חורבת עדסה – יישוב חקלאי מהתקופה הביזנטנית בפסגת זאב מרכז
סיפור של אתר
ארכיאולוגי
במהלך השנים תשע"ד-תשע"ה (2015-2014)
נערכה חפירה ארכיאולוגית מקפת מצפון לצומת הרחובות עוזי נרקיס ועמיחי פאגלין.
לקראת בניית בתים חדשים בסמוך לתחנת הכיבוי בכניסה לפסגת זאב מרכז מכיון מערב.
ד"ר
יחיאל זלינגר ארכיאולוג מרשות העתיקות ניהל את החפירה ואף פרסם דו"ח ראשוני
על ממצאי החפירה. בשורות הבאות נציג עיקרי דברים מהדו"ח עם פיתוח הגן בו
משולבים מעט ממצאים מהחפירה. נבין גם כיצד האתר משתלב במכלול היישובי בעבר במקום
עם אתרים ארכיאולוגיים נוספים הפזורים בשכונה.
שם האתר
חורבת
עדסה הוא שמו הערבי של המקום שנשתמר בעת החדשה. הפירוש המילולי של השם עדסה
משמעותו "עדשים" שמתקשר לגידול חקלאי שכנראה היה נפוץ באזור בעבר כמו
שתל אל פול (גבעת שאול) הסמוכה גם היא כנראה רומזת לגידול פול. לעיתים בשם חורבה משתמר
שם קדום. במקרה של אתר זה יש חוקרים שהציעו לזהות את המקום עם היישוב המקראי
"חדשה" הנזכר בספר יהושע טו לז (אך לא באזור זה). בימי הבית השני באזור
חדשה נערך קרב משמעותי של יהודה המקבי נגד ניקונור המצביא היווני ובו ניקונור גם
נפל (מכבים א, ז 50-40). הצעה זו לא נתקבלה במחקר ומקובל לזהות את חדשה של ימי
יהודה המכבי באזור היישוב גבעת זאב (גבעון החדשה) של ימינו.
ממצאים מחפירות קדומות לחפירתו של זלינגר
במימי
המנדט ועד ימינו טרם החפירה של זלינגר עברו מספר חוקרים במקום וערכו סקרים מהם עלה
שהמקום היה מאוכלס בימי הבית השני, המשנה והתלמוד וצויינו ממצאים כמו: בורות מים,
שרידי מבנים, מערות מגורים, בתי בד ליצור שמן, גיתות לייצור יין. חפירה מסודרת
ראשונה נערכה במקום בשנת 1994 על ידי חמודי חלייאלה שציין שיש במקום ממצאים
מהתקופה ההלניסטית והרומית (מאה ראשונה לפנה"ס וראשונה לספירה). הוא ציין
שעיקר הממצאים הם מהתקופה האומאית (מאה שמינית לספירה) שאז היה במקום ישוב חקלאי.
ממצאים מהחפירה של זלינגר
החפירות
של זלינגר נערכו בהייקף נרחב מאוד ונתגלו בהם ממצאים משלוש תקופות עיקריות:
א. תקופה רומית קדומה (מאה ראשונה לפני הספירה עד למאה
הראשונה לספירה)
בתקופה
זו היה במקום יישוב יהודי מהתקופה החשמונאית. זה בהסתמך על שישה מקוואות טהרה
שחלקם היה משולב במבני מגורים. גם נמצאו כלי אבן שהיו בשימוש אצל יהודים שהקפידו
בנושאי טהרה כיוון שכלי אלה לא נטמאו על פי ההלכה. בתקופה זו היה במקום ישוב חקלאי
ששיווק את התוצרת לירושלים.
ב. תקופה ביזנטית (מאות שישית ושביעית לספירה)
עיקר
הפעילות היישובית היה בתקופה זו. על פי הממצאים היתה כאן חווה חקלאית גדולה. נמצאו
שלושה בתי בד ליצור שמן (על תהליך יצור השמן ראו בהמשך). בתי הבד מוקמו בבתים
ובמערה. וכן גת גדולה להפקת יין. מבתי הבד והגת שפעלו במקביל באותה תקופה ניתן
ללמוד על הייקף העיבוד החקלאי הגדול באזור שסיפק את הפרי לבתי הבד.
