מיהו שקבע את מצבת הראל בדרך לירושלים?
מיהו זה שעמד מאחורי יוזמה זו?
רקע להנצחת חטיבת פלמ"ח הראל בסביבות ירושלים
חטיבת פלמ"ח הראל הוקמה בשנת תש"ח 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, על-ידי צירוף שלושה גדודים: הגדוד הרביעי של הפלמ"ח (הפורצים), הגדוד החמישי (שער הגיא) והגדוד השישי (ירושלים). מפקדה הראשון היה יצחק רבין. החטיבה נשאה בנטל העיקרי של המערכה על ירושלים ועל הדרך אליה באביב 1948, כאשר לחמה במבצעים הבאים: נחשון, הראל, יבוסי, מכבי, הר ציון, רמת רחל, יורם, דני ומבצע אל ההר. לקראת סוף מלחמת העצמאות עברה החטיבה לחזית הדרום, ונטלה חלק במבצע חורב אל צפון סיני. בקרבות מלחמת העצמאות נפלו מחיילי החטיבה 418 חללים. לאחר מלחמת העצמאות הפכה הראל לחטיבת חי"ר מילואים מספר 10.
לקראת מלחמת ששת הימים (23 במאי – 5 ביוני 1967)
בבוקר ה-23.5.67 ניתנה למפקדת החטיבה פקודת התראה לגיוס ומיד נקרא בטלפון כל שדרת הפיקוד, ממפקדי פלוגות ומעלה ובעלי תפקידים נוספים. אחר כך נקראו כל חיילי החטיבה והגיוס נמשך כל הלילה. משימת החטיבה באותה עת היתה: 1) להגן על גבולות המדינה בגזרת פיקוד המרכז; 2) לשמש כוח להתקפות נגד ולהיות מוכנה לביצוע "מחטף לטרון". באותה עת נחשבה גזרת פיקוד המרכז כמשנית ולכן הוצאו מיחידות החטיבה פריטי ציוד לחימה חיוני והועברו לפיקוד הדרום; חסרונות של הציוד הורגש בעת הקרב. בליל ה-31.5.67 עברו יחידות החטיבה מהמחנות לשטחי כינוס ביער בן שמן. גדוד חרמ"ש 106 התקדם ביער חולדה.
בימים הבאים נמשכה התארגנות הכוחות בשטחי הכינוס, לרבות צוותי כוחות, קבוצות פקודות ברמה החטיבתית למשימות חלופיות שונות וסיורי מפקדים, בכוננות להגנה על מרחב הפיקוד המעבר לשטחי הכינוס הפתוחים איפשר ליחידות לנצל את הזמן לביצוע תרגולות קרב בסיסיות במגבלות הנתונות. ב-2 ביוני התייצב במפקדת חטיבת הראל אל"מ אורי בן ארי וקיבל את הפיקוד מקודמו אל"מ מנחם מירון (שנתמנה לקצין שריון ראשי). בשלב מסוים יעדי הלחימה של החטיבה השתנו והם עברו לאזור ירושלים. במהלך המלחמה החטיבה המשוריינת (10 – הראל) שחררה את צפון ירושלים שבין מעלה החמישה לאזור פסגת זאב של היום.
