זאב ז'בוטינסקי האיש שעל שמו נקראת פסגת זאב והאטלס הגיאוגרפי-היסטורי אותו חיבר לפני תשעים שנה
הקדמה
זאב ז'בוטינסקי על שמו קרויה השכונה שלנו וכן המועצה האזורית
'גבעת זאב' הם גושי התיישבות גדולים בחלק הצפוני של ירושלים. על ז'בוטינסקי ופועלו נכתבו מאמרים וספרים רבים.
כם כאן בפינה שלנו עסקנו בדמותו בעבר. מעט מן החומר הרב ננסה לרכז כאן כדי לשרטט
תמונה מגוונת של המצביא, הסופר, המתרגם, איש עקרונות שהקים את תנועת בית"ר.
אדם שהיו לו עקרונות ויכולת רטורית שהובילו אותו להיות אחד מדמויות המפתח בעשורים
הראשונים של המאה העשרים בהם התגבשה הדרך הציונית שהפכה למדינה יהודית. בימים אלה
ששכונתנו מציינת שלושים שנה להיווסדה יש בכך מן החשיבות בהכרות בסיסית עם הדמות
שעל שמה היא קרויה. הפעם גם נעסוק בכיוון פחות מוכר של ז'בוטינסקי כהיסטוריון
וגיאוגרף שהיה שותף בהוצאת אטלס גיאוגרפי-היסטורי לפני תשעים שנה (בשנת 1925).
זאב ז'בוטינסקי –
תחילת הדרך באודסה לפני מאה שנה
זאב ז'בוטינסקי (1940-1880) בן אודסה שבדרומה של רוסיה. עצם
הצטרפותו לתנועה הציונית והתאהבותו בלשון העברית הם בגדר פלא. אודסה עיר חדשה,
חופשית ואף מתירנית הפגישה את יוצאי תחום המושב החרדים עם העולם הפתוח. זו הייתה
עירם של: מנדלי, אחד העם, ביאליק, טשרניחובסקי, בעת ששבו אל היהדות בפירושה הציוני
ואל העברית כלשון יצירה, לשון של תקומה ופריחה לאומית. ז'בוטינסקי הצטרף אל
הציונות הרוסית על רקע פוגרום קישינב ומחלוקת אוגנדה, אולם ראשית פעילותו היתה
בימי המהפכה הרוסית הראשונה בשנת 1905, בעת 'שכולם נשא הרוח וכולם סחף האור'.
באותה העת ננטשו חיי הציבור היהודי הלאומי ונידלדלו העיתונות והספרות העברית,
והנותרים ראו את עצמם כשומרים על החומות, נאמנים ללשון העברית ולרעיון הארץ
ישראלי. בתחילת דרכו הוא לא ראה הכרח לעסוק בנושא הציוני דווקא בארץ ישראל. הוא
טיפח דרך ציונית מיוחדת, של טיפוח השפה העברית בבתי ספר בהם לימדו בעברית ואף הוא
עצמו תרגם מספר ספרים לעברית כחלק מראיה ציונית מתפתחת. ז'בוטינסקי החשיב מההתחלה
את הפעילות המדינית של היישוב וכמנהיג התנועה הרוויזיוניסטית נעשה נושא דגל
הממלכתיות וראה בה תוכן ההגשמה הציונית.
אהבתו של ז'בוטינסקי לארץ ישראל
בעושר שיחו האינטלקטואלי, רב המידע והניסיון האנושיים, בלטה
מעל לכול אהבתו העזה של ז'בוטינסקי לארץ-ישראל ולכינונה של מדינה יהודית בארץ.
אהבת ציון שלו היתה אש שאי אפשר לכבותה, ועם זאת היתה להבה שקטה, מתמדת ובעיקר
נצחית ומלאת הוד. בעקבות הבעש"ט אפשר לומר, כדברי העיתונאי ואן פאסן, שהיא
מקדשת כל פעולה בחיים ומעניקה לה משמעות נעלה.
בסיכום ספרו הדגיש ז'בוטינסקי את חיוניותה ומרכזיותה של הקמת
המדינה. הוא ביקש להעניק לה בשלב האמור מעמד מוכר כאחת ממטרות המלחמה. בלעדיה
המיליונים שבתיהם נכחדו או שעתידים להיכחד, כך חזה בהערכותיו, לא יוכלו להגר
למולדתם.
תאריכים מרכזיים בחייו
תרמ"א (1880) – נולד בעיר אודסה ברוסיה בי"ב
במרחשוון תרמ"א (18.10.1880) להוריו חוה ויונה.
תרס"ג (1903) – הצטרף לתנועה הציונית ונבחר כציר מטעם
האגודה "ארץ ישראל" לקונגרס הציוני השישי, שם נפגש עם הרצל.
