ייצור שמן בעבר ושיחזור תעשייה זו בפסגת זאב כיום

בתקופה זו של השנה אנחנו נמצאים בסוף תקופת מסיק הזיתים. ומעט אחר חג החנוכה שמרכז עיסוקו הוא בנס פח השמן והדלקת המנורה בשמן זית. מסתבר שכאן בפסגת זאב היה מרכז לא קטן לגידול זיתים והפקת שמן. נספר מעט על התהליך ועל שיחזור המפעל בגן הארכיאולוגי המשולב בגן משחקים בפסגת זאב מרכז.

מעט על עץ הזית

עץ הזית הוא אחד מעצי שבעת המינים בהם נתברכה ארץ ישראל והוא נפוץ בחלקים רבים של הארץ. העץ הוא ממשפחת הזיתיים ומוצאו מאזור הים התיכון. הוא אחד משלושת הגידולים אשר היווה את היסוד בכלכלת הארץ: 'דגן, תירוש ויצהר'. גידול הזית כעץ חקלאי בארץ הוא עתיק יומין ונמצאו שרידים של עץ הזית ופריו מלפני 4000 שנה. תוחלת החיים של עץ הזית (אם לא פוגעים בו) היא ארוכה וישנם מקומות בארץ שניתן למצוא עצים בני מאות שנים. גזע עץ הזית, בעצים ותיקים נרקב ומתחרר ולכן נפוץ מאוד לראות עצי זית עם גזעים חלולים. עובי של קורת גזע יכול להגיע ל 3-2 מ'. סמוך לבסיס הגזע מפתח עץ הזית נצרים (או בשם אחר חוטרים) המשמשים לכורמים כשתילי זתים. עץ הזית פורח בסוף האביב ובחמסינים של תחילת הקיץ ורבים הם הסובלים מאלרגיות הקשורות בפריחה זו.

עץ הזית מסוגל להתאים עצמו לתנאי קרקע שונים וקיצוניים באמצעות פריסת שורשיו ולכן הזית שפיריו מהווה רכיב חשוב בסל מזונו של האדם היה סמל ליציבות וקניין. הזית הוא גידול בעל (לא זקוק להשקיית עזר) והוא עמיד בפני תנאי יובש ומתאים לגדול באזורים בעלי עונת חורף קצרה. זו הסיבה שהוא מאוד מתאים כעץ נוי לצידי כבישים במקומות שונים וגם כאן בפסגת זאב.

העץ מתחיל להניב כעבור שש שנים מאז נטיעתו אבל לשיא תפוקתו הוא מגיע לאחר שנים רבות.

סביב לאגן הים התיכון שוכנות הארצות העיקריות המגדלות עצי זית לשמן (ספרד, איטליה, יוון, טורקיה, מרוקו). היבול השנתי של עצי הזית משתנה עקב סירוגיות בדרך כלל שנה ברוכת יבול ושנה לאחריה יבול מועט יותר.

שימושי הזית

בעץ הזית ופריו עושים שימושים רבים. לא נוכל במדורנו המצומצם לעסוק בכולם אלה רק לרמוז לכמה מהם. מהזית הפיקו שמן ובו עשו שימושים רבים: ראשית למאכל. בשמן עשו גם שימוש למאור, לסיכת הגוף, לריפוי פצעים וחבורות, משיחת מלכים, כהנים, כלים ועוד. מהפסולת הנשארת לאחר סחיטת הזתים, הקרויה גפת, עשו שימוש בעיקר כחומר דלק. וכן היא היתה מרכיב חשוב בתעשיית סבון. הפרי עצמו היה וגם כיום נאכל לאחר שעבר בדרך כלל עיבוד בכבישה, שליקה או בישול. העץ עצמו הוא עץ מרשים הרבה פעמים ואנשים היו חוסים בצילו. מענפי הזית היו לוקחים לסכך בחג הסוכות.

עץ הזית בגלל מרכזיותו בחיי האדם בעבר, הוכנס לפולקלור ועליו ישנם מקורות רבים ומגוונים הממשילים את האדם והעם לעץ הזית. נזכיר את המדרש המשווה את ישראל לזית: "למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתיתה (=כתישה), אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא על ידי יסורין" (בבלי, מנחות נג ע"א). או בסגנון יותר חיובי המעיד על הכרות עם תכונות העץ: "...למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטלה עולמית, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא" (בבלי, מנחות נג ע"ב).

 

עצי זית ובתי בד בפסגת זאב

עצי הזית בפסגת זאב קיימים לאורך שדרות משה דיין בתור עצי נוי וגם במקומות אחרים. עצים אלה סובלים לא פעם מידי נהגים וסתם עוברי אורח, נשברים ולא פעם נרמסים. כאמור, בתקופה זו אנחנו מעט אחרי עונת המסיק. בתקופת המסיק חלק מהפרי נושר על הרצפה והולך לאבדון, חלק אחר נאסף על ידי תושבים שעושים בפרי שימוש, מי על ידי כבישה כמו שהזכרנו ומי על ידי פעולות אחרות.

