צעדת חנוכה בעקבות המכבים בארץ בנימין בשנת תשמ"ח (1988)
בימים אלה של חג החנוכה יש מקום להבחין
באזור הקרבות של המכבים שהתרחשו מצפון לירושלים ובהשראה שנתנו המכבים שלחמו לחרות
ישראל לפני אלפיים שנה וכיצד המשיכו יורשיהם להילחם על אותו אזור ולשאוף לעצמאות
ולשחרור ירושלים מעול זרים.
האזור שבו נעסוק הוא מצפון לעיר בין
אזור בית חורון לנבי סמואל שהיה חלק מזירת הקרבות של יהודה המכבי ביוונים בתקופה
ההלניסטית וגם אזור קרבות במלחמת העצמאות וששת הימים.
חג החנוכה מזמן אפשרות לעסוק בנושאי
הזמן אשר אירעו בתקופה ההלניסטית באזור זה. אך לא רק התקופה ההיא. הפעם נעסוק
באירועים ודרכי זיכרונם שהיו מצפון לעיר ואשר קשורים לעצם ימים אלה.
צעדה בעקבות המכבים בארץ בנימין בשנת
תשמ"ח
את הדברים נציג בעזרת תדפיס שנכתב כהסבר
לצועדים שצעדו באזור שבין היישוב בית חורון לכיוון נבי סמואל. הדברים נכתבו בימים
שעדיין לא היתה גדר הפרדה וניתן היה להיכנס תוך צעידה לכפרים הערבים סביב. הצועדים
היו חיילים, תלמידי בתי הספר בתחום המועצה האזורית מטה בנימין, אזרחים מקצוות הארץ
השונים שהודרכו על ידי מדריכי בית ספר שדה עפרה.
היו שני מסלולי הליכה, מסלול ארוך ומסלול קצר. בשורות הבאות נתאר את המסלול
הארוך והקשרו ההיסטורי לאזור גם כדי לתת תמונה היסטורית שהתרחשה באזור וגם כדי
להבחין בשינויים בהיבט התיירותי שחלו בשלושים שנה שחלפו מאז נכתבו הדברים. אך
מבחינה היסטורית הדברים עומדים במקומם.
1. בית חורון
בית חורון שהוא נקודת הזינוק לצעדה הוא יישוב
מעורב, בו גרים דתיים וחילוניים, נוסד בשנת תשל"ח (1977), וכיום מתגוררות בו
כ-50 משפחות. שם היישוב הוא צורתו העברית של שם הכפר "בית עור אל פוקא",
שהוא "בית חורון עליון" – "ויבן (שלמה)
את בית חורון העליון
ואת בית חורון התחתון ערי מצור חומות דלתיים ובריח" (דברי הימים ב' ח, ה).
תצפית מערבה, אל עבר השפלה ומישור החוף,
תבהיר לנו אימרת ר' יוחנן הקשורה לגיאוגרפיה של האזור:
"מבית
חורון ועד אמאוס הר, מאמאוס ועד לוד שפלה, מלוד ועד הים עמק" (ירושלמי,
שביעית פ"ט ע"ב).
מלחמות רבות התנהלו לאורכה של דרך זו
במהלך השנים. בקרבות בהם השתתפו ישראלים, נסתיימו הקרבות בניצחונם. במלחמת יהושע
בחמשת מלכי האמורי נאמר "וירדפם דרך מעלה בית חורון... הם במורד בית חורון
וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמיים" (יהושע י', יא). שאול ודוד רדפו
בדרך זאת את הפלישתים (שמואל א' י"ד, לא; שמואל ב' ה, כה). יהודה המכבי הפתיע
פה את סרון, המצביא הסלבקי שבא להילחם בו (חשמונאים א' ג' 24-13). במהלך המרד
הגדול (בשנת 70 לס"ה) היכו כאן הקנאים את קסיוס גלוס. הגמרא קובעת
ש"הרואה את אבני אל גביש במורד בית חורון מברך ואומר ברוך שעשה נסים לאבותינו
במקום הזה" (בבלי, ברכות כ"ד ע"א).
