שתי חידות תל אביביות והקשרם הירושלמי
מידי פעם אשתי ואני נוסעים (יורדים) לתל אביב להשלמות תרבותיות,
לראות מה התחדש בהקשרים שונים בעיר הגדולה. לאחר שהות של כמה ימים וספיגת אווירה
של תל אביב אנחנו חוזרים הביתה ושמחים גם על התרבות הירושלמית המיוחדת גם מאויר
ההרים הקריר והצלול בבחינת: "הייתי בתל אביב וגם ברמת אביב אך אין כמו
ירושלים". זו כמובן דעה אישית ואין כמובן חובה לקבל אותה אך זו ההרגשה שלנו.
בסיור האחרון שלנו בכרך הגדול ביקרנו בכמה מוזיאונים מעניינים
ובבית כנסת מרכזי בצפון תל אביב ומהם עלו תובנות שונות וגם שאלות שקשורות לאזור
ירושלים ושאותם ארצה להעלות בשורות הבאות ואולי מי מהקוראים יוכל לעזור בפתרונם.
זיכרון מחלקת ההר (הל"ה) בתל אביב
מחלקת ההר (כך נהוג לקורא להם), היא מחלקת הל"ה יצאה בשלב
ראשון מירושלים כדי להביא תגבורת לכיוון גוש עציון הנצור במהלך חודש שבט תש"ח
(ינואר 1948) ובשלב השני מאזור בית שמש. לא נכנס לכל הנושא המעניין שעסקו בו
בהייבטים שונים לאורך השנים אלא רק משהו קטן בנושא הזיכרון הקשור בו.
ללא ספק פרשת נפילתם של 35 הבחורים חברי ההגנה והפלמ"ח
בפיקודו של דני מס היתה מכה קשה להתיישבות באותם הימים. בעקבות פרשה זו כבר בשנות
המלחמה החלו מחשבות שונות על דרכי הזיכרון לקובצת הנופלים הזו.
דרכי הנצחתם לבשה אופי שונה ממקום למקום על ידי המשפחות ועל
ידי קרובים ואזרחים מהשורה.
דוגמה לכך ניתן לראות בבית הכנסת המרכזי בצפון תל אביב (ברחוב
בן יהודה 126) שעל פי חזותו החיצונית והפנימית היה לו עבר מרשים. גודלו, עיצובו,
לוחות הזיכרון בתוך בית הכנסת מעידים
שהקהילה היתה משמעותית וגדולה.
בימים אלה בית הכנסת מצומצם יותר עדות לכך ניתן לראות בשבתות
בו עזרת הנשים נמצאת בעזרת הגברים בשליש הדרומי של בית הכנסת ולא בקומה העליונה
כפי שהיה בימי תפארתו של המקום.
בכניסה לאולם התפילה המרכזי בקיר הדרומי מצוי לוח זיכרון חקוק
באבן גיר מלוטשת ובו שמות של נופלים במלחמת העצמאות. בין השמות הנזכרים ארבעה מתוך
מחלקת ההר (ראו תמונה).
רשימה זו (כך התברר לי בהמשך) נקבעה במקום ביוזמת המתפללים
בשנות החמישים של המאה הקודמת.
רשימת הנופלים ממחלקת ההר ברשימה זו היא מעניינת משום שבודאי
הם לא היו מבאי בית הכנסת בודאי לא באופן קבוע. רוב המחלקה לא היו שומרי מוסרת
בהגדרה אולם היה חשוב למי מקרוביהם להנציח אותם בבית הכנסת המדובר.
מאוד מעניין אותי לדעת מיהם המשפחות שהיו בין באי בית הכנסת
בשנות החמישים שהיה להן חשוב להנציח את נופלי מחלקת ההר במקום זה דווקא? ניסיתי
לפנות לרב בית הכנסת שלא ידע על כך והפנה אותי למתפלל וותיק אחר שהפנה אותי לאשה
וותיקה שמתפללת כבר עשרות שנים בבית הכנסת אך בעצמה לא ידע את התשובה לשאלה שלי.
