מערכת החינוך בנווה יעקב עד תש"ח (1948)
עם פתיחת שנה הלימודים של שנת תשע"ח בימים אלה, חשבתי שיהיה מעניין
לראות כיצד התנהלה מערכת החינוך בראשית ההתיישבות באזור לפני כ 90 שנה. מעיון חלקי
במספר מסמכים ומקורות מגוונים נראה שישנם נושאים בהקשר החינוכי בהם לא השתנה המצב
מאז ועד היום.
מערכת החינוך בכפר העברי נווה יעקב
ביישוב הכפר העברי נווה יעקב פעלו גופי חינוך שונים ברמות אינטנסיביות
שונות. החל מגני ילדים בית ספר יסודי וישיבות. בגלל המרחק מירושלים של אותם הימים
(כ 7 ק"מ), חוסר נגישות וגודלו המצומצם של היישוב היו קשיים רבים לממן את
המוסדות והמורים כמו גם לגייס תלמידים למוסדות חינוך גבוהים יותר. למרות זאת לאורך
כל השנים נעשו ניסיונות שונים להגדיל ולפתח את תחום החינוך שכולם ראו בו חשיבות
רבה.
ברשימה זו נרצה להביא תמונה מקיפה ככל שניתן על גופי החינוך שפעלו ביישוב
במהלך עשרים ושלוש שנים שבין שנת תרפ"ה לתש"ח (1948-1925).
המקורות לקבלת תמונה מעין זו הם מגוונים; מכתבים, קטעי עיתונות, דוחות של
המזרחי העולמי אליו הכפר העברי נווה יעקב היה מסונף, דו"ח של ועד היישוב וגם
עדויות של ילדים שלמדו במוסדות החינוך במקום. כל אלו מגבשים תמונה מסויימת של עולם
החינוך ביישוב.
ראשית העיסוק בענייני חינוך בחופש הגדול (תרפ"ה-1925)
שנה לאחר העליה לקרקע (בשנת 1926) התגוררו במקום עשר משפחות ולהם ילדים ואז
עולה בכל כובד משקלה נושא החינוך. התושבים היו בשנות השלושים לחייהם בעלי משפחות
עם ילדים וכפי שמציין ברינקר, מראשוני המתיישבים: "...ולא היה בהם עקר ועקרה.
ומהם שהיו מטופלים במספר גדול של ילדים,
היה איפוא צורך לדאוג לחנוך הילדים..." (ד'
בר-נתן, "לתולדות הכפר העברי נוה יעקב", בתוך ד"נ, ברינקר (עורך),
הכפר העברי נוה יעקב, תרפ"-תרצ"ט, ירושלים תרצ"ט, עמ' 23).
ואז אגודת היישוב חיפשה במרץ אנשי חינוך לתלמידי המקום. המורה הראשון שהגיע
לכפר וגם התגורר בו היה ישראל ריבלין. כך עולה מהדיווח של הנהלת הכפר העברי:
"... ההנהלה באה בדברים עם מרכז המזרחי העולמי וועד המפקח על בתי הספר של
המזרחי, שהסכים לתת לכפר העברי נווה יעקב מראשית שנת תרפ"ו שני מורים. ואחד
המורים מר ישראל ריבלין, שבא להתיישב בכפר הסכים להתחיל מיד ללמד את ילדי הכפר, אף
כי הימים ימי חופש הקיץ (של שנת תרפ"ה) בכל בתי הספר בארץ" (שם). הילדים
שהגיעו לבית הספר למדו עד אז בתלמודי תורה בירושלים. בגלל אופי זה של בית הספר
נקבעו בו שיעורי קודש רבים וגם לימודי חול. המורה השני בנוסף לריבלין היה אהרון
ויסנשטרן (שם).
ישראל ריבלין כאמור
הגיע בקיץ תרפ"ה, ליתר דיוק בחמישה עשר באב בשנת תרפ"ה (1925) הוא נכנס
לביתו ביישוב (י' ריבלין, "עם הנטיעות הראשונות", בתוך ד"נ, ברינקר
(עורך), הכפר העברי נוה יעקב, תרפ"-תרצ"ט, ירושלים תרצ"ט, עמ' 66).
