הצבאים בסביבות פסגת זאב
בשטחים הפתוחים המצומצמים סביב
פסגת זאב מצוים מספר צבאים שניתן לראותם לעיתים בעדר של 7-6 פרטים ולעיתים ניתן
לצפות בהם כבודדים. בשורות הבאות ארצה להתייחס לנושא הצבאים בכלל ובפסגת זאב בפרט.
הרצון לעסוק בנושא בתקופה זו דווקא היא משום שלפני חודשים מעטים יצא לאור ספר צבאים
בישראל שכתב פרופ' יורם יום-טוב ובו הוא ריכז מיידע על עבודתו שלו ושל זואולוגים אחרים בנושא שלאורו אבקש להציג את עניין
הצבאים באזורנו.
ביולוגיה על קצה המזלג
הצבי משתייך לקובצת היונקים,
הוא גדול ומרשים. רובם של היונקים בארץ הם קטנים ופעילי לילה וזאת כדי להימלט מהאקלים
החם הארץ ישראלי. בהיותו גדול ופעיל יום ניתן להבחין בו יחסית בקלות בשטחי הבר
בארץ. נוסף לצבי כידוע ניתן גם לראות בשכונה את שפן הסלעים שגם הוא יונק פעיל יום
אך בו לא נעסוק ברשימה זו.
בישראל קיימים שני סוגי צבאים;
צבי ארץ ישראל וצבי המדבר (שנקרא גם צבי הנגב). באזור פסגת זאב מצוי הצבי הארץ
ישראל שתפוצתו בכל אזור צפון הארץ, מצפון הנגב ועד גבול הלבנון כולל את בקעת כנרות
והגולן.
השם המדעי של הצבי הוא Gazella והוא כנראה נגזר מערבית ופרושו והקשרו נערה יפה. אולי ממקור יופיו
של הצבי. תפוצתו העולמית באפריקה המרכזית והמזרחית. לצבאים קרניים שהם כמובן אחד
מהסמלים המרשימים שלהם. הקרניים של הזכר גדולת ועבות ושל הנקבה קטנות ודקות יותר.
הקרניים מסוגלות להגיע לאורך של כ 30 ס"מ ואם מביטים עליהם מקרוב ניתן לראות
עליהם מעין טבעות (ראו בצילום).
הצבי הבוגר יכול להגיע למשקל של
כעשרים ק"ג, אורך גופו כמטר. העור של הצבי מכוסה שיער שכולל גם צמר והגוון
הכללי שלו הוא חום בהיר-לבן כשבטן בהירה יותר. צבע זה עוזר לו בשטחים הפתוחים והוא
מסווה ומשתלב יפה בנוף הטבעי הכללי. האחוריים של הצבי הם בצבע לבן ועל רקע הלבן
בולט מאוד הזנב הכהה הקצר המתנדנד במהירות בשעת סכנה ולחץ.
חוש הראיה של הצבי הוא טוב מאוד
וכך גם חוש הריח.
הזכרים מסמנים תחומי מחייתם
בשלב מסויים של החיים על ידי ערמות גללים והרטבתם בשתן. תחנות הרחה אלה ניתן לראות
במקומות רבים ביער מיר ובשטחים הפתוחים בחלק המזרחי של פסגת זאב ועל פי מצבם ניתן
ללמוד על הפעילות של הצבאים במרחב.
 |
| צבי ארץ ישראלי - ביער הקהלתי - מיר - פסגת זאב | צילום: יוסי שפנייר |
מקום חיותם ומזונם
הצבי חי באזורים גיאוגרפיים
מגוונים בארץ אבל הוא מעדיף מישורים או אזורים גבעיים. הם מעדיפים אזורים פתוחים
שבהם יש צמחים עשבוניים ושיחים נמוכים שאותם הם אוהבים לאכול. באזור פסגת זאב אם
משתלבים גם באזור הפתוח וגם בחורשות בחלק המזרחי של השכונה כיוון שהיער הוא יחסית
דליל ובין העצים יש צמיחה שמהם הם נהנים. בנוסף לעלים של צמחיה נמוכה הם אוכלים גם
בצלים ופקעות, פרחים וענפים שנמצאים בשפע באזור בתקופת האביב והחורף. בחורף כשיש
ירק רב הצבי אוכל במשך כשעתיים ואז הוא מעלה גרה ומעכל את המזון.
כשמתדלדלים מקורות המזון בשדה
בקיץ ובסתיו הם ניזונים מבצלי צמחים וצומח יבש. בצר להם הם נכנסים לאזור המבונה
מתוך מטרה לחפש שיירי מזון המושלכים במקומות שונים. זאת ניתן לראות בצילום אחר שבו
תיעדתי לפני כשנתיים צבי בסמוך למצבור אשפה בסמוך לרחוב חיל האויר הנושק ליער מיר.
