שבת בפסגת זאב כיום ובעבר
החלטתי הפעם לכתוב בענייני השבת בשכונה
מנקודת הסתכלות שלי. זאת כיוון שחיפשתי חומר במאגר המידע של העיתונות היסטורית
ומצאתי תיאור מעניין של קבוצה ששהתה ב'כפר עברי' נווה יעקב ומתארת את שהרגישה ביום
זה בביקור במקום. משהו מהאוירה מיוחדת של אותם ימים. זה הזכיר לי שלפני כמה שנים כתבתי
לעלון של בית הכנסת האשכנזי 'משכן יעקב' על דרכי בשכונה מידי שבת לבית הכנסת ומה
אני חש בהקשר זה. שילוב שני התיאורים שבינהם מפרידים 75 שנה יכולים לתת תמונה מעניינת
על אופי השבת באזור זה אז והיום.
מי מאיתנו אינו אוהב את השבת?
יום אחד בשבוע ללא הטרדות היום-יומיות,
הלחץ יורד, מורידים הילוך, מתנתקים מכל אמצעי התקשורת לכמה שעות ואפשר לחשוב,
ללמוד, להרהר בעניינים של מעלה ומטה. כל אחד ומסגרתו שלו כל אחד עם הניחוחות
והמסורת של בית אבא ואמא. שכונת פסגת זאב שכונה מעורבת מגוונת ולכן אתה יכול לנהוג
בשבת בחופשיות על פי דרכך ואמונתך. מי בבתי תפילה ולימוד ומי בטיול או בנסיעה לאתר
בילוי כזה או אחר. אני אישית נוהג להשכים בדרך כלל סביב שעה 5:30 בבוקר אך איני
משתתף בתפילת המניין הראשון. אני אוהב את שעות השקט והרוגע ללא מחשב, ללא חדשות והטרדות
אחרות וכמנהגי מנצל פרק זמן זה לעיון וקריאה ללא לחץ המתערב עם קדושת השבת.
הדרך לבית הכנסת
לקראת 8:30 אני יוצא לבית הכנסת. לכאורה
הליכה שיגרתית אבל לא לגמרי. משום שבשבת הכל שקט גם בחוץ. האוטובוסים והרכבת הקלה שובתים.
מעט מכוניות בכבישים, פה ושם נהג מונית מחפש קליינטים להסיע. בדרך לבית הכנסת אני
בדרך כלל פוגש אנשים קבועים שעושים את דרכם כל אחד לכיוון שלו, איני יודע את
שמותיהם של כולם אבל אנחנו כבר מכירים מהמפגש השבועי הקבוע ונעשים מאין חברים של
דרך. עניין של שיגרה שבתית.
חבר למניין הראשון בבית הכנסת
הזוג הראשון שבהם אני פוגש בדרכי הוא הוא
זוג שמתפלל במניין הראשון בבית הכנסת שלנו. הם צועדים לאט (בשבועות האחרונים לא כל
כך) אני בדרכי למניין השני והם חזרה הביתה לאחר התפילה במניין הראשון. במפגש קצר
על דרך אני מתעדכן כיצד עבר אצלם השבוע ושומע חדשות על ענייני הקהילה. לפעמים
השיחה הקצרה גולשת גם לעניינים של השכונה או משהו אשר קרא ומעניין גם אותי.
נפרדים, הם הביתה ואני לכיוון בית הכנסת.
שלישית הצועדים ואשה עם כלב
בהמשך הדרך אני פוגש בשלישיית צועדים
שאינם מפוקדי בית הכנסת על פי חזותם ומלבושם אך ניכר בהם שבמהלך הליכתם הספורטיבית
והקולנית משהו הם פותרים את רוב בעיות השעה שמטרידות את העולם. הם מקפידים על
הצעידה הקבועה במשך חודשים ושנים וראוים להערכה רבה על ההתמדה והדיוק. אם אני
מקפיד ויוצא בזמן אני פוגש אותם באותה נקודה ממש כל שבוע.
במקביל לצועדים שהוזכרו, בדרך קבע, אני
פוגש גם גברת עם כלב שחור גדול היא שואלת לשלומי ומתעניינת אם משהו חדש וממשיכה
במהירות לדרכה, בילוי של שבת בבוקר עם כלב. כמובן שישנם בשעה זו גברים ונשים רבים
שמקדישים את שעת הבוקר הקרירה לספורט מי בריצה מי בהליכה מהירה עם הביגוד
הספורטיבי המתאים. ויש גם כאלה שמפתיחם את הכושר בנסיעה על אופניים בשעות אלה.
הנוף המשתנה בדרך
בצעידה הקלה לבית הכנסת (דרך רחוב סיירת
דוכיפת) אני מספיק גם להתרשם מהשינויים הקלים בנוף הטבעי בין שבוע אחד למשנהו
בהתאם לעונות השנה. אם אלו פרחי בר קטנים שצצים לאחר הגשם, מרבדים של נביטה ירוקה
בחודשי החורף הקצרים, שדות של שעורה בשלבי הבשלה בחודשי האביב ולאחר מכן ביובש
הארוך בקיץ. אני מבחין בציפורים מצויות שעפות ומקננות בשכונה. עוקב אחר הנחליאלי
שמגיע בעונה, שפני סלע ועוד. מעין עידכון שבועי של הנעשה בעולם הטבע.