2. א-טירה
כפר קטן שמתגוררים בו כ-500 נפש, הממוקם
ממש ליד הדרך הקדומה. משמאל לכביש נראית חורבה, המכונה חירבת א-דריהמה. כאן הציעו
החוקרים הבריטיים, שסקרו את ארץ ישראל -1870, לזהות את "עטרות אדר",
הנזכרת ביהושע י"ח, יג, בתיאור גבול בנימין: "...וירד הגבול עטרות אדר
על הר אשר מנגב לבית חורון תחתון", אם כי אין הצעה זיהוי זו מקובלת עדיין,
הרי הרעיון ששם הכפר "א-טירה" שומר על השם "עטרות" ואילו
שם החורבה "אדריהמה" על "אדר", הוא מעניין.
3. ואדי סלמן
מתוך הכפר א-טירה יורדת דרך עפר רחבה,
המתפתלת אל נחל סלמן ועין סלמן. בדרך זו נמשיך עד הכפר בית דוקו.
ב-6 במאי 1863 עבר במקום זה הנוסע
הצרפתי ויקטור גרן, המספר: "בשעה שש וחמישים דקות (בבוקר) ירדתי ממרומי
בית-עור אל פוקא ועשיתי דרכי במשעול תלול ביותר (כלומר, לא בדרך בה אנו צועדים).
תנועתו של סוסי היא מעידה יותר מצעידה, הגיא שאני עובר לצידו מכוסה סבכי קוצים
וטרשים, מראהו פראי מאוד, אבל כמעט בשעה שבע וחמישים דקות הוא מתרחב לעמק שפך נאה,
שחוצה ואדי סלמן, שהרוח מכה בו גלי קמה נהדרת".
ואדי סלמן הוא היובל המערבי ביותר של
נחל איילון, שמתחיל ממש ממערב לרמת בנימין, ומסתיים בתל אביב.
ההליכה כאן היא בתוך כרמי הזיתים, ואם
יתמזל מזלנו אף נבחין בצבי אחד או שניים, החיים באזור זה.
בסמוך למעיין נחצה את ערוץ הנחל, נבחין
בשרידי חורבות שונים, ניתן למלא מים במעיין. מהמעיין נעפיל בשביל נוח, אך תלול
מעט, לבית דוקו.
4. בית דוקו
כפר לא גדול, שהדבר היחיד שמייחד אותו
הוא שבמרכזו – אתר מקודש לשייח' אבו אסמאיל.
משנגיע לכפר, בסמוך למסגד הכפר, נפנה
בכביש לכיוון דרום מזרח (שמאלה), ונלך לאורכו כשני קילומטר. אנו צועדים כעת על
המדרונות המערביים של רמת בנימין. זהו אזור המבותר ביובלים גבוהים יחסית, ואינו
נוח למעבר. הדרכים הראשיות העדיפו, כמובן, לעבור על הרמה השטוחה שממזרח לנו, ולא
לחצות ואדיות כדוגמת ואדי סלמן.
השלוחה שאנו הולכים עליה מסתיימת בכפר
בית דוקו. אך מצפון ומדרום לה שתי שלוחות הממשיכות לכל האורך, עד למישור החוף.
מצפון שלוחת בית חורון, בה התחלנו את צעידתנו, ומדרום שלוחת נבי סמואל, בה נסיים.
לאורך שלוחות אלה עברו הדרכים הקדומות. הראשית היא דרך מעלה בית חורון (כביש 443
של היום), והמשנית היא דרך נבי סמואל.
בקרב השלישי ניצל יהודה המכבי את המצב
הזה, ובעוד גורגיאס עולה במעלה בין חורון בלילה, על מנת לחפש את יהודה המכבי
בהרים, ירד הכוח היהודי דרך שלוחת נבי סמואל, והיכה את המחנה הסלבקי שהיה באמאוס
שבעמק איילון.
