"עורי צפון ובואי תימן" (שיר השירים ד טז) בין כפר עברי, נווה יעקב למקור חיים, שתי נקודות יישוב בשני קצוות העיר - קווי דמיון ושוני | חלק א'
לזכרו של דורון הרצוג ז"ל
חוקר ירושלים ומקור חיים
בשנים האחרונות עסקתי במחקר בשני
יישובים בשני קצות העיר שעלו לקרקע בשנת תרפ"ד (1924). שתי שכונות שיש ביניהם
הרבה מן המשותף וראוי להדגיש את הדברים במיוחד בימים אלה בעיקר משום שבחודש תמוז
תרפ"ד (לפני תשעים ואחד שנים) החלה ההתיישבות בכפר העברי נווה יעקב 7
ק"מ צפונית לירושלים. כמה חודשים לפני ירית אבן הפינה בנווה יעקב החלה בניית
הבתים הראשונים במקור חיים.
שתי היישובים ידעו ימים של פריחה
ושיגשוג וימים קשים, גם של שפיכות דמים. במהלך השנים מאז עלייתם לקרקע. שתיהן סבלו
קשות בימי המאורעות (1939-1936) ובמהלך מלחמת העצמאות.
כפר עברי, נווה יעקב נעזב במהלך המלחמה
ומקור חיים שרדה את המלחמה. שתיהן היו עורף כלכלי וביטחוני לירושלים. בזכות
המתיישבים שנאחזו בנקודות אלה, בזכותם נקבע גבולה של ירושלים החדשה של היום מעבר
להם.
המקורות הספרותיים על שתי השכונות הולך
ומתרחב בשנים אלה כתוצאה ממחקרים שונים ומתוכם עולה תמונה מעניינת שתוצג בזה. (חלק
גדול של המיידע על שכונת מקור חיים נאסף במשך שנים על ידי דורון הרצוג ז"ל
וראה אור בספר לזכרו שיצא בהוצאת יד יצחק בן צבי)
שנת יסוד
כאמור שתי הנקודות הוקמו בשנת
תרפ"ד (1924). מקור חיים נוסדה ראשונה ב א' באדר תרפ"ד, אז הונחה אבן
הפינה לשכונה. אבן הפינה ליישוב כפר עברי נווה יעקב הונחה ארבעה חודשים מאוחר יותר
ב ח' בתמוז תרפ"ד בטקס רב רושם שאליו הגיעו גדולי הרבנים מירושלים ותל אביב
וחברי המרכז העולמי של "המזרחי". לקראת הטקס הודפסו הזמנות ואורגנה הסעה
מירושלים. בשבועון "התור" של הסתדרות המזרחי שהתפרסם למחרת בט' בתמוז
צוינה הנחת אבן הפינה בעמוד הפותח ושם בין השאר נאמר:
ביום
החמישי, בשמונה לחודש הרביעי, הניחו חברי המזרחי הצעיר, בני ירושלים, שומרי תורה
ומצוה, את היסוד לבנין הבתים במושבה "נוה-יעקב" המתייסדת על אדמת
"הכפר העברי" בק"מ השביעי בדרך העולה שכמה לשם יסוד ישוב חקלאי על
יד ירושלים ולהקים בזה שם וזכר עולם להגאון המנוח הרב יצחק יעקב ריינס ז"ל,
היוצר והמנהיג הראשון של הסתדרות המזרחי העולמי.
שני היישובים הוקמו על ידי הגוף המיישב
'המזרחי הצעיר'. גוף זה ראה לנגד עיניו את חשיבות יישוב ארץ ישראל מתוך מטרה ליישב
מקומות מבודדים בהתיישבות חלוצית-תורנית על כל המשתמע מכך. בנווה יעקב קיים תקנון
מאוד ברור מי יכול לרכוש קרקע ומהם התנאים להתיישבות במקום ממנו עולה ההתחייבות
לשמור על רוח תורת ישראל בחיי יום יום. גם במקור חיים המייסדים היו חרדים שזה עתה
עלו לארץ ומטרתם הייתה לעלות ולהשתקע בפרברי הערים ולעסוק בחקלאות. ודרכם התבססה
על תקנון הדומה ברוחו לזה של נווה יעקב אך פחות מפורט. בפועל רוב רוכשי המגרשים בשני
היישובים היו מיעוטי אמצעים והם בנו את בתיהם בחיסכון לעיתים במו ידיהם ובצמצום
רב.
