שם רחוב - משה קראוס - האיש, תולדותיו ודרכי הנצחתו בשכונה

בשבוע הבא יחנך בשכונה רחוב חדש על שם משה קראוס. קראוס היה איש רב פעלים הקשור בתקופת השואה בהונגריה. הוא פעל רבות למען הצלת יהודים שם אך במשך השנים נשכח מלב עד שד"ר אילה נידיבי ערכה מחקר מקיף על פועלו והעלתה מעט את קרנו. המחקר ראה אור בספר שכתבה (בעקבות המחקר לתואר שלישי) בו חשפה את פעילותו הרבה בהונגריה. בעקבות העליה במודעות לפועלו ודרכו שמו הועלה בועדת אישים ושמות בעיריית ירושלים והוחלט להנציח אותו בשם רחוב בפסגת זאב. עד כה הוא כמעט ולא זכה להנצחה כלשהי במוסדות ובמרחב הציבורי בארץ ועל כך בשורות הבאות.

תמונה של קראוס | מקור: מתוך הספר של אילה נדיבי בין קראוס לקסטנר עמ' 43

משה קראוס האיש ותולדותיו

על ראשית דרכו ידוע מעט. משה קראוס נולד בשנת 1908 בכפר מזולד, הסמוך למישקולץ הנמצא בצפון הונגריה. הוא למד בישיבה באותה עיר. במהלך לימודיו קיבל הסמכה לרבנות וגם השלים לימודי בגרות בלימודים אקסטרניים. קראוס היה פעיל גם בענייני חינוך וציבור והקים שם בשנות השלושים קבוצת נוער ציונית.

בשנת 1934 עבר קראוס לבודפשט ועבד במשרד הארץ ישראלי במקום.

במהלך מלחמת העולם השניה הוא ניהל את המשרד הארצישראלי מטעם תנועת המזרחי בבודפשט. הוא היה במגע עם גורמי מימשל שונים ובאופן גלוי פעל על מנת להציל פליטים מידי הצורר הנאצי.

במהלך המלחמה התחתן עם פליטה יהודייה שהגיע לבודפשט אך לא נולדו להם ילדים גם לאחר שעלו לארץ.

הוא נפטר בשנת 1986 והיה ומאוד מאוכזב מחוסר הערכה לה זכה על פועלו בתקופת המלחמה.

קיצור תולדות הונגריה בימי המלחמה

שואת יהודי הונגריה התרחשה על אדמתה בשנה האחרונה של המלחמה במשך עשרה חודשים. מ ה-19 למרץ 1944 ועד שחרור פשט בינואר 1945. אזור זה היה המרכז היהודי האחרון שהושמד על ידי הגרמנים. עד אז אזור הונגריה נהנה משקט יחסי. מבלי להיכנס להיסטריה של הונגריה שנהנתה כאמור משקט יחסי מהצורר הנאצי הדבר השתנה לקראת סוף המלחמה כאשר גרמניה כבשה את הונגריה והחלה להוציא לפועל את המדיניות הנאצית ביחס ליהודים. היהודים נתבקשו ללכת עם טלאי צהוב כדי להבליט אותם בסביבתם ומאמצע מאי 1944 החלו לרכז את היהודים בערי השדה בגטאות תוך שילוחם של 440 אלף יהודים למחנות ההשמדה באושוויץ בפולין.

כתוצאה משינויים פוליטיים בהונגריה נשקפה סכנה ממשית ל 200 אלף יהודי הבירה ההונגרית.

בעקבות פעילויות פוליטיות שונות כ 140 אלף יהודי העיר ניצלו. זאת כתוצאה מפעילות של צירויות ניטראליות ובעיקר הצירות השוויצרית שעימה היה קראוס בקשר.

לגבי אומדן הנרצחים בשטח הונגריה יש חילוקי דעות אך לפי הנתונים מ'יד ושם' מדובר על 569-550 אלף קורבנות יהודיים.

