מחשבות בענייני חינוך, בצפון ירושלים של ימי המנדט, לקראת פתיחת שנת הלימודים תשע"ו



בימים אלה נפתחת שנת הלימודים תשע"ו, ההורים ודאי מאוד מרוצים התלמידים מטבע הדברים פחות. וככל שנה גם השנה נשמעות מחאות מצד הורים, תלמידים, הסתדרות המורים ואולי עוד קבוצות שאותם שכחתי. כל תחילת שנה ודרכה.
כעוסק בהכשרת מורים יש לי חיבה עמוקה לנושאי חינוך. בפינה הפעם אנצל את הגורם המזמן של פתיחת השנה כדי להציג היבטים חינוכיים בפרספקטיבה היסטורית וכמובן עם ההקשר המתבקש לאזור שלנו כאן.
אבקש להדגיש את ההיבט החינוכי האזורי כפי שבא לידי ביטוי בבית הספר שהיה קיים במושב עטרות עד מלחמת העצמאות תוך הדגשת דמותה של המורה לאה גולובצקי.

ראשית דרכה של לאה גולוביצקי
לאה (קרייניס) גולוביצקי נולדה בשנת 1895 באוקראינה בעיירה בשם דאיצן שעל יד חרקוב. במהלך לימודיה עברה לאה שלב של הכשרה שבמסגרתו למדה הוראה בעברית. לאחר שקיבלה תעודת הסמכה להוראה בעברית (מבית המדרש של "תרבות" בעיר קייב) עברה לפולין שם לימדה גם כן בבית ספר של "תרבות" בעברית. רק בשנת 1925 עלתה ארצה לנהלל.
בתחילת הדרך לא הסכימה להיכנס להוראה לפני שהיא מכירה את חיי הארץ, כפי שהיא מספרת בטקס שנערך לה בסיום דרכה החינוכית: "לא הסכמתי להיכנס לעבודה בביה"ס תיכף עם בואי, רציתי להכיר במידת מה את חיי הארץ, לבוא במגע עם האדמה ועם טבע הארץ. מבוקשי ניתן לי עברתי שנת הכשרה במשק הפועלות...קסם לי העמק וחיי היישוב המתהווה על אדמת המולדת ובחרתי בנהלל".
בנהלל שירתה ממניעים ציוניים כמורה בכיתות א-ב (עדיין נותרו בנהלל כמה קשישים שהיו מתלמידיה הראשונים).
בשלב מסוים פגשה את חיים גולוביצקי שהיה בקבוצה של פועלי בניין בעטרות, והם החליטו להינשא. חתונתם נערכה בירושלים בא' בטבת תר"צ (1.1.1930).
גם בגלל ההכרות עם בעלה וגם בגלל דרך החיים בעטרות שדמתה לזו שחיבבה בנהלל היא החליטה לעבור לעטרות שאליה נקשרה משום "ששבתה את לבה בנופה הפראי בסביבתה ההיסטורית רבת ההוד".
לאה וחיים גולוביצקי ביססו את ביתם במקום. היה להם משק מאוד מפותח (יחסית לימים ההם), עם 12 פרות חולבות ומטעים, ומכיוון שהיה אחד המשקים היותר מאורגנים בכפר, בכל פעם שאורחים ונכבדים כמו הנציב העליון הבריטי היו מגיעים לבקר בעטרות, הם היו באים לצפות ולהתארח במשק של משפחת גולוביצקי.

בית הספר בעטרות
ראשית יסודו של בית הספר בעטרות היה מלווה בקשיים מרובים. מבנה בית הספר היה קטן, כמות הילדים אף היא הייתה מצומצמת ולא הצדיקה החזקת מורה לכל שכבה. משום כך אוחדו כמה גילאים לכיתה אחת. כל ילדי המושב כונו 'הנוער', מילדי הגן ועד גיל עשרים. המורים היו חלק חשוב בחיי התרבות של הנוער גם מעבר ללימודים הפרונטליים. למרות הקשיים הייתה אווירה טובה והווי מיוחד של אחווה בין התלמידים והמורים.
לאה סיפרה מעט על התנהלות בית הספר בשנים הראשונות שהיה מצומצם מאוד ומורים לא ששו להגיע למקום בגלל התנאים הקשים ששררו בו. כיוון שכמות הילדים הייתה קטנה, היו בכיתות ההוראה ילדים מכמה שנתונים, דבר שהכביד על ההוראה מחד אך אִפשר יחס אישי לתלמיד מאידך.
התלמידים שלמדו במושב למדו בכיתות היסוד במקום ואז עברו לבתי ספר אחרים. היו שלמדו בירושלים ואחרים בבתי ספר חקלאיים ומקצועיים בכל הארץ.
במהלך יולי 1945 נוספו לתלמידים המקומיים קבוצה של עולים חדשים מסוריה והיה צורך לקלוט גם אותם במסגרת החינוכית שהייתה מאוד לא פשוטה. לאה מציינת שילדי העולים מסוריה היו מחוסרי השכלה אך ערניים ובעלי תפיסה מהירה. סופו של דבר שילדים אלה נקלטו יפה, התאזרחו, וקשה היה להבדיל ביניהם לבין ילדי המקום.
בית הספר היה ממוקם במבנה המרכזי במרכז המושב שבלט למרחוק בזכות מגדל המים הגבוה.

