מנהרות הראל על שום מה? לרגל פתיחת מנהרות הראל
ביום חמישי האחרון התבשרנו שסוגרים את כביש ירושלים-תל אביב לכמה שעות על
מנת להסדיר את המעבר של המנהרות החדשות הסמוכות למבשרת על מנת לשפר את הדרך הנסללת
לירושלים.
מנהרות אלה עם גשר מוצא משפרים ללא ספק את הדרך לעיר ועושים את הנסיעה
בטוחה ומהירה לירושלים.
אך מהיכן הגיע השם הראל ל'קניון הראל'?, לכביש
הצמוד אליו 'שדרות הראל'?, ל'גשר הראל' שבעקבות המנהרות כבר לא יראו אותו?
 |
| הראל - השם הראל לרגלי הגשר | צילום: יוסי שפנייר |
חטיבת פלמ"ח הראל בסביבות ירושלים
חטיבת פלמ"ח הראל הוקמה בשנת תש"ח
1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, על-ידי צירוף שלושה גדודים: הגדוד הרביעי של
הפלמ"ח (הפורצים), הגדוד החמישי (שער הגיא) והגדוד השישי (ירושלים). מפקדה
הראשון היה יצחק רבין.
החטיבה נשאה בנטל העיקרי של המערכה על ירושלים
ועל הדרך אליה באביב 1948, כאשר לחמה במבצעים הבאים: נחשון, הראל, יבוסי, מכבי, הר
ציון, רמת רחל, יורם, דני ומבצע אל ההר.
לקראת סוף מלחמת העצמאות עברה החטיבה לחזית
הדרום, ונטלה חלק במבצע חורב אל צפון סיני.
בקרבות מלחמת העצמאות נפלו מחיילי החטיבה 418
חללים.
לאחר מלחמת העצמאות הפכה הראל לחטיבת
חי"ר מילואים מספר 10. באותה עת התחלפו חיילי היחידות. ותיקי המלחמה שסיימו
את שירותם פרשו בהדרגה ובמקומם נכנסו מגויסים מכל שדרות העם –מן העיר ומן הכפר,
מוותיקי היישוב ומהעלייה החדשה. רבים מן המצטרפים לא הספיקו לשרת בצבא הסדיר
והוצבו ליחידות המילואים עם ניסיון צבאי דל.
ובמבצע קדש (1956) פעלה חטיבת חי"ר 10
לאורך הציר המרכזי החוצה את סיני, בגזרת קסיימה – אבו עגילה.
בשנת 1960 הוסבה החטיבה מחי"ר לשריון
והיתה לחטיבה הממוכנת הראשונה, בפיקוד אל"מ יהודה וולאך, כאשר שלושת גדודי
החי"ר הוסבו לשני גדודי חרמ"ש (על זחל"מים), 104 ו-106 וגדוד טנקים
95 (שרמן M50), וכן יחידות חטיבתיות:
פלס"ר (פלוגת סיור), גדוד מכמ"ת (מחלקת מרגמות כבדות 120 מ"מ ),
פלחי"ק (פלוגת חיל קשר), פלה"ס (פלוגת הספקה) ומחלקת מ"צ (משטרה
צבאית).
גדוד הטנקים 95 כלל ארבע פלוגות טנקים ובהן צוותים
מאומנים היטב, פלוגת חרמ"ש ופלוגה מסייעת. ואילו גדודי החרמ"ש היו אותם
חיילי חיל רגלים שעברו אימון לחימה מעל גבי הזחל"מים ובכך הפכו לשריונאים.
סגלי הפיקוד בגדודי החרמ"ש היו ברובם בוגרי חטיבת החי"ר גבעתי, גולני
ונח"ל, אולם שורות הלוחמים תוגברו בדרך כלל ביוצאי יחידות שירותים. לעובדות
אלו היתה משמעות רבה בעת הלחימה.
אחרי ההסבה לשריון, נמשכה שגרת תעסוקות
ואימוני רענון כשבוע-שבועיים בשנה.
לקראת מלחמת ששת הימים (23 במאי – 5 ביוני
1967)
בבוקר ה-23.5.67 ניתנה למפקדת החטיבה פקודת
התראה לגיוס ומיד נקרא בטלפון כל שדרת הפיקוד, ממפקדי פלוגות ומעלה ובעלי תפקידים
נוספים. אחר כך נקראו כל חיילי החטיבה והגיוס נמשך כל הלילה.
משימת החטיבה באותה עת היתה: 1) להגן על
גבולות המדינה בגזרת פיקוד המרכז; 2) לשמש כוח להתקפות נגד ולהיות מוכנה לביצוע
"מחטף לטרון". באותה עת נחשבה גזרת פיקוד המרכז כמשנית ולכן הוצאו
מיחידות החטיבה פריטי ציוד לחימה חיוני והועברו לפיקוד הדרום; חסרונות של הציוד
הורגש בעת הקרב. בליל ה-31.5.67 עברו יחידות החטיבה מהמחנות לשטחי כינוס ביער בן
שמן. גדוד חרמ"ש 106 התקדם ביער חולדה.