עם בואו הוא החל ללמד את התלמידים: "אף על פי שהימים היו ימי החופש, לא חפצתי
לחכות עד ראשית החורף לפני יצירה חדשה. ומצווה הבאה לידך אל תחמיצנה, אמרתי. אספתי
את ילדי-תלמידי והתחלנו ללמוד: בראשית ברא...והרגש הרגשנו, גם אנוכי וגם
תלמידי הפעוטים, כי שותפים אנו להקב"ה במעשי בראשית גם אנו כאן, במקום השמם
הזה יוצרים יצירה חדשה. "יש מאין" שכמוה לא היתה עדיין במקום הזה.
וכשהגענו לפסוק "ויטע ה' אלקים גן בעדן". אמרו התלמידים: הבה מורנו
ונעשה גם אנחנו כמעשה הקב"ה, ונטע גם אנחנו גן עדן בכפרנו, ובו ביום התחלנו
בהכשרת חלקת אדמה על יד בית הספר לגינת ירקות ונטיעות עצי פרי..." (שם, עמ'
67). הטיפול בגן הצעיר נמשך גם לאחר שעות הלימודים בעזרת ההורים שראו בפעילות זו
דבר משמעותי בעיצוב דרכם של התלמידים. הנה כי כן יוזמה של מורה נמרץ שהחל את הדרך
החינוכית במקום בראשית הדרך.
ועד המושב עוסק בנושא חינוך (תרפ"ז – 1927)
בי"ז בכסלו תרפ"ז קיים ועד היישוב ישיבה בשאלת החינוך במושבה.
בפגישה זו השתתפו המורים: אהרון ויסנשטרן וישראל ריבלין וחברי ועד המושבה: דב נתן
ברינקר, קוסובסקי, והרב יצחק אורנשטיין.
מהדיווח שמוסר א' ויסנשטרן על הלימודים בתלמוד תורה עולה שחסרה גננת לילדים
הקטנים דבר שמשפיע על הגדולים יותר. בגלל חוסר הגננת למדו יחד כמה שכבות גיל דבר
שלדעת המורים פגע בלימוד. מהדיווח של המורים עולה שקיים חוסר בריהוט בבית הספר.
אצל חלק מהילדים גם עולה עניין של קשיים בהקניית השפה.
חבר הועד קוסובסקי מדגיש: "עלינו להשקיע את כל כוחני לסדור החינוך,
נוכל לותר על הילדות אבל לא על הילדים ההורים [צריכים] להשתתף בכסף בהוצאות
החינוך, נבוא במו"מ עם המפקח בנידון בהשבחת מצב החינוך" (אספת ועד המושבה, על שאלת החינוך במושבה, כתב יד, מיום יז בכסלו תרפ"ז).
בסיכום הדיון עלו ההחלטות הבאות:
א. הוחלט לשכור דירה בעד שני ל"מ [לירות מצריות] לחודש משכר לימוד.
וכמו כן לתקן את הרהיטים הדרושים ולהכניס לועד החינוך ע"ח השתתפות בחינוך:
שכר דירה ורהיטים, שכר גננת, ומורה לתפירה.
ב. החלט לקבל את שרה רובל למורה לתפירה ולגננת.
ג. הוחלט שועד המושבה בצרוף אחד המורים הוא ועד המפקח של הת"ת [תלמוד
תורה].
ד. הוסכם שהמורים ימסרו להתלמידים תעודות שבועיות להתלמידים.
ה. הוחלט שמעודף שכר הלימוד שיתקבלו מההורים אחרי נקיון שכר דירה ורהיטים
ימסרו לריבלין ישראל שעות נוספות.
ו. הוחלט שועד המושבה יטפל בגבית שכר לימוד.
ז. הוחלט לא לשתף ילדים בנשפים וכו'.
ח. הוחלט שועד המפקח של המושבה יתאסף פעם בחודש (שם).
בסיכום, נראה שבאמצעים דלים במסגרת המצומצמת נעשים נסיונות לשמור על מסגרת
חינוכית ראויה תוך מעורבות של ועדת חינוך מושבית שמעורבותה לא קטנה.
