שנת תשע"ח – זיכרון היסטורי באזור לקראת שבעים שנה למדינה
בימים אלה אנחנו מציינים את ראשית השנה העברית תשע"ח. שנה זו תהיה
משמעותית מאוד בהקשרים היסטוריים-חינוכיים כיוון שאנחנו נציין 70 שנה להקמת
המדינה. שיאם של האירועים יהיו מטבע הדברים, בסביבות יום העצמאות. אך ראוי כאזרחים
ותושבי פסגת זאב שנסקור ונציין אירועים חשובים גם בדרך ליום העצמאות.
רשימה זו תאיר אירועים היסטוריים שהתרחשו באזור ירושלים ופסגת זאב ועיצבו
את הנוף היישובי סביב והתרחשו כאמור, לפני שבעים שנה. זהו פרק זמן לא קטן ותמורות
רבות לה שהביאונו עד הלום.
ציון נקודות דרך אלה יש בהם כדי לחזק את הקשר שלנו לעברנו ולאזור בו אנו
מתגוררים.
את האירועים נזכיר לפי סדרם בלוח השנה העברי.
י"ז בכסלו תש"ח (כ"ט בנובמבר)
התאריך כ"ט בנובמבר תש"ח
היה תאריך משמעותי מאוד בשלבי הדרך למדינה.
בתאריך זה נערכה הצבעה על הקמת מדינת ישראל באירגון האומות המאוחדות. ב 29
בנובמבר 1947 שהיה אור לי"ז בכסלו תש"ח. באותו ערב (לפי שעון ישראל) היו
חלק גדול של העם צמוד למקלטי הרדיו (כמובן שטלוויזיה עדיין לא היתה) קשובים לתוצאות
ההצבעה הגורלית.
בסופה של הצבעה מדינת ישראל הוכרה באו"ם על ידי חברי האירגון. ההצעה
נתקבלה ברוב של 33 קולות, 13 נגד, 10 נמנעו ומדינה אחת נעדרה. בעקבות החלטה זו פרץ
גל של שמחה בכל הארץ שבאה לידי ביטוי בריקודים ושירה ספונטאניים.
תאריך זה גם היווה נקודת ציון משמעותית במאורעות אלימים נגד יהודים בכל
רחבי הארץ ובעיקר בירושלים שפרצו בעקבות זעמם של הערבים על ההחלטה ובעצם מיום זה
פרצה באופן מעשי מלחמת העצמאות. לא נוכל במסגרת זו להציג את כל האירועים שהתרחשו
ממועד זה ולכן נציין כמה משמעותיים שבהם.
חלק מהאירועים שהתרחשו באזור היו בתקיפת תחבורה בין ירושלים לישובים סביב.
לעטרות ונווה יעקב, לגוש עציון ולבית הערבה. דבר שגרם לכך שהדרכים ליישובים יהיו
בבחינת סכנה ובחלק מהזמן היו מנותקים מסביבתם. חלק מהאירועים שיסקרו נבעו ממצב זה
ובניסיון לפתור את הבעיה.
ה' בשבט תש"ח (15 בינואר 1948) – נפילת מחלקת ההר בדרכה לגוש עציון
אחד הניסיונות של שיירת הספקה להגיע לגוש עציון הנצור הוא הסיפור של 'מחלקת
ההר' שהיה אחד האירועים המשמעותיים בתקופה זו של ראשית מלחמת העצמאות.
התארגנה מחלקה של 40 לוחמים מהפלמ"ח וההגנה בפיקודו של דני מס שמטרתם
היתה להגיע רגלית לגוש ולפרוץ את המצור עליו.
