וציפורים
מזמרות, הרגשתי לראשונה את מה שאז עוד לא ידעתי לבטא במילים...'כל הנשמה תהלל י-ה'.
זיכרון והנצחה
וכיצד שתי נקודות אלה ניזכרות כיום?
כיצד יוכל מי שמעוניין לראות בשטח משהו מאותם נקודות שהזכרנו כאן ברשימות?
נווה יעקב
הנצחת הכפר העברי נווה יעקב משולבת יחד
עם זיכרון מושב עטרות. יוזמת ההנצחה היא של רותי שטראוס (דנון) בת עטרות שמקדישה
לנושא את זמנה כעומדת בראש העמותה למורשת עטרות. ביוזמת ההנצחה הוקם גן הגבורה
בפסגת זאב במקביל לרחוב שמחה הולצברג וקיים גם חדר הנצחה בגבעת התחמושת המספרים את
סיפור היישובים עטרות ונווה יעקב.
 |
| גן הגבורה - נכדי רותי דנון עם זר בטקס בגן הגבורה | צילום: יוסי שפנייר |
מקור חיים
במקור חיים נפלו 13 חללים ששנים עשר
מונצחים בגלעד קטן בסמוך לבית הכנסת הוותיק בשכונת מקור חיים. מעבר לכך אין דבר המנציח
את השכונה בשטח. את הצבת האנדרטה יזמו דורון הרצוג ז"ל ודודיק כתר והלוט הוסר
בטקס חגיגי במהלך כנס של לוחמי תש"ח ב ראשון למאי 1995.
 |
| מקור חיים - אנדרטה לנופלים ליד בית הכנסת | צילום: יוסי שפנייר |
ישוב שנעזב מול ישוב שנשאר על מקומו
ההבדל המשמעותי בין שני נקודות היישוב
שאנו דנים בהם הוא סוף הדרך. מקור חיים נשארה על עומדה לאחר ההתקפות שעברו עליה
במשך חצי שנה אחרונה. בנווה יעקב הוחלט עקב המצב הקשה ב ח' באייר תש"ח לעזוב
את המקום ולסגת עם הלוחמים והאזרחים שנשארו לכיוון ירושלים על כל המשתמע מכך.
סיכום
מקור חיים וכפר עברי נווה יעקב היו שתי נקודות
יישוב שעלו לקרקע בשנות העשרים של המאה העשרים (תרפ"ד – 1924). שתי נקודות
התיישבות חקלאיות אלו מיסודם של ה'מזרחי הצעיר' החלו את דרכם כשכונה (מקור חיים) ויישוב
(כפר-עברי נווה יעקב) חקלאיים כדי ליישב חבל ארץ פתוח ולתפוס קרקע פנויה בבעלות
יהודית ולקבוע בזה את גבולות ההתפשטות היהודית סביב לירושלים. שתי הנקודות פיתחו
מערך יישובי מבוסס בן עשרות בודדות של משפחות שאחזו במקומם למרות הקשים הבסיסים.
היישובים ידעו שעות קשות בעיקר בימי
הפרעות של שנות 1939-1936 ובמלחמת העצמאות. עמידתם של היישובים במאבק ובקרב הכריעו
בסופו של דבר את תמונת היישוב הירושלמי.
נווה יעקב אומנם לא שרדה את מלחמת
העצמאות אבל עם החזרה לאזור ב 1967 מיד החלו בבנית שכונה שתהווה את גבולה הצפוני
של ירושלים עד היום.
מקור חיים שנשארה על מקומה התחילה לאחר
המלחמה להתפתח על ידי תושבים אחרים והיא
הפכה להיות עוגן משמעותי להתפתחות דרומה של העיר.
שתי נקודות מבודדות אלה היו חלק משרשרת
של נקודות התיישבות שקבעו בסופו של דבר את גבולה של ירושלים עד היום.
בן גוריון הייטיב לתאר את המצב הזה במלחמת
העצמאות:
"יותר מששמרנו על הנקודות – שמרו
הנקודות עלינו [...] גדול החוב שהישוב חייב למשקים אלה [...] ותפקידם טרם נסתיים
[...] מבצרים לא עמדו במבחן כשהורעשו בתותחים, אבל אין כחומה החיה של אנשים, כשהם
מצוידים בחומר וברוח." (ד' בן גוריון, "מהגנה במחתרת לצבא סדיר",
צבא ובטחון, מערכות, תל אביב תשט"ז).
תודות
לדודיק כתר - תושב מקור חיים מאז ילדותו ועד היום.
שעזר לאורך הדרך בהכרה יסודית ולבית עם צפונות השכונה.
לחיים דניאלי – מפקדה של מקור חיים במלחמת העצמאות
שעזר ועידכן בקורות היישוב בתקופת המלחמה.
ספרות להרחבה
י' שפנייר, א' מירון, ור' גפני, מקור
חיים, סיפורה של שכונה בדרומה של ירושלים, יד בן צבי, ירושלים תשע"ה.
י' שפנייר, עורי צפון, ב, ראשית
ירושלים, תשע"ד.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 5 באוגוסט 2015
תגובות
הוסף רשומת תגובה