על הנחת אבן הפינה לכפר העברי' נווה יעקב ב ח' בתמוז תרפ"ד (1924)
ימי תמוז
בימים אלה בחודש תמוז לפני 93 שנים, בשנת תרפ"ד (1924) הונחה אבן הפינה לכפר
העברי נווה יעקב מצפון לירושלים.
ההתיישבות הציונית הדתית (מתנועת המזרחי
הצעיר) מצפון לירושלים החלה את דרכה ברכישת קרקעות על ידי הכשרת הישוב והקרן
הקיימת לישראל בראשית המאה העשרים. תהליך שנמשך מספר שנים, עד לשלב שבו נרכשו כ
650 דונם. משבצת קרקע זו היתה מספיק גדולה על מנת לייסד יישוב. השטח חולק למאה
וחמישים נחלות שבחלקם התיישבו משפחות שהקימו את בייתם ועבדו את אדמתם, עד לפינויים
במהלך מלחמת העצמאות. חודש תמוז תרפ"ד (1924) לפני 93 שנים היה משמעותי מאוד
להתבססות היישוב מצפון לירושלים.
הנחת אבן הפינה ח' בתמוז תרפ"ד
(1924)
לאחר רכישת הקרקע נחגגה ברוב עם הנחת
אבן הפינה לכפר העברי. בהזמנות שהודפסו והופצו לקראת האירוע צויין שבח' בתמוז
תרפ"ד בשעה: 2:00 אחר הצהרים חוגגים את הנחת אבן הפינה למושב נוה יעקב על שם
הגאון ר' יצחק יעקב ריינס (יוצר המזרחי) על אדמת "הכפר העברי" בדרך
העולה שכמה.
התכונה הייתה רבה והגיעו אורחים
מכובדים, אנשי מימשל כמו הסיר גילברט קלייטון, ממלא מקומו של הנציב העליון (הרברט
סמואל, שהיה בחופשה באותם הימים), גדולי הרבנים ותושבים מירושלים ותל אביב באו
להשתתף בטקס המכובד בנווה יעקב.
 |
| הנחת אבן הפינה למושבה נווה יעקב - התור 41 - ט' בתמוז תרפד |
דבר הנחת אבן הפינה בעיתון התור (ט' בתמוז
תרפ"ד – 11.7.1924)
יום למחרת הנחת אבן הפינה התפרסמה
כתבה בעיתון התור, שהיה העיתון של הסתדרות המזרחי על דבר הנחת אבן הפינה. אני מביא
את קטע העיתון כלשונו על מנת להתרשם מהניסוח והלשון העיתונאית לפני כמאה שנה.
הרשתי לעצמי להוסיף כותרות משנה שהם ציטוט מהטקסט כדי להקל על הקריאה.
על המצפה- לייסוד המושבה
"נווה יעקב"
ביום החמישי, בשמונה לחודש
הרביעי, הניחו חברי המזרחי הצעיר, בני ירושלם, שומרי תורה ומצווה, את היסוד לבניין
הבתים במושבה "נווה יעקב" המתייסדת על אדמת "הכפר העברי"
בקילומטר השביעי בדרך העולה שכמה. – לשם ייסוד יישוב חקלאי על יד ירושלים ולהקים
בזה שם וזכר עולם להגאון המנוח הרב יצחק יעקב ריינס ז"ל, היוצר והמנהיג
הראשון של הסתדרות המזרחי העולמית.
הכמיהה והגעגועים של בני
ירושלים לישוב ולבניין ההתאמצויות והניסיונות השונים שנעשו כפעם בפעם מצד אלה
מבנייך למודי ה' כדי להגיע למידת בונייך – היו ניכרים ומורגשים בכל דור ובכל תקופה
ובייחוד בימי היישוב האחרון שלנו בארץ ישראל. עוד בראשית ימי היישוב כאשר מספר
היהודים היושבים בארץ ישראל היה דל וקטן ומספר צעיריו – נער יכתבם, עוד אז חתרו
המעטים האלה בכל עוז רוחם ונשמתם להגיע לאיזה דבר שביישוב ובניין; עוד אז שאפו
לפרוץ את חומת העיר העתיקה אשר בירושלם שבה הצטמצם אז כל היישוב היהודי בכדי לצאת
למרחב. וניסיונות מניסיונות שונים נעשו; ניסיונות ליישוב חקלאי בעמק הירדן,
ביהודייה, בפתח תקווה ובמוצא אשר על יד ירושלם, וניסיונות ליישוב עירוני על ידי
בניין שכונות עירוניות מסביב לירושלם. מן העבודה החקלאית שנעשה על ידי בני ירושלם
הצליחה ביותר המושבה "פתח תקווה", ובנוגע לעבודה העירונית אפשר לומר
שכולה עלתה יפה וירושלם אשר תמיד רק הרים סביב לה, הנה היום מעוטרת בפירורים
ובשכונות מרובות אוכלוסין מבני ישראל, ועיר קודשנו הולכת ומתגדלת, הולכת ומתרחבת
מיום ליום על ידי בניה-בוניה.