ביום רביעי ד' בשבט תש"ח (14 בינואר 1948)
נעשה ניסיון ראשון של המחלקה להגיע לגוש. הם יצאו מסמינר בית הכרם רכובים באוטובוס
במטרה להגיע לאזור בית וגן ומשם לצאת רגלית לכיוון גוש עציון דרך רכס נווה דניאל
של היום. המסע השתבש משום שנשמעו יריות ממרחק וגם ההליכה היתה אטית וקשה בגלל תוואי
השטח. בשלב מסוים החליט מפקד הכוח דני מס לחזור חזרה כיוון שלא יספיקו להגיע ליעד
לפני זריחת השמש. עם חזרתם לסמינר הם התפזרו ללינה קצרה לפני היציאה השניה שהייתה
הפעם מאזור הר טוב. זאת כיוון שחששו שמא התגלו ולא רצו לחזור על אותו הציר פעמיים.
למחרת ביום חמישי בשבוע, אור לה' בשבט
תש"ח, (15 בינואר 1948), יצאו מהר-טוב שבמבואות ירושלים שלושים שמונה לוחמים
במסע רגלי לגוש עציון הנצור שלושה מהם שבו להר-טוב, שלושים וחמישה המשיכו בדרכם אך
לא הגיעו ליעד. במוצאי שבת אור לז' בשבט (17 בינואר 1948) הגיעה הבשורה המרה;
שלושים וחמש גוויות התגלו סמוך לכפר ג'בע. ביום ראשון בערב הובאו הגוויות המחוללות
והמרוטשות לכפר עציון ונטמנו למחרת בבית הקברות בטקס צבאי. המשורר איש הפלמ"ח
חיים גורי כתב לזכרם את שירו הידוע "הנה מוטלות גופותינו" והכתיר אותם
בתואר: "מחלקת ההר האילמת". מיתוס גבורה נקשר לראשם של הנופלים בקרב והם
הוצגו כמופת ל"טוהר הנשק". במותם היו לאגדה עליה חונכו דורות של חברי
תנועות הנוער ולוחמי צה"ל (י' בן יעקב, מחלקת ההר, פרשת הל"ה, מבוא).
כ"ג באדר א תש"ח (4 למרץ 1948) – מבצע שמואל
מבצע אחר שקשור בישובים הנצורים, הפעם מצפון
לירושלים היה מבצע שמואל.
בכ"ג באדר א' תש"ח (4 למרץ 1948)
יצאה יחידה של ההגנה מגדוד מוריה, לפעילות יזומה בכביש רמאללה בית חורון בסמוך
לגבעת זאב של היום. נעם גרוסמן מפקד המחלקה אסף 18 לוחמים והם יצאו מהמושב עטרות
לבצע פעילות עונשין על רכב שיצא מרמאלה לכיוון לטרון. בחזרה מן הפעולה נתקל הכוח בכוחות אויב. שישה
עשר מתוך כוח של תשעה עשר לוחמים נפלו בתוכם המפקד, נועם גרוסמן. שלושה הצליחו
לשרוד את הקרב והגיעו למושב עטרות, אחד מהם פצוע. שלושה ימים לאחר הקרב, בכ"ו באדר א' תש"ח (7 במרץ 1948) -
הובאו כולם לקבורה בבית הקברות של סנהדריה.
ובשלב מאוחר יותר (בה' באלול תשי"א 6 בספטמבר 1951) הועברו עצמותיהם
לקבורה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. על שם שישה עשר הנופלים קרוי הרחוב המרכזי
בפסגת זאב מרכז.
י"ג באדר ב תש"ח 24 במרץ 1948) – שיירת עטרות
אירוע שיירת עטרות התרחש על הציר
המרכזי בין ירושלים לנווה יעקב באזור הכפר שועפאט של היום מתחת לגבעה המכונה גבעת
שאול או תל אל-פול. במהלך החודשים האחרונים שלפני הקמת המדינה, החיים בנווה יעקב
לא היו פשוטים כלל ועיקר. במקום שהו מספר משפחות מצומצם ללא קשר רצוף עם ירושלים,
הורגש הייטב חוסר מזון וציוד לחיי יום יום. מספר תושבים מנווה יעקב ועטרות התקבצו
למקום הכינוס בירושלים לקראת היציאה לנווה יעקב במהלך יום רביעי י"ג באדר ב'.