תיכנון היישוב
שני היישובים תוכננו על ידי האדריכל
ריכארד קאופמן (1958-1887) שתיכנן יישובים ושכונות רבות בארץ. המתווה הבסיסי של שתי
השכונות היה דומה. דרך מרכזית סלולה ובשני צידיה שורות של בתים צמודי קרקע כשלכל
יחידת דיור גם יחידת משק צמודה. הבתים היו בתים צנועים עם גג רעפים עם חלקת עיבוד
הצמודה אליו.
קאופמן תכנן את 'מקור חיים' כשכונה
המזכירה במידת מה את שכונות הגנים (שנבנו בתקופת המנדט בירושלים ובמקומות אחרים),
אך בשל אילוצי השטח ובגלל המטרות החצי-חקלאיות הוא בנה אותה כשכונה לינארית שהוקמה
במקביל למסילת הברזל. המעבר של מסילת הברזל בגבול השכונה, וכך גם צינור המים הראשי
מבריכות שלמה, תוארו כיתרון לאלו שיחפצו לפתח תעשייה במקום.
ישוב מנציח
שני היישובים נקראו על שמות דמויות
בעלות משמעות. נווה יעקב מנציחה את הרב יעקב ריינס (1915-1839) מייסד תנועת
המזרחי. ומקור חיים מנציח את חיים כהן (1916-1850) עסקן רב פעלים שעשה הון
רב בתעשיית נפט בחו"ל ובשנת 1913
תרמו בניו 50000 פרנק זהב לרכישת קרקע בירושלים שבו נרכשה חלקת אדמה שנקראה אדמת
עמוסי ושתקרא על שם אביהם מקור חיים.
נקודות אסטרטגיות
רכישת הקרקעות של שני היישובים נעשתה על
צירים ראשיים מירושלים. לכיוון צפון נווה יעקב על בצמוד לציר הראשי לכיוון שכם
ורמאללה. ומקור חיים על ציר חשוב מירושלים ודרומה לעבר, תלפיות, רמת רחל וגוש
עציון. כיושבים על תוואי מרכזי היישובים סבלו מהתקפות חוזרות ונשנות שמטרתם לעקור
את היישובים ממקומם.
 |
| בתי נווה יעקב מבט מזרחה תרפ"ה - 1925 | מקור: ארכיון נווה יעקב |
 |
| מקור חיים - שכונה במערכה - כיום מבט מפארק המסילה | צילום: יוסי שפנייר |
כלכלת
היישובים
שני היישובים התבססו על משק חקלאי
מצומצם שכלל מעט חקלאות, רפת לחלב ולול. כמו כן בשני היישובים התפתח ענף האירוח
שהתבסס על אירוח נופשים בעיקר בימי הקיץ, שבאו ליהנות מאויר הרים יבש קריר ונעים.
נווה יעקב
בנווה יעקב בנוסף לענפי הבסיס שצויינו
היתה גם מחצבה שעבדה זמן קצר. כללית ניתן לומר שהתושבים לא היו מיומנים בענפי
החקלאות והחציבה ולכן ההכנסה מענפים אלו היתה מצומצמת והם נאלצו ברובם למצוא גם
מקור הכנסה נוסף. דוגמא לחוסר המקצוענות היה בבקשות של תושבים לקבל ספרות מקצועית
מחו"ל לגידול פרות ועופות שלא היו מצויים בארץ בצורה זמינה.
מקור חיים
במקור חיים בשנות השלושים היו ממש
פנסיונים (כדוגמת זו של משפחת רוזנבוים) במקביל המקום הפך להיות מקום נופש לקהילה
הרבנים החרדית (להלן).
במקור חיים נוסד גם בית חולים לחולי
שחפת, במקום היתה מחצבה שפרנסה מספר משפחות.
היו בעלי מלאכה שונים קטנים (מפעל
גרביים, מתקן מטריות ועוד).
איסור
העסקת ערבים
בשני היישובים היו עקרונות מאוד ברורים
באשר לאי העסקת ערבים.
נווה יעקב
בכפר עברי נווה יעקב איסור העסקת עובדים
ערבים היה אחד מהיסודות החשובים של תושבי המקום. בתקנון הקבלה ליישוב נאמר: יש "להשגיח על
זה שהמתיישבים יעבדו את אדמתם בעצמם יחד עם בני ביתם או במקרים מיוחדים בעזרת
פועלים עברים".
קיימת תיכתובת של אחד המתיישבים בשם יוחנן
בושביץ שהתכתב בשנת תרצ"ד (1934), עם הרב קוק בעניין החליבה בשבת בו בקשה
לאפשר לחלוב בשבת ללא נוכרים שלא היו במקום. ותשובתו של הרב קוק שלא ששרדה לא
אישרה את העניין. ובסופו של דבר לקחו ערביות לחלוב בשבת.