גשר הראל – מאבק על הנצחה
 |
| אנדרטת הראל תחת לגשר - תיכנון וביצוע נתן אניסימוב | צילום: יוסי שפנייר |
בד בבד עם המאמץ להקמת אנדרטה חטיבתית ראויה, בתחילת שנות השבעים התנהל מאבק על הענקת שם והצבת אנדרטה (אותיות הראל וסמל הפלמ"ח) בגשר החדש שנמתח בין מבשרת ירושלים למעוז ציון. השם 'מחלף הראל' בא לעולם בעקבות מאבק ציבורי, בהנהגת מפקדי 'פלמ"ח-הראל' וחטיבת השריון 'הראל' (10). במכתב לראש הממשלה גולדה מאיר בני מרשק (קצין תרבות בפלמ"ח וחטיבת הראל) הזכיר: "ראוי הדבר למדינת ישראל ולממשלת ישראל בראשותך, שבשנת הכ"ה למדינה ולשחרור ירושלים והדרך אליה, בדמם של 416 חללי חטיבת הראל, שהגשר על כביש הקסטל, שעליו בלבד נפלו עשרות חללינו ובהם 23 מפקדים [...]" ('דורשים לקרוא לגשר הקסטל על שם חטיבת "הראל", דבר, 21 לאוגוסט 1972, עמ' 4). ההחלטה בנידון הייתה קשה; ההד בעיתונות: "מפקדים ולוחמים של חטיבת 'הראל' והורים שכולים של חללי החטיבה הביעו אתמול תדהמה על התנגדותו של שר העבודה יוסף אלמוגי לקריאת גשר הקסטל-מבשרת ירושלים בשם 'גשר הראל' [...] [=דוברים במסיבת העיתונאים] ציינו, כי בעקבות ערעורו של השר אלמוגי החליטה הממשלה להחזיר את העניין לוועדה לדיון עקרוני". במסיבת העיתונאים תיארו אורי בן ארי ובני מרשק את חלקה של הראל בקרבות; בצדם, עמיקם גורביץ ויורם קניוק, מלוחמי 'הראל' אמרו כי אין יסוד לחשש מפני תקדים, [...]. ועדת השרים בראשותו של השר שלמה הלל קיבלה בשעתו את בקשת מפקדי 'הראל' בעניין זה, ואין לקרוא לגשר בשם אחר. מפקד הגדוד החמישי של הפלמ"ח מנחם רוסק, הטעים כי בשעתו דובר על הקמת אנדרטה לחללי 'הראל' ליד הקסטל, נוסף על המצבה שהוקמה בבית העלמין בקריית ענבים, אולם הייתה התנגדות לכך, ועתה מונעים שוב את ההנצחה. נציגי המשפחות השכולות, [...] קראו לממשלה לשים קץ לוויכוח, המעיד על קהות חושים ושיכחת הלוחמים [...]" (שם).
העניין בא לכלל סיום בהחלטה מס' 132 של הממשלה (29.10.72): "[...] ג. לקרוא לגשר על-יד מבשרת ירושלים בשם 'הראל' (על שם חטיבת פלמ"ח). [...]", ובמקביל נקבע שלא להעניק עוד שמות לדרכים בין-עירונית; 'מחלף הראל' אמור היה להיות האחרון לסוג הזה של הנצחה, ולא כאן המקום לדון בחריגות. מעניין שבהחלטת הממשלה לא השם המלא 'חטיבת הראל' התקבל! אולם, "[...] לבסוף הציע שר הדתות זרח ורהפטיג להסתפק בשם הראל [...]" (דבר, 3 באוקטובר 1972). ואין לנו אלא לשער ש'הראל' המנותק מן הסמיכות ל'חטיבת' היה קל יותר לעיכול, משום שהוא מונע תקדים מפורש של קריאת אלמנט תחבורתי על-שם יחידה צבאית, וניתן לפרשנות ככינוי של ירושלים; ומבחינה זו אין תמה שיד השר הדתי דווקא הייתה בשינוי. (הנתונים שצויינו הם חלק ממאמר שנכתב עם ישראל רוזנסון, "ירושלים הראל סביב לך", הנצחת חטיבת הראל בפרוזדור ירושלים ובמרחב יהודה, מחקרי יהודה ושומרון כב (תשע"ג)).
נתן אניסימוב מנציח את הראל בסמוך לגשר
נתן אניסימוב, יליד 1930 בירושלים. היה לוחם בגדוד החמישי של חטיבת הראל והשתתף במבצעיה השונים. לאחר שחרורו עבד בסולל בונה ומשנות השישים של המאה שעברה היה בעל חברת בניה וסלילת כבישים. הקשר שלו עם החטיבה וקישוריו האדריכליים הובילו אותו ליוזמה של הנצחת החטיבה בדרך לירושלים.
 |
| יוסי שפנייר (מימין) עם נתן אניסימוב (2022) | צילום: נעם אניסימוב |
היוזמה להקמת האנדרטה היתה בשיתוף עם אנשי החטיבה ונתן לקח על עצמו את התכנון, בחירת המיקום והביצוע. אניסימוב סבר שיש צורך להנציח את החטיבה על הציר הראשי לירושלים בסמיכות למקום שבו התרחשו קרבות הראל במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים. בצמוד לגשר הוקם ציון גדול ובולט עם השם הראל עם סמל הפלמ"ח והשם פלמ"ח. בשנת 1973 לקראת ציון שנת ה 25 למדינת ישראל ולחטיבת הראל, חיילי החטיבה לשעבר חשבו על הנצחת החטיבה בדרך לירושלים. בתחילה היתה מחשבה לערוך את ההנצחה בבית העלמין של קריית ענבים. בשלב מאוחר יותר עלה רעיון להציב את הציון בסמיכות לכביש הראשי ירושלים-תל אביב שהיה שדה הקרב של החטיבה.