בימים הבאים נמשכה התארגנות הכוחות בשטחי
הכינוס, לרבות צוותי כוחות, קבוצות פקודות ברמה החטיבתית למשימות חלופיות שונות
וסיורי מפקדים, בכוננות להגנה על מרחב הפיקוד המעבר לשטחי הכינוס הפתוחים איפשר
ליחידות לנצל את הזמן לביצוע תרגולות קרב בסיסיות במגבלות הנתונות.
ב-2 ביוני התייצב במפקדת חטיבת הראל אל"מ
אורי בן ארי וקיבל את הפיקוד מקודמו אל"מ מנחם מירון (שנתמנה לקצין שריון
ראשי). בשלב מסוים יעדי הלחימה של החטיבה השתנו והם עברו לאזור ירושלים. במהלך
המלחמה החטיבה המשוריינת (10 – הראל) שחררה
את צפון ירושלים שבין מעלה החמישה לאזור פסגת זאב של היום.
 |
| גשר הראל - עטיפת חוברת בדרך אל העיר | ציור של מאיר כהנא |
אנדרטת הראל וגשר הראל
בעקבות פעולה של החטיבה באזור היא הונצחה במקומות
ובאופנים שונים נתאר שניים מהם וכמובן את המקום הקשור לעניינו 'מנהרות הראל':
אנדרטת הראל – גבעת
הרדאר. הדוגמה הבולטת להבניית ההמשכיות בהנצחת החטיבה היא
כמדומה האנדרטה במרומי גבעת הרדאר שכיבושה במלחמת ששת הימים אפשר את הקמתה (1975).
האנדרטה המיוחדת, מקובל
לראותה כפרי יזמתו של אורי בן ארי, מוקדשת לזכר החטיבה לדורותיה. אווירת המקום
ספוגת נוף משכר, משלבת את רוח העבר הטעון הנושא זכר כישלון והחמצה עם השיבה בששת הימים. אווירה זו משפיעה על המבקר
החווה את התצפית, מתמודד עם פרשנות האנדרטה (מזכירה 'צלחות' רדאר), ומתרשם מעוצמתה
(גובהה כ-16 מטרים של בטון חשוף). השיוך המובהק של האנדרטה להראל עולה מתוך קורות
המקום; יחד עם זאת, הועלתה ביקורת על המעטת דמותן של חטיבות אחרות שלחמו ברדאר
בתש"ח.
מחלף הראל. בד בבד עם המאמץ להקמת אנדרטה חטיבתית ראויה, בתחילת שנות השבעים מתנהל
מאבק על הענקת שם והצבת אנדרטה (אותיות הראל וסמל הפלמ"ח) בגשר החדש שנמתח
בין מבשרת ירושלים למעוז ציון. השם 'מחלף הראל' בא לעולם בעקבות מאבק ציבורי,
בהנהגת מפקדי 'פלמ"ח-הראל' וחטיבת השריון 'הראל' (10). במכתב לראש הממשלה
גולדה מאיר בני מרשק (קצין תרבות בפלמ"ח וחטיבת הראל) הזכיר: "ראוי הדבר למדינת ישראל ולממשלת
ישראל בראשותך, שבשנת הכ"ה למדינה ולשחרור ירושלים והדרך אליה, בדמם של 416
חללי חטיבת הראל, שהגשר על כביש הקסטל, שעליו בלבד נפלו עשרות חללינו ובהם 23
מפקדים [...]" (דורשים לקרוא לגשר הקסטל על שם חטיבת "הראל", דבר,
21 לאוגוסט 1972, עמ' 4). ההחלטה בנידון
הייתה קשה; ההד בעיתונות: "מפקדים ולוחמים של חטיבת 'הראל' והורים שכולים של
חללי החטיבה הביעו אתמול תדהמה על התנגדותו של שר העבודה יוסף אלמוגי לקריאת גשר הקסטל-מבשרת ירושלים בשם 'גשר
הראל' [...] [=דוברים במסיבת העיתונאים] ציינו, כי בעקבות ערעורו של השר אלמוגי
החליטה הממשלה להחזיר את העניין לוועדה לדיון עקרוני". במסיבת העיתונאים
תיארו אורי בן ארי ובני מרשק את חלקה של הראל בקרבות; בצדם, עמיקם גורביץ ויורם
קניוק, מלוחמי 'הראל' אמרו כי אין יסוד לחשש מפני תקדים, [...]. ועדת השרים
בראשותו של השר שלמה הלל קיבלה בשעתו את בקשת מפקדי 'הראל' בעניין זה, ואין לקרוא
לגשר בשם אחר. מפקד הגדוד החמישי של הפלמ"ח מנחם רוסק, הטעים כי בשעתו דובר
על הקמת אנדרטה לחללי 'הראל' ליד הקסטל, נוסף על המצבה שהוקמה בבית העלמין בקריית
ענבים, אולם הייתה התנגדות לכך, ועתה מונעים שוב את ההנצחה. נציגי המשפחות
השכולות, [...] קראו לממשלה לשים קץ לוויכוח, המעיד על קהות חושים ושיכחת הלוחמים
[...] (שם).
