המלחמה על היער ב'ארץ המוריה'
נר זיכרון לחמישה שנטבחו
בדרך לנטיעת יער בהר הרוח
ה' בכסלו תרצ"ח
גל השרפות שפקד את ארצינו בעקבות תקופת יובש לפני
שלושה שבועות, הזכיר שהמלחמה על היערות לצערנו אינו חדש. המלחמות על היער והיעור
תפסו מקום באזורינו כבר לפני 80 שנה כפי שנציג בשורות הבאות.
ביום שלישי ה' בכסלו תרצ"ח (19.11.1937)
בשעה: 7:30 בבוקר יצאו חמישה [יהושע פוחובסקי, אהרון אולשבסקי, יצחק מגדל, משה
בר-גיורא, אריה מורדכוביץ] חברי קבוצת גורדוניה ששהו בקיבוץ קרית ענבים, לקראת
עליה לנקודת קבע. הם יצאו להכשיר את הדרך לנוטעים שיבוא אחריהם. לאחר שצעדו כ 3/4
שעה לכיוון הר הרוח (מעט דרומית ליישוב נטף של היום) נשמעו מספר יריות. כשהגיעו
לשם הנוטעים מצאו את חמשת פורצי הדרך שרועים על הקרקע מדממים. הם הועברו לירושלים
ושם נפטרו. בשעות אחר הצהרים המאוחרות נערכה הלוויתם בהשתתפות רבבות מתושבי
ירושלים בבית הקברות בקריית ענבים. פרשה זו התרחשה בימים אלה לפני 79 שנים. חצי
שנה מאוחר יותר בח' בתמוז עלו חבריהם לגרעין ויסדו את קיבוץ שיקרא 'מעלה החמישה'.
באותו אזור בדיוק לפני שלושה שבועות המשיכה מלחמת היערות בו ביקשו פורעים אחרים
לגדוע את היישוב היהודי בעזרת שרפת יער שכילתה מספר בתים ביישוב נטף. נבקש להציג
את היחס לאירוע ולהנצחה כפי שנראו בסביבות מעלה החמישה של אותם הימים, מאבק על
חיים ב'ארץ המוריה'.
הנצחה ביעור במבט אידיאולוגי
הייעור מהווה מרכיב חשוב בייחס הציוני לשטח הארץ
ובמדיניותה ההתיישבותית של התנועה הציונית. מן התפיסה הידועה
("רומנטית"), של החייאת העבר, של "[...]ארץ שהייתה מכוסת יערות
בעבר", נגזרה המשימה "לשקם את נופה של ארץ ישראל"; ובמקביל, הייתה
"מטרה פוליטית-משפטית – ליצור אחיזה בקרקעות נוכח תביעות בעלות וחזקה מצד
ערבים שישבו בשטחים שנקנו בידי הקרן הקיימת". ולא נתעלמו מעיניהם גם המטרות
הכלכליות. בין המטרות הגדולות השתלבה גם ההנצחה – דמויות מופת (הרצל, בלפור), בצד
תורמים שהתגייסו למפעל של ייעור הארץ. היו התנגדויות לנטיעה לשם הנצחה, משום שיש
בכך לכאורה כדי למנוע עקירה עתידית של היער, "ושימוש בקרקע לצורכי התיישבות
כאשר יהיה צורך בכך". ומניעת החשש נתלתה בשיקול הדעת של הקרן הקיימת שאישרה
נטיעות שכאלה אחרי בירור ובדיקה.
במקרה של מעלה החמישה, להנצחה באמצעות ייעור
נודעה משמעות מעבר לצרכי הזיכרון הפשוטים; הייעור המנציח מהווה בעצם המשך למה
שנקטע; הדרך שלצדה נרצחו החמישה הובילה לשטח שיועד לייעור, והנוטעים ליוו את סוללי
הדרך; כביכול, נוספה סיסמה מבארת למעשה קיים. התפיסה הרואה את הייעור כהחזרת עטרה
ליושנה, מאבק בשממה שגזרו זרים על הארץ עולה במקומות רבים מאוד במה שנאמר ונכתב
אחרי הרצח; ודומה שדבריו של אחר החברים בקיץ תרצ"ח מיטיבים להביע את חוויית
המאבק בשממה הזאת:
"ים הרים שם –
ובמרחק ירושלים: מה גדולה השממה!... הכול אפור-אפור – סלעים ודרדרים וטרשים. אי-שם
עץ נמוך נדחק לאדמה... הכפרים הערבים כאילו דבוקים לשממה – ורגש של חולשה והכנעה
תוקף אותך למראה... אך בהפנותך את ראשך – והנה אופף אותך גל של שמחה: נווה... הרים
מכוסים אדרת ירוקה. אילנות מכסים את הסלע [...] השנה נכבשו עוד כמה הרים. הם התכסו
ב-80 אלף שתילים רכים... בוקר בוקר יוצאים עם מכושים ומעדרים על השכם אל ההרים...
