חשיבותם האסטרטגית של עטרות ונווה יעקב וסביבתם והקשרם לפורים
פסגת זאב, נווה יעקב ואזור התעשייה עטרות מהווים את גוש ההתיישבות
הצפון-מזרחי של ירושלים. שתי השכונות הללו כוללות כ 70000 תושבים שהם כ 13% מהאוכלוסייה
היהודית בירושלים. נתונים אלה הם חשובים כשבאים לדבר על ההתיישבות בירושלים
וסביבותיה כבונים את המרקם המגוון של העיר. שורות אלה נכתבות לאחר קריאת מאמרו של האלוף
(במיל') גרשון הכהן בעיתון 'מקור ראשון' מיום שישי כ"ד באדר א תשע"ו
[4.3.2016], עמ' 9-8), במאמר שכותרתו: "ירושלים מתחילה בגוש עציון", העוסק
בחשיבותו של גוש עציון בהתפתחותה ירושלים בעת החדשה. מאמר זה וגם ספרות רחבה אחרת
רואה את ההתיישבות בגוש עציון כמשפיע המרכזי להתפתחות מעמדה של ירושלים מאז ימי מלחמת
העצמאות והקמת המדינה, אך שוכחת את תרומת צפון העיר במערכה זו. לתיקון עיוות זה
מוקדשות השורות הבאות.
חשיבותו של גוש עציון בהרחבת הפרוזדור לירושלים
במאמרו סוקר הכהן את חשיבותו של גוש עציון בתקופת מלחמת העצמאות.
חשיבות שנובעת מכך שהגוש מהווה עורף ביטחוני וכלכלי לירושלים. ההתיישבות הקצרה
שהתקיימה במקום משנת תש"ג (1943) עד הקמת המדינה ב ד' באייר תש"ח (13.5.1948).
חשיבות ההתיישבות בגוש בצד הביטחוני היתה במניעת הכוחות הערביים לנוע
בחופשיות מחברון לירושלים, או במילים אחרות ההתיישבות שם הייתה אמורה למנוע מירושלים
להפוך לעיר בקצה פרוזדור המוקפת התיישבות ערבית עוינת.
התושבים שגרו שם ראו גם כן את החשיבות האידיאולוגית לחיות במקום תוך חזרה
לארץ האבות ועשייה ציונית מגוונת שכללה גם גאולת קרקע והתיישבות.
כמובן שלא נוכל במסגרת זו להרחיב ולציין את כל המניעים של ההתיישבות
בגוש אבל זה תמצית העניין. גם גאולת קרקע, גם חזרה לארץ האבות וגם עורף ביטחוני
לעיר כל אלו היו בסיס חשוב להתפתחות היישוב בגוש עציון. הכהן גם מזכיר את דבריו של
מוש זילברשמידט שהיה המפקד האחרון של הגוש, שגם נפל שם בקרב האחרון. בהספד שנשא על
חללי כ"ה בניסן ימים ספורים לפני נפילתו, אמר: "מה אנו ומה חיינו, אפס
וכלום, העיקר הוא המפעל בו אנו חיים[...] תשובתינו נחושה, נצח ירושלים". האידיאולוגיה
הנשמעת בדבריו מעידה על החשיבות שראה במקום והם שהפכו אותם לסמל לאורך ש/נים.
וממשיך הכהן: "במאבק על הגנת גוש עציון וירושלים בתש"ח היו
שותפים שכם אל שכם כל בני הארץ, חילוניים ודתיים, ודברי מוש הנזכרים מבטאים אחדות
ייעוד, לא רק אחדות גורל. לכך צריך לשאוף ולגוש עציון נועד גם בימינו תפקיד
מאחד".
והוא מוסיף: "במציאות המרחבית ההולכת ומתהווה הרי שגוש עציון,
יחד עם קריית ארבע, צור הדסה וביתר עלית ובמידה רבה גם בית שמש מעניקים לירושלים
רשת זיקות העושה אותה לעיר של ממש...".
חשיבותם של עטרות ונווה יעקב בהתגבשות היישוב בצפון ירושלים
לצד העובדות והרציונאל הנכון
שמציג הכהן ראוי לציין עוד כמה עובדות שיעידו שגם צפונה של העיר היתה חשובה לא
פחות ליצירת מטרופולין ירושלים.
רכישת קרקעות על ידי הקק"ל, הכשרת היישוב וגופים פרטיים בראשית
המאה העשרים נעשו סביב לירושלים והביאו להקמת מספר יישובים: מדרום חמישה קיבוצים (רמת
רחל וגוש עציון) ומצפון עטרות (1912) ונווה יעקב (1924).