זיכרונותיו של משה שעיו, תלמיד בכיתה ה' של לאה בעטרות
כדי להתרשם מאופי ההוראה בכיתות שלימדה לאה בעטרות, נציג את הדברים כפי שהם עולים בכתביו (מחברותיו) של תלמיד שהגיע עם קבוצת העולים החדשים מסוריה.
משה שעיו היה בין ילדי העולים מסוריה שהגיע לעטרות במהלך יולי 1945. חבלי הקליטה שלו בהתחלה היו קשים. הוא עבר בין כמה משפחות אומנות ובסופו של דבר השתלב יפה במקום. ככל ילדי עטרות כך גם משה התחנך בבית הספר המקומי במושב. אחד הדברים הזכורים לו כחוויה בונה וחיובית היה הלימוד בבית הספר עם המורה לאה גולוביצקי.
לאה זכורה למשה כמורה מאוד משמעותית. היא הייתה המורה שלו במשך שנתיים (בשנים 1947-1945) כשהיה בכיתות ד-ה.
משה כבר אז מאוד העריך את מורתו לאה שלימדה אותם במסירות רבה. לאחר הלימודים, מידי פעם היה הולך אליה הביתה והיא הייתה עוזרת לו בשיעורי הבית.
משה שומר בביתו כמה מחברות מאותם הימים, מחברות בנושאי גיאוגרפיה, עברית ועוד. מהמחברות אַתָה לָמֵד מחד על סדר ארגון וניקיון מופתיים שעליהם הקפיד משה במהלך הימים ההם ובעצם עד היום, ומאידך על תכני הלימוד המשמעותיים שהנחילה להם המורה בכיתה.
המחברות כתובות בכתב עברי מסודר נקי וקריא להפליא. בשולי הדפים נהג משה להוסיף קישוטים בדמות פרחים צבעוניים.

הלימוד על עטרות במסגרת לימודי הסביבה הקרובה
מחברת אחת מאוד בולטת בתכניה, זו מחברת הקשורה ללימוד על עטרות.
מחברת זו כמו גם האחרות מעידה על ההשקעה הרבה של המורה לאה גולוביצקי ועל ההיכרות העמוקה והיסודית שהייתה לה בנושאים שאותם לימדה. במחברת על עטרות מבחינים מיד בהכרות העמוקה שהיתה לה עם הסביבה. הנושא נלמד על כל היבטיו: המיקום, דרך סיפור של ייסוד המושב. בעיות המים שהקשו מאוד על החיים במקום באים לידי ביטוי בפרק על הספקת המים.
לאחר מכן הם למדו על סוגי משקים והייחוד של עטרות כמשק מעורב. היא לימדה אותם על  ענפי המושב שהמרכזיים שבהם היו רפת ומטע.
בעיסוק במשק החלב במושב היא אפילו ציינה בפני התלמידים את סוגי הפרות שהיו במקום, שהיו בעיקר מגזע הולנדי טהור, ואת תנובתן (6,000-4,000 ליטר בשנה). היא הדגישה את  מקור המזון לפרות, שלא היה מהאזור, בשל חוסר היכולת לגדל מספוא מפאת המחסור במים. ענף הרפת, כך לימדה את התלמידים, הוא חשוב מאוד מכיוון ש:
א. הוא מספק זבל לטיוב השדות והמטעים.
ב. הרפת נותנת הכנסה גדולה למשק ממכירת תוצרת חלב וולדות.
ג. היא מספקת תנובת חלב לצרכי הבית ולגידול הוולדות.
כשעסקו בהצגת ענף הלול, לאה לימדה אותם שהתרנגולות במושב הן מהזן הנקרא לגהורן כי ההטלה שלהן גבוהה - עד 180 ביצה לשנה - וגם אותן קשה לגדל במקום. היא גם הסבירה להם שבגלל בעיית מחסור המים בעטרות אין בה מדגרות לגידול אפרוחים, ולכן הביאו אותם ממשקים אחרים בשלב מעט יותר בוגר.
בלמדם על המטע הילדים למדו על זני הכרם ועל כך שהענבים הם ענף מרכזי ותופסים שטח של 55 דונם. ישנם זנים שונים, בעיקר מוסקט. בעטרות הענבים אפילים, בגלל קרירות אזור ההר, ומשום כך מקבלים עבורם מחיר טוב בשוק.
התלמידים זכו ללמוד מפיה על היישובים הערביים סביב תוך הדגשת העובדה שקיים רק יישוב עברי נוסף בסביבה, שנקרא נווה יעקב. במקביל ובהרחבה רבה היא הציגה את ההתיישבות הקדומה באזור תוך התייחסות רחבה לזיהויים המקראיים של אותם יישובים.
בסיום לימוד הפרק על עטרות ומאפייניו המשקיים, היא לימדה אותם שיר המסכם את הנושא – השיר "כְּפָרִי" (על כתף הר פורח כפרי זה הקטן"), שנכתב על ידי שמואל בס, והולחן על ידי דניאל סמבורסקי בשנת 1933. משה, שלמד את השיר לפני למעלה משישים שנה, מפזם אותו וזוכר את מילותיו כאילו למד אותן רק אתמול.