תוכנית לייסוד ישיבה בנווה יעקב על שם הנצי"ב (תרפ"ז – 1927)
במקביל לייסוד בית הספר היסודי כבר יש מחשבות לביסוס והרחבת מוסדות החינוך.
בסוף שנות העשרים של המאה העשרים, שנתיים לאחר תחילת איכלוס המקום, הופיע בשבועון
'התור', בהוצאת הסתדרות המזרחי מכ"ח באב תרפ"ז (26 באוגוסט 1927) הודעה
שציינה את דבר הרצון לייסד ישיבה בנווה יעקב וכך היתה לשון ההודעה:
ישיבה בנווה יעקב
מנהלי המזרחי הצעיר עושים הכנות לפתיחת ישיבה בנווה יעקב. תוכנית הלימודים
בישיבה, כפי שמודיעים, תהיה כפי התוכנית המקובלת והנהוגה בישיבות הגדולות
והמפורסמות ובייחוד בזו של ישיבת וולוז'ין, אשר יתלכדו בה: הלימוד והחינוך, התורה
והמעשה, רוח ופעילויות אידיאליות וחיים. ולכן תישא עליה הישיבה את שמו של הגאון
רבן של ישראל רבי נפתלי צבי יהודה ברלין הנצי"ב ז"ל ראש ישיבת וולוז'ין.
החידוש יהיה גם בזה שהשפה העברית המקודשת לעם ישראל תוכר ותיערך בישיבה זו בתור
ערך דתי-לאומי שהלימודים יהיו בשפה המקורית הזו.
המייסדים עומדים במשא ומתן עם אחד מגאוני הדור אשר יתמנה בתור ראש הישיבה.
פעם בפעם תסודרנה הרצאות תורניות בהלכה ואגדה על ידי גדולי הרבנים והחכמים ואל
ההרצאות יוזמנו גם בני ישיבות וחכם תורה מחוץ ללומדים הקבועים שבישיבה. אל הישיבה
יתקבלו בחורים (דווקא) מגיל של שמונה-עשרה – עשרים וחמש (25-18) שנה אשר להם ידיעה
מקפת בשני סדרים ותעודה המעידה על מידותיהם התרומיות.
מנהלי המזרחי הצעיר עומדים במשא ומתן עם ראש הרבנים לארץ ישראל מרן
הגרא"י הכהן קוק שליט"א, בנוגע לקביעת ייחוסים בין הישיבה הזאת והישיבה
שלו.
מקווים כי הישיבה תפתח בראשית החורף הבא. לשם כך נשכרה כבר דירה יפה בת
שישה חדרים גדולים ומרווחים בנוה יעקב ומכינים עתה רהיטים יפים גם בשביל חדר
הלימודים וגם בשביל חדרי הלינה והאוכל של התלמידים".
הקושי בהחזקת בית הספר בנווה יעקב (תרצ"ב – 1932)
על השנים שבין תרפ"ו (1926) ועד תרצ"ב (1932) בקשר למוסדות החינוך היסודיים אין לנו מיידע.
אך בריא הוא שהדברים לא היו פשוטים. הפעלת בית ספר בכפר העברי לא היתה קלה ודרשה
משאבים שלגבי היישוב הצעיר היו מעמסה כלכלית לא קטנה. בשנת תרצ"ב (1932) פונה
רב המקום הרב יצחק לוי למזרחי העולמי בטענות קשות שהמרכז אינו מתעניין מספיק בנעשה
בתחום החינוך ביישוב. עד כדי כך שבמהלך השנה (תרצ"ב) הופסקו הלימודים למשך
חודש בגלל חילופי מורים ואי מילוי מקום החסרים: "...היתה
באמצע השנה הפסקה בלימודים על ידי חליפת המורים שגרמה לביטול הלימודים קרוב לחודש
ימים והביאו זעזועים חזקים בשאלת החינוך במושבה". הבעיה המרכזית שעולה
הוא שצוות ההוראה שאינו מהמקום והדבר גורם לתקלות. לטענת הרב לוי אין מצד המזרחי
העולמי התייחסות לנושא.