עונת הרבייה
עונת ההמלטות מתרחשת בזמן שבו
יש שפע מזון שאותו יוכל לאכול הצבי הצעיר ואימו על מנת שיהיה לה חלב להיניק את
הולד הצעיר. כלומר, עונת ההמלטה היא בחודשי האביב (בין סוף פברואר עד לחודש מאי). תקופת
ההיריון של הצבי נמשך כחצי שנה. עונת ההזדווגות והמפגש בין הזכרים לנקבות מתרחש
במהלך חודשי החורף (נובמבר-ינואר), אז יפגשו הזכרים את הנקבות המיוחמות ויזדווגו
עימן. במידה ומהלך הזה יושלם בצורה ראויה תתקיים המלטה של עופר בודד בדרך כלל במהלך
חודשי האביב.
המלטה נעשית באזורים מוסתרים
ומוגנים כדי לתת לעופר הצעיר הגנה מירבית בשלב הראשון של החיים ולכן לראות המלטה
בטבע זה עניין נדיר. מיותר לציין שעם ההתרחבות העירונית באזור מחייתם של הצבאים
מצמצמים שטח זה מאוד ומהווים סכנה מוחשית לריבוי הטבעי בסביבה.
הצבי במקורות יהודיים קדומים
אין ספק שהצבי הוא בעל חיים
מרשים ומשום כך הוא השאיר רושם רב על הצופים בו. גם יופיו וגם תכונותיו נקשרו עם
מקורות מגוונים.
היה מי שרצה לדמות לצבי בגלל יופיו כפי שנזכר בשיר השירים: "[...]
דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בָתֶר" (שיר
השירים ב יז). או כפי שנזכר בתלמוד הדימוי למהירות של הצבי בזמן ריצתו המרשימה
שאותו מדמים לריצה לעשות את דבר ה':
"[...] הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים"
(בבלי, פסחים קיב ע"א). או בתיאור אחר בסיפור המדרשי של מרדף עשעאל אחרי
אבנר: "...לא לקלים המרוץ זה עשהאל שנאמר (שמואל ב ב) ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבאים
אשר בשדה שהיה רץ אחרי אבנר..." (מדרש תנחומא, פרשת ואתחנן סימן ב).
אחד מכינויה של ארץ ישראל היא
ארץ הצבי. גם בשל יופיה וגם בשל תכונותיה החיוביות השונות.
כפי שנזכר בתלמוד: "...למה
ארץ ישראל נמשלה לצבי? לומר לך: מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה
מחזקת פירותיה. דבר אחר: מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל
את פירותיה..." (בבלי, כתובות קיב ע"א).
קיים מטבע לשון מפורסם על חוסר
בטחון כלכלי או סיכון בתחום הכספי המושווה להנחת מטבעות על קרן הצבי הרץ במהירות והנחת
משא על קרניו אינו בטוח: "... אמר ר' יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן הניח מעותיו
על קרן הצבי" (בבלי, נדרים לג ע"ב).
תיאורים של הצבאים בארץ בעבר
לאורך כל הדורות הסתובבו צבאים
בארץ שהרשימו את העוברים במקום. בעת החדשה (במאות התשע עשרה והעשרים) שוטטו בארץ
נוסעים וטיילים שהגיעו מארצות שונות וחלקם גם תיארו את הנוף שנגלה לעיניהם אחד
מנוסעים אלה היה זיאולוג אנגלי בשם הנרי בייקר טריסטראם שהיה בארץ בין השנים
1864-1863 ותיאר את מסעו באזור מדבר יהודה בסביבות מעלה אדומים של היום:
"...הבוקר יצאנו לדרך אל מנזר מר סבא. שלחנו את הפרדות והמטען בדרך המתפתלת,
אך נוחה יותר, העולה צפונה...המשכנו דרכנו ביום זה השרה עלינו רוח נכאים. רכבנו
בישימון של גבעות מעוגלות, כמעט ללא ירק...עדר אחד של צבאים חלף על
פנינו...(טריסטראם, מסע בארץ ישראל, עמ' 195). בספרו החי והצומח של ארץ ישראל שיצא
לאחר ביקורו השלישי בארץ בשנת 1884 הוא כותב: "הצבי נפוץ ביותר בכל הארץ
שמדרום ללבנון, והוא החיה הניצודה הגדולה החידה המצויה בשפע. ראיתי אותו אפילו בהר
הזיתים סמוך לירושלים..." (טריסטראם, החי והצומח של ארץ ישראל, עמ' 35).
זואולוג אחר, יהודי בשם ישראל
אהרוני, המכונה הזיאולוג העברי הראשון, הסתובב באזור יריחו בראשית המאה
העשרים וראה קבוצה גדולה של צבאים: "...פתאום
נגלה לעיני מראה שראיתיו רק במדבר ערב וסוריה: חשיף (עדר) צבאים בן מאה ראש ויותר
צועד לו לאיטו כבביתו..." (ישראל אהרוני, זכרונות זואולוג עברי, ירושלים
תשס"א, עמ' 151).
