שתי גבעות ומנזר בדרומה של ירושלים גבעת המטוס, גבעת הארבעה ומנזר מר אליאס שבדרום ירושלים
בימים אלה עלה לכותרות שוב הדיון בנושא
הבניה בגבעת המטוס אשר בדרום העיר בין השכונות הר חומה ושכונת גילה. גבעה חשופה
שעליה מעט שרידים ארכיאולוגיים וגם שרידים של תעלות קשר ששימשו עד 1967 את הצבא
הירדני שהשקיף מאותו אזור לעבר ירושלים ובית לחם.
ממזרח לגבעת המטוס גבעה נוספת המכונה
גבעת הארבעה וביניהם שוכן מנזר קטן בשם מר אליאס. בסמוך למנזר הכביש הראשי המחבר
את שכונת תלפיות עם שכונת גילה שהיא חלק מכביש מספר 60 הוא כביש גב ההר המחבר את
ירושלים עם בית לחם וחברון.
על האזור שמדרום לעיר שהיטה לה חשיבות
אסטרטגית רבה כמקום שולט לאורך תקופות רבות בשורות הבאות:
גבעת המטוס
גבעת המטוס היא גבעה חשופה עליה
ממוקמים כיום כמה קרוואנים, שרידים של שכונת קרוואנים גדולה שהייתה שם מימי העלייה
מאתיופיה (במחצית שנות השמונים וראשית שנות התשעים) שם שוכנו זמנית חלק מהעולים.
הגבעה היא מקום תצפית נהדר הצופה מצד אחד (צפון) לעבר ירושלים ושכונותיה הדרומית
ונחל רפאים שעושה דרכו לעבר הים התיכון וניתן לצפות עד לעבר נבי סמואל מצפון לעיר.
ומצד שני (דרומה ומזרחה) צופים לעבר שכונת הר שמואל או בשמה הידוע יותר הר חומה
ובית לחם כשבאופק נראה אזור ההרודיון בסמוך ליובלים העליונים של נחל תקוע ונחל
דרגות היורדים לעבר ים המלח. במילים אחרות הגבעה שוכנת בסמוך לקו פרשת המים ובגבול
שבין ההר לספר מדבר יהודה.
הפופולריות לה זכתה גבעה זו בשבועות
האחרונים היא מפני שיש מאבק על הזכות לבנות שכונה על קרקע בבעלות פרטית של כ-170
דונם. והתנגדות פלסטינית לבניה משום שזו לטענתם בניה מעבר לקו הירוק.
אנדרטה לזכר
הטייס דן גבעון
הגבעה המדוברת מכונה גבעת המטוס משום
שעל הגבעה במלחמת ששת הימים התרסק מטוס קרב ישראלי וטייסו דן גבעון נהרג. לזכר האסון
שהתרחש ב 7 ביוני 1967 נבנתה אנדרטה המציינת את העניין.
האנדרטה נבנתה לזכר הטייס דן גבעון,
שנפל כאמור ביום השלישי של מלחמת ששת הימים. דן גבעון נהרג בעת שהגיש סיוע אווירי
לכוחות הקרקע של אנשי חטיבת ירושלים, שפרצו את הגבול והתקדמו דרומה בציר זה. דן
היה בן קיבוץ שער העמקים; הוא התבלט במזגו הסוער, בשכלו השנון וברבגוניות
כישרונותיו; עסק באורח אינטנסיבי במוזיקה, בכתיבה ובריקוד, ואחדים משיריו אף הגיעו
אל גלי האתר.
את קורס הטיס סיים דן זמן קצר לפני
פרוץ מלחמת ששת הימים. בתקופת ההמתנה שלפני המלחמה, הוצב דן ביחידה שהטיסה מטוסי
אימון (פוגות) שהורכבה ברובה מבוגרים טריים של קורסי טיס. בטרם נפל, הספיק לפעול
בחזית המצרית ולהשמיד מספר טנקים ותותחי אויב. מטוסו של דן הופל מאש נגד מטוסים,
שנורתה מהמוצבים הסמוכים. הגבעה מעל לאנדרטה נקראת גבעת המטוס, לזכר הטייס ומטוסו
שהופלו כאן.