עזרה מהחוץ שלא באה
ומאז ומתמיד פנו בני ירושלם
לעזרה מן החוץ: פנו אל רבני ישראל וגאוניו ואל ראשי ומנהלי "חובבי ציון"
בגולה. ביקשו והתחננו כי יעזרו להם להגיע אל המנוחה ואל הנחלה בארץ זו אשר נפשם
נקשרה אליה בעבותות אהבה, אל זו הארץ אשר את מיטב ימי נעוריהם, חלבם ודמם הקריבו
על מזבח אהבתה לשם תחייתה ובניינה. תמיד פנו בני ירושלם לעזרה מן החוץ ותמיד לא
באה העזרה הזאת ובכל זאת לא התייאשו בני ירושלם מתקווה ובכוחותיהם העצמיים ניגשו
כפעם בפעם לעבודת הבניין והיישוב – ויצליחו.
והנה ביום אתמול: חמישים
וארבע שנים אחרי ייסוד פתח תקווה ועשרים ושבע שנים אחרי ייסוד מוצא ליישוב החקלאי,
ויותר מחמישים שנה אחרי ייסוד "נחלת שבעה ו"מאה שערים" ליישוב
עירוני על ירושלם – ביום אתמול, יצאו בני ירושלם שוב פעם להניח יסוד ליישוב חקלאי
על יד ירושלם.
תעודת הכפר העברי
וזכות זו נתגלגלה על ידי
הסתדרות המזרחי הצעיר, הסתדרות זו לקחה עליה את התפקיד של ארגון הצעירים החרדים,
בני ירושלם לשם הפעולה היישובים והחקלאית הזאת. ביוזמת הוועד הפועל של הסתדרות זו,
נקראו האסיפות הראשונות, עובדו התקנות ונתאשרו על ידי הממשלה ורובם של חברי הוועד
הפועל נכנסו בעצמם לתוך העבודה ויהיו מן המייסדים הראשונים של חברת "הכפר
העברי".
תעודת "הכפר העברי"
כפי שהתוו לפניהם מייסדי החברה היא:
א) לייסד כפרי גנים בסביבות
ערי ארץ ישראל.
ב) להעביר בהדרגה אנשים
עירוניים לעבודה חקלאית פרודוקטיבית בכפרי האגודה.
ג) לדאוג לזה שהיצירה העברית
של כל כפר הנוסד על ידי האגודה, תהיה עברית שלמה במובן הדתי והלאומי.
ד) להשליט את המשפט העברי
הקדום בחיים הציבוריים וביחסים שבין חבר לחבר בכפרי האגודה.
ה) לקנות או להשיג באופן אחר
קרקעות ולחלק אותם בין החברים בשביל בניין בתים וייסוד משקים חקלאיים.
ו) לעבד תוכנית של כל כפר
בעזרת מומחים בהתחשב עם חוקי הבנייה, הבריאות וההתיישבות בכלל.
ז) לעשות את כל ההכנות
הדרושות להתיישבות מסודרת בכפרי האגודה.
ח) להשיג הלוואת בתנאים נוחים
לצורכי בניין, סידור המשקים החקלאיים וצרכים אחרים של המתיישבים.
ט) להקים מוסדות דתיים
ותרבותיים בגבולות כפרי האגודה.
י) להשגיח על זה שהמתיישבים
יעבדו את אדמתם בעצמם יחד עם בני ביתם או במקרים מיוחדים – בעזרת פועלים עבריים.
יא) לדאוג להנהלה נכונה בכל
כפר הנוסד על ידי האגודה.
יב) להשיג מאת ממשלת ארץ
ישראל זכויות מיוחדות וקונצסיות המועילות להתפתחות הכפרים שנוסדו על ידי החברה.
יג) לנהל תעמולה בארץ
ובחו"ל בכדי להפיץ את רעיונות האגודה ולהשיג עזרה מוסדית וחומרית להגשמתן.
לחסוך מפרנסתם פרוטה לפרוטה
ובהתאם לתעודה זו ותפקידים
אלה החלה העבודה שאמנם לא נקלה היתה. הדבר הראשון היה להרגיל את החברים לחסוך
מפרנסתם הדלה פרוטה לפרוטה ולאסוף כספים לרכישת המגרש. כאשר אך נאספו מאות הלירות הראשונות,
התקשר הוועד בחוזה עם אחד המוכרים על שטח אדמה של חמש מאות דונמים ונתן סכום ידוע
בתור תשלום ראשון וכשהיה צורך לפדות את הקושאן הראשון ובידי החברה לא היה הסכום
הדרוש לשלם למוכר, השתדל הוועד והשיג, בעזרת מרכז המזרחי העולמי, הלוואה מאת
ההנהלה הציונית בסכום של שלוש מאות לי"מ [לירות מצריות] לזמן של שני חודשים.
