עשרים ושלוש שנות חינוך בכפר העברי נווה יעקב תרפ"ה-תש"ח (1948-1925) | חלק ב'
רשימה שזו ממשיכה את הדברים שנכתבו בגיליון הקודם של קול הפסגה שמטרתה
להציג את עולם החינוך כפי שהיה בכפר העברי נווה יעקב במשך עשרים ושלוש שנים
שהיישוב היה קיים עד לימי מלחמת העצמאות.
שנת תרפ"ט (1929)
בשנת תרפ"ט למדו
בנווה יעקב 25 תלמידים המתחלקים בכיתות שונות מכינה א - 3; מכינה ב - 4; שנה א - 7; שנה ב - 3; שנה ד - 8 סה"כ 25 (ארכיון מרכז הרב, תיק: 89/16).
בית הספר בסכנת סגירה - תרצ"א (1931)
בתכתובת של ועד המושב עם מרכז 'המזרחי העולמי' עולה שהעלו את דמי השתתפות
המושב בהחזקת בית הספר לסכום של 40 לא"י. סכום שלמושב היה קשה לעמוד בו. דב
נתן ברינקר, ממיסדי היישוב, החתום על המכתב מציין במכתבו שבית הספר עמד להסגר
מחוסר יכולת לעמוד בתשלומים וועד המושב ביקש ארכה של חודש לגייס את הכספים ורק אז
מבקשים שיסגר. מכתב זה בה ללחוץ על המוסדות לפתור את הבעיה.
הקושי בהחזקת בית הספר בנווה יעקב (תרצ"ב – 1932)
על השנים שבין תרפ"ו (1926) ועד תרצ"ב (1932) בקשר למוסדות החינוך היסודיים אין לנו מיידע.
אך בריא הוא שהדברים לא היו פשוטים. הפעלת בית ספר בכפר העברי לא היתה קלה ודרשה
משאבים שלגבי היישוב הצעיר היו מעמסה כלכלית לא קטנה. בשנת תרצ"ב (1932) פונה
רב המקום הרב יצחק לוי (הרב לוי היה רבה של נווה יעקב החל משנת תרפ"ט ועד
למלחמת העצמאות, משך כעשרים שנה, על כך ראו בקובץ בעל-פה, נוה יעקב תש"א, עמ'
מט), למזרחי העולמי בטענות קשות שהמרכז אינו מתעניין מספיק בנעשה בתחום החינוך
ביישוב. עד כדי כך שבמהלך השנה (תרצ"ב) הופסקו הלימודים למשך חודש בגלל
חילופי מורים ואי מילוי מקום החסרים: "...היתה
באמצע השנה הפסקה בלימודים על ידי חליפת המורים שגרמה לביטול הלימודים קרוב לחודש
ימים והביאו זעזועים חזקים בשאלת החינוך במושבה" (תכתובת של הרב יצחק לוי עם
המזרחי העולמי, בענייני חינוך, ו' בתמוז תרצ"ב, ארכיון מוסד הרב קוק, תיק:
131-30). הבעיה המרכזית שעולה הוא שצוות ההוראה שאינו מהמקום והדבר גורם לתקלות.
לטענת הרב לוי אין מצד המזרחי העולמי התייחסות לנושא (שם). עד כדי כך הבעיה חמורה
כותב הרב שיש משפחות השוקלות להעביר את ילדיהם ללמוד בירושלים מפני "שהחינוך
אינו מסודר" ויש חשש שלקראת השנה הקרובה (תרצ"ג – 1933) יסגר בית הספר
בכלל.
באותו קיץ (שנת תרצ"ב) פנה הרב לוי למרכז המזרחי בירושלים בבקשה לעזור
במימון מורה לילדים בימי הקיץ. הלימוד כאן הוא לא במסגרת הפורמאלית הרגילה כיוון
שמדובר בפגרת הקיץ אבל הרב לוי שעסק גם
בענייני חינוך במושב כפי שהוזכר לעיל מוצא לנכון להתריע על אי הסדר במהלך השנה ואם
לזה יתווסף גם הקיץ הבעיה גדלה: "...ואם אל הביטולים האלה
[של כל השנה] יתווספו ימי הבטלה של החופש הגדול, אין כל תקווה שבית הספר בנווה
יעקב תהיה לו תקומה (תכתובת של הרב יצחק לוי עם מרכז המזרחי בירושלים, בקשר למימון
מלמד לימי הקיץ, כא במנחם-אב תרצ"ב ארכיון מוסד הרב קוק, תיק 131-30).
