ט"ו בשבט ונטיעות באזור פסגת זאב בשנת 1925
ט"ו בשבט אותו אנחנו מציינים השבוע הוא חג המוכר לכל ילד
בזכות הפירות הטריים והיבשים שנוהגים באכילתם ובזכות עץ השקד הפורח בפריחה הבולטת
בשדה על רקע האפרוריות הכללית ומעט הפרחים,יחסית, הפורחים בהר בתקופה זו.
נקדיש כמה רעיונות הקשורים לחג ולנטיעות שביצעו בכפר העברי נוה
יעקב לפני תשעים שנה.
התחדשות החג בהר הצופים עם משפחת הראובני, בשנות העשרים של
המאה העשרים
ט"ו בשבט הוא חג לאוהבי הטבע בו אנו גם מתקשרים למקורות
הקשורים בו. בימים אלה ראוי לציין משהו מההיסטוריה של הדמויות שעסקו בקשר שבין טבע
הארץ והמקורות בדורות האחרונים. בין המובילים את המהלך המתחדש של הקשר הזה ראוי
להזכיר את הזוג אפרים וחנה הראובני שהחלו בשנות העשרים של המאה הקודמת
לייסד את המוזיאון והאוסף של צמחי התנ"ך והגו את הרעיון של הקמת גן הנביאים
ורז"ל באוניברסיטה העברית שבהר הצופים.
בנם וממשיך דרכם, נוגה הראובני (2007-1924), סיפר כיצד
הוריו לקחו אותו בתור ילד לשדות לראות את צמחי הארץ: "...מעם ספסל הלימודים
של בית הספר...אל השדות וההרים, אל העמקים והמדבריות בגשם ובשמש, בשרב ובשלג,
בדשדוש בביצות ובתוך ענני יתושים... הם ייסדו ופיתחו את המוזיאון לצמחי התנ"ך
והספרות התלמודית באוניברסיטה העברית על הר הצופים..." (נ' הראובני, טבע ונוף במורשת ישראל, נאות קדומים 1980,
עמ' 9).
בשנות השלושים (א' במנחם אב תרצ"ב) כתב ח"נ ביאליק,
שהיה מעורב בפעילותה של האוניברסיטה העברית בראשית דרכה מכתב לד"ר יוסף הרץ,
שהיה הרב הראשי של יהודי בריטניה ויושב ראש חבר הנאמנים של המכון למדעי היהדות
באוניברסיטה העברית מכתב בחשיבות לימוד המקורות והטבע באוניברסיטה המתפתחת כפי
שמובילים אותו הזוג הראובני: "... האוניברסיטה העברית מוכרחה להחיות את הקשר
הפנימי, הנפשי שבין העם ובין צמחי ארצו, ודבר כזה לא יעשה לעולם על ידי מלומדים
סתם, שאין בינם ובין רוח עמם ויצירותיו בעבר שום זיקה וקשר..." (נ' אפרתי, "הקשר הפנימי, הנפשי
שבין העם ובין צמחי ארצו: ביאליק והבוטניקה העברית", הארץ, תרבות
וספרות,י"ב בשבט תשס"ו).
הרעיונות יצאו לפועל בזכות פועלו של נוגה הראובני שהמשיך את דרכי הורי וייסד את
"נאות קדומים" השמורה הלאומית של טבע וארץ במקורות ישראל, (הסמוכה
למודיעין) המשלבת בין ההכרות המעמיקה עם הצומח לבין המקורות היהודיים. הראובני
וצוותו זכו בהוקרה על פועלם כשקבלו את פרס ישראל על המפעל החינוכי בו קרבו את העם
לטבע והמקורות שט"ו בשבט כמובן תופס בו מקום חשוב.
סמל החג עץ השקד
עץ השקד, ממשפחת
הורדיים (באנגלית: Almond,
בערבית: לוז), הוא מסמליו המובהקים של החג, כיוון שבדרך כלל בעונה זו הוא מקשט את
הנוף בפריחתו הלבנה בעוד שאר מיני הפרחים נמצאים בתרדמה או בפריחה מצומצמת. נספר
מעט על העץ ומאפייניו.
רקע בוטני ותפוצה
מוצאו של השקד במזרח הים התיכון. בארץ גדלים שקדי בר בטבע והם
מתייחדים בעלים יחסית צרים. מקור המילה שקד במילה שקוד, כלומר למהר, זאת משום שהעץ
מקדים לפרוח וללבלב בסוף החורף וראשית האביב. כפי שנזכר בנבואת ירמיהו אשר חי בספר
המדבר של בנימין שם נפוץ השקד: " וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה
רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה, וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי
הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ" (ירמיהו א
יא-יב). יש גורסים שהשם שקד מקורו דווקא משקידת העץ בהעמקת שורשיו וחדירתם בים
הסלעים.