כוחות העזר, שהגישו סיוע ארטילרי
ואווירי לכוח העיקרי שחצה את הקווים, הופרעו על ידי הירדנים, שהיו ממוקמים משני
צידי הכביש על הגבעות החולשות עליו, ומשום כך התעכבו מעט כוחות הקרקע בכיבוש אזור
בית לחם ובית ג'אלה, בדרכם לחברון ואזור לכיש.
 |
| האנדרטה לזכר הטייס דן גבעון במורדות המזרחיים של גבעת המטוס | צילום: יוסי שפנייר |
גבעת הארבעה
מזרחית לגבעת המטוס גבעה נוספת המכונה
גבעת הארבעה. היא קרויה כך על שם ארבעה ישראלים שנפלו בסמוך לקיבוץ רמת רחל.
ב 23.9.56 נערך במקום כנס ארכיאולוגי
גדול, שמנה למעלה מ 500 שוחרי עברה של ארץ ישראל בסמוך לקיבוץ רמת רחל, שם נערכה
חפירה ארכיאולוגית גדולה. בכנס זה ערך פרופ' יוחנן אהרוני, שהיה מנהל החפירה, תצפית על אתר החפירות מגג
ברכת המים הסמוכה. בשלב מסוים נפתחה אש מעמדה ירדנית מעבר לגבול, בסמוך למנזר מר
אליאס, על קבוצת המשתלמים וגרמה להרג ארבעה: יעקב פינקרפלד, חיה רם, רודולף רודברג
וברוך שוחטמן (על שמם גבעת הארבעה הנמצאת באותה גבעה עליה מנזר מר אליאס בכניסה
לשכונת הר חומה של היום) ופצעה שישה עשר אחרים.
בעקבות כך ובעקבות פיגועים נוספים
החליט צה"ל להוציא פעולת ענישה כנגד הירדנים.
משה דיין (הרמטכ"ל באותם הימים)
העלה הצעות שונות בפני בן גוריון והממשלה וזו החליטה להוציא פעולה באזור ירושלים
כדי להעניש את המפגעים בסביבה שבו בוצעו הפיגועים. ולכן הוחלט על המבצע כנגד משטרת
חוסאן. פעולה שהיתה פעולה חטיבתית ראשונה של חטיבת הצנחנים.
פעולה זו כונתה 'מבצע לולב' כיוון
שיצאה לפועל בערב הושענא רבה של שנת תשי"ז (26.9.1956).
הפעולה החלה מאזור המושב מבוא ביתר משם
יצאו הכוחות של הנחל המוצנח שהשתלטו על כמה מוצבים באזור ואדי פוקין של היום.
לאחר פיצוץ המשטרה בחוסאן הכוחות
התכנסו חזרה במבוא ביתר משם יצאו כמה שעות קודם לכן. בפעולת התגמול נפלו עשרה
לוחמים מגדודי הצנחנים 890 ו-88 (גדוד הנח"ל המוצנח בפיקודו של מוטה גור).
סביב לגבעת הארבעה ניתן לראות שרידים
ארכיאולוגיים שונים ובינהם שרידים של אמת מים שהובילה מים בימי בית שני מברכות
שלמה לירושלים. מהגבעה תצפית יפה לעבר בית לחם, הר חומה וקיבוץ רמת רחל. ממנה ניתן
להבחין בחשיבות הבניה של שכונת הר חומה בין בית לחם לצור בהאר.
 |
| מנזר מר אליאס - מבט לכיוון מזרח מגבעת המטוס| צילום: יוסי שפנייר |
מנזר מר אליאס
מנזר מר אליאס, המשתייך לזרם
היווני-אורתודוקסי, נבנה במאה השישית לספירה ושימש גם כתחנת דרכים לעוברי אורח.