מהדהדות דפיקות מכוש... נפתחת האדמה – התנגשות בין מכוש ואבן: הידיים רועדות – אך
אינן מניחות את הסלע: לא יעלם כל נקיק אשר בו רגב אדמה זעיר – הכול מוכן
לנטיעה". (יעקב פריטל, 'יום ההתנחלות של קיבוץ מעלה החמישה' אומר, א
באב 29.7.1938)
זיכרון בנטיעת חמש ארזים
המאבק בשממה בוטא אמנותית בכרזה להזמנה לטקס
"יעור הארץ לנטיעת 'יער החמשה' לזכר חמשת קדושי קרית-ענבים" של
קק"ל, ובו מצוירת דרך מפותלת בנוף הררי; חלקו התחתון מיוער, ובעליון שממה
בולטת; במיוער, צומחים חמישה ברושים זקופים שקצות צמרותיהם פולחים שטח שומם.
בעקבות הכרזה, ההנצחה בנטיעה התחילה לרגל יום השלושים לרצח. כך תואר היום במאמר
שכותרתו: "ביום השלושים לחללי 'במעלה'":
"קבוצת גורדוניה
'במעלה' וקרית ענבים העלו אתמול אחה"צ את זכרם 5 החברים שנרצחו לפני 30 יום.
משעה 12 שבתה העבודה בשתי הקבוצות. אנשי קבוצת 'במעלה' התכנסו למקום הרצח ובו
במקום נטעו 5 ארזים. לתוך הבורות הושמו חפני אדמה רויות דם הנרצחים. יוסף ברץ פנה
לקבוצה בדברי עדוד. הזכיר להם שכל עץ נטוע מגביר את הברית שכרתו עם האדמה
הזאת". ('ביום השלושים לחללי "במעלה"', דבר 9.12.1937, עמ' 1)
ומסתבר כי בוצעה נטיעה גם במקום הקברים בבית
העלמין בקריית ענבים:
"אחה"צ עלו לבית
הקברות אנשי המקום וחברים שבאו ממקומות שונים [...] ע"י חברות הנרצחים
וחבריהם נטעו 5 ארזים מול 5 הקברים. זאב מקבוצת 'במעלה' העלה את זכר החברים. בבכי
עצור דיבר על 5 האצבעות שנגדעו מיד הקבוצה ועל הכוח הרב שכל חבר והקבוצה כולה
צריכים לגלות כדי להבליג".
לא מדובר עדיין ביער מנציח, כי אם בעצים כמספר
הנופלים, ומסתבר כי נבחרו עצים בעלי מוניטין – ארזים. הארז – עץ מושרש במסורת
היהודית, שימש גם ככינוי מטפורי לנופלים שכונו "חמשת הארזים הצעירים, שנגדעו
באותו בוקר בידי מרצחים שפלים". המשמעות של הארזים וסמליותם מלווה את היישוב,
והמשיכו לנטעם במעלה החמישה. במובן מסוים, הברושים של הכרזה דאז, הפכו לארזים בסמל
הישוב בהמשך.
 |
| מעלה החמישה - ציון מקום רצח החמישה בהר הרוח | צילום: יוסי שפנייר |
יער החמישה
בדוגמאות שהובאו, ההנצחה מושגת במישרין על-ידי
המספר – חמישה עצים, אך הגורמים המנציחים לא הסתפקו בכך, וכבר בשלב הזה עולה
השאיפה ליער שיקרא 'יער החמישה'. כך בפנייתה של תנועת גורדוניה בפולין מ-יט בכסלו
(23.11.1937): "הננו רוצים שמפעל 'יער החמשה' יהפוך למפעלה של תנועת
'גורדוניה' העולמית. וברוח זו אנו פונים במיוחד אל חבר הקבוצות בארץ שיכריז על כך
לפי יזמתה של התנועה הפולנית, אשר מממנה יצאו חללי קרית ענבים", שזכתה לתשובה מהירה של הקק"ל (1.12.1937):
"אנחנו מסכימים
ברצון להחלטתכם, שכבר בט"ו בשבט הבא תתחילו במפעל זה ברחבי הסתדרותכם בפולין.
הקרן הקימת לישראל מוכנה לנטוע יער בסביבת המקום וגם לקבוע בשלט מיוחד, שיסודר
במקום האסון, רשימת הגנים שיאספו על ידי סניפים וקבוצות גדולות בתנועתכם. אם המפעל
יתפשט גם בין שאר ההסתדרויות הארציות של 'גורדוניה', תהא אפשרות להגדיל את היער
ולהפכו לזכר רענן ומלבב לכבוד חללינו הקדושים. אף זאת עליכם לדעת, כי עבודת הנטיעה
של היער תמסר לחברי קבוצת 'במעלה', שיקבלו על כך סעד חשוב לאחיזתם בקרקע
ולהתישבותם העתידה",
ובאותו היום עצמו, הודיעה מזכירות 'חבר הקבוצות
ואיגוד גורדוניה' ברמת דוד על הסכמתה ליטול על שכמה את המיזם. הנה כי כן, כחודשיים
אחרי הרצח, תכנית מרכזית של ההנצחה קשורה במישרין ביער. העצים הראשונים ניטעו
ב-17.1.1938. בטקס שכלל גם נטיעת עצים במקום הרצח.
