זוכרים את הנופלים במלחמת העצמאות – נטיעות זיכרון בט"ו בשבט תש"ט
ט"ו בשבט כחג זיכרון תש"ט
השבוע ציינו את ט"ו בשבט, חג שבו מתחברים
לטבעה ונופיה של ארץ ישראל. כל ילד מכיר את החג ומשמעותו. נטיעת עצים, תחילת
התעוררות הטבע מתרדמת החורף, תחילת פריחת השקד וכן פרחים מוכרים כמו כלניות רקפות
ועוד. לט"ו בשבט יש גם צד אחר שנחוג בראשית ימי המדינה. חג המחבר את ההתחדשות
והנטיעות עם זיכרון הנופלים במלחמת העצמאות ועם הנספים בשואה. ימי תחילת המדינה
היתה תקופה מורכבת מבחינות רבות בימים ההם התחילו להתגבש הדפוסים של מנהגים,
מסורות, ותפילות (לשלום המדינה למשל)
הקשורים לתקומה ולזכרון. בשורות הבאות נציין את אירוע הזיכרון המשמעותי
שהתקיים בט"ו בשבט תש"ט בימים אלה לפני שבעים שנה.
יער המגינים - מפעל נטיעות לזיכרון הנופלים
שנשכחו
בט"ו בשבט הראשון של מדינת ישראל, הקימה
המדינה מפעל נטיעה והתיישבות להנצחת הנופלים ממלחמת העצמאות והשואה בשם 'יערות
המגינים'. יערות אלו ניטעו בחלקי הארץ השונים בכדי לסמל את הקשר עם הנופלים
וכתשובה הולמת בחיזוק הנצחיות והקשר של העם לארץ.
קשר
של דור התקומה עם הנופלים ובני משפחותיהם עם ארץ ישראל ההולכת ונבנית, ההולכת
ולובשת ירוק.
בחלוף השנים מסורות הנטיעה באותן חלקות הלכו
ופחתו וגם אזורי הנטיעות כמעט ונשכחו. את טקסי הזיכרון לנופלים תפסו טקסים ומועדים
אחרים וטקסי הנטיעות קיבלו אופי אחר עם זיכרון של אירועים אחרים.
יום ט"ו בשבט תש"ט לווה בנטיעות
רבות היקף בארבעה מוקדים בארץ: בגליל העליון המזרחי, באזור משטרת נבי יושע (מצודת
כ"ח), בגליל המערבי באזור קיבוץ יחיעם, בשער הגיא בואך ירושלים ובבאר שבע.
מפעל הנטיעות נערך בשיתוף מוסדות קק"ל וצה"ל, כמצבת נצח ירוקה על שטח של
30,000 דונם. הכוונה היתה לנטוע 6 מיליון עצים תוך רצון שכל יחידה תיטע עץ
אחד על שמו של כל חייל מחייליה שנפל במערכה.
נטיעות בנוף הצחיח ומקור תעסוקה
חג ט"ו בשבט הראשון של המדינה, שנחוג
חודשים אחדים לאחר הקמתה היה חג משמעותי ביותר משום שניתן היה לממש את החזון של
ההתנחלות בארץ המובטחת במדינה ריבונית. היה בנטיעות גם היבט של השתלטות על הנוף
הצחיח ומקור תעסוקה חשוב לעולים החדשים.
יום לפני, בי"ד בשבט הוגדרה מסגרת המפעל
שתצא לדרך למחרת ביום החג. נקבע שקצין העיר ייתן לכל משפחה תעודת נטיעת עץ.
המשפחות יוסעו על ידי הצבא למקום הנטיעה הקרוב למקום מגוריהם, אם כי גם הובן
ויכובד הרצון לנטוע את העץ בסמיכות למקום נפילת הבן. גם הוגדר שהעצים לא יהיו
שמיים, כלומר לא יישאו שם פרטי.
יער המגינים באזור שער הגיא
אזור שער הגיא שהיה חשוף לגמרי מבחינת הצומח
בראשית המאה העשרים, הפך לאחד האזורים המרכזיים הקשורים במבצעי יעור. כבר בתקופת
המנדט נערכו בו, בחלקות שונות נטיעות רבות.
בה' בכסלו תרצ"ח יצאה קבוצה של חברים
לנטוע עצים ממערב לקיבוץ קריית ענבים וחמישה מהם נרצחו. לאחר חודשיים בט"ו
בשבט (תרצ"ח) יצאו לנטוע את 'יער החמישה' באזור שבו ארע הרצח.
