"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ..." (בראשית יב א) אבל כיצד?
הציווי של אברהם לצאת ממולדתו לארץ כנען הפך
למשהו יותר מסמלי על הצורך לשוטט ולחפש מקום ראוי. ההליכה לארץ שניתנה לאברהם הוא
ציווי שמגיע ממניעים אמוניים לאומיים שמביעה רצון להוכיח בעלות ונוכחות פיזית בארץ
ישראל.
ציווי מקראי זה מבוצע הלכה למעשה במשך דורות
רבים בארץ במסגרות מגוונות רבות. כבר מימי הציונות והעליות לארץ בסוף המאה
הי"ט וראשית המאה הכ' פעלו מחנכים בבתי הספר להוציא את התלמידים למרחבים
ולהתבשם מיופיה של הארץ תוך הכרת מרכיביה השונים ומתוך רצון לחבר את התלמידים
למקורות ולערכים הנובעים מהכרת הארץ.
הסיור והטיול על דרכיו המגוונת חלחלו לציבור
מגוון בדורות השונים. אהבה לארץ ישראל וישומה ידעו עליות ומורדות לאורך השנים
בהתאם לרוח התקופה.
ימי השיבה לארץ בימי העליות הראשונות היו
מתקופות השיא ברצון לחקור את הארץ מתוך רצון להכיר את האזור ולחוות את השיבה
למקורות.
סיורים בעקבות התנ"ך לחיזוק הקשר לארץ
ישראל
ההסתכלות על יחסם של דמויות שונות לסיורים
בדגש מקראי ובאופן יותר ממוקד לדעותיהם ופועלם של מחנכים בשדה תוכל לתת לנו תמונה
מגוונת בהסתכלות על היחס למקרא וארץ ישראל. נציג זאת כחלק מתמונה כללית ערב יום
ירושלים וכן בהקשר לסיור שעלה לכותרות בנחל צפית בו היו אבדות בנפש בטיול. נציג
מספר דמויות המוכרות בשדה החינוך, שהתייחסו לשדה ולחיבור המקראי והזהות הצומחת
ממנה, הם בוודאי אינם היחידים, אך הם יהיו המועט המייצג את הזרם הכללי וחסו לסיור
בארץ.
א. חיים בוגרשוב (1963-1876)
חיים בוגרשוב, שעלה לארץ מרוסיה בשנת 1906,
היה פעיל ציוני מהמורים הראשונים וממיסדי גימנסיה הרצליה ומנהלה בין השנים
1951-1919, הוא השפיע רבות בעולם החינוך בגימנסיה וראה קשר חשוב מאוד בקישור
התנ"ך והשטח. הסתכלות זו היית החלק מהאוירה בראשית העשייה הציונית בארץ, כך
גם עולה מדבריו של חיים בוגרשוב בשנות העשרים של המאה העשרים (1924) כפי
שפרסם בירחון הפדגוגי למורים ולהורים:
"התנ"ך והספרות המקורית האמיתית שלנו זהו מעין-החיים, שממנו נשאב
תורה ודעת המולדת… הקשר הרוחני הזה, שנשמר לנו
מתוך ספורי התורה, כוחו ותקפו גדלו פי עשרה בשובנו אל הארץ. עוד לא נכתב ספר
כתנ"ך, שכמוהו יאיר לנו את דרכנו בעברנו על פני הארץ לארכה ולרחבה...התנ"ך
הוא הבאור היפה ביותר למפת ארץ-ישראל וארץ-ישראל היא האילוסטרציה הנהדרה ביותר
לתנ"ך...מצבנו בארץ ישראל עושה את הקשר שבין ידיעת המולדת ולמוד התנ"ך
לטבעי גם ביחס לכל תכנית הלימודים שלנו...המקור הטבעי והנאה ביותר לתולדות ישראל
בארצו הוא התנ"ך...בתנאי כמובן שידע המורה להשתמש במקור זה, לבאר את פרקי
התנ"ך מתוך סגולות הארץ ומצבה, להאיר על ידי פסוקי התנ"ך את מראה הסביבה
והמולדת" (ח' בוגרשוב, "ידיעת ארץ-ישראל, על-פי המקורות העבריים", החינוך,
א' שנה ד' (תרפ"ד), עמ' 13-12).
בהמשך דבריו מציין
בוגרשוב שהמקצוע המתאים ללמד מדעים בסיוע מקורות עתיקים שלנו זה בלי ספק כתיבת
הארץ ובייחוד ידיעת ארץ ישראל. אך לכלל המלצה על סיור כדי להמחיש את הדברים עדיין
אין המלצה בדבריו.
ב. אברהם יעקב ברוור (1975-1884)
ברוור שהיה מהמורים הראשונים לגיאוגרפיה בארץ.
נולד באוקריאנה, למד בוינה וגם הוסמך לרבנות. בשנת 1911 עלה לארץ ועסק בהוראה.