גן ילדים בנווה יעקב
כיוון שהיישוב התרחב ולאחר כעשור היו במקום כ 30 משפחות עם ילדים הרי שהתבקש היה להקים גן
במקום.
במהלך השנים היו גננות ממקומות שונים, גם לא מהיישוב, שהגיעו מבחוץ.
הקושי בהסגת גננת
מקומית או מבחוץ עולה במקורות שונים עד כדי כך שבמהלך שנת תר"צ (1930) שלושה
חודשים לאחר שהתקבלה החלטה הכספית במוסדות המזרחי לא הצליחו לגייס גננת
"..המרכז העולמי נענה לדרישה וקבע איזו הקצבה למטרה זו ששלשה חדשים מאז הודיע
לועד המושבה ועדיין הועד המפקח על בתי הספר של המזרחי טרם "השיג" גננת
עבור נווה יעקב (בנוה יעקב, דאר היום, 20.7.1930, עמ' 3).
שמונה שנים יותר מאוחר (כסלו תרצ"ט) הישוב נאלץ להפסיק את עבודתה של
הגננת משום שהיישוב לא קיבל את ההקצבה המובטחת מהמזרחי המרכזי (מכתב לח' יצחק
קויפמן מ כ"א בכסלו תרצ"ט [14 לדצמבר 1938], בדבר מימון תקציב לגננת) .
בשנת תש"ו עולה
שבנווה יעקב היו 25 ילדים וגננת אחת (קרן ארץ-ישראל של המזרחי, פעולותיה
בארץ-ישראל, תשרי תש"ו, עמ' 11).
גם כשהצליחו להשיג גננת מהחוץ כנראה שחלקן לא היו מוכשרות או לא השקיעו
ממרצם בצורה הנדרשת. תמונה זו עולה מדיווח של מפקחת ממשרד החינוך שהצטרפה לפעילות
הגן, במהלך חודש אייר תש"ו (8 במאי 1946) ובעיקבות כך כתבה דו"ח ממנו
עולים בעיות רבות בתפקוד הגן במקום (ד"וח ביקור בגן
ילדים בנווה יעקב מז' באייר תש"ו [8 במאי 1946], ארכיון מוסד הרב קוק תיק:
131/20).
על פי הדו"ח גן הילדים באותה שנה כלל 17 ילדים שביום הביקור נכחו רק
12. הגן היה ממוקם בבית הכנסת בעזרת הנשים בתנאים בלתי ראויים, חלונות שבורים,
רהיטים רעועים, ציוד בסיסי כמו פח אשפה חסרים. אין קישוטים בגן, אין פרחים וגם אין
וילונות...הילדים מגיעים מלוכלכים לגן ולגננת לא היה איכפת מהמצב הכללי. על פי
הדו"ח היחס של הגננת לילדים לא ראוי גם בטון הדיבור וגם בדרכי החינוך.
הביקורת מאוד נוקבת עד כדי כך שבסיכום המפקחת כותבת: במשך כל היום לא קיבלו הילדים
שום דבר בגן, לא מבחינת החנוך ולא מבחינת הלימוד (שם עמ' 2). לאחר הביקור נערכה
שיחה עם יו"ר ועד ההורים מר נפתלי רוטשילד כדי לשפר את המצב.
דוד יוסיפון מתאר את האזור והישיבה בנווה יעקב בשנת 1942
הסופר והעיתונאי, דוד יוסיפון כותב את התיאור שלו בשנת 1942 [כחמש עשרה
שנים לאחר שנוסדה הישיבה] בעיתון הדי ירושלים שיצא לאור ביום שישי כ"ב באלול
תש"ב (4 בספטמבר 1942).