פריחת השקד, קצרה כעשרה ימים, ומיד לאחריה מבצבץ הפרי הרך בפרק
של שלושה שבועות לערך, בעל המדרש גם הוא הבחין בכך: "אמר ר' אלעזר מה השקד
הזה משעת שיניץ עד שהוא גומר פירותיו כ"א יום..." (קהלת רבה יב א).
במקביל לפרי המתפתח מתחיל העץ ללבלב.
השקד נפוץ באזורים שונים בארץ, בשומרון ויהודה ובספר המדבר.
הוא זקוק למנת קור חורפית להתפתחות ראויה, חי בקרקעות גיריות ודרישותיו למים
צנועות.
השקד נקרא בערבית לוז, שם זה היה מקובל בעברית בתקופת המקרא.
בשם לוז משתמר אזור גידול השקד כך נקראים מספר מקומות באזור ההר. הישוב הידוע בשם
זה הוא: בית אל, ששמו הקדום היה לוז שנזכר בחלום הסולם של יעקב:
"וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר
לָרִאשֹׁנָה" (בראשית כח יט). פריחה מרשימה של שקדים ניתן לראות בתקופה זו
בסיבוב מוצא בדרך מירושלים בואך מבשרת ירושלים וכן תחת ליישוב מעלה לבונה צמוד לפיתולי
הדרך הישנה, על כביש ירושלים-שכם.
השקד במקורות
היהודיים
השקד אינו נזכר בין שבעת המינים אך הוא נכלל ב'זמרת הארץ'
ובעצי הפרי שארץ כנען היתה ידועה בהם. השקד נזכר במשלוח הפרות ששולח יעקב למצרים
עם בניו בשנות הרעב בארץ: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן
אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ
מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים"
(בראשית מג יא).
השקד הרשים את הקדמונים ולכן הוא היווה כנראה השראה ליצור
המנורה במקדש (שמות כה לג).
השקד נזכר בפרשת קורח ועדתו במסע במדבר ומהווה אות לבחירת
אהרון: " וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה
פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל
שְׁקֵדִים" (במדבר יז כג).
שימושים בעבר וכיום
השקד המתוק אותו אנו אוכלים כיום נוצר כתוצאה מברירה מהשקד
המר. בספרות הרפואה הקדומה מוצאים לא מעט אזכורים על תכונות מרפא שיש לשקד. בין
השאר נזכר השקד כמרפא מחלות ריאה, קיבה, מיחושי גרון וראש.
כיום חוזרים לגדל אותו בגליל התחתון ובאזורים נוספים והוא
מהווה בסיס ליצור מוצרי שקדים: קמח שקדים, שקדים כפיצוחים, חמאת שקדים, משקה שקדים
ומרציפן.
בהתיישבות החקלאית בראשית המאה העשרים לט"ו בשבט היתה
משמעות רחבה של חידוש הקשר לארץ ישראל. רבים הם המקורות העוסקים בכך. נציין דוגמא
קטנה הקשורה עם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק שהוזמן לנאום בפני ילדי בתי ספר
בחג היובל לקרן הקיימת (בשנת 1951) וכך תיאר את חשיבות המנהג:
"ילדי ישראל! הנה קראה הקרן הקיימת חג גדול לילדי ישראל,
חג מטע עצים בארץ ישראל. כל ילד בישראל, אין נקי, ייטע עץ אחד לשמו, אל יגרע. קבלו
עליכם, ילדי ישראל, את החג הזה וקיימוהו לדורות. יהיו נא לכם ימי האביב, ימי תחיית
הטבע והדרה, ימי מקרא חדש לתחיית ארץ אבות ולבניינה, להרבות מטעיה ולהלבישה פאר. ילדי
ישראל, זכרו ושמרו את ימי החג האלה והיו לכם קודש!"
