בית הכנסת האשכנזי בפסגת זאב מרכז – ציוני דרך
בימים אלה ציינו בבית הכנסת האשכנזי אירוע שיכול להיחשב
כאירוע מעניין בהייבט היסטורי-שכונתי. בית הכנסת האשכנזי בפסגת זאב מרכז הוא
מהראשונים שהחל לפעול בשכונה עם היווסדה לפני שלושים שנה. כחלק מהפעילות החברתית
בבית הכנסת הנהגנו פרסום עלון צנוע המתפרסם כל שבת מברכין. בעלון דבר תורה
ועידכונים שוטפים מהנעשה בקהילה. בימים אלה התפרסם גליון חגיגי מספר 150 שמציין רציפות של 12 שנים של פרסום. בשורות
הבאות מעט על בית הכנסת וכמה רשימות מהעלון 150.
מתיישבים
ראשונים בפסגת זאב
לפני שלושים ואחד שנים בקיץ תשמ"ה (1985), הוחל באכלוס
הבתים הראשונים בפסגת זאב מרכז שהייתה החלק היחיד בשכונה באותם הימים.
בין התושבים הראשונים שהיו כאן בשכונה וחוו את המעבר לקצה
הצפון מזרחי של ירושלים היתה גם משפחת גראניק שעלתה לכאן מניו-יורק והחליטה להשתקע
בפסגת זאב. לאחר שהות במרכז קליטה הגיעו לכאן. הם זוכרים כיצד האוטובוסים הראשונים
שהגיעו לשכונה המרוחקת נסעו בתדירות של אחת לשעתיים דרך שועפט, דרכים מאובקות
ועקלקלות. שמשון גראניק הוא דמות מוכרת מאוד בשכונתינו. הוא פעיל בתחומים שונים
ומרכז את הפעילות בבית הכנסת האשכנזי, 'משכן יעקב' בשכונת פסגת זאב מרכז מאז ועד
היום. קיצור תולדות בית הכנסת האשכנזי יסופר עלפיו.
מניין
אחד בשכונה וייסוד המניין האשכנזי
ראשית הדרך של בתי הכנסת בשכונה היה בבית הספר ממלכתי א' של
היום. המניין היחיד שהתקיים באותם ימים היה מנין בנוסח עדות המזרח בניהולו של ישראל
מזרחי. הכל התנהל שם על מי מנוחות להוציא אירועים קטנים כפי שקרה, כאשר פעם לפני
התיבה עבר מישהו שהתפלל בנוסח עדות אשכנז שהיה פחות מקובל ואז פרצה מהומה קטנה.
במהלך חודש אפריל 1986 נוסד המניין האשכנזי כשבראשו עמדו
שלושה פעילים משה פינגרהוט, יוסי פרקש, שמשון גראניק. תפילת המניין האשכנזי התרכזה
באולם הכניסה של בית הספר ממלכתי א'. בית הספר היווה באותם ימים בית הכנסת המרכזי
של השכונה עם מנין אשכנזי וספרדי תחת קורת גג אחת.
לאחר כחצי שנה של תפילה באולם הכניסה חל שינוי באירגון.
המניין הספרדי שהיה במקלט עבר לאולם הספורט המרווח יותר והאשכנזים קיבלו את המקלט
של בית הספר. במהלך תקופה זו, מוסיף שמשון היה מתח עם הנהלת בית הספר. משום שבשלב
מסוים בית הספר החליט להעביר למקלט את הספריה וזה יצר בעיה לקיים שם תפילה בין
ערמות הספרים.
בשלב מסויים, החלו בבנית בית הכנסת הראשון בשכונה, היה זה בית
הכנסת 'בית יעקב' לעדת הספרדים הממוקם ברחוב סיירת גולני. בסוף שנות השמונים בית
הכנסת היה מוכן ואז המניין הספרדי עבר אליו. משהתפנה אולם הספורט נכנסו לשם מתפללי
המניין האשכנזי.
בחירת
שטח לבנית בית הכנסת
כאשר החלו להגות את רעיון בית הכנסת היו שתי אתרים רלוונטיים.
הראשון היה במקום שבית הכנסת ממוקם כיום ברחוב חיל הקשר. והאפשרות השניה הייתה
ברחוב הארבעה במקום שבו נמצא כיום בית הכנסת 'הנץ'. ההחלטה נפלה בסופו של דבר על
רחוב חיל הקשר. החברים שהחליטו כך בחרו דווקא ברחוב זה, משום שנראה היה שעלויות
הפיתוח תהיינה זולות יותר וכן משום המיקום המרכזי יותר. אישור סופי של קבלת השטח
מעירית ירושלים (בחתימתו של אברהם כחילה) התקבלה ב 20.11.88.