"שבעה קילומטרים צפונה מירושלים שוכן הכפר העברי נווה יעקב, שנוסד רק
לפני כשש עשרה שנה.
על גבול הכפר מתנוסס בגאון הבניין הציבורי הלבן, שעיקר תפקידו – מקום תפילה
לאנשי המקום. אך גם תחנת הנוטרים העבריים מצאה בה את משכנה המרווח. השתא נוסף
למקום עוד תפקיד חשוב: מעון תורה לנערי המקום והסביבה. אמנם שם הישיבה "קול יעקב",
כשם הכפר "נווה יעקב", קבע לזכרו של הרב יצחק יעקב ריינס ז"ל ראש
ישיבת לידא המפורסמת, אך העובר במקום וראה את נוטרי ישראל מתאמנים בנשק לקראת יום
פורענות שלא תבוא. ומאידך שומע את קולותיהם הרכים של נערי ישראל המסלסלים בעברית
צחה את סוגיית "שניים אוחזין בטלית" וכל זה בבית הכנסת כשמניין יהודים
מתפלל מנחה בדבקות – הרי בעל כורחו נזכר הוא ש"קול יעקב" היה זה שהתכונן
בשעת צרה ל"תפילה ולמלחמה" גם יחד".
דרכי לימוד בעברית
והוא ממשיך לתאר ברשימתו: "ישיבות בירושלים עצמה – לא דבר חדש הוא.
ישיבה בכפר יש בה מן החידוש. ישיבות, ששפת ההוראה בהן אידיש, מרובות. ישיבות ששפת
ההוראה שלהן היא עברית בלבד, נדירות הן אצלנו. ואם איני טועה נדמה לי שפרט לישיבת
היישוב החדש בתל אביב מיסודה של רבה הראשי הגרמ"א עמיאל. הרי ישיבת "קול
יעקב" היא היחידה בארץ שלומדים בה גמרא ופוסקים רק בעברית; פרט שאין לזלזל
בו. אמנם בישיבת "מרכז הרב" הגרא"י קוק זצ"ל ההוראה היתה
בעברית תמיד, הן על ידי הרב זצ"ל עצמו, הן על ידי חברו-תלמידו הרב יעקב משה
חרל"פ שליט"א, אך הרשות ניתנה שם לתלמידים לחזור על שיעוריהם בפני עצמם
בכל לשון שהם שומעים ורבים בחברו באידיש השגורה על פיהם יותר מארץ גלותם. ולא כן
ב"קול יעקב" ששם כל הנערים, וביניהם גם מעדות המזרח, משננים גם בפני
עצמם את הסוגיא בעברית בלבד.
כמניין נערים צעירים בני י"ד-ט"ו אתה מוצא כעת בישיבה. שכן סיום
ה"זמן" קרוב (ט"ו באלול) ואחדים כבר הקדימו לנסוע אל הוריהם או
לצאת עם הוריהם לנופש הקיץ. ובסך הכל מספר התלמידים בישיבה כיום 15. רב צעיר עומד
בראש הישיבה והוא גם מייסדה, הלא הוא ר' חיים משה ילובסקי, חתנו של איש ירושלים,
העסקן והסופר ר' דב נתן ברינקר, בעל "לוח ירושלים". הרב ילובסקי הוא
מבחירי תלמידיו של הרב קוק זצ"ל. שני עוזרים לו, לרב יבלוסקי, הרב כהן ואחד
"דוקטור" – מורה ללימודי חול, שאף הם כלולים בתוכנית הלימודים במידה
רחבה".
