ענבים ויין – מפסגת זאב ועד לכיש – עבר והווה
בימים
אלה השתתפתי בכנס מחקרי באזור לכיש שנערך ב'מדרשת הדרום' הממוקמת במושב נטע אשר בחבל
לכיש. שם דיברתי על נושא ביטחון וחקלאות בעבר ובהווה במרחב. במסגרת הכנס חזרתי
והתוודעתי לעוצמתו של גידול הגפן באזור לאורך ההיסטוריה. ברשימה זו שיוצאת בעיצומו
של קיץ בימי בציר הענבים נחזור ונדגיש את הנושא שהיה אחד מתוצרי המזון הבסיסים שלנו
בעבר ומשמש כגידול דומינאנטי גם כיום.
תעשיית היין בעבר
בפסגת זאב שירידים רבים לגידול גפן בעבר. השרידים
הם בדמות גיתות לייצור יין שפזורים בשכונה.
את הענבים בצרו בשדות שבדרך כלל היו סמוכים לגת,
שהרי לא ניתן לסחוב את הענבים מרחק רב מהשדה ללא פגיעה בעינב.
לאחר שהגיעו לגת הניחו את הענבים על משטח הסלע
חלצו נעליים והחלו בדריכה. הדריכה נעשתה ברגלים יחפות כדי להימנע מריסוק החרצנים
שבעינב. דריכת הענבים לוותה בשירה ושימחה
רבה. בגדי הדורכים לא פעם התלכלכו מהמיץ, דבר שרומז לו הנביא ישעיהו באחד מנבואותו
על אדום: "מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת"
(ישעיהו סג ב). מיץ הענבים היה זורם מהגת (פּוּרָה) לבור קטן סמוך ומשם היה נאסף
לתוך כלי אגירה שבו תסס והפך ליין. את שאריות הענבים שנותרו לאחר הדריכה אספו לתוך
שק (שבמקורותינו נקרא: תפוח) ושם עבר סחיטה נוספת בעזרת משקולת אבן שהונחה עליו או
בשיטות אחרות.
תהליך זה של יצור היין היה נערך בימי הקיץ ומשום
כך ה'מפעל' כולו בדרך כלל היה חשוף וגלוי לאור יום ולא נזקק למבנה סגור כמו מתקנים
חקלאיים אחרים שעיבודם נעשה בחורף.
תעשיית היין בפסגת זאב
מתקני סחיטה אלה שתיארנו למעלה מצויים באזורים
שונים בארץ בהם גידלו גפנים בעבר. מסתבר שגם באזור פסגת זאב גידלו גפנים ומהם יצרו
מיץ ויין. בתחום השכונה ישנם מספר לא קטן של גיתות. קבוצה אחת נמצאת ממש בנקודה
שרוב התושבים מכירים. הכוונה למתחם מצומצם הנמצא בסמוך לצומת שבין מזרח למערב,
בסמוך לאנדרטה האדומה ומעבר למבנה הדיור המוגן. שם ישנו גן ארכיאולוגי קטן (לצערי
המקום די מוזנח ומלוכלך כרגע) שנקרא 'גן אבי הידע' (מערבית: ראס אבו מערוף). בתוך
מתחם הגן ניתן להבחין במשטח דריכה גדול שבמרכזו שקע קטן. סביב למשטח הדריכה הגדול שישה משטחי איסוף
קטנים בהם הניחו את הענבים לפני הדריכה. משטח הדריכה הגדול היה בעבר מכוסה בפסיפס
לבן יפה. גת גדולה זו היא הוא חלק מחוה חקלאית שהיתה במקום בתקופת התלמוד ובה היו
גם מתקנים ליצור שמן ומקוואות טהרה.
בפסגת זאב מרכז, גן הארכיאולוגי מצויה גת גדולה
וכן באתרים נוספים.
ללא ספק פסגת זאב היתה בעבר אזור שבו גידלו ענבים
למאכל ולייצור יין שסופקו לירושלים.