נטיעות ט"ו בשבט תש"ט ממשיכות את
מפעל הנטיעות של קק"ל בתקופת המנדט ומרחיבות אותן ומבססות ומעמיקות את מסורת
הנצחה באזור שער הגיא. על שטח של כ 6000 דונם אמורים היו להינטע 1.5 מיליון עצים.
למעמד הנטיעה המרגש הגיעו תושבים רבים
מירושלים ומהסביבה כשלכולם היה ברור שזהו מעמד סימלי חשוב. באזור שעד לפני חודשים
לא רבים היתה סכנה ממשית לעבור בו ורבים נהרגו ונפצעו בדרך בנסותם לפרוץ את המצור
לירושלים, שם נערך טקס הנטיעות המסמל את החופש והחירות.
בן גוריון, שכיהן כראש הממשלה ושר הביטחון נשא
דברים: "אנו נוטעים יער ועוד ניטע
הרבה יערות לקיים משאלתם ורצונם של הלוחמים אשר מסרו נפשם על שחרור מולדתם, הפרחתה
ובנינה למען יוכל עם ישראל כולו, על כל גלוייתו, לשוב לארצו קוממיות ולחיות בה חיי
חרות ורווחה. אך לא ביער-עצים אשר ניטע
ולא במצבת-אבנים אשר נבנה יחקק ויישמר זכר הגיבורים אשר נפלו על גאולת עמם
ומולדתם. בלב העם היהודי בלב כל בני ישראל, בדורנו-אנו ועד סוף כל הדורות, יהיה
זכר הגבורה והתפארת של הגיבורים אשר העיזו ויכלו..." (ד' בן גוריון, חזון
ודרך, א, תל אביב 1951, עמ' 61-60).
 |
| יער המגינים בשער הגיא טקס הנטיעה ובן גוריון מקריא את מגילת הנטיעה | מקור: הארכיון הציוני המרכזי |
 |
| יער המגינים בשער הגיא טקס הנטיעה תש"ט | מקור: ארכיון קק"ל |
יער לזכר הלוחמים במצודת כח (יושע) בגליל
העליון
מצודת כח ממוקמת מצפון לישוב רמות נפתלי צופה
על נוף עמק החולה ממערב. נקודה זו הפכה לימים ליעד לכיבוש על ידי כוחות
הפלמ"ח מידי הערבים שנכנסו והשתלטו על המקום. סיפור הקרב רצוף מעשי גבורה
שבמהלכם נפלו 28 חללים.
שנה לאחר המלחמה בט"ו בשבט תש"ט (14
בפברואר 1949) ערך צה"ל במקום טקס אזכרה והכשיר את השטח כאתר קבורה והנצחה.
מצפון לאתר ההנצחה באותו מעמד נטעו ההורים ובני המשפחות את חורשת הכח שכללו עשרים
ושמונה ברושים עץ על שם כל חלל.
אברהם שבט, אביו של אליעזר שבט, שהיה בן
הנופלים בקרבות, נשא דברים באותו מעמד וציין: "עלינו לנטוע במעלה ההר, ההר בו
עשו ילדינו את דרכם האחרונה, בו דרכו רגליהם בפעם האחרונה על פני האדמה. בין
הסלעים הנוקשים שתלנו שתילים רכים וחיים. בעיניים צמאות תרנו אחרי כל פיסת אדמה
רכה, לחפור בה באצבעותינו[...] יתרוממו השתילים הירקרקים הרעננים ויהיו לעצים
ענקיים. באביב ישתובבו צמרותיהם ויזכירו לאנשים העמלים למטה, בעמקים, את דמות
בלוריות ילדינו הפרועות [...] יעמדו העצים ויהיו קיר מגן לחיים אשר יפרחו מסביב,
יעכבו את רוחות הצפון ואת חמת הקדים ויהיו סמל עדות לבנים אשר הצמיחו בהווייתם חיי
נצח לעמם[...] (י' דקל, מצודת כ"ח, רעות תחת אש, מקווה ישראל, 2014, עמ'
90-89).
חורשה זו ניטעה בט"ו בשבט תש"ט
וחודשה 50 שנה מאוחר יותר והושלמו מספר עצי ברוש לעשרים ושמונה.