בסמוך לבית הכנסת
כשאני מגיע לסביבות בית הכנסת אני פוגש
כמו כל המאחרים האחרים, את הילדים הקטנים בגן הציבורי הסמוך לאחר שהללו כבר סיימו
את מנת הריכוז היומית ויוצאים להוציא את המרץ בגן הסמוך. אני מצטרף למתפללים
שנמצאים בדרך כלל כבר בקריאת שמע לאחר ששאפתי מעט אוירה של קדושה של שבת בשכונה
והצטרפתי לקהל המתפללים שהתחילו בזמן, ללא טיול, את תפילת שחרית ומוסיף מהקודש על
החוץ.
על הסביבה בקיץ תש"א (1941)
בעיתון הצפה מח' באלול תש"א
(31.8.1941) התפרסמה כתבה שנכתבה על ידי יונה כהן שכותרתה: 'שבת בנווה יעקב',
יונה כהן ביקרה בנווה יעקב עם קבוצה של נערים ונערות מתנועת בני עקיבא מירושלים של
אותם הימים ותיארה בפרוט את חווית הביקור במקום. היא גם הוסיפה תיאור של האזור כולו
כפי שנראתה בשנות הארבעים של המאה שעברה.
ההתיישבות בצפון ירושלים
הרבה דיו נשפך בכתיבת שבחיהם של
חלוצי דורנו. מעט נכתב על החלוצים הראשונים, שבאו ארצה בטרם היות בה מוסדות
תקציביים וועדות עזרה. פחות מכולם נכתב על המתיישבים הראשונים בהרי ירושלים. אלה,
שעשו דרכם בצנעה ומעשיהם לא הורמו על נס ושמם לא הוכרז ברבים. אלה שאכלו הלחם
והזיתים לתיאבון. ובעמלם הקשה שיעבדו את השממה ויוכלו לה. בני ווארשה, לובלין
וקראקוב לימדו עצמם לחיות בהרים ולהסתגל לתנאים החדשים. משכניהם למדו מידת ההסתפקות
במועט וכוח ההסתגלות – ירושת אבות היתה להם.
עוד לא נכתבה מגילת חייהם הפשוטה
והמגוונת של ראשוני המתיישבים במוצא מיום עלותם עד היום כשהסביבה טובלת בשפע של
ירק, עצי פרי, כרמי ענבים וזיתים ותושביה מגדלים פרות חלב ועופות.
מעט נכתב על קריית ענבים, שנוסדה
בצלע הר קירח וחשוף ועתה היא באמת קריית ענבים. מוקפה כרמים ובה עצי פרי לרוב. דבר
זה יתוקן לגבי נקודה זו בקרוב עם גמר הספר ההולך ונכתב על ה"קריה"
ואנשיה. וכן על עטרות שבצפון ירושלים.
נווה יעקב
ובין הנקודות האלה ייזכר שמה של
"נווה יעקב".
אחות צעירה היא ליישובים שבהרי
ירושלים. ראשית ייסודה בתרפ"ד. אולם הרעיון ליישוב כפרי בסביבות ירושלים קינן
בליבות רבים שנים מספר לפני כן. חברי אגודת "הכפר העברי", מר דוב-נתן
ברינקר ורב יצחק אורנשטיין, סיירו כמה פעמים, ברגל או רכובים על חמור, את הסביבה.
ואחרי שיקול דעת מרובה החליטו על המקום, שבעה קילומטר מירושלים.
דברי ימיה של תנועת "הפועל
המזרחי" בארץ אף הם קשורים בכפר זה. כש"הפועל המזרחי" היה עדיין
"המזרחי הצעיר" הספיק כבר לפרוש רשת של 8-6 קבוצות פה ושם בארץ. אחת מהן
– קבוצת רמב"ן, שעברה מ"ראשון לציון" ל"נווה יעקב". כאן,
בשממה ההיסטורית, בין ענתות עיר הכוהנים ובין "גבעת שאול" העתיקה,
(שמואל א' ט"ז) נרקם ראשית חזונה של תנועת הפועל הדתי בארץ. עכשיו אין הדברים
האלה אלא נחלת העבר. ומ"עבר" זה שאבו המתיישבים כולם גבורת גוף ונפש
לעמוד בפני סכנות איימים בימי תרפ"ט ותרצ"ו.
ההנהלה של "הכפר העברי"
הציבה לה מטרה חשובה: הקמת שרשרת כפרים עבריים סביב ירושלים. והכפרים, הנוסדים
בעזרת תנועת "המזרחי" ועסקניה, יישאו עליהם שמם של ראשוני חיבת ציון
הדתיים. ומאז נקרא הכפר על שמו של רבי יצחק יעקב ריינס, ז"ל.