מקור חיים
גם במקור חיים נשמעים קולות זועמים בדבר עבודה ערבית במקום:
עניין העסקת ערבים במשקי השכונה ובמִפעליה עורר
התמרמרות רבה בציבור הציוני; במיוחד בתקופות של מחסור ומשבר כלכלי היו חברים ששמחו
על העסקת 'עובדים זרים' (כלומר ערבים) על אדמת קק"ל (דבר האסור מפורשות
בתקנון), בזמן שבירושלים שורר מחסור בעבודה. כך בשנת תרפ"ה, וכך למשל במכתב
נסער משנת 1927 שהגיע לקק"ל: "אתמול הנני עובר והנה עומד ערבי על מגרשו
של פיק הנ"ל ומעדר גינה הנמצאת על מגרש זה, ומר פיק על ידו נותן לו הוראות.
בקושי רב התאמצתי בכדי שלא להתפרץ, לקפוץ מהמקום! איך בה בשעה שאנשים רעבים
למאות... והנה בשכונה זו על אדמת קרן הקיימת באים יהודים שפלים ודוקא מבין היותר
מבוססים, ויורקים בפני הפועל העברי הרעב".
חשובי העולם התורני במקור חיים
בימי הקיץ הפכה מקור חיים למקום נופש
לרבני העולם התורני.
אחד מהמבקרים במקום היה ראש ישיבת
"עץ חיים" הירושלמית (ישיבה חשובה בירושלים שהחלה דרכה ברובע היהודי
בסמוך לבית הכנסת החורבה) ומזקני גאוני התורה, רבי איסר זלמן מלצר
(1953-1870) שהיה מגיע עם אשתו שבועיים בשנה לנוח ולנפוש.
חכם נוסף שהגיע לנפוש היה רבי יצחק
זאב סולובייצ'יק "הרב מבריסק" (1959-1886), שריד ופליט שהגיע ארצה
בפרוץ מלחמת העולם השניה מהעיר בריסק-ליטא ומהאישים החרדים המפורסמים והמשפיעים
ביותר עד ימינו.
אורח נוסף שנראה בשכונה היה רבי
יחזקאל סרנא (1969-1890) ראש ישיבת "חברון" המפורסמת.
אישיות אחרת שנהגה לשהות לא אחת
במקור-חיים היה רבי אהרן קוטלר (1962-1891) ראש ישיבות קלעצק-פולין
ובית-מדרש-גבוה בלייקווד-ניו ג'רסי, שהיה ממנהיגי אגודת ישראל ומראשי
מועצת-גדולי-התורה בארץ.
תחבורה
ליישוב
גם בנווה יעקב וגם במקור חיים התחבורה הציבורית (וגם הפרטית) שהגיע למקום הייתה מצומצמת ביותר.
בשני היישובים היה אוטובוס אחד בלבד שהגיע בתדירות לא גבוהה מאוד. האוטובוסים
ונוסעיהם היו חשופים לא פעם להתגרות של האוכלוסיה הערבית בזריקות אבנים ואף ירי.
נווה יעקב
האוטובוס ביישוב היה בבעלות משפחת היימן
ר' אברהם ובנו מאיר ביצעו את ההסעות הרגילות מידיי יום. האוטובוס (קו 16) היה נוסע
לירושלים עם בוקר כאשר על הרכב היו נוסעים ותלמידי בית הספר המבוגרים, שלא למדו
במקום) ותוצרת חקלאית לשיווק בעיר. אחר הצהרים היה אברהם היימן חוזר עם הנוסעים
חזרה ליישוב.
במקור חיים
במקור חיים היה אוטובוס אחד (קו 8) הוא
היה יוצא מירושלים עובר דרך תלפיות ולאחר רבע שעה המתנה היה ממשיך למקור חיים, שם
היה ממתין 25 דקות ונוסע חזרה לתלפיות. קיימים תיאורים רבים על התנכלויות לאוטובוס
זה והסכנה שארבה לא פעם לנוסעיו.
הנה כי כן, הכפר העברי נווה יעקב ומקור
חיים שתי נקודות יישוב רחוקות זו מזו בשתי קצות העיר יהיו בסיס חשוב להתפתחותה של
ירושלים במאה העשרים ואחת. בגליון הבא נספר על קורותיהן במלחמת העצמאות ועל עמידתן
הקשה בקרבות.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 8 ביולי 2015
תגובות
הוסף רשומת תגובה