בין קראוס לקסטנר

בתקופה זו של סוף מלחמת העולם השניה היו שתי דמויות ציוניות מרכזיות שפעלו בהונגריה על מנת לנסות להציל יהודים מידי ציפורני הטרף הנאציים.

מצד אחד עמד ד"ר ישראל רודולף (רז'ו) קסטנר שעמד בראש ועדת ההצלה בבודפשט ותמך בשיתוף פעולה עם הגרמנים על מת להציל יהודים תמורת כופר נפש. הוא עשה את פעילותו בידיעת מנהיגי היישוב הבכירים בארץ מתוך רצון להציל כמה שיותר יהודים ואפילו במחיר של שיתוף פעולה עם הצורר. לפעילות זו היו מתנגדים רבים דבר שבסופו הביא למשפט מפורסם בשם גרינוולד-קסטנר.

מול קסטנר עמד משה קראוס ששימש מנהל המשרד הארץ ישראל בבודפשט שלא סמך על הגרמנים ולא הסכים לשתף עימם פעולה בהצלת היהודים. הפעילות הפוליטית של קראוס הביאה בסופו של דבר לכך שגרוש היהודים הופסק. פעילותו עם הנציגות השוויצרית בהונגריה ועזרת הפקידות ההונגרית האנטי נאצית הביאה להצלת יהודים בכמות גדולה מבלי להיכנס לבעיות מוסריות עקרוניות שאליהם נכנס קסטנר.

פעולו של קראוס עלה במשפט קסטנר (בשנת 1954) בו הציג את דעתו. לדעת נדיבי דעותיו ודרכי פועלו של קראוס נמחקו והושתקו בצורה מכוונת בתחילה על ידי הנהגת המדינה שהייתה חלק מהנהגת היישוב שתמכה בפעילותו של קסטנר ולאחר מכן פועלו של קראוס הושתק גם על ידי האקדמיה, התקשורת והאומנות.

נדיבי מדגישה שעיקר האשמה לתוצאות השמד של הקהילה היהודית בהונגריה היא פועל יוצא מהפסיביות של בעלות הברית כלפי היהודים והקושי שלהם בהכנעת האויב הנאצי אך גם הקהילה היהודית בהונגריה ובארץ היה לה  מה לעשות בנושא זה ובכך עוסק מחקרה.   

פועלו של קראוס בהונגריה

במסגרת מצומצמת זו לא נוכל להיכנס לכל פועלו של קראוס ונציין את העיקריים שבהם. גולת הכותרת של עשייתו הייתה קבלת אישור מהפקידות במשרד החוץ ההונגרי של 7800 סרטיפיקטים משפחתיים שמשמעותם אישורי עליה ל 40000 נפשות. הוא פעל במקביל עם הצירות השוויצרית ופקידים הונגריים למימוש האישורים הללו. היו ויכוחים בין המוסדות והאירגונים השונים האים מדובר ב7800 אישורים אישיים או משפחתיים. קראוס בעזרת הקונסול השוויצרי קרל לוץ הצליחו לשכנע את המוסדות והאירגונים השונים שמדובר באישורים ל 40000 נפשות. בין החוקרים של התקופה יש מחלוקת לגבי המספר שצויין כאן. גם אם המספר הסופי לא מגיע לכדי 40000 ודאי היתה כאן פעילות מקיפה ומרשימה פוליטית למען יהודי הונגריה בשלב זה של המלחמה.