כיוון
שליישוב אין מקור מים טבעי ניקזו את מי הגשמים מהגגות של המבנים לשני בורות מים
גדולים שנחצבו בסלע. אחד המבנים שנחשף שימש כבית מרחץ דבר שמעיד על מעמד גבוה
יחסית של שוכני המקום.
ג. תקופה אסלמית קדומה (מאות שמינית-ותשעית לספירה)
מתקופה
זו נמצאו מספר מבנים שנבנו ממבנים מהתקופות הקדומות יותר. את זאת הם עשו בעזרת
יצור סיד מאבני המבנים. כבשן סיד זה נחשף במקום. כמו כן המשיכו לייצר שמן וזאת על
פי בית הבד שפעל במקום. חלק מהיישוב מהתקופות הקדומות שימש כבית קברות. נחשפו
כמאתיים קברים שזוהו כקברים מוסלמיים.
חשיפת
בית הקברות גרמה לשינויים לא קטנים בתיכנון הבנייה במקום.
מהממצאים
של זלינגר והסיכום שערך בעקבותיהם עולה שמדובר ביישוב חקלאי-תעשייתי שייצר שמן
ויין לשווקי ירושלים. בשלב הראשון מדובר על יישוב חקלאי יהודי ובשלבים המאוחרים
יותר ביישוב שהיה כנראה נוצרי ואולי היה קשור למנזר שהיה במקום. בשלב האחרון בישוב
התגוררו חקלאים מוסלמים שהשתמשו בבתים הקדומים כחומר גלם וגם בנו בו בית קברות.
מעט על יצור שמן בבית בד כמו אלו שנתגלו במקום
בית
הבד הוא מקום הפקת השמן. את הפקת השמן מעץ הזית מלווים כמה שלבים. השלב הראשון הוא
המסיק. שנערך בחודשי הסתיו, את הזתים שנאספו מביאים ל'בית הבד' (על שום הבד = קורת
עץ עימה סחטו את השמן). מפעל זה היה בדרך כלל בתוך מערה או מבנה ולא בשטח הפתוח
משום שבעונה זו אנחנו עדים לירידת הגשמים הראשונים המפריעים לפעולת ההפקה.
בשלב
הבא הניחו את הזיתים בתוך אגן עשוי אבן בצורת כערה הנקראת אגן ריסוק (יש המכנים
אותה אבן הים). לאחר שהזיתים הונחו גילגלו עליה את אבן הריסוק המאונכת לה (יש
הקוראים לה אבן הממל) וזו ריסקה את הזיתים. לאחר פעולת הריסוק שנמשכה זמן קצר
הוציאו את הרסק והעבירו אותם לסלים עשוים מענפים (הסלים נקראים עקלים). סלים אלו
הוערמו אחת על חברתה ובאמצעות קורה או משקולות לחצו על הסלים והפיקו את טיפות השמן
היקרות. תהליך זה נעשה בשבועות של חודש מרחשון וכסלו עד לתקופת חג החנוכה. כיום
בשטח בסמוך לגן המשחקים משחזרים חדר בו קיים מתקן לריסוק הזיתים.
מקווה טהרה
מקואות טהרה הם מאגרים שבו נקווים מים המיועדים לטבילה. בעבר
בימי הבית השני היתה הקפדה מאוד רצינית בנושא של טומאה וטהרה, הקפידו על כך במיוחד
אנשים שהיו קשורים לעבודת המקדש, אך גם החקלאים והעם הפשוט הקפיד על כך כפי שניתן
לראות באתר שלנו כאן. בתקופות אלו הקפידו על טבילה במקווה בתדירות גבוהה. היו
שהקפידו על טבילה לפני ארוחות. או שטבלו כל בוקר. בודאי שהקפידו לטבול לפני מועדים
וחגים מיוחדים וכן נשים לאחר תקופת המחזור החודשי. נציין כללים עיקריים עליהם
הקפידו בשעת בניית המקווה כפי שהיה בעבר גם כאן.