לפרק זמן של שלוש שנים בתקופת מלחמת העולם הראשונה שימש רב באיסטנבול. בשנת 1920
חזר לארץ ועסק בגיאוגרפיה וחיבור ספרי לימוד. בספר שהוציא בשנת תר"ץ (1930)
הוא מדגיש את הקשר הרצוי של ההסתכלות בטבע ובד בבד עם זה לעיין במקורות הקדומים:
"לפיכך עלינו
להשתמש בהוראתנו בידיעת ארץ ישראל שבתנ"ך ובמשנה ובאגדה...תלמידינו והוריהם
יתפלאו אם השיעור בתנ"ך יהפך לשיעור במולדת או להפך, אבל עלינו לשאוף לכך
שספרותינו עתיקה תהיה לנו נושא חי כמולדת, וכל נוף במולדת ייהפך לפרק
בתנ"ך...אם נצליח להדק קשר זה, לא תפוג קדושת הארץ מלב תלמידינו כל ימי
חייהם" (א"י ברוור, הוראת ידיעת המולדת, בבית הספר העממי, דביר,
תל אביב תר"ץ, עמ' 9).
ג. יהושע מרגולין (1947-1877)
מחנך אחר שרואה את הצורך בהקניית ערכים של ארץ
ישראל דרך לימודי הטבע היה, יהושע מרגולין, המכונה 'הדוד יהושוע', שהיה מהמורים
הראשונים לטבע בראשית המאה העשרים, הוא ראה בסיור בטבע חלק חשוב מהלימוד שלא יכול
להתרחש רק בין ארבע קירות וכן ראה בזה חלק מההוויה הציונית, חלק מההתנתקות מהגלות
והשיבה לארץ ישראל:
"ואנו בני העם שהיה תלוש במשך שנות אלפים מן הקרקע ומן הטבע, אנו
מתהלכים בתוך שפע העושר הזה כזרים כחולמים מחוסר נטיה והרגל להסתכלות ומחוסר ידיעה
– ידיעה הניקנת, אומנם, מתוך החיים בטבע במשך
מאות דורות והעוברת בירושה מאבות לבנים. והלכך מחויבים אנו לחפש ולמצוא את הדרך
לטבע הסובב אותנו וללמוד להכיר אותו (י' מרגולין, בדרך לטבע, תל אביב 1947,
עמ' 10).
ד. רחל ינאית בן צבי (1979-1886)
רחל ינאית בן צבי שהיתה
מחלוצות העליה השניה (1908), ילידת אוקריאנה, ממיסדי השומר ואחר כך ההגנה. ייסדה
את חוות הלימוד לנערות בירושלים וניהלה אותה. הייתה רעייתו של יצחק בן צבי נשיאה
השני של ישראל. לאחר פטירתו הקימה לזכרו את ה'יד' הנקרא על שמו והעוסק בחקר היישוב
בארץ-ישראל. נקברה לצד בעלה בבית הקברות בהר הרצל בירושלים. התגוררה בירושלים
ובחוות הלימוד בעין כרם. הייתה מחנכת דגולה וראתה בסיוריה הרבים בארץ את
התנ"ך למול עינייה.
"בחיי בירושלים
משך למעלה מיובל שנים זכיתי להרבה זכויות בעלותי לארץ ישראל פניתי מיד לירושלים.
בה פגשתי את ידידי, מי שעתיד היה להיות אישי וחבר חיי – את יצחק בן צבי. רב היה הקסם שהקדימה אותי ירושלים. איך לבטא את
הקסם הזה, והוא סוד כמוס עימי. מופלא היה נוף שנתגלה לעיני בירושלים, מופלאים היו
אפקיה מסביב רוח קדומים נישא משרידי החורבות והמצבות הד ניב הנביאים, רוח של
קדושה. רבות שוטטנו ברגל בשבילי המולדת, רבות התהלכנו בהרי יהודה וירושלים, והיינו
לעתים כמרחפים בין ירושלים של מעלה וירושלים של מטה…" (א"ח, אלחנני, "רחל ינאית בן צבי ע"ה-עשרות
שנים בשרות עמה, אישיות בעלת עוצמה של פלדה ורגישות של מיטר", במערכה
יט 228 (1979), עמ' 23).
מסעות הפלמ"ח ככלי לחיבור לארץ ישראל
שיא אחר ניתן לציין את ימי ערב הקמת המדינה
דבר שניתן לראות דרך המסעות החוויתיים של הפלמ"ח שעיצבו סוג מסוים של מסע
בארץ ישראל שעצב את דמות הסיור לנוער במסגרות הבלתי פורמאליות.