צריך לציין שבעבר תושבי היישובים שהיו כאן בסביבה גידלו את העץ והפיקו ממנו את שמנו. עדות לכך אנחנו מוצאים באתרים הארכיאולוגיים השונים הפזורים כאן בפסגה.

צריך לציין שאת הפקת השמן מעץ הזית מלווים כמה שלבים. השלב הראשון הוא המסיק. שנערך ממש בתקופה זו של השנה. הזיתים נאספים למפעל להפקת השמן הנקרא 'בית הבד' (על שום הבד = קורת עץ שבעזרתה סחטו את השמן). מפעל זה היה בדרך כלל בתוך מערה או מבנה ולא בשטח הפתוח משום שבעונה זו אנחנו עדים לירידת הגשמים הראשונים המפריעים לפעולת ההפקה.

בשלב הבא הניחו את הזיתים בתוך אבן בצורת כערה הנקראת אגן ריסוק (יש המכנים אותה אבן הים). לאחר שהזיתים הונחו גילגלו עליה את אבן הריסוק המאונכת לה (יש הקוראים לה אבן הממל) וזו ריסקה את הזיתים. לאחר פעולת הריסוק שנמשכה כמה דקות הוציאו את הרסק והעבירו אותם לסלים עשויים מענפים (הסלים נקראים עקלים). סלים אלו הוערמו אחת על חברתה ובאמצעות קורה או משקולות לחצו על הסלים והפיקו את טיפות השמן היקרות. תהליך זה נעשה בשבועות האחרונים של חודש מרחשון וכסלו. עד לתקופת חג החנוכה.

בפסגת זאב באתרים הארכיאולוגים השונים בעיקר בפסגת זאב מזרח נמצאו שישה מפעלים ליצור שמן, או חלקים מהם, דבר שמסביר כמובן את חשיבות ענף זה בעבר באזורינו.

שמות מקומות עם מרכיב הזית

שמות מקומות  שנקראו בעבר על שם צמחים מעידים קרוב לוודאי על היותם גדלים באותו המקום. אם נבחן הדברים באזור שלנו נזכיר את: הר הזיתים, בית זית (שם חדש), ביר זית (בבנימין הקרויה על שם באר זית שהוא שם קדום). 

הנה כי כן עץ הזית ומוצריו הם בעלי חשיבות עולמית ומהווים בסיס חשוב ביותר בתזונתו של האדם בעבר וגם כיום. עדויות מפסגת זאב בעבר והעצים הפזורים בה כיום הם עדות לחשיבות הזית בשכונתינו. בואו ננהג התחשבות בעצים הקיימים ונשמור על השרידים ליצור שמן באתרים הקדומים בסביבתינו, מתוך יחס והערכה ויהיה זה רק לכבודינו.

חורבת עדסה ושיחזור בית הבד

בחורבת עדסה, הנמצאת בפסגת זאב מרכז ושעליו ספרנו במדור זה לפני מספר חודשים, מספר בתי בד ששימשו בתקופה הביזנטית.

רוב האתר כוסה לאחר החפירה ומשמש כיום גן משחקים ואתר בניה. חלק קטן שלו שוחזר וניתן לראות את חלקי בית הבד שכוללים:

א. מתקן לריסוק הזיתים הממוקם בתוך שרידי מבנה מגודר ושמור.

ב. אבני ריסוק שנמצאו באזור ושולבו בצורה יפה בגן

ג. מתקן סחיטה שכולל קורה, שבקצה שלה מצוים אבני משקולת המכבידים על הקורה עם גלגלת קטנה שאמורה להצמיד את הקורה למשקולות תוך יצירת לחץ על הסלים שבהם רסק זיתים ומהם מטפטף השמן לכלי איסוף.        

הגורמים המטפלים בגן עשו ללא ספק פעילות שיחזור מרשימה לתעשיית שמן רבת הייקף שהיתה בעבר במקום. טוב יהיה לו יוצב שילוט בסיסי ליד המתקנים שיוכל להסביר לבאים בשערי הגן את התהליך ואז המכלול של השיחזור יהיה שלם. גם שימור אתר כפי שהיה בעבר וגם הדגשת ההיבט החינוכי בקישור התושבים למקום בו הם מתגוררים עם הפעילות היישובית שהייתה כאן בעבר.

חורבת עדסה - בית הבד

חורבת עדסה - שיחזור אבני הריסוק בבית הבד

                                                  

חורבת עדסה - שיחזור מתקן סחיטה לזתים

צילומים: יוסי שפנייר

___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 27 בדצמבר 2018