מאמר שנכתב לרגל ט"ו בשבט תרצ"ח (מ'
גולדשטיין) "יער החמשה", מסכם חודשים של היערכות להנצחה:
"לא הבעת רגשי
תנחומים, לא נקמת דמים, אלא נקמת עבודה. נזכור את זכר הקדושים, ונכבדם במעשי בנין
חדשים. לב מי לא ירחש תודה לקרננו הגואלת על רצונה לעשות נפש לחמשת הקדושים מקבוצת
'במעלה' ע"י נטיעת יער על שמם 'יער החמשה' [...] אנשי עבודה ושלום, נפלו
חללים ביד מרצחים עת הלכו לעבודתם לסלול כביש בין הרי יהודה השוממים, ולהכשיר את
המקום לנטיעת ברכה. במקום נפלו שמה נבנה.
שמה יינטע יער שיתנוסס לתפארת לסביבה וליושבים בה. [...] יגדל היער וירעשו עציו על
הקברות הרעננים וישמש אות ומופת שאין מעצור בדרך עם החפץ בגאולה". (מ'
גולדשטיין, 'יער החמשה', דבר, 17.1.1938, עמ' 3).
ההדגשה כי היער המתוכנן אמור להינטע במקום
הנפילה, ולשאת את שם החמישה, מלווה בניסוחים מליציים נושאי אופי דמוי-דתי ('לעשות
נפש לחמשת הקדושים'), ובהבלטת מוטיב הנקמה בעבודה ובכינון החיים. בעת הזו הייתה
אפוא הסכמה של קרן קיימת לנטיעה שזכתה להכרת תודה: 'לב מי לא ירחש תודה לקרננו
הגואלת'. המפעל הוצג כמפעל לאומי: "מפעל היער הגדול שכל הישוב בארץ נקרא
ע"י הקה"ק להשתתף בנטיעתו". לקראת העלאת 'סרט לט"ו בשבט'
תרצ"ח של הקרן הקיימת, הובהר כי "הכנסותיו מוקדשות לנטיעת יער החמשה על
שם קדושי קרית ענבים. הצבור מתבקש לתרום בעין יפה להקמת מזכרת נצח לחללי
המולדת".
נטיעה בנסיבות הללו כרוכה הייתה במאבק, ולאו
דווקא בשממה במובנה הפשוט. חלק מהעצים נעקר, והדימויים שנקשרו בכך הם חזקים
ועוצמתיים: "רוצחי חמשת קדושי קבוצת 'במעלה' בקרית ענבים, הם או שכמותם, בני
בריתם של רוצחים אלה, רצחו עתה גם את הארזים שנשתלו במקום הרצח לפני ימים
מעטים". אם כי רוב הנטיעות של 'יער החמישה' עצמו לא נפגעו.
 |
| יער החמישה - פלקט קק"ל | מקור: הארכיון הציוני |
ארץ
המוריה
המשורר דוד שמעונוביץ (1956-1891) כתב בחודש כסלו
של אותה שנה את 'בארץ המוריה', המעתיק את 'ארץ המוריה' המקראית – אתר עקידתו של
יצחק, לאזור מעלה החמישה. עם מוטיבים משותפים
כמו החמור ויצחק, מגדל (אחד מהחמישה):
"יצחק ואריה ומשה ואהרון ויהושע.../בבוקר בהיר של כסלו/ עוד צל ואור
משתלב/ השכימו וחבשו החמור/ וישימו עליו את כליהם, לאמור/ [...] וילכו אל אחד
ההרים/בארץ המוריה/[...] ואיל לא נאחז בסבך/ ומן השמים לא קרא מלאך/ אל שלח
ידך!../רק שלולית ארגמן פעפעה וקדחה [...]/ ויצחק ואריה ומשה ואהרון ויהושע/ שכבו
מבלי נוע/ על מזבח הצורים,/ על אחד ההרים/ בארץ המוריה...".
הנה כי כן, מרחק של 79 שנים מפרידים בין אירועי תשע"ז במאבק החיים
שלנו כיום לבין המאבק של המתנחלים החדשים בהר עשור לפני הקמת המדינה. מאבק על
מורדות הרי יהודה לעבר השפלה מאבק שלא תם,
מאבק על חבל ארץ מערבית לירושלים, בארץ המוריה.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 14 בדצמבר 2016
תגובות
הוסף רשומת תגובה