גידול
הגפן כמאפיין של זיכרון במרחב בין ירושלים ללכיש
אלמנט חקלאי משמעותי של האזור ללא ספק הוא גידול
הגפן. על כך אנחנו שומעים כבר בתקופת המקרא בברכת יעקב לבנו יהודה ששטחו יהיה עשיר
ביין:
"אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי
אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סותה סוּתוֹ, חַכְלִילִי עֵינַיִם
מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (בראשית מט יא-יב). מבלי להכנס לניתוח
הפסוק, מוטיב היין בשטח יהודה יהיה משמעותי. שטחו של יהודה כולל את אזור ההר אשר
מדרום לירושלים וכן את אזור השפלה בו אנחנו עוסקים.
גפן במרחבי השפלה
כמו באזור ההר גם אזור השפלה עשיר בגיתות המעידות
על עושר גידול הגפן באזור בעבר בנוסף לכך יש גם תיאורים היסטוריים שמחזקים את
התמונה. הנוסע כיום ללכיש, מבית שמש דרומה דרך בית גוברין, עובר באזור המזכיר
ומנציח את הגפן בצורות שונות. יתכן והשם
עזקה שניתן לתל עזקה המצוי בסמיכות למושב זכריה בעמק האלה רומז על הפעולות של הכנת
השטח לנטיעת הכרם כפי שמוזכר בנבואת ישעיהו המפורסמת במשל הכרם המזכיר את הסדר
החקלאי לגידול כרם ראוי:
"אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ
כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן, וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל
בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים"
(ישעיהו ה א-ב).
מיד לאחר מלחמת העצמאות כשאזור השפלה שוחרר ועדת
השמות הממשלתית החליטה על שמות היישובים בסביבה שנוסדו על ידי עולים חדשים שזה עתה
עלו ארצה. השמות שנקבעו על ידי הועדה כללו גם אלמנטים של צומח עם זיקה לטבע
וההיסטוריה של האזור.
היישובים: תירוש, גפן, שריגים, ואדרת שהם
שמות הקשורים בגידול הגפן ושנבנו כולם בשנים הראשונות לאחר קום המדינה מעידים
ומזכירים את פוטנציאל העבר בנוף בהווה.
היישוב שריגים הגדיל לעשות. בכניסה למושב מקבל את
הנכנס בשעריו שם היישוב על לוח פסיפס עם ציור של אשכול ענבים. שמות הרחובות
מזכירים גם הם את הגפן על שלל חלקיה: כרמים, עינב, אשכולות ועוד.
גפן בלכיש בימי הבית הראשון
נסיעה של עשרים דקות נוספות ממושב שריגים דרומה
מביאה את המסייר למושב לכיש.
לא צריך להרחיק למחוזות רחוקים כמו טוסקנה
(שבאיטליה) יש לנו כזה במרחק שעה נסיעה מפסגת זאב. מי שמגיע לאזור מיד מבחין
בתעשיית הגפן האדירה שצמחה שם בעשרות השנים האחרונות. קילומטרים של מטעי גפנים
שבתקופה זו נבצרים ומובלים לאריזה (על ידי תאילנדים) ומשווקים לכל הארץ תחת המותג
עינבי טלי לכיש. עינבי לכיש מסתבר הם פיתוח חשוב של חברי המושב בתנאים הטובים של
האזור אך הם כאמור לא המצאה חדשה במקום.
בשנת 701 לפנה"ס הגיע לארץ שליט אשורי בשם
סנחריב שבא להילחם במלך חזקיהו שכרת ברית עם המצרים. סנחריב במסעו המתואר במקרא
ומקורות חוץ מקראיים צר על העיר לכיש שהייתה באותם הימים עיר בצורה וחשובה בדרום
שפלת יהודה וכבש אותה לאחר מצור.
את המצור הוא תיאר בכתובים וגם בתבליטי קיר
ששובצו בארמונו בנינווה (עיראק של ימינו) וכיום שוכנים במוזיאון הבריטי בלונדון.
בתבליטים מעניינים אלה ניתן לראות את תיאור הקרב והמצור שהיה בלכיש. בין כלי
המלחמה והמצור האשוריים ניתן להבחין גם בצמחיה של האזור שכללה את הגפן בצורה
בולטת. האומן שייצר את התבליט כנראה הכיר את הסביבה בצורה טובה ושיבץ את הגפן
בצורה משמעותית ביצירה. כלומר, תל לכיש היה מוקף כנראה גפנים כבר בימי הבית
הראשון.
