60 שנה לפעולת שומרון (קלקליה) ורחוב – ירמיהו ('ירמי') ברדנוב
שבוע שעבר, לפני שישים שנה, ב-ז'
במרחשון תשי"ז (11-10.10.1956) התבצעה פעולת תגמול גדולה באזור קלקליה שיש לה
קשר עם השכונה שלנו בזיכרון בשם רחוב: ירמי ברדנוב שהיה אחד הנופלים מן הצנחנים
בפעולה זו.
הגורם המזמן לרשימה זו הוא 60 שנה
לפעולה. לפני כעשור נפגשתי עם עדי ברדנוב אחיו של ירמי והוא עזר לידי להשלים פרטים
על אחיו. רשימה זו פורסמה במקורה בפינה זו לפני 11 שנים (גליון 483 מכ"ה בשבט
תשס"ו) ואני מביא אותה כאן בעידכונים קלים.
 |
| תמונת ירמי ברדנוב | מקור: מתוך הספר ירמי מן הצנחנים, הקיבוץ המאוחד תשכ"ח |
רחוב ירמי ברדנוב
בשכונת פסגת זאב מערב רחוב קטן על שם
לוחם בצנחנים עליו נספר הפעם במדור שלנו, ירמי ברדנוב.
רמי בן שמעון ומרים נולד בירושלים ביום
ז' במרחשון תרצ"ד (26.10.1933). בצעירותו למד בבית הספר "תחכמוני".
ולאחר מכן המשיך בבית הספר החקלאי על שם מאיר שפיה ושם סיים את חוק לימודיו. ירמי
אהב ללמוד ספרות ואף כתב שירים. הוא אהב את האדמה, הצומח והאדם ועבורם היה מוכן
להקריב את הכול. הוא עזב את ירושלים כדי לחיות בקיבוץ נירים שבנגב המערבי, כי
האמין שיש לחזק את נקודת ההתיישבות הזו. בקיבוץ נירים עבד ברפת. לאחר זמן עזב את
הקיבוץ ויצא לצבא, שם שירת בצנחנים. הוא הגיע לדרגת סגן. שירת כקצין חבלה בחטיבה.
הוא השתתף בפעולות התגמול השונות, כמו קרב כונתילה, הקרב באיזור ניצנה (בנגב
המערבי), באזור הכנרת ובחוסן הסמוכה לביתר עילית של ימינו ב'מבצע לולב'. מספרים
שהיה חייל למופת וגילה אומץ לב מופלא. כקצין השפיע על פיקודיו בהיבטים שונים וגם
ביחס שבין אדם לחברו. ביום ו' במרחשון תשי"ז (11.10.1956) נפל בקרב בסביבות
קלקיליה והובא למנוחת בבית הקברות הצבאי בהר הרצל (מתוך אתר ההנצחה לחללי
צה"ל).
תקופת פעולות התגמול 1956-1953 (על פי דברי משה דיין ששימש
כרמטכ"ל באותם שנות פעילות).
"משמעות פעולות התגמול מבחינה זו
היא: ישראל רואה את ההסתננות כפעולת איבה בלתי נסבלת, ומורה לכוחותיה לעבור את
הגבול ולפגוע בארץ הערבים. הפגיעה אינה פעולת נקם. זו היא פעולת עונש, הבאה גם
להתרות בממשלה הערבית, שאם לא תשתלט על תושביה ולא תמנע את פגיעותיהם בישראל –
יעשו הכוחות הישראלית שמות בארצה.
אילו היתה אותה ארץ ערבית מסוגלת לכך
היתה מצווה על כוחותיה לעבור את הגבול ולפגוע בישראל. ואם היא מבליגה ואינה עושה
זאת, פירוש הדבר, לגבי ערבייה – חולשה ואי-יכולת להתמודד עם ישראל. הפגנה מדינית
זו של חולשה קשה לממשלות הערביות לא פחות מאשר פגיעת התגמול עצמה, ויש בה משום
עובדה מפכחת לגבי הציבור הערבי בשאלה העיקרית שביחסי ישראל-ערב – שאלת סיכויי
הערבים להשמיד את ישראל. פעולות התגמול מחייבות את הערבים לשאול את עצמם מדי פעם:
האם השמדת ישראל היא תוכנית ריאלית, או תוכנית שיש להתייאש ממנה?
הדעה וההרגשה איזה צבא עדיף – הישראלי
או הערבי – נקבעות לא רק לפי הסברות מטה הצבא, אלא גם בכל משלט, על-ידי כל מפקד,
לעתים על-ידי כל לוחם. הן נקבעות גם לפי תיאורים שמתארים חיילים ואזרחים ערבים את
החיילים הישראליים המסתערים בלא היסוס, עוברים במהירות מרחקים גדולים, מתעקשים
ומתמידים בהתקפתם, ומשלט אשר לא ייפול בהתקפה ראשונה – סופו ליפול בשנייה או
בשלישית.