יחוד הישיבה בנווה יעקב
והנה מה שסח לי רב חביב זה: היציאה מן העיר אל הכפר ברכה בה לתורה
וללומדיה, כי בפינה שקטה באוויר צח ומבריא של הרי ירושלים יוכלו התלמידים להתמסר
ללימודיהם, להצליח ולעלות מעלה, מעלה. התלמידים משוחררים מכל דאגת קיום בעת
לימודיהם, כי קיים בכפר מעון ומסעדה בשבילם המספקים את כל צורכיהם באש"ל,
באופן נאות ומכובד. ואם כי המוסד הצעיר הזה זקוק לתקציבו לתרומת "ימים"
כבדרך כל הישיבות מאז, הרי לא על התלמידים לסבול את חרפת הדבר של סמיכה על שולחן
זה אלא הנדיבים נתנו את תרומת היום לשבוע לפחות פעם אחת אתת כל הש"ס ויוכשר
להיות רב מורה הוראה בישראל או מורה בבית ספר. כי לכך כוונה תוכנית הלימודים
הכללית שתקביל לזו של בתי המדרש הכלליים למורים, בהדגשת יתר כמובן על לימודי
הקודש. אם כי מספר התלמידים כיום הוא רק 15, הרי עם התפתחות המוסד שעדיין לא הוציא
את שנתו, עתיד מספר תלמידיו להגיע לשלושים ולא יותר. לפחות בשנותיו הראשונות, אלה
מן התלמידים אשר לא ירצו להיות רבנים או מורים, תינתן להם האפשרות ללמוד בכפר
שעתיים ליום את לימודי החקלאות ויהיו בצאתם איכרים טובים ויהודים שורשיים טובים גם
יחד, שתרבות ישראל ותרבות כללית לא תהא זרה להם.
אוהבים הנערים לשוחח על ענייני נשק וקרב. השפעתה של תחנת הנוטרים שבבית
ניכרת בדבר. הם שואפים לדעת להשתמש בנשק היטב על כל סוגיו.
לישיבה חוג ידידים שבראשו עומדים מנכבדי ירושלים. הם זקוקים במפעלם לעזרת
הציבור שבודאי לא ימנע ממוסד תורני כה נכבד וחשוב" (הדי ירושלים, כ"ב
באלול תש"ב [4בספטמבר 1942], ארכיון מוסד הרב קוק).
שנת תש"ז (1947)
בתקופה זו מנהל את בית הספר פנחס גולדווסר הוא מעדכן את המרכז העולמי של
המזרחי במצב הקשה במקום. הוא מציין שישנם "בשלב זה 6 כיתות ולידו גן ילדים.
בבית הספר לומדים עשרים וחמש ילדים ובגן שלושה עשר ילדים. ביחד 38 ילדים. עובדים
בו מורה אחד וגננת. הבנין מכיל 2 חדרים בלי ציוד להעברת מים. קרוב לשני שלישים של
מספר הילדים באו ממוסדות סוציאליים אשר נשלחים לכפר לטיפול. רבים יתומים וילדי
פליטים..." הוא משיך ומציין שההורים בנווה יעקב מנסים לעשות את מייטב כדי
לעזור "ומשלמים למורים בעין טובה" אבל להסתמך על טוב ליבם של ההורים אין
בית הספר יכול להתקיים (ארכיון מוסד הרב קוק תיק: 131-20).
הנה כי כן, מוסדות חינוך החל מגיל הגן, בית
ספר יסודי (לתיכון נסעו ללמוד בירושלים) וישיבה קטנה היוו בסיס חינוכי משמעותי
ביישוב הקטן והמבודד. החזקת צוות מורים היה אתגר לא פשוט וכפי שנזכר חלק מהצוות
החינוכי לא תמיד היה ברמה ובמיומנויות המצופה. כל השנים אנחנו עדים לקושי הרב
בהחזקת מוסדות החינוך ובפניות בלתי פוסקות של מובילי היישוב לעזרה ותמיכה כדי
להמשיך בעבודה סדירה. יחד עם כל הקשיים הילדים קיבלו חינוך טוב וכשיצאו למוסדות
המשך במקומות אחרים לא הורגש חוסר לימודי בגלל התנאים הקשים במקום.
 |
| נווה יעקב - טיול ילדי נווה יעקב עם המורה פנחס גולדווסר | מקור: ארכיון נווה יעקב |
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 6 בספטמבר 2018
תגובות
הוסף רשומת תגובה