בצפון לירושלים התגבשו שני יישובים שכללו עשרות משפחות שבסיסם היה
חקלאי, מושב (עטרות) וכפר (נווה יעקב). שני היישובים הממוקמים על הציר המרכזי,
כביש גב ההר (ציר 60) היו במלחמת העצמאות עורף ביטחוני חשוב לעיר, מהם יצאו פעולות
התקפיות בפיקוד ההגנה כדי לשבש את מהלכי הכנופיות והלגיון בדרכם לירושלים מצפון.
עטרות ונווה יעקב היו קיימים למעלה מעשרים שנה. הם קבעו עובדה
יישובית משמעותית שהחזיקה מעמד עד לח' באייר (17.5.1948) תש"ח עת התפנו
לירושלים והיישובים נהרסו עד ליסוד.
עם שחרור האזור לאחר מלחמת ששת הימים החלו בבנית שכונת נווה יעקב
שבחלקה נבנתה על אדמות הכפר העברי נווה יעקב. החזרה לאזור זה נעשתה מתוך כוונת
מכוון כדי לשוב וליישב את האזור וגם על מנת שירושלים לא תהיה עוד עיר קצה.
בהמשך בשנות השמונים של המאה העשרים החלה להבנות פסגת זאב על שלל
רבעיה על מנת לחבר ברצף בניה את הגבעה הצרפתית עם נווה יעקב.
נכון לימים אלה שכונות נווה יעקב ופסגת זאב בגוש הצפון מזרחי של העיר
כוללות יחד מעל ל 70000 תושבים שהם כ 13% מאוכלוסיית היהודית של ירושלים. עובדה זו
נוצרה כתוצאה ישירה של ההתיישבות באזור שהחלה כאמור בראשית המאה העשרים.
הכהן, כמו רבים מאזרחי המדינה לא מתייחסים בהערכה הנדרשת ביודעין או
שבלא יודעין. למפעל ההתיישבות הצפוני של
ירושלים שיש לו משקל לא פחות מזה של גוש עציון לעיבוי ההתיישבות סביב לירושלים.
ראוי לזכור שההתיישבות מצפון לירושלים ועיבוי העורף הכלכלי והביטחוני של העיר
מכיוון זה ראוים להיזכר לפחות באותה מידע של חשיבות כמו גוש עציון, נקודות יישוב
בודדות במרחב שהפכו את ירושלים לעיר
מטרופולין משמעותית להתיישבות היהודית סביבה.
מדוע סיפור ההתיישבות בגוש עציון מוכר ואילו סיפורם של עטרות ונווה
יעקב הרבה פחות?
מאמרו של הכהן בהתייחסותו הרחבה להתיישבות ואי איזכורם של היישובים
מצפון לירושלים עד תש"ח היא אופיינית מאוד בקהלים רבים ורחבים במדינה. התשובה
לשאלה מדוע מתייחסים לגוש עציון יותר מאשר לישובים שהיו מצפון לעיר היא עצובה, מעניינת
ומורכבת. אמנה כאן את עיקר הסיבות שלדעתי הביאו למצב זה שבגללם גוש עציון הוא
משמעותי יותר בתודעה היהודית ובשיח העכשוי.
אין ספק שבבסיס ההבדל מצוי הסיום הטראגי של הגוש בו נפלו מאתיים
וארבעים חללים במהלך הקרבות. ארבעת היישובים נהרסו ותושבי שלושה (עין צורים,
רבדים, ומשואות יצחק) הלכו בשבי. דבר שנצרב ללא ספק בתודעה ובזיכרון הקולקטיבי.
בגוש עציון גם היה קיים מנגנון של זיכרון לאורך 19 השנים שבהם לא ניתן היה לגשת לגוש
ורק יכלו לצפות אליו ממערב לעבר 'העץ הבודד' ולקוות לחזור אליו בהקדם. כך התפתחו
להם מסורות ומנהגי זיכרון בין ילדי ומשפחות שרידי הגוש שהיוו בסיס אידיאולוגי
משמעותי שקישר, איחד והזכיר מאיין באנו ולהיכן אנו עתידים לחזור ויצר בסיס ללחץ
פוליטי שהביא להכרה בזכות לשוב לגוש.
גם העובדה שמדובר בגוש של ארבעה קיבוצים למול כפר (נוה יעקב) ומושב
(עטרות) היה משמעותי.