נראה היה, שהכישלונות והניצחונות
בהתנגשויות "מלחמת הגבול" – הם אשר יקבעו את דמות החייל הישראלי בתודעת
הציבור והצבא הערביים, ויתנו את אותותיהם ברוח הלחימה של החייל הערבי ובעמידת
הציבור הערבי בעת מלחמה". (מתוך: ג' ירדני (עורכת), ירמי מן הצנחנים,
תל אביב תשכ"ח, עמ' 11-10).
פעולת קלקליה [מבצע "שומרון"]
11-10.10.1956 המבצע בו נפל ירמי
הרקע – חוליית מסתננים שעקבותיה הובילו לקלקיליה
רצחה שני פועלים בפרדס בסמוך לאבן יהודה.
מהלך הקרב – משטרת קלקיליה שימשה מטה
מחוז של "המשמר הלאומי הירדני". ההתקפה עליה בוצעה, תוך שימוש מקדים באש
טנקים ואחר כך בקרב פנים אל פנים בתוכה, לוחמי
החסימה בעומק של 13 ק"מ בואך עזון כותרו ולחמו מול כוח ירדני תוך
הסתייעות באש תותחים.
בקרב זה היו לכוחותינו 18 הרוגים ו 86
פצועים, חמישה מן הלוחמים צויינו לשבח.
פעולה זו הייתה האחרונה בשרשרת פעולות
התגמול של הצנחנים שלפני מבצע קדש. חודש ספטמבר 1956 היה רצוף התקפות על רכב ועל
ישובים יהודיים שבוצעו על ידי ה"פדאיון" ומסתננים שבאו משטח ירדן.
כאובייקט לפעולה נבחרה משטרת קלקיליה שנמצאה בתוך ישוב צפוף אוכלוסין. מיקום
המשטרה הטיל מגבלות וקשיים על מבצעי הפעולה. על המבצעים הוטל לסרוק את בניין
המשטרה כולו ולפנות את משפחות השוטרים. במשטרה היה כוח ירדני בן 100 איש, פלוגה
נוספת נמצאה בעמדות סמוכות. ניטש קרב פנים אל פנים ובניין המשטרה טוהר במהירות.
שתי פלוגות ירדניות על רכב נסעו לכיוון קלקיליה ונבלמו על ידי מטעני נפץ ואש
ארטילרית.
כוח החסימה שמוקם בעומק השטח הערבי נתקל
במארב ירדני ממוקם היטב. בנפגעים היה כל צוות המפקדים פרט לקצין אחד שלקח פיקוד על
שאר הכוח. החסימה נותרה כמעט ללא כל תחמושת, מנותקת ומוקפת באויב. אורגן כוח חילוץ
על זחלמ"ים, שצריך היה לנסוע בלילה אפל על כביש בשטח אויב ללא יכולת תמרון.
הזחלמ"ים פרצו במלוא המהירות ובאורות מלאים דרך עמדות קלקיליה והגיעו אל הכוח
הנצור לא נפגעים. בחזרה נתקל כוח הזחלמ"ים בכוח לגיון ובהיתקלות עימם נהרגו
שמונה חיילים ועשרים ושלוש נפצעו. אחד הזחלמי"ם נתקע בדרך.
ירמי שבא למבצע כאזרח, הוא שהוביל את
השיירה לכוח המארב הנצור וחזר לחפש את הזחל"מ התקוע. במהלך קשירת כבל גרירה
הוא נורה ונהרג.
המבצע האחרון בו נפל ירמי, תואר על ידי
אריק שרון (שהיה מפקד יחידת
הצנחנים באותם ימים)
"למבצע האחרון, בו מצא את מותו לא
נקרא על ידי היחידה. לפני הפעולה סר לביתי. אמרתי לו: "ירמי, לפעולה זו אינך
יוצא", מדוע? אחרי הפעולה בחוסן התפארת קצת יותר מידי בפני החברה ב'כסית'
(בית קפה מפורסם בתל אביב בו היו נפגשים הלוחמים באותם ימים).
והוא בא, בא בלא שנקרא, בלא שהייתה
מוטלת עליו כל חובה שהיא לבוא ולסכן את חייו. נדמה לי שיש הבדל יסודי בין מי שהולך
ועושה כאשר אומרים לו: לך ועשה, ובין מי שבא כל אימת שמגיעה אליו שמועה, שאי שם
בארץ נרצח יהודי...