אניסימוב חבר עם מיכה פרי אותו הכיר מימי מלחמת העצמאות ושהיה פעיל בהנצחת הפלמ"ח במקומות שונים. בשלב ראשון היו מחשבות להציב את האנדרטה בצלע ההר בסמוך לבית העלמין בקריית ענבים. בסופם של הדיונים אניסימוב שרטט את התוכנית ולאחר שהללו אושרו הוא הציב אותם במקום. בשלב ראשון הוצבו המילים הראל וקוביית בטון בסמוך עם סמל הפלמ"ח שנצבע בצבע. המשימה של בניית המצבה הסתיימה ערב יום הכיפורים בשנת 1973 ערב פרוץ המלחמה. משום כך לא נערך טקס לציון מקום הזיכרון.
שלוש שנים מאוחר יותר הוצבו גם המילים פלמ"ח והסמל של שני השיבולים והחרב שהיו עשויים מברונזה. לאחר הצבת הסמל שלח מיכה פרי מכתב תודה לנתן עם העתקים לראש הממשלה יצחק רבין וליוספלה טבנקין שעמד בראש עמותת דור פלמ"ח המבשר על סיום הפרוייקט. "בעלותי אתמול לירושלים שמחתי לראות כי קבעת את סמל הפלמ"ח העשוי ברונזה במקומו על אנדרטת "הראל". אני מוצא לחובתי הנעימה, לחזור ולהודות לך על עבודתך המצוינת בהקמת אנדרטת "הראל" ובמיוחד כאשר עבודתך כולה בוצעה בהתנדבות וללא כל שכר. נתברך בעבודתנו ותהיה אנדרטה זו. אשר אנו חולפים על פניה לעיתים קרובות – ספוקנו כי נטלנו חלק כלשהוא בהקנית המורשת" (מכתב ממיכאל פרי מ 29 לאפריל 1976).
שילוט הראל בכניסה למנהרות
בראשית 2017 נחנכו המנהרות מתחת למחלף הראל ונקראו על ידי חברת 'נתיבי ישראל': 'מנהרות הראל'. טקס פתיחה חגיגי נערך במחלף חמד. דבר שגרם לכך ששלט ההנצחה לא יראה כיוון שכל התנועה עוברת תחת למחלף. משום כך פנתה חברת 'נתיבי ישראל' לאניסימוב וביקשה למקם שלט חלופי בכניסות למנהרות משני הכיוונים שיראו היטב לבאים לירושלים וממנה. נערכו תוכניות מפורטות תוך הסכמה רחבה להצבתם.
בשלב זה (בחודש יוני 2019) נכתב הסכם בין חברת נתיבי ישראל לנתן אנסימוב על קביעת השלטים בשני הצדדים, תוך קביעת תוכנית אדריכלית ומינוי מנהל פרויקט מטעם 'נתיבי ישראל' כדי לראות שכל הנהלים וענייני הבטיחות מוקפדים כנדרש.
בהסכם נכתב בין השאר: "הצדדים יפעלו בשיתוף פעולה במטרה להציב את אנדרטת הראל בכביש מס' 1, באופן בולט ונראה לעין תוך הקפדה נחרצת על בטיחות העוברים ושבים". בין השאר מודגש שהאנדרטה היא פרי תיכנונו ויצירתו של מר אניסימוב דבר שגם יצויין בצורה ברורה בצמוד לאנדרטה עצמה. לאחר קבלת כל האישורים וההסכמות הודיעו מחברת נתיבי ישראל שאין להם תקציב לביצוע השילוט. כאן נרתם שוב אניסימוב וגייס קבלן שמוכן היה לבצע את העבודה בהתנדבות וניתן האישור לביצוע. בשלב זה הגיע הוראת ממשלה לעצור את המהלך ומאז הפרויקט של השבת השם 'הראל' לדרך הראשית לירושלים תקועה ולא מגיעה לכלל ביצוע בשטח.
