ימי כסלו תשע"ט (2018)
בסוף השבוע נציין את ראשיתו של חודש כסלו.
בסופו של חודש זה נציין את חג החנוכה בו נעסוק בגליון הבא. בשורות הבאות נרצה
להתייחס מעט לענייני טבע שניתן לראות בסביבה הקרובה וכן לאירוע שהתרחש לפני 81
שנים מעט מערבה לנו בה' בכסלו תרצ"ח (1937).
הטבע מתעורר
לאחר מספר ימי גשם שפקדו אותנו בשבועות
האחרונים החלה נביטה צעירה שהחלה לצבוע את האדמה החומה בפלומה עדינה של ירוק. צריך
להתכופף מעט ולראות את הניצנים הרכים פורצים מתוך האדמה שכמה חודשים לא ספגה טיפה
של מים והייתה יבשה לגמרי. הגשם הראשון גם מזכיר לנמלים שעוד מעט מגיע החורף
והוציא אותם לפעילות משמעותית בסביבה.
בתקופה זו אין כמעט פריחה ולכן מה שיש מאוד בולט
על פני סביבתו.
נזכיר שתיים מהפורחים בתקופה זו שמומלץ לפקוד
ולראות אותם בשטח הפתוח.
 |
| סתוונית היורה | צילום: יוסי שפנייר |
סתוונית היורה
סתוונית היורה, כשמה כן היא
פורחת בתקופת הסתו, היא צמח בעל פקעת תת קרקעית. עם תחילת הגשמים הראשונים היא
פורחת בסגול עדין. הפריחה של הסתוונית בולטת על רקע חרבוני הקיץ. סביב הגבעה
הארכיאולוגית בפסגת זאב היא ממש מכסה במרבדים סגולים את הסביבה.
בשלב מאוחר יותר של העונה
ולפעמים במקביל לפריחה מבצבצים עלים ירוקים דקים. הם ימלאו חזרה את הפקעת בחומרי
מזון לקראת הפריחה של השנה הבאה. הסתוונית שייכת למשפחה בה 65 מינים. הפקעות
מכילות חומר רעיל ואינה טובה לאכילה אך משמשת ברפואה נגד מחלות ראומטיות. זאת אחת
הסיבות שבגללה היא עדיין עימנו ולא נאכלה על ידי מזיקים שונים.
 |
| בן חצב סיתווני | צילום: יוסי שפנייר |
בן חצב סתווי
בן חצב סתווי בשמו הוא רומז
לעונת הפריחה שלו. השם העממי של הפרח הקטן הזה הוא פעמוני גשם. זהו צמח ממשפחת
צמחי הבטן, כלומר בשביל לראות אותו הייטב צריך לשכב על הבטן. גם הוא פורח בסגול
במרבדים מדהימים ומי שלא שם לב לפרטים קטנים פשוט יכול בקלות לפספס אותו. זהו צמח
בצל ומשום כך הוא יכול לפרוח עוד לפני בוא הגשמים. גם הוא כמו הסתוונית מוציא עלים
רק לאחר הפריחה והם ממלאים את הבצל במזון לקראת הפריחה בשנה הבאה.
נמלת הקציר
בסמוך לסתווניות ובן החצב
שהוזכרו כאן ניתן לראות תכונה רבה ומקיפה של היצורים הזערוריים הללו. הנמלים
עובדות במרץ ואוגרים מזון לימי החורף הלחים והגשומים. פעילותם תמיד מעוררת התפעלות
רבתי כיצד ניתן לעבוד בחריצות ולהתכונן לקראת העונה המתקרבת כפי שניתן לראות גם
מהכתוב בספר משלי: "הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם"
(משלי ל כה).
הם נראות הולכות בשיירות
ארוכות ונושאות זרעים. ניתן בקלות לראות את הקן בקרקע וסביבו פזורים זרעים מהעונות
שעברו. הקן של הנמלים יכול להגיע לעומק של מטר או שתיים.