נתחלפו התושבים. כמחציתם נשארו
והחזיקו מעמד. אחרים לא יכלו לעמוד בקשי התנאים. גם צרת המים, שבירושלים עצמה עוד
"צרה" היא, ובהרים שסביבותיה על אחת כמה וכמה, הקשתה מאוד. סוף סוף נבנה
בור, כמעשה בני ירושלים העתיקה, המכיל כ-650 מטר מים הנקווים אליו ממי הגשמים.
יום-יום והישגיו. ריטט הלב למראה
כל בניין חדש שנבנה. בדמעת שמחה סיימו הקמת צריף נוסף.
כל זאת סופר לנו, הצעירים, שבאנו
ביום השישי לבלות כאן שבת אחת.
 |
| בית הכנסת בכפר העברי נווה יעקב בשנות הארבעים | מקור: ארכיון נווה יעקב |
צעירי ירושלים בשבת בנווה יעקב
שלא בכוונתנו באנו למקום זה.
ההחלטה על "נווה יעקב" כמקום מחנה מקרית היתה. ומה רבה הטובה, שצמחה לנו
מזה. על האוויר הזך והמלטף שב"נווה" ידענו מכבר. על שממות פרא שבצהלת
גיל נטפס עליהם בטיולינו – אף על כך חשבנו. סתומים היו לפנינו דברי ימיה של
הנקודה. חתומים היו בפנינו קורות ראשוני הכפר.
בית גבוה, משולש הקומה, ניבט
אלינו ממרכז הכפר. בבית זה מקור הביטחון. ביטחון כפול שלושה: בית כנסת, בית ספר
ותחנת נוטרים.
סמוך לכפר, בבית מבודד, חנינו,
צעירי "בני עקיבא" מירושלים. בני "כרם אברהם" ו"שערי
חסד" זקפו ראש והיישירו מבט לנוכח ההרים הנפלאים. וכב"אגדות צפת"
העתיקה עלינו במעלה ההר, ביום השישי לפנות ערב, וקיבלנו פני שבת. מיעטנו בדברים,
הרבינו בשירה ותפילה.
וברגעים אלה לא נקפנו ליבנו על
עוזבנו, כ-3 עשרות צעירים וצעירות, שולחן אבות בליל שבת. המבט הרווי בזוהר שבת
היורדת וחופפת על כל העיד על כך.
שבת בבוקר. אחדים השכימו קום
ללמוד. שלוות הכפר, שבו מנוחה וקדושה של שבת, הוסיפה משלה על הרגשת הצעירים. בבית
הכנסת לא היינו צעירים בודדים. זה כבר הושב הכבוד לבית הכנסת ובדידותו ניטלה
הימנו. זה מכבר יפקדוהו זקנים וצעירים. אמנם, הצעירים ילידי חוץ הם. תושבים
זמניים, לימות הקיץ וכדומה. (וכמה מבני הכפר חמדו שאון העיר וחמודותיה) והתפילה –
בהברה הספרדית דווקא. וה"בעל קורא" מתאמץ להטעים את החי"ת
והעי"ן. וביום השבת – דממה והוד. ממרחק מה נראים בתי עטרות. שם ודאי, כמו
לפני שבועות מספר. (שמא בינתיים חזרו בתשובה?) מהלכים בשדה ו"מרוויחים"
עוד יום עבודה. וכאן – שקט ובטחה. ראשוני הכפר מטיילים ברחוב האחד, יורדים להרחוב
השני ומשקיפים בחיבה לשורת הבתים החדשים הנבנים והולכים במורד ההר. התחלה של רחוב
שלישי. ואחרי הצהריים באו, אלינו, בני "עליית הנוער" עם מדריכם. הם
ואנשי הכפר שמחו לאכסן בכפרם נוער דתי, עליזה ורענן. באו למסיבת "עונג
שבת".
שוב סקרנו מגבעתנו את הכפר.
אילנות בודדים נראו פה ושם. כפר דל צל ודל אילנות. טרדות פרנסה תובעים, כנראה, מטע
עצי פרי, טיפוח ענף "מכניס", שרווחיו בטוחים. וחבל.
מוצאי שבת. עוד דולק זוהרה של שבת
בהרים שבאופק. והיא כמתמהמהת לצאת עד בוא החול.
למחר. מלאי תודה לאנשי הכפר
ורעננים מאוויר המרחב קמנו והלכנו אל האבטובוס. נכנסנו באבטובוס העמוס כדים של חלב
ותנובת הכפר להביא אל העיר.
שלחנו מבטים אחרונים לכפר השב
לתחייה, המתפתח והולך ליישוב כפרי גדול – והגענו ירושלימה.
הנה כי כן, אזורנו כידוע עובר תהפוכות
שונות אבל השבת ממשיכה להתקיים באופנים שונים על ידי קהלים שונים כל אחד והשבת שלו
כל אחד ודרכו שלו.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 16 ביוני 2016
תגובות
הוסף רשומת תגובה