נשארתי עם השאלה ללא מענה בשלב זה.
 |
| זיכרון הל"ה - בבית הכנסת המרכזי בצפון תל אביב | צילום: יוסי שפנייר |
מוזיאון בית בן גוריון - ונרתיק כסף מעניין
מרחק חמש דקות מבית הכנסת בו עסקנו בסעיף הקודם נמצא בית בן
גוריון. כיום זהו מוזיאון קטן הממוקם בשדרות בן גוריון 17 (לשעבר שדרות קק"ל)
במקום שהיה ביתו של בן גוריון לפני שעבר להתגורר בשדה בוקר. בן גוריון ציווה
בצוואתו לתרום את ביתו למדינת ישראל. המדינה קיימה את לשון הצוואה והפכה אותו
למוזיאון קטן ובו מוצגים שונים מעברו במקום. חדר העבודה שלו, חדר אורחים, חדרה של
פולה, חדר של רננה ביתו, הספריה, המטבח ועוד. בין המוצגים שנמצא באולם התצוגה
בסמוך לכניסה תפס את עיני פריט מעניין. נרתיק גלילי עשוי כסף בקוטר 5 ס"מ
בגובה של כ 30 ס"מ. הנרתיק ממורק הייטב ועליו חרוט: יער המגינים – מגילת
הנטיעה ט"ו בשבט – תש"ט. (ראו תמונה) כיוון שהקריאת הכיתוב על גליל הכסף קשה יש גם שלט הסבר מודפס
המציין את תכולת הגליל המבריק.
לפני שנמשיך בסיפור ובשאלה שלי נזכיר במשהו מהו יער המגינים
הקשור לנרתיק בבית ראש הממשלה בעבר.
 |
| יער המגינים - נרתיק לאיחסון מגילת הנטיעה | צילום: יוסי שפנייר |
מצבה ירוקה – יער
המגינים
'מצבה ירוקה לחללי ישראל', בכותרת זו פתח אפרים תלמי את רשימתו
בעיתון דבר בט"ז בשבט תש"ט (15.2.1949, עמ 1) שם סקר את האירועים
החגיגיים שנערכו יום קודם בט"ו בשבט הראשון במדינת ישראל במסגרת נטיעת 'יער
המגינים'.
נטיעות חלוציות אלו היו בעלות סמליות רבה עם זיכרון עמוק וטרי
לנופלים. יום חג זה לווה בנטיעות רבות היקף בארבעה מוקדים בארץ: בגליל העליון
המזרחי, באזור משטרת נבי יושע (מצודת כ"ח), בגליל המערבי באזור יחיעם, בשער
הגיא בואך ירושלים ובבאר שבע. מפעל הנטיעות נערך בשיתוף מוסדות הקק"ל
וצה"ל, כמצבת נצח לחלליה של מלחמת העצמאות העברית ולגיבוריה שבחיים, על שטח של
30000 דונם. הכוונה היתה לנטוע 6 מיליון עצים תוך רצון שכל יחידה תיטע עץ
אחד על שמו של כל חייל מחייליה שנפל במערכה.
ט"ו בשבט מקובל כחג שבו קק"ל והגופים הירוקים מעלים
על נס את הקשר לארץ ישראל ואדמתה בפעילות רחבה של נטיעות. לא נדון כאן בהתגבשות
החג שיש לו שורשים מעניינים שהלכו והתחזקו עם החזרה הציונית לארץ. אולם במה שקשור
לנטיעות בט"ו בשבט הראשון שלאחר יסוד המדינה יש בהחלט צד מעניין הקשור
בזיכרון של המלחמה שזה עתה הסתיימה עם החיבור החזק לארץ.
ט"ו בשבט הראשון שנחוג חודשים אחדים לאחר הקמת המדינה היה
חג משמעותי ביותר משום שניתן היה לממש את החזון של ההתנחלות בארץ המובטחת במדינה
ריבונית. היה בנטיעות גם הייבט של השתלטות על הנוף הצחיח ומקור תעסוקה חשוב לעולים
החדשים.
יום לפני, בי"ד בשבט הוגדרה מסגרת המפעל שתצא לדרך למחרת
ביום החג. רעיון הנטיעות עלה בעקבות בקשת חיילים המעוניינים להנציח את חבריהם.
נקבע שקצין העיר יתן לכל משפחה תעודת נטיעת עץ. המשפחות יוסעו על ידי הצבא למקום
הנטיעה הקרוב למקום מגוריהם, אם כי גם הובן ויכובד הרצון לנטוע את העץ בסמיכות
למקום נפילת הבן. גם הוגדר שהעצים לא יהיו שמיים, כלומר לא יישאו שם פרטי ('מחר ט"ו
בשבט יינטע יער המגינים', על המשמר, 13.2.1949, עמ' 1).