תרע"ד (1914) – במהלך מלחמת העולם הראשונה העלה את הרעיון
להקמת כוח עברי שילחם לצד בנות הברית לשחרור ארץ ישראל מידי התורכים.
תרע"ח (1918) – לאחר שהצליח לשכנע את האנגלים להקמת כוח
יהודי לוחם יצא כקצין בגדוד הקלעים המלכותיים ה 38 לארץ ישראל ונלחם בחזית נגד
התורכים. הוא לחם באזור השומרון בסמיכות ליישוב שילה של היום ובאזור בקעת הירדן.
תרפ"ה (1925) – ייסד את ברית הציונים הרביזיוניסטים
(הצה"ר) ומטעמם נבחר כציר לקונגרס הציוני.
תרצ"ו (1936) – פתח במאבק לפינוי יהודי מזרח אירופה
והעברתם לארץ (אבקואציה).
ת"ש (1940) – נסע לארה"ב כדי לגייס תמיכה ברעיונותיו
ונפטר ב כ"ט בתמוז ת"ש (4.8.1940) במחנה בית"ר בסמוך לניו-יורק.
תשכ"ד (1964) – לפי החלטת ממשלת ישראל שבראשה עמד באותם
הימים לוי אשכול, הועלו עצמותיו בטקס ממלכתי לארץ והוא נטמן עם רעייתו יוענה בחלקת
גדולי האומה בהר הרצל.
 |
| שער לאטלס שכתב זאב ז'בוטנסקי משנת 1925 |
אטלס גיאוגרפי (1925)
האטלס הגיאוגרפי הראשון שיצא בעברית היה האטלס שהוציא זאב ז'בוטינסקי
בשיתוף ד"ר שמואל פרלמן (לימים עורכו של עיתון הארץ) בעל הוצאת ספרים
"הספר" שהיה בלונדון. האטלס מכיל 48 מפות בעברית הכוללות אסטרונומיה,
גיאולוגיה, היסטוריה, היישוב היהודי באירופה ועוד. לכל מפה עמוד הסבר נלווה. במבוא
העורכים כותבים: "האטלס הניתן בזה נועד בעיקר לשימוש תלמידי בית הספר העברי.
ואולם סבורים היינו כי במצב זה של חוסר ספרים שימושיים בעברית אין לנו לעוג עוגה
ולהצטמצם בתחומי הנחוץ לתלמיד, כי אם חובה
עלינו להרחיב מעט את הגבולות, למען יוכל הספר לספק באיזו מידה גם את צרכי כל איש
המבקש ידיעה מן הגיאוגרפיה העברית" (מתוך המבוא לאטלס).
מפת ירושלים
כדי לעמוד על טיבו של האטלס המעניין שלפני תשעים שנה היה אטלס
פורץ דרך וחשוב נדגים זאת בעיון במפה האחרונה באטלס במפת ירושלים החדשה והמעודכנת
לשנת 1925.
המפה מציינת את התפתחות העיר באותם הימים. כוללת את העיר
העתיקה והשכונות הצעירות מחוץ לעיר שחלקם לא מוכר היום בשמותיו הקדומים.
כאמור לכל מפה ישנו עמוד נלווה עם הסברים מהם נציין כמה תחומים
שאותם העורכים מבאים יש בקטעים אלה כדי להבין ולהכיר את ההסתכלות על סביבות
ירושלים כפי שהכירו אותם באותם הימים. בצפון ניתן לראות את שכונת שמעון הצדיק
שהיתה שכונה יהודית קטנה בצפון העיר (מוכרת היום מתחנת רכבת הקלה בשם זה) בחלק
המערבי של העיר ניתן לראות את שכונות מחנה יהודה, ומזכרת משה וגנגריה (רחביה) שהיו
החלקים המערביים של העיר באותם הימים. בדרומה של העיר ניתן להבחין בשכונת תלפיות
ואדמת עמוס שתתפתח לימים לשכונת מקור חיים. בין השכונות מרחבים גדולים ופתוחים של
שדות וחלקות עיבוד חקלאיות. מעניין לראות את התפתחות העיר בתשעים שנה המשתקף מהמפה
שבאטלס הראשוני הזה. נציין כמה עובדות המצורפות למפה מתוך האטלס, שיש בהם חן כיום
כיוון שנכתבו ברוח שנות העשרים של המאה הקודמת.