5. "הגורן"
לאחר שנלך לאורך הכביש, על השלוחה,
כקילומטר וחצי, נגיע למקום המסומן במפות כחרבת אל ענזיה. זהו בית גרנות, לכאן
מביאים תושבי בית דוקו ובית אג'זא את תבואתם, ובמחשוף סלע זה הם מבצעים את פעולת
הדיש.
6. תצפית על ארץ בנימין
500 מטרים נוספים במעלה הכביש יובילו
אותנו לבתים הצפוניים של הכפר בית אג'זא. נפנה מזרחה (שמאלה)
בדרך עפר שתוביל
אותנו לנקודת תצפית מרהיבה על האזור. ממזרח לנו:
אל ג'יב, גבעון
המקראית; ממנה, נגד כיוון השעון, נבחין בגבעת זאב ההולכת ומתפתחת ואחריה ברמאללה. הכפר
ביתוניא, כפר המתפרס מרמאללה ומערבה. בצפון מערב נבחין ביישוב בית חורון, עליו
צפינו בתחילת דרכנו. במבט מערבה נראה גבעה ובראשה עצים. זהו "המסרק" של
קוביבה. על הרכס מדרום הכפר בידו, אם נמשיך בכיוון מזרח על קו הרכס, נראה חלק
מירושלים. את התצפית נסיים בצפייה לכיוון נבי סמואל, הבולט על קו הרכס, אליו
מיועדות פנינו. מנקודת התצפית נרד ליישוב חדשה, נעבור דרך הבתים של היישוב להמשך
דרכנו.
7. חדשה
יישוב קטן זה כאילו משקף את דברי הגמרא:
"עיר אחת היתה ביהודה וחדשה שמה – היו בה חמישים דיורים [דיירים] אנשים ונשים
וטף..." (בבלי, עירובין ס' ע"א).
מקום זה זכה לפרסומו לא רק כעיר קטנה
ביותר, אלא גם כמקום שבו הביס יהודה המכבי את המצביא הסלבקי ניקנור. כאן אף כרת את
ראשו, וקבע את יום המערכה, י"ג באדר, כחג שנחוג מדי שנה בכל ימי בית שני.
אנו מוקפים כעת ביישובים יהודיים. מצפון
לנו השכונה "גבעת זאב" הנקראת כך על שמו של זאב ז'בוטינסקי. מתחתינו
מחנה גבעון, בו התגוררו תושבי חדשה וגבעת זאב לפני שנבנו יישוביהם הקבועים.
8. עמק גבעון
אנו הולכים דרום מזרחה בעמק גבעון
לכיוון "הכתם הירוק" הגדול – מטעים השייכים ליישוב עפרה.
אדמות אלה, עליהן נטועים כיום המטעים, נרכשו על ידי יהודים בני היישוב הישן
בירושלים בתחילת המאה, כאשר תיכננו להקים כאן יישוב משלהם.
בעמק בו אנו פוסעים כעת התאספו חמשת
מלכי האמורי, ומלך ירושלים בראשם, וצרו על הגבעונים, לאחר שהשלימו עם בני ישראל.
יהושע, שנזעק לעזור לגבעונים, בא מן הגלגל, שליד יריחו "ויבוא אליהם יהושע
פתאום כל הלילה עלה מן הגלגל" (יהושע, י' ט). בבוקר תקף יהושע את האמורים, שחנו
בעמק, וניצל לא רק את היתרון הטופוגרפי, כאשר ירד אליהם מן הרכס, אלא גם את יתרון
השמש, שנמצאת בעורפו ובעיני האמורים. ייתכן שעקב כך אמר יהושע את הפסוק המפורסם
"שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" (יהושע י', יב) (מצב שייתכן רק
בבוקר, כאשר השמש במזרח והירח במערב) בבקשו שיתרון זה לא יפוג.
מעמק גבעון נטפס דרך כביש צדדי, העולה
בינות לעצי אורן, לכיוון נבי סמואל, בשלב מסוים צריך לחצות את הכביש הראשי ירושלים
– גבעת זאב, בזהירות!
