ענייני פורים ואביב בפסגת זאב
השבוע נציין את חג הפורים שבכל שנה מעוברת מצוין באדר ב'. דחיית
פורים בחודש בגלל תוספת אדר בשילוב חורף גשום במיוחד מביא לכך שפורים יוצא בשיא
הפריחה וכדאי לנצל אותה גם למבט לעולם הטבע בחוץ.
בפינה הפעם נרצה להתייחס להקשרים שבין החג ההיסטורי ומשהו ממנהגיו ולעניין
חג האביב שנחגוג בעוד כחודש.
עיבור השנה דווקא חודש אדר
מדוע ישנם שני חודשי אדר
בשנה מעוברת?
מן התורה אנחנו מצווים לחוג את חג הפסח באביב: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ
הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ
ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (דברים טז א). מקור השם אביב הוא בשלב
מסוים של הבשלת החיטה. זאת אנחנו רואים כפי שנזכרים הדברים במכת הברד במצרים שם נאמר
"וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה [הוכתה] כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב
וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל, וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת
[מאוחרות] הֵנָּה" (שמות ט לא-לב). לפי הפסוק במכת הברד הפשתה והשעורה שהיו
במצב הבשלה מתקדם, כלומר, גבעוליהם היו קשים וחלולים כמו אבוב (מכאן השם אביב) הם
נשברו במכת הברד וחוסלו. לעומתם החיטה והכוסמת שהיו במצב הבשלה ראשוני והגבעולים
שלהם היו גמישים, הם קיבלו מכה מהברד התכופפו אבל לא נשברו ונזקפו שוב והמשיכו
לגדול. אירוע זה מדגיש את משמעות השם אביב שהוא שלב בהבשלת הדגנים.
את חג הפסח על פי ציווי התורה צריך לחוג בשלב שבו מגיעה התבואה
(השעורה תחילה) לדרגת התפתחות שקרויה אביב. ומכאן כמובן התוצאה שחודש האביב יחול
תמיד באותה עונת שנה.
כיון שכך קורה אחת לשלוש או ארבע שנים שיש צורך לערוך התאמה בין לוח
השנה הירחי והשמשי שבינהם יש הפרש של כ 11 ימים כל שנה להוסיף ללוח חודש שהוא
ההפרש בין שתי הלוחות.
העיבור מתאם בין הלוח ההיסטורי ללוח החקלאי
חגיגות הפסח שנציין בעוד כחודש מהותם הם זיכרון ליציאת מצרים חג
החרות. אותו צריך לחוג כאמור באביב. כדי לחבר בין החג ההיסטורי למועדו צריכים היו
לקבוע את מצב הבשלת השעורה כסימן משמעותי ואבן בוחן לעונה. ולפי זה נקבע מועדו של
חג הפסח. במצב זה נקבע שהחודש המוסף יהיה חודש אדר ולא חודש אחר בו הבשלת הדגנים
עוברת משלב אחד (רך) לשלב שני (הקשה והאבובי).
הסימנים לצורך עיבור השנה
בעבר כשלא היה ידוע מניין החודשים והשנים במדוייק והלוח האסטרונומי
היה ידוע למעטים נהגו לעבר את השנה בעיקר באמצעות המבט לעולם הטבע ומצב הבשלת
השעורה. על פי המסופר יצאו חכמים לבדוק האים העולם החקלאי (השעורה ופרות האילן)
נמצאים בשלב הבשלה אביבי. על פי המקורות הבסיס לעיבור הוא המצב החקלאי בשדה.
כפי שציינו חכמים יצאו לבדוק את מצב ה"אביביות" של השעורה
ועל פי זה קבעו האים חג הפסח נמצא באביב כנדרש או לא. בנוסף לכך בדקו עוד שני
דברים כפי שנזכר בתלמוד הבבלי: "תנו רבנן: על שלשה דברים מעברין את השנה: על
האביב, ועל פירות האילן, ועל התקופה..." (בבלי, סנהדרין, יא ע"ב).
האביב = שלב הבשלת השעורה.
פירות האילן = מצב החנטה של עצי הפרי.
התקופה = הצד האסטרונומי היחס שבין אורך היום והלילה.
היכן בודקים את מצב ההבשלה של השעורה ופרות האילן?
שניים מהתנאים הנזכרים לבדיקה הם בצד החלקאי. היכן חכמים עשו את הבדיקה
הזו? אני רוצה להציע שבדיקה זו נעשתה לא רחוק מפסגת זאב באזור מעט צפונה בסביבות
הישוב רימונים. במסגרת זו לא נוכל להיכנס לכל הפרטים הקשורים בכך אלא רק אציין
שאזור הישוב רימונים ששמו הקדום השתמר בכפר הסמוך רמון, על ספר המדבר בין ההר (הקר
יחסית) למדבר (החם) יש קו ביניים הנמצא במקביל לדרך אלון של היום.