ההשתייכות הצבאית, ההגנה בגוש הצפוני והפלמ"ח (חלקית) בגוש
הדרומי גם להם משקל מסוים בזיכרון.
בפועל החזרה לגוש על ידי הבנים ואחרים היה בסיס חשוב להתפתחות היישוב
בעוד וותיקי עטרות ונווה יעקב לא חזרו למקומם.
מפעלי ההנצחה למלחמת העצמאות בגוש עציון מרשימים בהייקפם ונתמכים על
ידי גופים שונים שבמרכזם עמותת בני גוש עציון. מפעלי ההנצחה של הגוש הצפוני
מצומצמים יותר ומנוהלים בעיקר על ידי העמותה למורשת עטרות. כמות ספרות המחקר
והזיכרון של גוש עציון אף הוא מרשים בכמותו לעומת ספרות מחקר מצומצמת הרבה יותר של
אזור הצפון.
כל אלו מביאים לכך שגוש עציון מוכר בשיח הציבורי הרבה יותר מסיפור
ההתיישבות בעטרות ובנווה יעקב שהיה מבחינת זמן ההתיישבות הרבה יותר משמעותי.
הקשר של פסגת זאב ונווה יעקב לענייני פורים
בעצם ימי פורים המתקרבים ראוי לבחון פרשה מעניינת הקשורה לאזור זה
ולנושא היישובי סביב לירושלים בימי המנדט הקשורים בקביעת היום בו חוגגים את פורים.
בספרות ההלכתית כשדנו על נווה יעקב לגבי הדיון מתי לקיים את חג הפורים האם כערים
פרוזות שקוראים את המגילה בי"ד באדר? או בט"ו כמו שנהוג בערים המוקפות
חומה, בירושלים?.
בהנחיות ההלכתיות של אותם ימים (שנות העשרים של המאה הקודמת) ניתן
לראות בברור שבנווה יעקב חגגו את חג הפורים בי"ד באדר. כמו שציין הרב
טיקוצ'ינסקי ב'לוח ארץ ישראל' (קובץ בו מרוכזים הנחיות הלכתיות הקשורות בלוח השנה)
משנת תרפ"ח (1928): "והרחוקות יותר, ומכל שכן כפר עברי, פשוט שקוראין
בהם רק בי"ד".
גם דב נתן ברינקר ממייסדי הכפר העברי נווה יעקב שערך את 'לוח
ירושלים' (שנתון עם מיידע על סביבות ירושלים בו מרוכזים מנהגי השנה על פי לוח
השנה), שבו כתב: "מוצא, וקרית ענבים, מעלה החמישה ונווה יעקב, ועטרות...
בי"ד באדר".
יוצא מכאן שבירושלים של תקופת המנדט הישובים מצפון לעיר לא נחשבו
כחלק מירושלים בגלל הריחוק מהעיר. ומשום כך גם לא חגגו את פורים כמו בירושלים.
קביעה הלכתית זו מעצימה את הלך הרוח בקשר ליישובים אלה שרואה בהם נקודות מבודדות
ורחוקות מצפון לעיר. עם השנים מצב זה השתנה תוך כדי כך שנוצר רצף ישובי, חלקו ערבי
(שועאפט ובית חנינה) והוחלט לקרוא את המגילה בט"ו באדר כמו בירושלים המוקפת
חומה.
שינוי זה מעיד על כך שהגוש הצפוני הפך לחלק מהעיר ותרם בכך לעיבוי
יישובי מצפון.
 |
| לוח ירושלים - עטיפת הספר |
הנה כי כן, הגוש הצפוני של ירושלים שהתפתח משני ישובים מבודדים שהיו
עורף משמעותי לעיר מהווים נקודות חשובות שבעזרתם ירושלים הרחיבה את גבולותיה צפונה
וכבר לא היתה רק יישוב בקצה פרוזדור צר. יש חשיבות רבה להפיץ עובדות אלו ברבים כדי שיתפסו מקום משמעותי
בתודעה הציבורית בתולדותיה של ירושלים.
תודות
לרב יהודה זולדן שהעביר לי את המידע לגבי הנוהג לחוג את חג הפורים במקומות שונים
מתוך מחקרו בנושא.
להרחבה
י' שפנייר, "זיכרון מלחמת העצמאות כמשתקף ביישובים שנעזבו
במלחמה סביב לירושלים, תמונה מסכמת", בתוך: י' שפנייר, עורי צפון, ההתיישבות
מצפון לירושלים עד תש"ח, ירושלים תשס"ט, עמ' 209-203.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 16 במרץ 2016
תגובות
הוסף רשומת תגובה