בדברים אלה מובעת בתמציתיות ההשקה החלוצית הקושרת בין אהבת
הנוף לאהבת המולדת ובין טקס הנטיעות לטקס הצהרת אמונים, ובעיקר תפיסת הנטיעה כקיום
מצווה "קבלו עליכם, ילדי ישראל, את החג הזה וקיימוהו לדורות") וחג הנטיעות
הלאומי כחג קדוש ("שמרו את ימי החג והיו לכם קודש!"). ואמנם, יותר משהיה
ט"ו בשבט חג האילנות הוא היה חג החלוציות. טקס הנטיעות בט"ו בשבט, שהיה
טקס חגיגי רב רושם שנחגג ברוב עם, סימל את כיבוש הקרקע ואת כריתת ברית עולם עם
אדמת הארץ. הפעוט הנוטע שתיל, חולצה לבנה ומכנסיים כחולים לגופו וכובע טמבל לראשו,
כמו התכבד במצווה ראשונה של הפרחת השממה ובא בברית עם האדמה ועם עדת החלוצים (עוז
אלמוג, הצבר-דיוקן, תל אביב תשנ"ז, עמ' 95-94).
חג האילנות בנוה יעקב תרפ"ה (1925)
כאמור, כבר בראשית המאה העשרים נהגו רבים לצאת לסיורים
ולנטיעות. לפני הקמת המדינה היה מנהג במוסדות החינוך בירושלים לצאת לנטיעות
בשכונות העיר הקרובות והרחוקות שבסביבתם היו שטחים פתוחים והיה ניתן לבצע בהם
נטיעות. גם לשכונות כמו בית הכרם וקרית משה שכיום קשה למצוא פיסת קרקע קטנה לנטיעה
יצאו וחגגו. היו שהרחיקו והגיעו עד לכפר העברי נווה יעקב שהיתה רחוקה מרחק רב
מהעיר.
על חג אילנות ונטיעת
עצים בכפר העברי (שבאותם ימים בנו את בתיו הראשונים) על ידי ילדים שהגיעו
מירושלים בשנת 1925 מספר עיתון התור שהיה
שבועון של תנועת המזרחי שיצא לאור ביום שישי י"ט בשבט (13.2.1925).
חג האילנות בנוה יעקב
ביום ט"ו שבט יום חג האילנות נערכו טיולים למושב נווה
יעקב שעל אדמת הכפר העברי. חניכי מוסד בית יתומים ציון בלוויית מנהל המוסד הרב
בלומנטל, המורים והגבאים של המוסד באו אל המושב בבוקר. החניכים הסתדרו בחצי גורן
עגולה על בור המושב ומקהלת המוסד, תחת הנהלת החזן מר ריבלין, שרה שירת "שלום
עליכם". חברי ועד הכפר העברי קיבלו את פניהם בברכת ברוכים הבאים ויושב ראש
החברה מר ד.נ. ברינקר נאם לפניהם נאום ברכה מעניינא דיומא, והזמינם בשם הוועד
לסיור במושב. אחר כך נערך טקס חלוקת פירות להחניכים, ושני חניכים נאמו נאומים יפים
בקשר עם חג האילנות והיישוב הכפרי החדש בנווה יעקב. אחרי שהחניכים בילו שעות אחדות
בטיול וסיור במושב ובשירים שונים סודרה לפניהם ארוחת הצהריים על אחד המגרשים תחת
כיפת השמיים וחברי קבוצת רמב"ן, הקבוצה החקלאית של המזרחי הצעיר בנווה יעקב,
כיבדו אותם בתה. בינתיים הגיעו אל הכפר קבוצת המטיילים השנייה, כיתות אחדות
מתלמידי תלמוד תורה עץ חיים בלוויית מורם. המקהלה של חניכי בית יתומים ציון קיבלו
את פניהם בשירת ברוכים הבאים. בנאום תודה על ידי מנהל המוסד הרב א.י. בלומנטל
לוועד המושב ובהמנון הלאומי נפרדו חניכי המוסד מעל המקום.
במשך כל היום המה המושב מקבוצות מטיילים שונים.
בערב סודרה נטיעת עצים. הרב בלומנטל ומר שימשלוביץ נתכבדו על
ידי הוועד בנטיעת שני העצים הראשונים. העצים ניטעו על יד הצריף של קבוצת
רמב"ן.
הנה כי כן, ט"ו
בשבט חג רב משמעות לכל ילד בימים אלה היה חג משמעותי בהתיישבות בארץ בכלל ובאזורנו
בפרט בשעה שהחלו לבסס את היישוב באזור כאן לפני תשעים שנה.
 |
| שקד בפריחה בפסגת זאב | צילום: יוסי שפנייר |
תודות
ליוחנן בן יעקב, איש
כפר עציון שהעביר לידיעתי את המקור מעיתון התור.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 4 בפברואר 2015
תגובות
הוסף רשומת תגובה