העניין בא לכלל סיום בהחלטה מס' 132 של הממשלה
(29.10.72): "[...] ג. לקרוא לגשר על-יד מבשרת ירושלים בשם 'הראל' (על שם
חטיבת פלמ"ח). [...]", ובמקביל נקבע שלא להעניק עוד שמות לדרכים
בין-עירונית; 'מחלף הראל' אמור היה להיות האחרון לסוג הזה של הנצחה, ולא כאן המקום
לדון בחריגות. מעניין שבהחלטת הממשלה לא השם המלא 'חטיבת הראל' התקבל! אולם,
"[...] לבסוף הציע שר הדתות זרח ורהפטיג להסתפק בשם הראל [...]" (דבר,
3.10.72), ואין לנו אלא לשער ש'הראל' המנותק מן הסמיכות ל'חטיבת' היה קל יותר
לעיכול, משום שהוא מונע תקדים מפורש של קריאת אלמנט תחבורתי על-שם יחידה צבאית,
וניתן לפרשנות ככינוי של ירושלים; ומבחינה זו אין תמה שיד השר הדתי דווקא הייתה
בשינוי.
דבריו של מנחם רוסק
"על הקמת אנדרטה לחללי 'הראל' ליד הקסטל, נוסף על המצבה שהוקמה בבית העלמין
בקריית ענבים, אולם הייתה התנגדות לכך", מזכירים שרעיון זה צץ מפעם לפעם
("[...] הקסטל – הפלמ"ח הכריז על מבצע הנצחה: הקמת מוזאון ואנדרטה
ועוד... הדבר ודאי יתפרסם בקרוב ברבים [...]". מבחינה זו האנדרטה על הכביש
משמשת כתחליף למה שאמור היה להיות מוקם בקסטל; אתר מלהיב זה חיכה לתורו.
משנקבע שם הגשר והמחלף
להראל גרר הדבר קביעת שמות הראל רבים בסביבה הקרובה; החשוב שבהם רחוב הראל, המוביל
למחלף, קניון הראל. מעברו השני של הגשר, באזור הקסטל, סדרת שמות רחובות הקשורים
בתש"ח ביניהם 'נתיב הפורצים' (בסמוך נמצא אתר גדוד הפורצים!) ביה"ס הראל.
מורשת והנצחה – מנהרות הראל
הנה כי כן, המאבק על ההנצחה בדרך לירושלים לא
הסתיימה שנים רבות לאחר המאבקים שהיו במקום במהלך מלחמת העצמאות. בגיליון הקודם של
קול הפסגה כתבנו על ההנצחה בשער הגיא שעליה יש מאבקי זיכרון בימים אלה. שער הגיא
הוא חלק מהדרך בה אנחנו עוסקים כאן. המנהרות שנפתחו בימים אלה מבלי משים הפכו לחלק
של ההנצחה והזיכרון בדרך לעיר.
בהודעות העיתונות על חנוכת המנהרות מופיע
באותיות גדולות השם: "מנהרות הראל". בתיאור הטקס שהיה במקום בעיתון
ישראל היום הובאו דבריו של שר התחבורה ישראל כץ שקשר בין הווה לעבר: "לוחמי
חטיבת הראל, אנחנו כאן כי אתם נלחמתם במלחמת השחרור ופרצתם את הדרך לירושלים. אנחנו
חייבים לכם ומחויבים למורשת שאותם יצרתם בדם" (ישראל היום, כ"ב בטבת
תשע"ז [20.1.2017], עמ' 15-14)
'מנהרות הראל' שממשיכות את ההנצחה והמורשת של 'גשר
הראל' יזכירו לעוברים את החטיבה שפרצה את הדרך לעיר במלחמת העצמאות ומלחמת ששת
הימים. לא בטוח שהשם הראל ידוע לכולם אבל מי שיתעניין יוכל תוך כדי נסיעה לגלוש לגוגל
ולמצוא את העניין.
להרחבה
י' רוזנסון וי' שפנייר, ירושלים הראל סביב לך,
הנצחת חטיבת הראל בפרוזדור ירושלים ובמרחב יהודה, מחקרי יהודה ושומרון, כ"ב
(תשע"ג), עמ' 203-181.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 26 בינואר 2017
תגובות
הוסף רשומת תגובה