התור לחזור בשיירה לנווה יעקב ועטרות היה ארוך. רבים רצו להצטרף לשיירה כדי לחזור
הביתה לקראת חג הפורים. השיירה בפיקודו של כרמי אייזנברג, יצאה לדרכה לכיוון צפון
נתקלה במחסומים ובירי כבד. השיירה שכללה שני כלי רכב נתקעה בדרכה באזור שועפאט, לא
רחוק מגבעת שאול (תל אל-פול) וארבעה עשר מנוסעיה נהרגו.
(בימים אלה התקבל אישור מועדת שמות הרחובות בעירייה על הנצחת השיירה בשם של
רחוב עליו נספר באחד הגיליונות הבאים).
ד' באייר תש"ח (13 במאי 1948) – נפילת גוש עציון
נפילת גוש עציון בד' באייר היה לאחר חצי שנה של קרבות ולחימה על הדרך
לירושלים. ארבעת ישובי הגוש (כפר עציון, משואות יצחק, עין צורים ורבדים) היו הגוש שהקשה
על הערבים מלהגיע לירושלים. ארבעת המשקים לאחר מספר ימי קרבות קשים נפל. כל מגיני
כפר עציון נפלו (127אזרחים וחיילים). ושאר המשקים נכנעו והלכו בשבי. הגוש עצמו
נהרס עד ליסוד.
אירוע קשה זה התרחש ערב הקמת המדינה. ובן גוריון למחרת עם הכרזת המדינה
ציין: ש"מדינת ישראל הוקמה לאורו של לפיד גוש עציון הבוער".
ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948) – הקמת המדינה ועזיבת הנציב העליון
האחרון את הארץ
למחרת נפילת הגוש ביום שישי התכנסה בתל אביב מועצת העם בראשותו של בן גוריון
והכריזה על הקמת המדינה באותו מעמד נחתמה ברוב עם מגילת העצמאות.
באותן השעות עזב את ישראל הנציב הבריטי האחרון סר אלן קנינגהם. הוא יצא
מלשכתו בארמון הנציב ונסע בשיירה לעבר שדה התעופה בעטרות. משם טס לחיפה, עלה על
ספינה ובאותו הערב יצא מתחום המים הטריטוריאליים של ישראל ובזה תמה תקופת המנדט
בארץ שנמשכה 31 שנים.
ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948) – פינוי היישוב עטרות
הוראת הנסיגה התקבלה בעטרות בהפתעה גמורה, אך מפקד
המקום (שמוליק הרם) ואתו יוסף גולדברגר המא"ז נאלצו בצער לבצע אותה. היו
הצעות שונות לדרך הנסיגה. אחת גרסה שיש ללכת בדרך הקצרה ביותר על הכביש המחבר בין
עטרות לנווה יעקב. הצעה זו לא התקבלה בגלל הסיכון שבה ובסופו של דבר לאחר התייעצות
עם אנשי המושב ובייחוד עם מיכה לוזינסקי, שהוערך על ידי שמוליק כסייר מעולה המכיר
את השטח היטב, הוחלט על הליכה מזרחה, עקיפת הכפר א-רם ממזרח ומשם חבירה לנווה
יעקב. מספר הנסוגים כולל חברי המושב היה כשבעים איש, כולל כשלושים חברי מושב. שעת
היציאה תוכננה כך שלא תעורר תשומת לב רבה מדי – בשעה מאוחרת מבחינת הפעילות הערבית
בכפר אך לא מאוחרת מדי, כדי שלא להיפגש בדרך עם ערבים היוצאים מוקדם לעבודה.