הכלל הראשון והחשוב ביותר בנושא מקוואות, צריך כמות מינימאלית
של מים כדי לטבול ולהיטהר בהם. הכמות במינימאלית הנדרשת היא 40 סאה (כ 600 ליטר,
לפי אחת השיטות). מים אלו צריכים להיות מים בלתי שאובים. כלומר צריך לאסוף כמות של
מים כזאת מזמן זרימתם בתור גשם מבלי שהם יאגרו במקום אחר. במידה והמים נעצרו לא
ניתן להעביר אותם למקום אחר לצורך טבילה. מים כאלה שנאגרו בהכשר נקראים בהלכה 'מים
חיים'. כלומר מים בלתי שאובים והם כשרים לטבילה.
כמובן שניתן לצרכים אלה לטבול בנהר או בים. אך מה לעשות
ובאזור שלנו אין מאגרי מים כאלה שניתן ללכת ולטבול בהם בקלות. העניין היה מורכב
מאוד בעבר במיוחד באזור כמו שלנו משום שאין כאן מקורות מים זמינים לטבילה ובימי
הקיץ המים הופכים להיות בלתי ראוים לטבילה בגלל ליכלוך וצחנה. כדי לפתור את הבעיה
ההלכה קבעה שישנם אפשרויות שונות בהם ניתן להשתמש אפילו אין מי גשמים זמינים.
המקוואת נחצבו בסלע. לרוב הם טויחו על מנת שהמים לא יחלחלו
וילכו לאיבוד. למאגר המים מובילות מדרגות אבן העוזרות לטובל להגיע למים. בדרך כלל
המקווה נמצאת בשרידי מבנה או בסמוך למקום יישוב.
פסגת זאב ארכיאולוגיה סביב לה
חורבת
עדסה אינה האתר היחיד שקיים בפסגת זאב ממנה ניתן לראות את חיי היום יום בתקופות
עבר באזור. באזור המרכז קיים הגן הארכיאולוגי בו שרידים של מנזר ובו גת מרשימה.
באזור המזרחי של השכונה קיימים שני אתרים גדולים ומרשימים: גן אבי היידע (ראס אבו
מערוף) בצומת מזרח-מערב בו קיימים כמה גיתות מרשימות במיוחד, בית בד וכן מקווה
טהרה. ואתר מנזר הצבאיים (דיר ע'זלי) וחורבת כעכול במזרח שבהם שרידי מנזר וגיתות
ובתי בד. התמונה הכללית המתקבלת משלל האתרים שאזור פסגת זאב הקרוב לירושלים הקדומה
היה אזור חקלאי בו נבנו חוות ומנזרים שהיו עורף כלכלי חשוב של ירושלים בתקופת הבית
השני, המשנה והתלמוד.
חר'
עדסה שרק חלק קטן מאוד ממנה השתמר מהווה מעין חלון לתרבות הקדומה שפרחה כאן לפני
כאלף חמש מאות שנה.
תודות
לד"ר
יחיאל זלינגר שחשף בפני את חלקי החפירה בימים שעבד במקום והעביר לידי את הדו"ח
המסכם כדי לקבל תמונה מעודכנת של הממצאים.
להרחבה
עמוס
קלונר, סקר ירושלים, האזור הצפון-מזרחי, ירושלים תשס"ב, עמ' 24-23.
יחיאל
זלינגר, חר' עדסה – שינוים בדפוסי ההתיישבות בעורף החקלאי של ירושלים, חידושים
בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, כרך ט, ירושלים תשע"ו, עמ' 117-107.
 |
| חורבת עדסה - בית בד - יחיאל זלינגר חופר האתר | צילום: יוסי שפנייר |
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 21 ביוני 2018
תגובות
הוסף רשומת תגובה