בשובי למוצב הפיקוד, לאחר שנשלמה מלאכת
הפיצוץ, מצאתי את ירמי כשהוא מוקף חבריו, מספר כדרכו סיפורים
ו"היסטוריות" שלו. סבורים היינו שהפעולה נסתיימה. אולם לפתע קיבלנו
ידיעה שהחסימה הותקפה ואנשיה נתונים בסכנה. עלולים היינו לאבד עשרות אנשים. קראתי
לירמי ואמרתי לו שיצא עם הזחלים לחלץ את החסימה. כשפנה לצאת, קראתי אחריו:
"ירמי, עשו כל מאמץ לחלץ
אותם".
הוא נעצר, הפך פניו, נעץ בי מבט, והשיב:
"יהיה בסדר" – והלך.
על טור הזחלים פיקדו אחרים, אבל ירמי
נסע בזחל הראשון והוביל את הכוח. הפעולה לא נמשכה אלא דקות. ושוב, ירמי גילה אומץ
לב בלתי רגיל, ואני סבור, שעובדת הימצאו בזחל הראשון קבעה את קצב הביצוע.
בשובם נפגע אחד הזחלים, שבתוכו היו
נפגעים, ונשאר תקוע מאחור, בלב מוצב האויב. ירמי ומשה ברויר הקצין (אף הוא נפל
בפעולה זו) הבחינו בדבר והחליטו לחזור ולחלצו. הלוחמים באותו זחל אמנם הצליחו
להיחלץ בכוחות עצמם. הם עברו על פני עמדות הירדנים, לאורך כל המוצב, ונסתלקו. בזחל
נשאר פצוע אחד בלבד, המהלך כיום בתוכנו בריא ושלם. מי מסוגל לתאר את הרגשתו של
אותו פצוע, שעה ששכב בהכרה מלאה בתוך זחל, תקוע בלב מצור האויב, נתון למטר בלתי
פוסק של פגזים ורימונים? ברויר וירמי קפצו על הזחלים שנתרוקנו ופנו לחזור. כל אותה
דרך, הלוך וחזור, עשו השניים בתוך מוצב ירדני, תחת אש נוראה ושם, בקרבת המוצב,
פגעו בהם כדורי האויב, וגורלם נחרץ".
(מתוך: ג' ירדני (עורכת), ירמי מן הצנחנים, תל אביב תשכ"ח, עמ'
25-24).
סיפורו של ספר
כדי להכין את הרשימה הזו לפני כעשור
ביקשתי לראות את הספר שנכתב לזיכרו של ירמי וממנו ציטטתי מספר קטעים בשורות למעלה.
באותם הימים שהכנתי את הרשימה נסגרה ספריה חשובה בירושלים שהייתה ממוקמת בבית כנסת
ישורון במרכז העיר. הגעתי לשם לאחר ששמעתי שמוכרים ספרים בזול משאריות הספריה
ומצאתי שם את הספר על ירמי בן הספרים שלא נמצא להם עניין וקניתי אותו ובו הקדשה של
התורם את הספר לספריית ישורון. לאחר תקופה התגלגל לידי עותק אחר של הספר (אני לא
זוכר באיזה הקשר) ובתוכו היתה קדשה לספרית קיבוץ שדה נחמיה אשר בבקעת בית שאן שנכתבה
על ידי מרים ברדנוב אימו של ירמי מ 21 לנובמבר 1968. בספר שיש בידי משרידי ספרית
ישורון הדבקתי את ההקדשה של אימו של ירמי והרי הם לפניכם. כך סגרתי מעגל קטן עם
סיפורו של ירמי בשם רחוב בשכונה שלנו ואימו בהקדשה לספר ואחיו שהשלים לי מיידע
חשוב על אחיו.
 |
| ירמי מן הצנחנים - עטיפת הספר |
הנה כי כן, ברחוב קטן בשכונה שלנו מונצח
פרק היסטוריה משמעותי שהתרחש לפני שישים שנה. כה חשוב לתעד ולספר, למען ידעו תושבי
הרחוב ושאר אנשי השכונה, היכן נפלו הטובים שבבנים, תקופה קצרה לאחר הקמת המדינה.
לקריאה נוספת
- אתר ההנצחה לחללי צה"ל – www.izkor.gov.il.
- ג' ירדני (עורכת), ירמי מן
הצנחנים, הקיבוץ המאוחד, תל אביב תשכ"ח.
- אתר "חץ שחור", שימור
מורשת הקרב של הצנחנים בתקופת פעולות התגמול 1956-1953, כרמיאל 2003.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 16 בנובמבר 2016
תגובות
הוסף רשומת תגובה