נטיעות סמליות בבאר שבע
גם בסביבות באר שבע, (בסמוך ליציאה מבאר שבע
לכיוון קיבוץ חצרים) נערכו טקסי נטיעות
סמליות ביום זה. במעמד אלפים - רבנים, עסקני ציבור, חיילים וחברי אירגוני נוער,
התקיים מטע אשל על שמו של אברהם אבינו בכניסה לבאר שבע. הנטיעה הייתה משולבת
בנטיעת 'יער המגינים' במקום כמו שכתב הרב א' חן: " התאספנו אנו זרעך בני יעקב
אלייך בבאר שבע העתיקה חדשה. באלפים התאספנו מכל קצוות הארץ, אשר מכל חלקי התבל
כיונים אל ארובתם אליה עפו, ובראשינו צבאות ישראל ודגליו והמשפחות השכולות שבניהן
והוריהן נקרבו על מזבח האומה, חתני היום האמתיים והנעלמים מעין כל רואה... "
('על האשל בבאר שבע', הצופה י' באדר תש"ט [11 במרץ 1949], עמ' 4).
יער המגינים באזור יחיעם
יער המגינים בגליל המערבי ניטע באזור קיבוץ
יחיעם לזכר 46 נופלי שיירת יחיעם. שיירת הספקה שעשתה דרכה מנהריה לקיבוץ הנצור
בט"ז באדר ב תש"ח (27 במרץ 1948) . בשטח של כ 10000 דונם אמורים היו
להינטע 2.5 מליון עצים לזכר הנופלים.
ט"ו בשבט תש"ט – יום יסוד הכנסת
בירושלים
בט"ו בשבט תש"ט נפתח המושב הראשון
של האספה המכוננת (מה שיקרא כנסת ישראל). בעיתון דבר מט"ו בשבט תש"ט
נכתב: היום יפתח המושב הראשון של האספה המכוננת, מכל קצווי הארץ נוהרים המוני עם
לירושלים – עיר דוד חוגגת את המאורע ההיסטורי ברוב פאר. היום בשעה 4 אחרי הצהרים
תתכנס האספ]ה המכוננת לישיבת הפתיחה החגיגית. נשיא מועצת המדינה הזמנית פרופ' חיים
וייצמן ישא את נאום הפתיחה ואחר כך ישבעו הצירים שבועת אמונים למדינת ישראל, אחרי
ההשבעה יבחר יושב ראש האספה (דבר, ט"ו בשבט תש"ט, עמ' 1).
זיכרון הנטיעות בדרך לירושלים להשבעת הנשיא
בכנסת הראשונה
חוויה מרגשת אחרת מאותו טקס בשער הגיא, היה
לחבר הכנסת עקיבא גוברין שאומנם לא לקח בו חלק פעיל אבל בעוברו במקום התרשם מאוד,
הוא מספר שעשה את דרכו מתל אביב לירושלים להשבעת הנשיא בכנסת הראשונה: "יצאתי
מתל אביב [...] בדרך העולה ירושלימה נערך טקס נטיעת יער לזכר חללי מלחמת השחרור
ואל המכונית הגיעו קולות בכי קורעי לב, בכי המשפחות השכולות ליווה אותי כל הדרך עד
בנין הסוכנות, כבשתי אז את ראשי, ואם כי לא הייתי חייב גיוס במלחמת השחרור, לא
הרפתה ממני השאלה בזכות מה אתה יושב בכנסת, זו שהוקמה בזכות הלוחמים והנופלים
במלחמה זו?" (צ' לביא, 'מה היתה חוויתך הגדולה?', מעריב, כו באב תשכ"ו
[12 באוגוסט 1966], עמ' 10).
הנה כי כן, נטיעת 'יער המגינים' בחלקי הארץ
השונים בט"ו בשבט הראשון למדינה היה מפעל משמעותי של נטיעה והתיישבות, עם
חלוף השנים מסורות הנטיעה באותם חלקות הלכו ופחתו וגם אזורי הנטיעות כמעט ונשכחו.
את טקסי הזיכרון לנופלים תפסו טקסים ומועדים אחרים וטקסי הנטיעות קיבלו אופי אחר
עם זיכרון של אירועים אחרים. בנסיעתינו בכביש הראשי ירושלים-תל אביב בסמוך לבית
המשאבות התחתון מעט לפני מחלף שורש לאלו הבאים מתל אביב, שם היה מפעל הנטיעות
והזיכרון לפני שבעים שנה.
להרחבה
ישראל רוזנסון ויוסי שפנייר, בדרך אל העיר,
שער הגיא כמחוז זיכרון, ירושלים תשע"ז, עמ' 109-101.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 23 בינואר 2019
תגובות
הוסף רשומת תגובה