עד כדי כך הבעיה חמורה כותב הרב שיש משפחות השוקלות להעביר את ילדיהם ללמוד
בירושלים מפני "שהחינוך אינו מסודר" ויש חשש שלקראת השנה הקרובה
(תרצ"ג – 1933) יסגר בית הספר בכלל.
באותו קיץ (שנת תרצ"ב) פונה שוב הרב לוי למרכז המזרחי בירושלים בבקשה
לעזור במימון מורה לילדים בימי הקיץ. הלימוד כאן הוא לא במסגרת הפורמאלית הרגילה
כיוון שמדובר בפגרת הקיץ אבל הרב לוי
שעוסק גם בענייני חינוך במושב כפי שהוזכר לעיל מוצא לנכון להתריע על אי הסדר במהלך
השנה ואם לזה יתווסף גם הקיץ הבעיה גדלה: "...ואם
אל הביטולים האלה [של כל השנה] יתווספו ימי הבטלה של החופש הגדול, אין כל תקווה
שבית הספר בנווה יעקב תהיה לו תקומה".
גן ילדים בנווה יעקב
כיוון שהיישוב התרחב ולאחר כעשור היו במקום כ 30 משפחות עם ילדים הרי שהתבקש להקים גן במקום.
במהלך השנים היו גננות ממקומות שונים, גם לא מהיישוב.
הקושי בהשגת גננת
מקומית או מבחוץ עולה במקורות שונים עד כדי כך שבמהלך שנת תר"צ (1930) שלושה
חודשים לאחר שהתקבלה החלטה הכספית במוסדות המזרחי לא הצליחו לגייס גננת
"..המרכז העולמי נענה לדרישה וקבע איזו הקצבה למטרה זו ששלשה חדשים מאז הודיע
לועד המושבה ועדיין הועד המפקח על בתי הספר של המזרחי טרם "השיג" גננת
עבור נווה יעקב (בנוה יעקב, דאר היום, 20 ביולי 1930, עמ' 3).
שמונה שנים יותר מאוחר (כסלו תרצ"ט – 1938) הישוב נאלץ להפסיק את
עבודתה של הגננת משום שהיישוב לא קיבל את ההקצבה המובטחת מהמזרחי המרכזי.
בשנת תש"ו (1946) עולה שבנווה יעקב היו 25 ילדים וגננת אחת.
גם כשהצליחו להשיג גננת מהחוץ כנראה שחלקן לא היו מוכשרות או לא השקיעו
ממרצם בצורה הנדרשת. תמונה זו עולה מדיווח של מפקחת ממשרד החינוך שהצטרפה לפעילות
הגן, במהלך חודש אייר תש"ו (8 במאי
1946) ובעיקבות כך כתבה דו"ח ממנו עולים בעיות רבות בתפקוד הגן במקום (ד"וח ביקור בגן ילדים בנווה יעקב מז' באייר תש"ו (8 במאי 1946), ארכיון
מוסד הרב קוק תיק: 131/20).
על פי הדו"ח גן הילדים באותה שנה כלל 17 ילדים שביום הביקור נכחו רק
12. הגן היה ממוקם בבית הכנסת בעזרת הנשים בתנאים בלתי ראויים, חלונות שבורים,
רהיטים רעועים, ציוד בסיסי כמו פח אשפה חסרים. אין קישוטים בגן, אין פרחים וגם אין
וילונות...
הנה כי כן, באזור שבו
תוארו האירועים שהובאו בשורות למעלה לפני תשעים שנה, התגוררו במקום עשרות בודדות
של משפחות, מתגוררים כיום למעלה משישים אלף תושבים עם עשרות מוסדות חינוך מגוונים
עם אלפי תלמידים וצוותי חינוך. חלק מהבעיות שהיו אז עדיין קיימים במערכת כיום אבל
למרות הקשיים צריך להעריך את ההתפתחות האדירה שעבר האזור בכלל ובתחום החינוך בפרט מאז תחילת ההתיישבות החלוצית באזור.
 |
| נווה יעקב - טיול ילדי נווה יעקב עם המורה פנחס גולדווסר | מקור: ארכיון נווה יעקוב |
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 31 באוגוסט 2017
תגובות
הוסף רשומת תגובה