במשל אחר שגם אותו אומר בעל
ספר משלי בצורה שמעוררת התפעלות עמוקה תוך הכרות עם אורח חייה של הנמלה "לֵךְ
אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם" (משלי ו ו). כלומר אדם יכול
ללמוד אורכות חיים מאותה נמלה קטנה שטוב וכדאי לשים אליה לב וזאת ניתן לעשות בימים
אלה של ראשית חורף בימים חמימים יותר כשהן יוצאות לעבודה.
רצח והתיישבות בהר
היבט היסטורי של תקופה נזכיר פיגוע חמור שאירע
לפני 81 שנים בדרך לירושלים בנקודה מבודדת מאוד באותם הימים.
ביום שלישי ה' בכסלו תרצ"ח (9 לנובמבר
1937) היה יום חורף שמשי, בשעה 7:30 יצא
צוות פורצי הדרך לנטיעות מטעם קק"ל שכלל חמישה חברים מקריית ענבים לכיוון הר
הרוח כדי להכשיר דרך לנטיעת עצי אורן. לצוות היה חמור עמוס כלים שכלל בלמינות
(מוטות ברזל), פטישים, חומר נפץ ומזון. בשלב מסוים נשמעו קולות ירי וכאשר הגיעו
למקום שאר הצוות גילו את החמישה שרועים על הקרקע ללא רוח חיים.
הקשר 'דם ואדמה' שזור בקורות היישוב היהודי
בארץ ישראל, ועדיין, לא רבות הן הדוגמאות לקשר כה ישיר בין קורבנות ונופלים לבין
הקמת יישוב. השפעת רצח החמישה על הקמת קיבוץ מעלה החמישה הייתה מכרעת.
זאת לזכור, ימי הרצח היו גם ימים בהם התנהלו דיונים קדחתניים של
גורמי ההתיישבות מול ועדות ממלכתיות בריטיות לקביעת גבולה של המדינה היהודית
העתידית. אזור קריית ענבים ומעלה החמישה מצפון מערב לירושלים היו מתוכננות להיות בתחום
המנדט הבריטי. הגורמים המיישבים עמלו רבות על מנת להכליל את האזור בתחום המדינה
היהודית והמצאות ישובים השפיע על שירטוט קווים אלו.
את היישובים היהודיים באזור ירושלים באותה עת
ניתן היה למנות על אצבעות כף יד אחת, ואת
מצב ההתיישבות היהודית באזור היטיב להגדיר יוסף ויץ – מראשי קרן קיימת לישראל,
ומהמעטים בממסד הציוני שדגל בהתיישבות בהר: "מאורעות תרצ"ו (1936)
מצאונו בהר יהודה עניים בנכסי אדמה ודלים בישובים"; תנופת ההתיישבות באזורים אחרים של הארץ פסחה על
סביבות הבירה הלאומית; ובאשר לאדמת מעלה החמישה, היקשה ויץ, כעשור אחרי העלייה על
הקרקע: "ומי יודע אם היתה נפקדת, אלמלא חמשת הקרבנות שנפלו בידי מרצחים על
הרי קרית ענבים... [...]" (יוסף וייץ, התנחלותנו
בתקופת הסער – ניסן תרצ"ו-ניסן תש"ז, ירושלים 1947, עמ' 152, 155).
הלוויה רבת משתתפים
הרצח של חמשת החברים – יצחק מגדל, יהושע פוחובסקי,
משה באומגרטן-בר גיורא, אריה מורדכוביץ ואהרן אולישבסקי, בדרכם לעבודת סלילת הדרך
ליער שעמד להינטע ב'הר הרוח', קטע את המחלוקת.
שנתיים אחרי פרוץ ה'מאורעות' (של שנת 1936),
היישוב היהודי דאז היה למוד סבל, ושפיכות הדמים לא הייתה זרה לו; ובכל זאת, הפגיעה
בחמישה עובדים תמימים עוררה זעם וכאב יוצאי דופן. תיאורים רבים של הלוויה היוצאת
מירושלים ששבתה ממלאכה – מספר המלווים בעיר עצמה הוערך "מחמשה עשר ועד עשרים
אלף משתתפים" – מלמדים שהיא עוררה
רושם אדיר. כך כתבה רחל ינאית בן צבי (אשת הנשיא השני יצחק בן צבי):
"ביום האסון, ביום חמשת החללים, הזדעזעה
ירושלים הישנה והחדשה, נתחלחלה ביסורה והתאחדה בצערה, על כל עדותיה ומעמדיה. פרץ
שבר העם מתוך לבבות של רבבות, נשטפו החוצות אדם, מכל הפינות, מכל הסמטאות, מכל
השכונות, איום ומחריד היה מחזה הלויה: משהו קדום, הד עבר רחוק, הד ימי החורבן,
כאלו ממעמקי האדמה התרוממה הזועה [...]" (דבר, 12
לדצמבר 1937, עמ' 20).