אקלים ומשקעים
"תופעות האוויר קבועות הן. קיץ שחון ושמיים טהורים, חורף
עם עונות מטר קבועות (היורה בחשוון, הגשם בטבת-אדר, המלקוש בניסן); רוח קדים יבש
בתקופת הקיץ ורוח מערבית הנושבת בחורף, היום הארוך ביותר הוא בן 14 שעות ו-13
דקות; היום הקצר – בן 9 שעות ו-50 דקות. כמות הגשמים אינה קבועה, ויש הבדל גדול
בין השנים השונות. הכמות המרובה ביותר היתה של 1,056 מילימטרים והמועטה ביותר –
338 מילימטרים. כמות המשקעים, בחשבון ממוצע, 661 מילימטרים בשנה. – מדרגת החום
שונה לפי תקופת השנה. החודשים החמים ביותר הם תמוז, אב ואלול (יולי-אוגוסט, 22
מעלות צלזיוס), והקרים ביותר – טבת ושבט (דצמבר-ינואר, 8-7 מעלות צלזיוס).
הטמפרטורה הממוצעת היא 15.9 מעלות צלזיוס. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שהורגשה בשישים
השנים האחרונות הגיעה ל-44.4 מעלות צלזיוס, והנמוכה ביותר ל-4 מעלות צלזיוס.
לפעמים יורד בירושלים גם שלג.
ירושלים, העומדת על הרים, צפויה במשך השנה לכל הרוחות המנשבות
בארץ. רוח צפון קרה היא, רוח דרומית חמה, רוח מערבית לחה ומזרחית יבשה. זו
האחרונה, המטרידה מאוד בחומה הגדול, נקראת בעברית רוח קדים והערבים יקראו לה
שרקייה או חמסין. מלבד רוחות תקופתיות אלה ניכרת בירושלים השפעת רוח הים, המגיעה
בחודשי הקיץ אחר הצהריים ונושבת עד לפנות ערב ומפיגה את החום.
העיר החדשה
לפני 60 שנה, עם התרבות היישוב בירושלים, החלה העיר להתרחב
מחוץ לכותלי החומה. העיר החדשה, התופסת כיום שטח פי שמונה מן העיר הישנה, משתרעת
מערבית (משכנות, ימין משה, נחלת שבעה, מזכרת וכו') ומערבית-צפונית (מאה שערים,
שכונת הבוכרים, זיכרון משה וכו'). בעת האחרונה קמו שכונות חדשות בסביבות העיר;
החשובה בהן היא תלפיות (על הדרך לבית לחם). כל השכונות הנזכרות תושביהן יהודים;
העתיקות שבהן – משכנות שאננים וימין משה (נבנו בשנת תר"ך על פי הצעת
מונטיפיורי); מאה שערים (תרל"ה) היא מרכז האדוקים; הגורג'ים התרכזו
בקרבת שער שכם, יהודי דגֶסטַן, פרס וכו' והתימנים – בשכונות הקצה הצ"מע. מספר
כל השכונות – כ-80. – משכונות הנוצרים נמצאת המושבה האמריקאית לצפון העיר הישנה
והמושבה הגרמנית לדרומה, בעמק רפאים. ירושלים החדשה רחובותיה רחבים וישירים ברובם,
ובתיה בנויים בסגנון אירופי. בה התרכזו החיים העבריים החדשים, המוסדות הציוניים,
בתי הספר, בתי החולים ושאר מוסדות צדקה, הספריות (בית נאמן) ובתי הנכֹאת, וכמו כן
בתי פקידות הממשלה, הקונסוליות והמנזרים.
ממוסדות החינוך העבריים (33 במספר)
יש לציין את הגימנסיה, בית המדרש למורים, בית המדרש למורים של
המזרחי, בית ספר למל (לבנות), בית הספר לנגינה ובצלאל – בית ספר למלאכת מחשבת
מיסודו של הפרופ' בוריס שץ. בקרוב עומדת להיפתח המכללה העברית. מלבד אלה נזכיר גם
את בית הספר של כי"ח, את בית הספר לבנות של אוולינה דה רוטשילד. רבים הם גם
בני הישיבות ותלמוד תורה.
הנה כי כן, זאב
ז'בוטינסקי גם עסק בעניינים של גיאוגרפיה עולמית וארצישראלית. מבט על המפה
הירושלמית נותנת תמונה מעניינת של העיר לפני תשעים שנה. ז'בוטינסקי באותם הימים
ודאי לא חלם ששישים שנה לאחר שיפרסם את האטלס תהיה שכונה שתקרה על שמו ותהיה אחת הגדולות בעיר
שבאותם הימים היה שטח פתוח ובלתי מאוכלס לחלוטין.
מקור:
ז' ז'בוטינסקי
וד"ר ש' פרלמן, אטלס, חברת "הספר" לונדון – ה. וגנר את א דבס,
ליפסיה, 1925.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 7 בינואר 2015
תגובות
הוסף רשומת תגובה