יער המגינים באזור שער הגיא ומגילת הנטיעה
אזור שער הגיא היה אחד מהמוקדים של הנטיעה באותם הימים היה
חשוף לגמרי מבחינת הצומח בראשית המאה העשרים, הפך לאחד האזורים המרכזיים הקשורים
במבצעי יעור.
לאותו מעמד מרגש בשער הגיא הגיעו תושבים רבים מירושלים
ומהסביבה לכולם היה ברור שזהו מעמד סימלי חשוב. באזור שעד לפני חודשים לא רבים
היתה סכנה ממשית לעבור בו ורבים נהרגו ונפצעו בדרך בנסותם לפרוץ את המצור
לירושלים, שם נערך טקס הנטיעות המסמל את החופש והחירות.
בן גוריון, שכיהן כראש הממשלה ושר הביטחון נשא דברים, שכותרתם
היתה: 'נזכור' ומתוכם עולה השקפתו בדבר דרך ההנצחה הראויה והמעמד הסמלי והזיכרון
של הנופלים במלחמת העצמאות ובמלחמות בכלל כשמעמד הנטיעה הוא חלק ממנו. בדבריו
קישור חזק לדור ההורים ולהמשך המונצח בשרשרת הדורות. דבריו פורסמו בעיתונות של
אותם הימים ונעשה בהם שימוש בבמות שונות בשנים שלאחר מכן בקבצי זיכרון שונים
ובעידכונים קלים: "אנו נוטעים יער
ועוד ניטע הרבה יערות לקיים משאלתם ורצונם של הלוחמים אשר מסרו נפשם על שחרור
מולדתם, הפרחתה ובנינה למען יוכל עם ישראל כולו, על כל גלוייתו, לשוב לארצו
קוממיות ולחיות בה חיי חרות ורווחה. אך לא
ביער-עצים אשר ניטע ולא במצבת-אבנים אשר נבנה יחקק ויישמר זכר הגיבורים אשר נפלו
על גאולת עמם ומולדתם. בלב העם היהודי בלב כל בני ישראל, בדורנו-אנו ועד סוף כל
הדורות, יהיה זכר הגבורה והתפארת של הגיבורים אשר העיזו ויכלו.
ואתם הורי הגיבורים, וביחוד אתן אמהות יקרות, האם העברית
שהייתה תמיד סמל האהבה, הטוהר והנאמנות ובזכותה עברנו מדורות הגלות במשך אלפי שנה,
אנו יודעים מה כבד האבל ועמוק הכאב אשר בלבכם; מה גדולה האבדה שאבדה לכם, ואין לה
שילומים...
הנרתיק הכסוף בבית בן גוריון
חזרה לנרתיק הכסוף, במוזיאון בן גוריון. לאחר שהבנו את הרקע
לנטיעת היערות בט"ו בשבט תש"ט הבנתי שהיתה מגילת נטיעה ושיצרו במיוחד
עבורה נרתיק מכובד מאוד כיאה לטקס המרשים. מתוך הכתובים הבנתי שהיתה מגילת נטיעה
אך לא ידעתי מה תוכנה והאים השורות שהזכרתי למעלה הן חלק מאותה מגילה שהוקראה על
ידי בן גוריון באותו טקס מרשים בדרך לירושלים בסמוך למדרונות ההרים החשופים.
ביקשתי מהמזכירה במקום לדעת אם ניתן לפתוח את הנרתיק שנמצא
בתוך ויטרינה של זכוכית. אולי שמא בתוכה נמצאת המגילה אותה אני מחפש. והיא ענתה
כמצופה שלא ניתן לפתוח את הויטרינה. סיפור מגילת הנטיעה נשאר בגדר נעלם בשלב זה.
הצוות העובד במוזיאון היה אדיב ונחמד והתייחס והבטיח לסייע על מנת לפתור את
התעלומה של המגילה שאת נרתיקה מציגים במוזיאון וגם משתמשים בו במשימת חקר קטנה
לילדים שמגיעים למקום שצריכים לאתר את המוצג ולכתוב עליו משהו. במידה ותתגלה מגילת
הנטיעה נעדכן אתכם בתוכנה בעתיד.
הנה כי כן, שתי חידות תל אביביות הקשורות לאזור הרי ירושלים
והדרך אליה, שתי חידות שעדיין דורשות פתרון הקשורות שניהן בימי מלחמת העצמאות
באירועים שהתרחשו בסביבות ירושלים אך מונצחות ונזכרות באזור גוש דן.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 13 באוקטובר 2016
תגובות
הוסף רשומת תגובה