עדות לכך ניתן לראות בתיאור הבא:
ספרות מסעות הפלמ"ח מגוונת ומפוזרת
במקורות שונים. את רוח המסעות מיטיבה לתאר צילה, חברת פלמ"ח: "יש במסעות
שלנו הרבה, הרבה יותר מסיורי צבא רגילים. במתכוון ושלא במתכוון נוטעים הם באנשים
את אהבת הארץ ואת הכמיהה העמוקה להשתרשות. ההליכה המייגעת ללא הפסק בשורת נמלים
[הדגשה שלי י.ש] ארוכה, הנוף הנמסך אל תוכך קמעה קמעה על כל שעל נוסף, הר הנכבש
תוך נשימה כבדה ואגלי זיעה ולבסוף המראה המפייס שם למעלה, המגלה מרחבים חדשים
ופסגות רחוקות, כל אלה מקרבים אותך אליהם בכוח נפלא; אתה מבוטל בעיניהם, אדם קטן
מול טבע שגיא ועם זה אתה חלק מהם, בשר מבשרם ואתה מתמזג עם החי והדומם סביב, דומם –
צומח וחי – ואדם כעץ השדה" (צילה, מסעות, זרובבל גלעד (עורך), ספר
הפלמ"ח, תל אביב תשט"ז, עמ 377).
לטייל בזהירות ולא ביהירות
בימים אלה שוב עולה נושא הטיולים ארגונם
ודרכם.
האסון שארע למכינה מתל אביב ביציאתם לנחל צפית
לסיור ושעשרה ממועמדיה נספו במהלך טיול הוא מזעזע ללא ספק. תורת הסיורים והטיולים
נכתבת ונחקקת לצערנו לא פעם בדם מטיילים.
ניתן להעלות כאן עוד שורה של אירועים בנחלי
מדבר יהודה (קומראן, נחל דרגות ומקומות אחרים) שהפתיעו מסיירים בזרימה שיטפונית
בשעת טיול שנסתיים באבדות בנפש.
בעקבות אירועים אלה מוקמות ועדות חקירה
היושבות על המדוכה ומפרסמות מסקנות כאלה ואחרות ובעקבותיהם יוצאות הוראות חדשות
למארגני הסיורים במסגרות המגוונות והשונות.
איני רוצה ויכול לנתח את שארע בנחל צפית משום
שאיני בקיא בפרטים. אך ראוי ונכון להזכיר את האירוע למען רענן את דרכי הוצאת הסיורים
בעתיד.
בעקבות אסון הטיול בנהריים (בחודש מרץ 1997),
בו נהרגו שבע תלמידות (שלא קשור באיתני הטבע) מבית ספר בבית שמש נוסד 'חדר מצב' שמטרתו לתאם טיולים לבתי ספר
הנמצאים תחת חסות משרד החינוך ומיועד למסיירים במסגרות הפורמאליות של המשרד.
במסגרת זו קיימים נהלים סדורים של הוצאת אישורים ופיקוח על סיורים לפני היציאה
לשטח ובמשך הסיור בשטח עצמו. במסגרת החינוך הפורמאלי ניתן לומר שהדברים תחת עיניהם
הפקוחות של הרשויות ויעידו על כך המקרים שהתרחשו בשטח וטופלו בזמן אמת בצורה יעילה
ביותר.
באשר לסיורים שמאורגנים על ידי גופים שאינם
תחת חסות משרד החינוך, או במסגרות של חינוך מעבר לגיל התיכון שאינם כפופים ל'חדר
המצב' שם התמונה מורכבת ונתונה להחלטה של מנהל המוסד או רכז הסיורים (אם פונקציה
כזו קיימת). יש מסגרות רבות מעין אלה (מכללות, אוניברסיטאות, מכינות ועוד) שם
קיימים נהלים לא מחייבים שהתוצאה שלה התרחשה בשבוע שעבר.
לא ניתן לפקח על כל מטייל בודד המסייר בשטח
אבל על קבוצות המאורגנות תחת מסגרת מאורגנת יש מקום לחייב לערוך את הסיורים בנוהל
ובתיאום הנהוגים במשרד החינוך דבר שוודאי יצמצם אסונות.
לצד הנהלים הנדרשים והמחייבים אסור בשום אופן
לגזור גזרות שימנעו או שיכבידו מעבר לנידרש את היציאה לטיולים. כמובן שתעלה השאלה
מה זה מעבר לנדרש? וכאן ניתן כמובן לדון ולחשוב בצורה משמעותית למהות המסגרת
המחייבת, שמחד תקבע נהלים ברורים ומחייבים אבל שלא תוציא את הרוח מהמפרשים למורה /
מחנך / רכז הסיורים החפץ לצאת עם תלמידיו לשדה ויחשוש מעומס נהלים בירוקרטיים
שימנעו את היציאה החווייתית והחינוכית לשדה. זאת לזכור, יציאה לטיולים יש בהם ערך חינוכי-ערכי רב ובארץ יש לנו מסורת
רבת שנים שהצמיחה מורשת מפוארת וערכית של סיור וטיול, צריך לעודד ולמסד אבל לא
לגדוע ולדכא.
גם בשעה קשה זו צריך להמשיך לטייל ברחבי ארץ
ישראל בכלל ובסביבות ירושלים בפרט בזהירות
אך לא ביהירות.
 |
| סיור כלל מכללתי אפרתה - יציאה מהחומות ליד משכנות שאננים | צילום: יוסי שפנייר |
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 18 במאי 2018
תגובות
הוסף רשומת תגובה