מנזר זה, כמו מנזרים רבים אחרים, נהרס בחלקו עם הפלישה הפרסית בשנת 614 לספירה,
ולאחר מכן שוקם. ב-1160 נבנה המנזר מחדש, והוא ממשיך להתקיים עד היום.
על פי מסורות נוצריות שונות, כאן חנה
אליהו הנביא בבורחו מפני איזבל לכיוון הר חורב, כפי שמסופר במלכים א', י"ט א-ח.
במהלך המאה ה-14 נקבר בתוך המנזר אחד מבישופי ירושלים, אליאס, ומאז הפך המקום לאתר
עלייה לרגל לתושבי האזור. החגיגות במנזר נערכות בחודש יולי או בתחילת אוגוסט, ואז
רבה ההמולה; בני משפחות למאותיהם (רובם ערבים-נוצרים) עורכים פיקניקים תחת עצי
הזית שמסביב למנזר, בדומה לחגיגות המימונה הנהוגות אצל יהודי מרוקו. תאריך זה אינו
קשור במאורע מסוים, אלא זהו יום חג לזכרו של הקדוש אליהו.
המנזר ממוקם בנקודת תצפית נפלאה – מצד
מזרח ומצד דרום נשקף נוף מרהיב של מדבר יהודה, העיר בית לחם וההרודיון. מצפון
נשקפת העיר ירושלים, על מבניה הישנים והחדשים. ויקטור גרן, נוסע וחוקר, שטייל
באזור בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19, מתאר את אזור מר אליאס והתצפית ממנו:
"יקשה להעלות על הדעת בחירה
מוצלחת יותר של נקודה למנזר הזה. כפי שכבר ציינתי, הוא ניצב במרחק שווה מירושלים
ומבית לחם, והנזירים היושבים בו רואים מעל מרפסותיו היטב את שתי הערים האלה. וכי
יש מחזה שכוחו רב יותר להשרות על אדם מצב רוח של תפילה והגות? מעבר
מזה מקום הולדת המשיח, ומעבר מזה מקום ייסוריו, מותו ותחייתו. שתי הערים האלה
שואבות את המבט בלי הרף, וכל צעד על המרפסות האלה, דרומה או צפונה, מביא אל עיני
הבשר, ובאמצעותן אל עיני הרוח, את ההופעה הזאת, הכפולה והמופלאה. כלפי מערב שדה
הראייה מוגבל יותר בגלל הגבעות החוסמות את האופק. כלפי מזרח האופק רחב הרבה יותר,
והעין מגעת עד הרי מואב". (ויקטור גרן, תיאור ארץ ישראל, יהודה, 1, ע' 159).
כיום מתגוררים במנזר נזירים בודדים,
המתַחזקים את המקום ושומרים עליו.
ספסל לזכר הצייר
הולמן הנט
מול הכניסה למנזר ספסל אבן מוקף עצי
זית, זהו ספסל לזיכרו של הצייר הולמן הנט שצייר כאן את נוף האזור.
ויליאם הולמן הנט, צייר אנגלי שחי בין
השנים 1910-1827, ביקר בארץ ישראל פעמים אחדות (בפעם הראשונה בשנת 1845). הנט,
נוצרי אדוק, ביקר בארץ מסיבות דתיות. הוא האמין כי בשהייתו בארץ ישראל הוא מגשים
את נבואות הנביאים. נוסף לכך, רצה הנט להכין סדרת תמונות, שיוקדשו לאירועים מחייו
של ישו.
הנט היה מעורב בנושאים שונים הקשורים
בירושלים, בין השאר ישב בוועדה לנושאי ספרות, שייסד הקונסול הבריטי ג'יימס פין.