והלוואה זו סולקה בזמנה כי החברים מילאו את חובתם להחברה והכניסו את תשלומיהם בזמן
המוגבל.
רעיון "הכפר העברי"
בהתפרסמו בקהל, רכש לו חובבים ותומכים רבים ובמשך זמן קצר הגיע מספר החברים
למאתיים איש, מבני הארץ וגם חלק מבני חו"ל, והנהלה החברה הוכרחה להגדיל את
הקנייה מחמש מאות לאלף דונם אדמה.
בור ציבורי לכנס את מי הגשמים
בחורף העבר נבנה על אדמת
"הכפר העברי" בור ציבורי לכנס את מי הגשמים כדי להספיק מים לבניין הבתים
ולמתיישבים הראשונים. נעשו כל המדידות הנחוצות לסמן את הדרכים והמגרשים של כל חבר
וחבר והכינו את כל הנחוץ כדי לאפשר לגשת לבניין.
כל העבודה הגדולה הזאת: רכישת
האדמה, המדידות וההכשרה ובניין הבור הציבורי, נעשתה בכספי החברים בעצמם מבלי
לקבל עזרה כלש היא מאיזה מוסד, חברה והסתדרות איזה שהיא. אולם כאשר הגיעה
החברה לפֶרק הבניין, נמצאו חברי הוועד עומדים לפני קיר ברזל מבלי מצוא כל אפשרות
ללכת הלאה.
ברם זכור אותו האיש לטוב ומר ברוך
שנור שמו, אשר בהיותו בשנה העברה בארץ ישראל, ראה והתבונן למצב הצעירים בני הארץ
וחקר לדעת את מצב "הכפר העברי" , והואיל, בהשפעת מרכז העולמי, להבטיח
סכום של עשרה לאפים דולר בתור הלוואה לבניין עשרה הבתים הראשונים במושבה
"נווה יעקב" אשר תיבנה על אדמת "הכפר העברי", ותרומת הלוואה
זו היא שנתנה את הדחיפה לגשת לבניין.
מחיר בית במושבה "נווה יעקב"
ארבע מאות לירה מצרית
לפי החשבון יעלה מחיר כל בית
אשר ייבנה במושבה "נווה יעקב" לסכום של ארבע מאות לירה מצרית, בערך. על
זה יקבל כל בונה מן עשרה הבונים הראשונים הלוואה בסכום של מאתיים לי"מ מכספי
מר שנור, בלי ריבית ולזמן של מספר שנים, ואת המותר ישקיע החבר הבונה מכספו הוא.
המזרחי באמריקה משתדל להשיג לטובת "הכפר העברי" עוד הלוואות דוגמת
ההלוואה של מר שנור. בהשתדלות נשיא המזרחי באמריקה הרב מאיר ברלין ובהשפעת מר הרי
פישל הסכימה גם חברת הפ. ד. ק. מיסודה של קבוצת הברנדייסים באמריקה להוות לחברת
הכפר העברי סכום כסף לבניין מספר בתים במושבה "נווה יעקב".
עכשיו, אחרי שבני ארץ ישראל
עשו את שלהם, יש לקוות כי גם הגולה תעשה אף היא את שלה, ותבוא לעזרת "הכפר
העברי" בתיתה לבני ירושלם את האפשרות לבצע את זממם אשר החלו: לכונן יישוב
חקלאי בקרבת ירושלים על ידי בני ירושלם שומרי תורה ומצווה לשמו ולזכרו של אותו
גאון וצדיק אשר הקדיש את כל ימיו לבניין הארץ ותחייתה ברוח התורה הכתובה והמסורה.
יהיו נא, איפוא, חברי המזרחי
הצעיר בירושלם לדוגמא ולמופת לאחיהם צעירי היהדות החרדית שבארץ ישראל לבל יתייאשו
מן התקווה. יסתדרו ויתארגנו לשם עבודת התחייה והבניין ; יתחילו לעשות ולפעול
בכוחותיהם העצמיים – וסוף הכרה בהם ובפעולותיהם לבוא.
ברכתנו נתונה להסתדרות המזרחי
הצעיר ולחברת "הכפר העברי".
יהי רצון ופעולתכם זו הראשונה
על שדה היישוב החקלאי תעוטר בהצלחה רבה ומכם יראו וכן יעשו כל צעירי היהדות החרדית
בארץ ישראל, לעזור לבניין הארץ והתיישבותה.
הנה כי כן, לפני פחות ממאה שנים עלתה
לאזור קבוצה של ציונים דתיים שראו חשיבות להתיישב בפריפריה של ירושלים עם כל
הקשיים בכך. הם קבעו לעצמם מסגרת מאוד ברורה ומחייבת כדי לשמור על צביון
ההתיישבות. ואומנם שנה לאחר הנחת אבן הפינה בחודש מנחם-אב תרפ"ה (1925) עשרת
הבתים הראשונים היו מוכנים ואליהם נכנסו המתיישבים הראשונים.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 6 ביולי 2017
תגובות
הוסף רשומת תגובה