עטרות הקטנטנה  - לאה גולובצקי - 1943 - כתב ידמוך לקט כתבי יד| מקור: באדיבות משפחת גולובצקי

תפילתה של מורה - וטהר ליבינו
לאה גולוביצקי כתבה על תחושותיה לקראת הכניסה לכיתה בראשית דרכה בהוראה בחרקוב (באוקראינה של היום) בבית הספר "תרבות", תחושת היראה, הכבוד והחשש באים לידי ביטוי בשורות שכתבה (בנהלל בשנת תשי"ז [1957]) תחת הכותרת וטהר ליבנו...
שורות שכדאי שכל מורה מתחיל וותיק יזכור גם אם יש לו וותק של שנים רבות:
" זה היה בשחר ימי עבודתי בהוראה, בשנת עבודתי הראשונה בגימנסיה "תרבות" בחרקוב. בדחילו ורחימו ניגשתי לעבודת קודש זו. כל הספקות וההיסוסים שכרסמו בלב תוך שנות הלימודים בסמינר יצאו למרחב עם תחילת ההגשמה והם ציננו את ההתלהבות שבה היה מלווה המעשה. חברי לעבודה היה מוכשר ומנוסה בהוראה והיה מדריכני ומעודדני. נחרתו בזיכרוני ימי השבתות בהם היינו נועדים בביתנו ומתכננים את עבודת השבוע. בבית שררה אווירת שבת שהייתה מעלה את רוחני ומגבירה את יכולתנו להכנה. היינו מעלים את תוכנית העבודה השבועית בכללותה. הופכים והופכים בפרטים עדי התבהרם לנו. במחיצתו של חברי לעבודה היה נמסך גם ללבי משהו מביטחונו והייתי רואה ביני רוחי את המסכת שנארגה והנה מתגשמת על תוכנה בשילוב כל הסממנים המחיים אותה. אך בהישארי עם עצמי ובהתחילי להעביר שנית את פרטי העבודה היו מתחילים להתגנב ללב ספקות ביכולת ההוצאה לפועל של התוכנית המותווה. ועם התעבות צללי בין הערביים היו יורדים צללי דמדומים גם על נפשי הכואבת ומפרפרת בהיסוסיה. ההקלה היתה באה – כשהדמעות המחלחלות בגרון היו פורצות החוצה בליווי שירה-תפילה חרישית וזכה: וטהר ליבנו, וטהר ליבנו לעבדך באמת! משום מה מתחדשים זיכרונות אלה עתה עם ערוב יום העבודה. גם עכשיו, לאחר שנות ניסיון והגשמה, לא שקטה הנפש, לא חדלה לפרפר בעווית הספקות. הנה כן עכשיו מתערער מדי בוקר השקט הנפשי לקראת יום העבודה הבא ומכרסמת הדאגה: התושג המטרה? והאם אני הנני השליחה להגשמת מטרה זו? וכאן כן עתה תפילה בלב. ועל אף מסווה הביטחון שנוצק תוך שנים ולמרות השקט החיצוני, גועשת רועשת בלב התחינה: וטהר ליבנו לעבדך באמת!"

הנה כי כן, המורה לאה גולובצקי מורה לחיים של משה שעיו, מורה שהיתה דמות מופת לתלמידים רבים בעטרות ונהלל. מורה שיכולה לשמש גם כיום, למרות השנים שחלפו מאז, דוגמה לדרכי הוראה ראויים ויחס חם ולבבי לתלמידים.

שנת לימודים פוריה ומוצלחת.

תודות
לבני משפחת גולוביצקי שהעבירו לידיי את החומר של המורה לאה ואפשרו לי לפרסמם.

___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 2 בספטמבר 2015

תגובות

המאמרים הנקראים ביותר

בית הכנסת האשכנזי בפסגת זאב מרכז – ציוני דרך

ארץ הצבאים – בפסגת זאב

70 שנים לנפילת השישה עשר

המהנדס דוד סֵקֶלי ופועלו בתקופת מלחמת העצמאות

60 שנה לפעולת שומרון (קלקליה) ורחוב – ירמיהו ('ירמי') ברדנוב

שתי גבעות ומנזר בדרומה של ירושלים גבעת המטוס, גבעת הארבעה ומנזר מר אליאס שבדרום ירושלים

חורבת עדסה – יישוב חקלאי מהתקופה הביזנטנית בפסגת זאב מרכז

בית הכנסת 'משכן יצחק' בנוסח צפון אפריקה בפסגת זאב מרכז

אורי בן-ארי לדרכו של אדם, מפקד ומנהיג | יוסי שפנייר וישראל רוזנסון

ענייני פורים ואביב בפסגת זאב