זיכרון לחמישה
האסון הותיר עקבות בספרות הזיכרון – חוברת
'לזכר החמישה' התפרסמה כבר באותו חודש כסלו,
עשירה באופן יחסי (50 עמודים ורשימות רבות; בצד רשימות על הנרצחים, דברי
עידוד ודברים על ההתיישבות בהר), וחוברת אחרת 'מעלה החמישה ליום עלותנו אל הנחלה',
שהתפרסמה לקראת העלייה לקרקע, והוא השפיע גם על יוצרים. במהלך 1938 נכתבו על-ידי
שני משוררים ידועים המקושרים מאוד למפעל הציוני שני שירים המוקדשים לאירוע
ולקורבנותיו: ש' שלום כתב ומרדכי זעירא הלחין את השיר 'חמישה יצאו מולדת לבנות'.
השיר ליווה דיווח חדשותי בסרט כרמל (29 ליולי 1938), שתיאר את העלייה על הקרקע של מעלה החמישה. הוא
מתייחס במישרין ובריאליסטיות לרצח, שהתרחש אגב סלילה, "סללו וחלמו",
ומעמיד את היריות הרצחניות אל מול הפטישים שלבד מתפקידם בחציבה הריאלית, מייצגים
את המאבק הציוני בשממה ההררית:
"יריות פילחו את הבוקר פתאום [...] פטישים בידם ובנפשם המתום".
דוד שמעונוביץ כתב כבר בחודש כסלו של אותה שנה את 'בארץ המוריה', המעתיק את 'ארץ
המוריה' המקראית – אתר עקידתו של יצחק, לאזור מעלה החמישה. במבט פואטי על המעשה מובלט קישור ממשי לסיפור
העקדה המקורי באמצעות 'החמור' המשותף; בתורה – נשא את עצי העולה, בשיר את כלי
הנטיעה: "השכימו ויחבשו החמור, / וישימו עליו את כליהם, לאמור: [...]";
כלומר, לעצים בשיר יש תפקיד הפוך; בעוד שבסיפור המקראי הם נועדו להיות עצי עולה,
רוצה לומר, להיכלות באש, כאן הם עצי נטיעה ובנייה: "וילכו אל אחד ההרים /
בארץ המוריה: / דרכים לסלול בציה, / עצים להשריש בסלעים, [...]". שני השירים
ששיקפו תגובה ספרותית מידית לרצח, זכו לאריכות ימים, והיוו מצע ספרותי לטקסטים
מנציחים ולטקסי זיכרון רבים שנערכו במעלה החמישה במהלך השנים.
חצי שנה יותר מאוחר בכ' בתמוז תרצ"ח,
יעלו מקריית ענבים קבוצת צעירים, מתנועת גורדוניה, וייסדו את קיבוץ מעלה החמישה
לזכר חמשת חבריהם.
במשך השנים נחקקה במקום הרצח אנדרטה, על סלע
מקומי, המציינת את האירוע (ראו תמונה).
 |
| סלע החמישה בהר הרוח | צילום: יוסי שפנייר |
הנה כי כן, חודש סתווי עם תחילת התעוררות הטבע
מתנומת הקיץ ופרשה היסטורית של מתיישבים בהר לפי כשמונים שנה מזכירים שראשיתו של
חודש כסלו הוא רב פעילות וזיכרון במרחב.
להרחבה
ישראל רוזנסון ויוסי שפנייר, מולדת לבנות
במעלה ההר – מעלה החמישה, קורות, אתרים, סיורים, ירושלים תשע"ח, עמ'
32-17.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 8 בנובמבר 2018
תגובות
הוסף רשומת תגובה