9. נבי סמואל
נבי סמואל ממוקם על הדרך האלטרנטיבית
המיועדת לאלה שלא מצליחים לעלות לירושלים בדרך בית חורון. ואכן, ידועים שני מקרים
בהם צבא שלא הצליח לפרוץ לו דרך במעלה בית חורון, כבש את ירושלים לאחר שטיפס לאורך
שלוחה זאת. המדובר בצלבנים בשנת 1099 לספירה, ובצבא הבריטי ב-1917.
הצלבנים קראו למקום "הר
השמחה" והקימו בו כנסיה, שכן מכאן ראו לראשונה
את העיר העתיקה. הכנסייה עומדת על תילה עד היום. בתחילה נפנה לקיר המערבי של
המבנה, ליד האורנים, ונוכל להבחין שפה היה הפתח המקורי של הכנסייה, בה התפללו
מזרחה. המוסלמים סתמו פתח זה והוסיפו לכנסייה אגף נוסף, מצפון, וכך פגעו בתוכניתה
של הכנסייה שנבנתה בצורת צלב.
מסורת קבורתו של שמואל במקום מורכבת ולא
נדון בה כאן.
בעודנו עומדים לצד הקיר המערבי של
הכנסייה נביט מערבה, אל עבר בידו ואל גבעת הרדאר בהמשך השלוחה. מעבר לגבעת הרדאר
בתוך חורשת האורנים, ממוקם קיבוץ מעלה החמישה. בקיבוץ זה ישבה מפקדת חטיבת
"הראל" במלחמת העצמאות. ב-23.4.48 הוטל על
פלוגה מגדוד הפורצים לכבוש את נבי סמואל, במסגרת מבצע "יבוסי", על
הפלוגה פיקד חיים פוזננסקי ("פוזה"). בתחילת הלילה כבש הכוח את בית
איכסא שתושביו ברחו לנבי סמואל. בעת ההתקפה על נבי סמואל עלה הבוקר והתפזרו
הערפילים, ואז החלו אנשי הפלמ"ח להיפגע. בזה אחרי זה נפגעו מפקדי הכוח,
וביניהם מפקד הפלוגה, "פוזה", שנהרג.
באותה העת ניתנה הוראה לסגת לבית איכסא,
וכוח ממעלה החמישה, בפיקודו של אורי בן ארי, יצא בשריוניות לאורך השלוחה, על מנת
להגיע ולסייע לפלוגה של "פוזה". הכוח חלף ליד המחנה הבריטי של גבעת הרדאר,
אך בכניסה לכפר בידו נתקל במחסומים ונאלץ לסגת. כשהשריוניות חלפו בדרכן חזרה ליד
המחנה הבריטי פתחו הבריטים באש, הרגו 15 לוחמים, ורבים נפצעו.
במשך 19 שנה נשארו גבעת הרדאר ונבי
סמואל בידי הירדנים. אך בלילה שבין 6-5 ביוני 1967 כבשה חטיבת "הראל",
בפיקודו של אותו מפקד, אורי בן ארי, את גבעת הרדאר, הכפר בידו ואת נבי סמואל. עם
בוקר הגיעה החטיבה לצפון ירושלים וכבשה גם את גבעת המבתר והגבעה הצרפתית.
לאחר שנשקיף אל השלוחה נקיף את המבנה
מדרום. נשים לב לפגיעות הכדורים ולתעלות הקשר, וניכנס למבנה דרך השער שממזרח. כאן
אפשר לרדת אל המצבה, או לטפס במדרגות לגג, ממנו תצפית על כל ארץ בנימין, וחלקה
הדרומי של נחלת אפרים (כולל הר חצור והעיר רמאללה). מדרום פרוסה לפנינו כל העיר
ירושלים.
הנה כי כן, צעדה שנערכה לפני כ 30 שנה
בארץ בנימין שבין בית חורון לנבי סמואל משקפת הייטב את המאבקים מהעבר עם ההתפתחות
של האזור בהווה.
 |
| צעדת חנוכה בארץ בנימין - תשמ"ח |
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 28 בדצמבר 2016
תגובות
הוסף רשומת תגובה