בקו זה יש גידולים של עצי פרי המאפיינים את ההר ושדות פלחה המאפיינים
את הספר והמדבר. שם יכלו חכמים לבדוק את מצב החנטה של עצי הפרי בצד אחד ואת מצב
הבשלת השעורה מן הצד השני ובהתאם לכך להחליט אם יש צורך העיבור השנה או לא.
בהסתמך על הנאמר בירושלמי שלאחר מרד בר כוכבא התכנסו חכמים לעבר את
השנה בבקעת רימון: "מעשה שנכנסו שבעה זקנים לעבר את השנה בבקעת רימון
ומי היו? רבי מאיר ור' יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון רבי נחמיה ורבי ליעזר בן יעקב
ורבי יוחנן הסנדלר..." (ירושלמי חגיגה פ"ג, עח ע"ד).
אשר על כן, בלי להביא מקורות ושיקולים נוספים שלדעתי מחזקים את
העניין לא נרחק מהאמת אם נאמר שבתקופת מרד בר כוכבא (מאה שניה לספירה) חכמים עיברו
את השנה באזור.
 |
| שדה של שעורה | צילום: יוסי שפנייר |
יוצא מכאן שחג הפורים שאנו חוגים השנה באדר ב היא החלטה שבעבר נשענה
על מצב הבשלת הדגנים והגעתם למצב אביב בתקופה הנכונה. ואומנם מי שיצא בימים אלה
לשדות יוכל להבחין במצב השעורה שאומנם היא בשלב הבשלה מתקדם ובעוד שבועיים שלושה
תגיע למצב האביבי שלה כפי שנדרש על פי הכתובים לציון חג הפסח.
מתי חוגגים פורים בפסגת זאב?
חג הפורים כפי שהודגש עד כאן נחוג באמצע חודש אדר ואם יש שנים הוא
נחוג בשני, שנקבע כאמור בעבר על ידי חכמים אולי באזור זה.
בעצם ימי פורים המתקרבים ראוי לבחון פרשה מעניינת הקשורה לאזור זה
ולנושא היישובי סביב לירושלים בימי המנדט הקשורים בקביעת היום בו חוגגים את פורים.
בספרות ההלכתית כשדנו על נווה יעקב לגבי הדיון מתי לקיים את חג הפורים האם כערים
פרוזות שקוראים את המגילה בי"ד באדר? או בט"ו כמו שנהוג בערים המוקפות
חומה, בירושלים?.
בהנחיות ההלכתיות של אותם ימים (שנות העשרים של המאה הקודמת) ניתן
לראות בברור שבנווה יעקב חגגו את חג הפורים בי"ד באדר. כמו שציין הרב
טיקוצ'ינסקי ב'לוח ארץ ישראל' (קובץ בו מרוכזים הנחיות הלכתיות הקשורות בלוח השנה)
משנת תרפ"ח (1928): "והרחוקות יותר, ומכל שכן כפר עברי, פשוט שקוראין
בהם רק בי"ד".
גם דב נתן ברינקר ממייסדי הכפר העברי נווה יעקב שערך את 'לוח
ירושלים' (שנתון עם מיידע על סביבות ירושלים בו מרוכזים מנהגי השנה על פי לוח
השנה), שבו כתב: "מוצא, וקרית ענבים, מעלה החמישה ונווה יעקב, ועטרות...
בי"ד באדר".
יוצא מכאן שבירושלים של תקופת המנדט הישובים מצפון לעיר לא נחשבו
כחלק מירושלים בגלל הריחוק מהעיר. ומשום כך גם לא חגגו את פורים כמו בירושלים.
קביעה הלכתית זו מעצימה את הלך הרוח בקשר ליישובים אלה שרואה בהם נקודות מבודדות
ורחוקות מצפון לעיר. עם השנים מצב זה השתנה תוך כדי כך שנוצר רצף ישובי, חלקו ערבי
(שועאפט ובית חנינה) והוחלט לקרוא את המגילה בט"ו באדר כמו בירושלים המוקפת
חומה.
שינוי זה מעיד על כך שהגוש הצפוני הפך לחלק מהעיר ותרם בכך לעיבוי
יישובי מצפון.
 |
הרחוב הראשי של הכפר העברי נווה יעקב | באדיבות משפחת רוטשילד
|
הנה כי כן, הבשלת השעורה בימים אלה שניתן לראותה כאן סביבנו מתקשרת
עם קביעת חג הפסח שנציין בעוד חודש. ואם נכונה השערתינו הרי שיתכן שבעבר באזור זה
נקבע באם שנה מעוברת או לא. הייבט אחר של התפתחות האזור ניתן לראות ביום שבו חוגגים את חג הפורים שבעבר היה במועד
אחד וכיום נחוג במועד כמו בירושלים כתוצאה של התפתחות העיר צפונה. שני הייבטים של
התקופה והדינמיות ההלכתית באזור של צפון ירושלים.
להרחבה
א.
יוסי שפנייר, "לזיהויה של בקעת
רימון", על אתר, ו (תש"ס), עמ' 49-41.
ב.
נגה הראובני, טבע ונוף במורשת ישראל,
גבעתיים 1980 עמ' 54-46.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 20 במרץ 2019
תגובות
הוסף רשומת תגובה