גיוס
כספים ותחילת בניה
לגיוס הכספים נלוו סיפורים שונים של נדבנים וגופים שונים
שהציעו את עזרתם תמורת בקשות והתניות מגוונות, כל אלו נדחו על ידי חברי הקהילה.
מתפללי בית הכנסת באותם הימים יצאו בקריאה לקבלת תרומות, המשבחות את המקום ואוירה
של פסגת זאב, כל זאת על מנת לשכנע תורמים לסייע בבניית בית הכנסת.
בראשית שנות התשיעים (1992) התקבל אישור סופי על קבלת השטח.
עם קבלת האישור הוקצע סכום כסף ראשוני (41000 ₪) על אגרת מים וביוב ותחילת עבודה.
בנית בית הכנסת נמשכה בין השנים 1994-1992 כשבאמצע הדרך הייתה
הפסקה של שמונה חודשים. הפסקה זו נבעה מסיבות פוליטיות במעבר ראשות העירייה בין
טדי קולק לאהוד אולמרט שהשפיע על הזרמת כספים לצרכים שונים.
שבת פרשת ניצבים תשנ"ד (1994), היתה השבת האחרונה בה
המניין האשכנזי התפלל באולם הספורט של בית הספר הממלכתי א' ואז המתפללים עברו
למשכנם החדש במקום בו הוא נמצא כיום.
 |
| בית הכנסת האשכנזי - משכן יעקב - פסגת זאב מרכז | צילום: יוסי שפנייר |
רשימות קצרות מתוך גיליון 150 של ו'שכנתי בתוכם' מבית הכנסת האשכנזי
בפסגת זאב מרכז (ניסן תשע"ו)
מי אנחנו ?
לינדה ליפשטיין
אנחנו עולים חדשים וותיקים.
אנחנו ילידי ישראל.
אנחנו רווקים ורווקות, זוגות צעירים, הורים, סבים וסבתות.
אנחנו וותיקים בשכונה וחדשים בפסגת זאב.
אנחנו דוברי עברית, אנגלית, ספרדית, צרפתית, רוסית ויידיש
אנחנו רופאים, עורכי דין, אנשי חנוך, עובדי היי-טק, רבנים, בעלי
מקצועות חופשיים, אומנים, אחיות, פנסיונרים, ועוד.
ומה שמאחד את כולנו אנחנו חברי בית הכנסת משכן יעקב.
ברכת האילן
הרב ד"ר יצחק ליפשיץ
אני מכיר בתי כנסת עם תארים מתארים שונים – אהבת שלום, אהבת חסד, בית
התורה ותורת חיים. הצד השווה של רבים מהם שתאריהם יפים ממעשיהם. בית הכנסת שלנו
איננו מתיימר להיות אחד מאלה. אנשים צנועים אנחנו, ובכל זאת, רב בו השלום ואהבת
הריע, אהבת תורה וגמילות חסדים. אני מברך את קהילתינו כברכת רבי יצחק את רב נחמן –
"אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא,
ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצלו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו, ושתה
ממימיו, וישב בצילו. וכשביקש לילך, אמר: אילן אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהו
פירותיך מתוקין - הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה - הרי צילך נאה, שתהא אמת
המים עוברת תחתיך - הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא: יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין
ממך יהיו כמותך (תענית ה ע"ב). ואוסיף, ומי ייתן שפירותינו ימשיכו להסתופף
בצילנו.
קהילה הם האנשים הייחודיים והערכיים
יהודית קליק ואלכסנדר אוציטל
כאשר החלטנו להצטרף לקהילה שלנו לפני למעלה מעשור חששנו בתחילה כיצד
נצליח "לנחות" מעולם ה"קהילה המדומיינת", הפוסט מודרנית,
שהשתייכנו אליו, למה שנראה לנו כחזרה לקהילה היהודית המסורתית. עד מהרה הסתבר לנו
כי קהילת בית הכנסת "משכן יעקב" מצליחה בזכות הסובלנות, הפתיחות,
הרב-גוניות, רוחב האופקים ומאור הפנים של חבריה לגשר בין הקהילה היהודית המסורתית,
כמקומו המרכזי של היחיד היהודי, במובן הטוב של המילה, לבין הקהילה
ה"מדומיינת", שחבריה מאוחדים על ידי ערכים ודימוי עצמי משותף. מתפילת
הילדים הנחמדה ועד תפילת המבוגרים הנעימה והמכבדת, משמחות משותפות ועד להרצאות
המעניינות בבמת ראש חודש, הרגשנו מיד בבית. אולם, הקהילה בעבורנו היא בראש
ובראשונה האנשים הייחודיים והערכיים החברים בה. שתי דמויות סמלו בעבורנו את יופיים
ורוממותם המיוחדים של בית הכנסת והקהילה ואנו חשים באובדנם. האחד היה שלמה שפיגל
ז"ל שאהבתו למקרא, מסירותו לדור הצעיר (בננו אפרים עלה בזכותו לתורה בבר
המצווה שלו, כמו נערים רבים אחרים) ולכל ענייני הקהילה, ריגשו והדהימו אותנו.