אניסימוב חבר עם מיכה פרי אותו הכיר מימי מלחמת העצמאות ושהיה פעיל בהנצחת הפלמ"ח במקומות שונים. בשלב ראשון היו מחשבות להציב את האנדרטה בצלע ההר בסמוך לבית העלמין בקריית ענבים. בסופם של הדיונים אניסימוב שרטט את התוכנית ולאחר שהללו אושרו הוא הציב אותם במקום. בשלב ראשון הוצבו המילים הראל וקוביית בטון בסמוך עם סמל הפלמ"ח שנצבע בצבע. המשימה של בניית המצבה הסתיימה ערב יום הכיפורים בשנת 1973 ערב פרוץ המלחמה. משום כך לא נערך טקס לציון מקום הזיכרון.
שלוש שנים מאוחר יותר הוצבו גם המילים פלמ"ח והסמל של שני השיבולים והחרב שהיו עשויים מברונזה. לאחר הצבת הסמל שלח מיכה פרי מכתב תודה לנתן עם העתקים לראש הממשלה יצחק רבין וליוספלה טבנקין שעמד בראש עמותת דור פלמ"ח המבשר על סיום הפרוייקט. "בעלותי אתמול לירושלים שמחתי לראות כי קבעת את סמל הפלמ"ח העשוי ברונזה במקומו על אנדרטת "הראל". אני מוצא לחובתי הנעימה, לחזור ולהודות לך על עבודתך המצוינת בהקמת אנדרטת "הראל" ובמיוחד כאשר עבודתך כולה בוצעה בהתנדבות וללא כל שכר. נתברך בעבודתנו ותהיה אנדרטה זו. אשר אנו חולפים על פניה לעיתים קרובות – ספוקנו כי נטלנו חלק כלשהוא בהקנית המורשת" (מכתב ממיכאל פרי מ 29 לאפריל 1976).
שילוט הראל בכניסה למנהרות
בראשית 2017 נחנכו המנהרות מתחת למחלף הראל ונקראו על ידי חברת 'נתיבי ישראל': 'מנהרות הראל'. טקס פתיחה חגיגי נערך במחלף חמד. דבר שגרם לכך ששלט ההנצחה לא יראה כיוון שכל התנועה עוברת תחת למחלף. משום כך פנתה חברת 'נתיבי ישראל' לאניסימוב וביקשה למקם שלט חלופי בכניסות למנהרות משני הכיוונים שיראו היטב לבאים לירושלים וממנה. נערכו תוכניות מפורטות תוך הסכמה רחבה להצבתם.
הדמיה של הכניסה למנהרות הראל | אוסף נתן אניסימוב
בשלב זה (בחודש יוני 2019) נכתב הסכם בין חברת נתיבי ישראל לנתן אנסימוב על קביעת השלטים בשני הצדדים, תוך קביעת תוכנית אדריכלית ומינוי מנהל פרויקט מטעם 'נתיבי ישראל' כדי לראות שכל הנהלים וענייני הבטיחות מוקפדים כנדרש.
תוכניות כתובת הראל - 2019 | אוסף נתן אניסימוב
בהסכם נכתב בין השאר: "הצדדים יפעלו בשיתוף פעולה במטרה להציב את אנדרטת הראל בכביש מס' 1, באופן בולט ונראה לעין תוך הקפדה נחרצת על בטיחות העוברים ושבים". בין השאר מודגש שהאנדרטה היא פרי תיכנונו ויצירתו של מר אניסימוב דבר שגם יצויין בצורה ברורה בצמוד לאנדרטה עצמה. לאחר קבלת כל האישורים וההסכמות הודיעו מחברת נתיבי ישראל שאין להם תקציב לביצוע השילוט. כאן נרתם שוב אניסימוב וגייס קבלן שמוכן היה לבצע את העבודה בהתנדבות וניתן האישור לביצוע. בשלב זה הגיע הוראת ממשלה לעצור את המהלך ומאז הפרויקט של השבת השם 'הראל' לדרך הראשית לירושלים תקועה ולא מגיעה לכלל ביצוע בשטח.
תודות לנתן ונעם אניסימוב שחשפו אותי לסיפור ההנצחה.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 8 בספטמבר 2022
תגובות
הוסף רשומת תגובה