מאבק על חייהם של הצבאים
חייהם של הצבאים עבר בעשרות
השנים האחרונות תהפוכות רבות. בסוף התקופה העות'מאנית והמנדט מצבם של הצבאים היה
בכי רע בגלל ציד פראי והידלדלות אוכלוסיית הצבאים. מאז הקמת המדינה נשמרו החוקים
והצבאים התרבו ולפעמים מעבר לגבול יכולת הנשיאה של השטחים בהם הם חיו וגם גרמו
נזקים לא מעטים לחקלאים. על כך סיפר (בתוכנית רדיו) וכתב עזריה אלון שהיה ממייסדי
החברה להגנת הטבע וחבר קיבוץ בית השיטה שהתגורר בעמק יזרעאל בסמוך לרמות יששכר שם
היו צבאים רבים. תמונת המצב משקפת את שנות השישים והשבעים של המאה העשרים.
" מי שזקוק להוכחה עד כמה
אין אוכלוסייתו של מין בעלי חיים כלשהו יציבה, והיא עלולה להתרבות או להתמעט
במהירות – יפנה נא אל תולדותיהם הקצרות של צביי יששכר [אזור רמות יששכר] במשך
השנים האחרונות. בתקופת השלטון הבריטי חיו הצבאים המעטים בשטח הזה חיי צער, וחייהם
היו תלויים להם תמיד מנגד – אם מידי הערבים המקומיים, שהיו צדים אותם לאו דווקא
באורח חוקי, ואם מידי האנגלים של יום ראשון, שהיו צדים אותם כחוק ולפי כל כללי
הטקס. היה זה דבר נדיר לראות חמישה ואפילו שלושה צבאים ביחד, ומי יודע מה היה
סופם, לו נמשך מצב זה עוד שנים מספר.
ברור, כי כל חובבי הטבע ראו
בהצלת חיה יפה זו משימה ראשונה במעלה, ומאז הקמת המדינה נחלצו, בדרכי הסברה
וחקיקה, לאסור את צידה. הנתונים האובייקטיביים עמדו לצידם: רוב היישובים הערביים
באזור נוטשו, והפלחים היהודים גילו יחס מיוחד לצבאים ולא פגעו בהם.
הא כיצד הגיבו הצבאים על דאגה
זו? לא נעים לספר: תוך שנים ספורות פרו ורבו, ובמקום להודות למיטיביהם – החלו
להזיק..." (עזריה אלון, 77 שיחות על טבע, ב, תל אביב תשל"ב, עמ' 214).
כתוצאה מהריבוי העצום שלהם והנזקים שהם גרמו לחקלאים נעשה בהם דילול מבוקר באמצעות
רישיונות ציד מוגבלים. כיום מצבם שוב בסכנה בגלל צימצום מקום מחייתם.
חורבת מנזר הצבאים בפסגת זאב
מזרח
חורבת מנזר הצבאים הוא תרגום של
השם הערבי דיר ע'זאלי. האתר ממוקם בשכונת
פסגת זאב מזרח בין הרחובות יצחק טוניק מצפון לרחוב משה רחמילביץ' בדרום. האתר
הארכיאולוגי מוקף בגדר ולא ניתן לבקר במבנה עצמו, אך ניתן לצפות עליו מגן המשחקים
הצמוד. האם מקור השם של אתר המנזר קשור לצבאים שהסתובבו כאן בימים שהמנזר היה
פעיל או שהודבק לו בשלב מאוחר יותר? לא נוכל לומר בברור אבל על רקע החיים של היונק
המרשים באזור פסגת זאב לא ניהיה רחוקים כנראה מן האמת אם נאמר שיש קשר בין הדברים
ואם כך יש בזה לחזק את הקשר לצבאים באזור שלנו גם בשנים עברו.
ומה הלאה?
כיום עם התפתחות והתרחבות
היישוב העירוני על חשבון השטחים הפתוחים. סלילת כבישים ובניית גדרות הפרדה, כמו זו
שנבנתה סביב פסגת זאב המפריעים בוודאי למהלך תקין של חיים של הצבאים אוהבי המרחבים
הפתוחים. אנחנו עדים ללחץ לא קטן המשפיע על עולם החי בכלל והצבאים בפרט. על
המהלכים הגדולים של עולם החי בודאי לא נוכל להשפיע אך אנחנו נידרשים לשמור על
הקיים ולא להרחיב את מעגל הפגיעה הרחב. כיון שסביבנו קיימת תופעת טבע מרשימה
וחשובה כדאי לשים לב לצפות וליהנות ולשמור שלא להזיק.
 |
| צבאים - בנחל זימרי | צילום: יוסי שפנייר |
להרחבה
א. יורם יום-טוב, צבאים
בישראל, החברה להגנת הטבע, ירושלים
2016.
ב. היינריך מנדלסון, יורם
יום-טוב, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 7 יונקים, עמ' 267-258
ג. הנרי בייקר טריסטראם, מסע
בארץ ישראל, יומן 1864-1863, ירושלים תשל"ז.
ד. הנרי בייקר טריסטראם, החי
והצומח של ארץ ישראל, חלק החי (תרגם וערך: חיים מויאל), ירושלים תשס"ז.
ה. עזריה אלון, 77 שיחות על
טבע, רמת גן תשל"ב.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 13 ביולי 2016
תגובות
הוסף רשומת תגובה