שמוליק התייעץ עם מיכה לוזינסקי והמא"ז מה
לעשות עם הפרות והתרנגולות? ההוראה בסופו של דבר הייתה להשאיר אורות דולקים ברפתות
ובבתים כדי שיהיה רושם שהשגרה ממשיכה כרגיל, ולרכז את הכלבים שלא היה ניתן לקחת
אותם מחשש שיגלו את הכוח הנסוג בעמדות השמירה.
הנסוגים יצאו בסמוך לחצות לאחר שסיימו את
ההתארגנות והכיתה הדתית תסיים את התפילה, ולאחר הליכה של כשעתיים הגיעו לנווה יעקב
והתקבלו על ידי אנשי המקום.
ח' באייר תש"ח (17 במאי 1948) – פינוי היישוב נווה יעקב
ביום ראשון, ז' באייר תש"ח (16 במאי 1948),
החלה התקפה רבתי על היישוב. ההתקפה של הערבים הייתה קולנית מאוד ומלווה במאות אנשי
כנופיות שהסתערו בליווי שריוניות עם מרגמות (שני פאונד).
בהתקפה זו היו למגני המקום מספר הרוגים
ופצועים. בעקבות תמונת המצב העגומה, שלא השאירה תחמושת ליום לחימה נוסף, החליטו
ישראל פונט ושמוליק לפנות למחוז ולעדכן אותם במצב התחמושת, הפצועים וההרוגים. הם
דרשו מהמג"ד (ישורון שיף) שידאג לתגבור מיידי של כוח המגן.
הנסיגה להר הצופים
לאחר הערכה מחודשת של המצב בשטח המפקדים בנווה
יעקב, שכללו את ישראל פונט, אברהם וכסלר (לימים תימור) ושמוליק הרם, החליטו על
נסיגה רגלית ממזרח לשועפאת. הם קיבלו אישור לכך מישורון שיף המג"ד. שמוליק
קרא למיכה לוז וביקש ממנו הערכה למשך הזמן וציר הליכה לעבר הר הצופים. מיכה העריך
(על פי עדותו של שמוליק) שזמן ההליכה להר הצופים ייקח כארבע שעות.
ביום ראשון בלילה, אור לח' באייר תש"ח (17
במאי 1948), התארגן הכוח לנסיגה. את ההרוגים קברו, את הציוד שלא ניתן היה לקחת
השמידו והתארגנו לתזוזה. התחמושת המועטה שהייתה חולקה בין החיילים לצורך אבטחת
הנסיגה. סך הכול היו כמאה ושישים אנשי עטרות ונווה יעקב.
ההליכה עם הפצועים ארכה זמן רב יותר מזה
שהעריכו מלכתחילה ובסופו של דבר הכוח הגיע להר הצופים באור יום ובמזל לא התגלו
במהלך הנסיגה על ידי הערבים המקומיים מענתות וכפרים אחרים. באירוע זה הסתיים פרק
היישוב מצפון לירושלים.
י"ט באייר תש"ח (28 במאי 1948) - נפילת
הרובע היהודי
סיום הלחימה המשמעותית באזור ירושלים התרחש
ברובע היהודי. לאחר שבועות ארוכים של לחימה ומצור הרובע נפל בידי הלגיון הירדני.
התנהל משא ומתן והיהודים שנשארו במקום נכנעו. משה רוסנק מפקד הרובע חתם על כתב
כניעה. התושבים פונו כ- 300 הלכו לשבי ו כ
1400 הועברו לירושלים המערבית. מאז במשך 19 שנים הרובע הוחזק על ידי הירדנים.
הנה כי כן, שרשרת אירועים שהתרחשו בשנת
תש"ח שהשנה נציין 70 שנה להתרחשותם. מן הראוי לזכור ללמוד ולראות את שהיה ואת
שעברה המדינה מאז ועד היום.
 |
| כיכר גדוד מוריה | צילום: יוסי שפנייר |
 |
| מנשרים קלו | צילום: יוסי שפנייר |
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 14 בספטמבר 2017
תגובות
הוסף רשומת תגובה