בית הזכוכית

בעקבות הידיעות על ההחלטה להתיר הגירה של בעלי 7000 בעלי סרטיפיקטים  (ב 26 ביוני 1944) התחילו רבים להציף את בניין מחלקת הזרים של הצירות השוויצרית בבודפשט ושיבשו שם את העבודה. לכן היה צריך לחפש מבנה אחר שבו ירוכזו עניני הניהול להכנת העלייה הגדולה. קראוס חיפש מבנה מתאים וזה נמצא במבנה של יהודי בשם ארתור וייס, יהודי שהיה גדול סיטונאי הזכוכית בהונגריה. זה היה מבנה בן שלוש קומות שהיה עשוי רובו מזכוכית ומכאן הכינוי שלו: 'בית הזכוכית'. הבית היה ממוקם במקום יחסית נסתר מנציגויות בין לאומיות היו שם חדרים ומחסנים גדולים שבהם היה ניתן לשכן יהודים רבים. המקום נפתח רשמית ב 24 ליולי 1944. בחזית הבניין נכתב: "הצירות השוויצרית נציגות לאינטרסים זרים. מחלקת ההגירה". בעקבות כך בית זה היה מחוץ לתחום טריטוריאלי רשמי ולכן שם רוכזו הגופים שעסקו בעלייה ושם יכלו לעשות זאת באופן רשמי. משה קראוס שהיה האחראי על ענייני ההגירה מהונגריה לארץ  היה האחראי על ניהול הבית. בשלב מסוים נדחסו למכלול בית הזכוכית  2500 יהודים כדי לחפש במקום הגנה כמתחם אקס טריטוראלי.

הפעילים במקום השוו את בית הזכוכית לתיבת נוח שאליו התקבצו בצפיפות סוגי אוכלוסיה יהודית שונים ומצאו שם הגנה מפני המבול של השמד שהתרחש בחוץ.

בבית הזכוכית דאגו להספקת מזון במשך זמן השהות וכן דאגו לפעילות חברתית ותרבותית. המימון של הפעילות הענפה במקום הגיע מיהודים אמידים ששהו בבית.

כיוון שהמקום היה צר מלהכיל את כולם נשכרו מבנים נוספים שקבלו את אותו מעמד ואליהם נהרו יהודים נוספים מהעיר. סה"כ היו 76 מבנים מוגנים שהופקעו על ידי השלטונות ההונגריים עבור הצירות השוויצרית ושם מצאו הגנה כ 40000 יהודים בעלי תעודות חסות שוויצריות.

סה"כ בית הזכוכית והמבנים סביבו פעלו כ 7 חודשים (מיוני 1944 ועד ינואר 1945) ופרק זמן זה היה משמעותי ביותר בפעילות במקום וסייע בהצלת עשרות אלפי יהודים.

קונסול שוויץ בהונגריה, קרל לוץ שתודות לו התאפשרה הפעילות המגוונת בבית הזכוכית, תחת חסות שוויצרית כתב דו"ח על הפעילות שהייתה שם ועל חוסר שיתוף הפעולה שלו ציפה מאירגונים בין לאומיים שלא הגיע.

הוא ציין בדו"ח שלו את משה קראוס וכתב כי היה נשמת המבצע לריכוז היהודים בבתים מוגנים והבטיח את מעמדם של הבתים בהם חסו (בין קראוס לקסטנר, עמ' 322).

הוקרה לקונסול השויצרי קרל לוץ (1945) ועזרתו של משה קראוס

הסוכנות היהודית החליטה להעניק לקונסול השוויצרי קרל לוץ אות הוקרה בקונגרס הציוני הכ"ב שהתכנס בבזל.

כאשר קיבל את הודעה על כך הוא ביקש לציין את מעורבתו החשובה של משה קראוס שלדעתו ראוי להוקרה לא פחות ממנו: "אני חושב שמחובתי לדווח על השירות היקר מפז שבוצע על ידי העוזר המסור מר מיקלוש קראוס באותם ימים חשוכים, כאשר תקוותינו להציל אותם 200 אלף יהודי בודפשט נעלמה כמעט לגמרי. מר קראוס איכשהו לעולם לא היסס, לא איבד את עצביו, כל הזמן מצא דרכים חדשות להרוויח זמן כדי למנוע את הקטסטרופה הקרובה. מוקף על ידי קהל לחוץ מפניקה היה חדור אנושיות. הוא עמד על הקרקע כאשר כנופיות חמושות כבר עשו הרס בין היהודים ברחובות ואויורנים זרקו את מעני המוות שלהם מעל העיר. כעד ראיה אני רוצה לקבוע שבגלל האומץ חסר הרעד של מר קראוס אלפים שרדו את הטרור של סאלאשי ואת המצור על בודפשט...אני יודע שלא תהיה ליישוב הזדמנות טובה להודות למר קראוס יותר מאשר בקונגרס הציוני הקרב. כאשר שמי מוזכר לעיתים קרובות בעיתונות בהקשר זה, אני רוצה להבהיר שללא העזרה של מר קראוס, למאמצי הייתה רק תועלת קטנה..." (בין קראוס לקסטנר, עמ' 341).