הדמות השנייה הייתה רבקה שפנייר ז"ל, שמאור הפנים שלה, השכלתה הרחבה, סקרנותה
האינטלקטואלית והמחויבות המוחלטת שלה לערכי הדת והמסורת היהודית עדיין מסמלים
בעינינו את הקהילה כולה.
בית
הכנסת בעיני מייסד
שמשון
גראניק
מהו בית הכנסת האשכנזי פסגת זאב (משכן יעקב) בשבילי? זה יותר מבית
תפילה זה קהילה. התחלנו בכניסה (לובי) של בית ספר ממלכתי א', עברנו למקלט של בית
הספר, עברנו לאולם ספורט של בית הספר לבסוף נכנסנו לבניין הקבע בשנת 1994. כשנכנסנו לבניין הקבוע הוא היה בלי ארון
הקודש, בלי בימה וישבנו בכיסאות מתקפלים. קבלנו תרומות לבנות את הארון
הקודש ואת והבימה. קנינו מושבים ובנינו את האולם שמחות.
אנחנו קהילה שכוללת מגוון גדול של אנשים. עולים מארצות שונות: מארה"ב, דרום אפריקה, ברית המועצות לשעבר,
צרפת, דרום אמריקה, אתיופיים וילידי הארץ, ממש קיבוץ גלויות. יש לנו צעירים
ומבוגרים אשכנזים וספרדים. במשך השנים ראיתי הרבה חברים חדשים מצטרפים וגם חברים
שעברו לשכונות אחרות, ולצערי גם חברים יקרים שנפטרו (סה"כ 5 בשנה אחרונה).
כקהילה אנחנו משתתפים בשמחות
ובצער. אני ראיתי חברים שהתחילו כחזנים לאנעים זמירות והיום הם חזנים לימים
הנוראים. כקהילה אנחנו עוזרים אחד לשני לפי הצורך. אני זוכר שקיימנו תפילות מיוחדות
וגיוס כספים בשביל צרכים מיוחדים של חברים. לפעמים היו ויכוחים בין חברים אבל תמיד
נשארנו כקהילה מגובשת. אני רואה את העלון, במת ראש חודש ומניין ילדים כסימן של
האחדות של הקהילה שלנו. אני מקווה שפעילויות אלו ימשיכו להרבה שנים ושנמשיך להיות
קהילה תוססת.
אין ספק שעלון בית הכנסת שיוצא ברציפות של 12 שנים הוא לא דבר של מה
בכך. עלון בית הכנסת הוא אחד מהחוטים שמקשרים קהילה. קהילה ניבנת מחברים, מתפילה
משותפת, מפעילות תורנית וחברתית בנועם הליכות סובלנות וידידות. כל אלה שזורים יחד
ונותנים חיות לקהילה מגוונת מאוחדת. קהילה שמפרספקטיבה של זמן משנה את פניה ומהווה
אבן שואבת למתפללים קבועים וזמניים מכל קהלי החברה הישראלית, כפי שניתן לראות
בתפילות השבת, חגים ויום חול.
בעלון של בית הכנסת 'משכן יעקב' אין בדרך כלל חידושים מפליגים וגם לא פאר רב אבל
יש לו נשמה, יש לו חיות, יש לו חוטים שמקשרים בנימים קטנים בלתי נראים קהילה של
מתפללים, קהילת משכן יעקב.
תקוותי שנמשיך לשמור על ייחודינו ודרכנו כבית כנסת שמהווה בית ועד
נעים למתפללים מכל עדות ישראל בנועם ובדרך ארץ לתפארת עם ישראל ושכונת פסגת זאב.
 |
| ושכנתי בתוכן - עלון ראשון של בית הכנסת משכן יעקב | צילום: יוסי שפנייר |
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 13 באפריל 2016
תגובות
הוסף רשומת תגובה