בין הציורי המפורסמים שצייר הנט –
"השעיר לעזאזל", בו נראה תיש על רקע הרי מואב. תושבי ירושלים החרימו את
הנט ואת ציוריו בשל אופיים הנוצרי-דתי, ולכן נאלץ לעזוב את הארץ ולשוב לאנגליה, שם
המשיך לצייר את ציוריו. לאחר זמן מה הוסר החרם, בהתערבות משה מונטיפיורי, והנט חזר
לארץ.
הנט היה מעורב בנושאים הקשורים ליהודים
ולעלייה לארץ. הוא לקח חלק בפעילויות שונות, שמטרתן קידום העלייה היהודית לארץ
ישראל, מתוך מגמה לקרב את היהודים לנצרות.
הנט נפטר ב-7 בספטמבר 1910, ונקבר
בלונדון. לזכרו הוצב כאן ספסל על ידי אשתו, אידית, ועליו כתובת באנגלית, יוונית
וערבית. בצידי הספסל נחרט פסוק מהתנ"ך בעברית. הפסוק נלקח משמואל ב', כב לג: "האל
מעוזי חיל, ויתר תמים דרכי".
תצפית לעבר קבר
רחל ובית לחם
מאזור זה של גבעת הארבעה וגבעת המטוס
תצפית מצוינת לעבר קבר רחל. מבנה הקבר שמוקף כיום בגדרות בטון ממוגנות יושב על
הציר הראשי לעבר בית לחם. זיהוי קבר רחל הוא נושא רחב שלא נעסוק בו כאן אולם
המסורת על זיהוי קברה של רחל כאן היא בת מאות שנים. מכאן ניתן לראות את המיקום
והסמיכות לבית לחם שגם היא אתר היסטורי חשוב ליהדות (מקום לידתו של דוד [בית
הלחמי]) ולנצרות כמקום לידתו של ישו אבי הדת הנוצרית.
עץ מיש וכנסיית
הקתיסמה
בסמוך לאתרים שציינו מעט צפונה ליד
הכביש היורד לעבר שכונת הר חומה מצויים שני אתרים חשובים נוספים.
הראשון עץ מיש, עץ מרשים שעם הפיתוח
בשנים האחרונות יצרו סביבו גדר צנועה השומרת עליו. עץ זה הוא לא גדל באזור באופן
טבעי. אך שרד כאן אולי בגלל סמיכותו לדרך הראשית והצל שסיפק לעוברים במקום.
האתר השני מצוי מצפון לכביש היורד להר
חומה. כאן ניתן לראות שרידים של כנסייה מתומנת שהיתה בעבר מרשימה, עם פסיפסי רצפה
מרהיבים. כנסייה זו נחפרה בידי רשות העתיקות בשנות התשעים ויתכן שתשופץ לביקור בגלל
יופייה וחשיבותה בעולם הנוצרי. על פי המסורת הנוצרית, מרים אימו של ישו שעשתה את
דרכה לכיוון בית לחם ישבה ונחה במקום ובעקבות כך במאה החמישית נבנתה במקום כנסייה.
הנה כי כן, בדרומה של ירושלים
"בדרך בית לחם" במקום שהיום עיני רבים נשואים לאזור בגלל בעיות פוליטיות
של בניה, היה בעבר אזור חשוב ומרשים שהיה בסיס למאבק בין יהדות ונצרות ובין ישראל
לממלכת ירדן, ולא הזכרנו את מלחמת העצמאות וקרבותיה הקשים באזור. פיסת אדמה קטנה עם
היסטוריה ארוכה של מאבקים על שליטה סביב ירושלים.
להרחבה
עודד ליפשיץ, "סמל הכינוס מגואל
בדם", עת-מול, 187 (תשס"ו), עמ' 29-26.
רינה אבנר, "חבלי לידה בדרך בית
לחם", מחקרי יהודה ושומרון, 8. עמ' 160-155.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 22 באוקטובר 2014
תגובות
הוסף רשומת תגובה