הגפן בלכיש כיום
מושב לכיש שעלה לקרקע בשנת 1955 אוכלס בראשיתו
בגרעיני נח"ל באזור שהיה שומם וסבל לא מעט מפעילות עוינת של מסתננים שהגיעו
לאזור מהכפרים במורדות הר חברון. בתחילת הדרך הם התלבטו במה לעסוק בעיקר בגלל
מצוקת מים גדולה, בחלוף השנים העבירו צינור מים שאיפשר מגורים במקום וגם בסיס של חקלאות.
מבלי להיכנס בפרוט יתר לדרכו של המושב (שהוא מעניין מאוד) נציין שראשית גידול הגפן
במקום בעת החדשה החל ביוזמות מצומצמות בסוף שנות השבעים של המאה שעברה (1968) ומאז
הלך הענף והתפתח וגדל למימדים עצומים.
האזור העשיר בגידולי גפן כיום מקודמים בזיכרון
הגיאוגרפי-היסטורי בשם ענבי לכיש עם גאות האזור שחלק מפרסומיו עושים שימוש באתר
ההיסטורי השכן. הסמליל של מושב לכיש הוא ענבי טלי עם השם מושב לכיש.
על השם ענבי טלי עידכנה
אותי רויטל ממן מרכזת הקהילה במושב לכיש: בשנת 1986 הוקם המותג 'ענבי טלי', שם זה
צמח מתוך הצורך לבדל את תוצרת חקלאי המושב, מהמושבים השכנים. לאחר שתוצרת המושב
שווקה תחת השם ענבי לכיש החלו כולם להשתמש בשם בוואריציות דומות, כגון: 'ענבי חבל
לכיש', הבלבול בציבור הרחב היה גדול והיה צורך שיווקי ליצור בידול ברור. הרצון היה
בהתחלה לכנות את המותג "ענבי תמי" על שם הזן תומפסון, אך מאחר והשם
"תמי" היה בשימוש על ידי מפעל השימורים אחר הוחלט לשנות ל
"טלי" ומאז הכל הפך להיות היסטוריה משום שאין דבר יותר מזוהה עם מושב
לכיש מאשר ענבי טלי כל עינב זהב (ראיון עם רויטל יולי 2018).
הנכנס
בשערי המושב כיום נתקל בענייני גפן במקומות שונים. שמות הרחובות הם מהקשרי הגפן.
על בניין המזכירות עיטור של גפן מעשה ידיה של תושבת המקום, בכיכר הראשונה במרכז
היישוב אשכול ענבים מוזהב גם הוא פרי יצירה של חברת המושב.
בית
הספר היסודי המקומי קרוי על שם לובה אליאב שהיה ממובילי ההתיישבות באזור בשנות
החמישים והסמליל (לוגו) של בית הספר כולל גם הוא את הגפן מתבליט סנחריב שהוזכר
למעלה.
הנה
כי כן, בעצם ימים אלה של עונת הבציר ראוי לזכור שהגפנים שאנו מכירים ואוכלים
ושותים מהם כיום יש להם שורשים עמוקים בקרקע. שורשים שמגיעים עד לימי המקרא באזור
הרי יהודה ושפלתו (וגם באזורים נוספים). ענף חשוב זה ממשיך מאז ועד היום להיות
בסיס כלכלי ותזונתי חשוב ומספק מלבד סוכרים חשובים בסל המזון שלנו גם סמלים
וזיכרונות היסטוריים על עברנו העשיר.
תודות
תודה מקרב לב לחברי מושב לכיש שעידכנו אותי
בענייני המושב והגפן: יצו כהן ממייסדי המקום, רויטל ממן מזכירת הקהילה, מירי אלירז מרכזת הארכיון.
להרחבה
איתן פאר, אהבה ממבט ראשון, חלק א', סיפור הקמתו
של מושב לכיש, ללא מקום הוצאה ושנת הוצאה.
צילומים: יוסי שפנייר
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 31 ביולי 2018
תגובות
הוסף רשומת תגובה