מאבקים על זיכרון והקשר עם שמואל תמיר

הסיפור של משה קראוס עלה שוב לכותרות בעקבות המשפט שכונה 'משפט קסטנר' לאחר שעיתונאי בשם מלכיאל גרינוולד ממייסדי המזרחי בהונגריה העלה את הנושא של פעילות הלא ראויה של קסטנר. כתוצאה מכתיבתו והאשמותיו של גרינוולד החליטו להעמידו לדין בגין הוצאת דיבה בהמלצתו של היועץ הממשלתי לממשלה חיים כהן. דבר שהתפתח למשפט קסטנר המפורסם. לא ניכנס למכלול המשפט ותוצאותיו רק נציין שלהגנתו של גרינוולד התגייס עורך דין צעיר באותם הימים בשם שמואל תמיר, שהיה ממקימי תנועת החרות והוא ראה את חשיבות המשפט במאבק הציבורי לחשיפת עניינים הכרוכים בהנהגת היישוב בימי השואה.

ללא ספק משפט זה העלה על נס את כל פעילות ההצלה של יהדות הונגריה ודרכה וכן את היחס של היישוב וההנהגה אליה.

בשורה התחתונה קסטנר זוכה מההאשמות אך עליו נאמר על ידי השופט בנימין הלוי כי הוא "מכר את נפשו לשטן".

לנושא הזיכרון פנים רבות וסוכנים רבים. ב'יד ושם' קראוס כמעט ולא ניזכר בהקשרים משמעותיים, בספרות המחקר כמעט ואין מוצאים עדויות לפעילותו וכך גם לא באומנות ובתקשורת.

פסגת זאב מנציחה

קראוס כמעט ונשכח מעל דפי הזיכרון לאומי. על פי נדיבי: "קראוס לא הצליח לעמוד מול המוסדות, מול בעלי העניין, המארגנים את הזיכרון. הוא הבין כי יוצרי הזיכרון הקולקטיבי ביקשו להשכיחו כאלמנט "מטריד". מעבר לכל אלה דימם זיכרונו הפרטי, בלי קול ובלי הד" (בין קראוס לקסטנר, עמ' 379).

סיפור בית הזכוכית מובא ב'יד ושם' וכן בבית העדות למורשת הציונות הדתית וזיכרון השואה בניר גלים, שם מוזכר ההקשר המתבקש של קראוס עם המקום.

השכונה שלנו תורמת משהו להנצחת פועלו של איש רב פעלים שהציל  עשרות אלפי יהודים בהונגריה בשם רחוב צנוע במזרח.

ואים נרצה להשלים את תמונת ההנצחה השכונתית בהקשר זה, רחוב שמואל תמיר משקיף מלמעלה (מפסגת זאב מערב) ומזכיר את משפט קסטנר בו תמיר יצג את הקו של קראוס בשנות החמישים.

תמונת עטיפת הספר בין קראוס לקסטנר

להרחבה

אילה נדיבי, בין קראוס לקסטנר, המאבק על הצלת יהודי הונגריה, כרמל, ירושלים תשע"ה.

אמילי עמרוסי, 'רשימת קראוס', ישראל היום, 16.3.2015.

אבינדב ויתקון, 'השתיקה והמחיקה', אתנחתא, [ג' בטבת תשע"ה, (25.12.2014)] עמ' 14-10.

___________________________________________________________________

יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 19 באוגוסט 2015