סיורים וטיולים בבית המדרש למורות "מזרחי" בתקופת המנדט והקשרם לאזור פסגת זאב
סיורים של מוסדות חינוך בתקופת המנדט לאזורים שונים בארץ היו מקובלים
אם כי כמובן לא בממדים המוכרים לנו כיום. היוזמה להוצאת סיורים של מוסדות החינוך
היו ביוזמת "משוגעים" לדבר. ברשימה הפעם ננסה להבחין באופי הטיולים
באזור כפי שהיה מקובל בבית המדרש לבנות "מזרחי" (כיום מכללת אפרתה) כחלק
מההסתכלות לגבי סיורים בכלל והתייחסו לאזור שמצפון לירושלים בפרט. רשימה זו היא
חלק ממחקר רחב בנושא שעורך כותב שורות אלה העוסק בנושא הסיורים של 'בית מדרש
למורות מזרחי' בתקופה זו.
שילוב סיורים בלימודים וחשיבותם
בשנותיו הראשונות של המוסד להכשרת מורות "בית המדרש למורות
מזרחי", שכונתה לימים 'מכללת אפרתה' בירושלים, בשנות העשרים של המאה העשרים,
נערכו בו סיורים בתדירויות שונות, עליהם ניתן ללמוד מיומנים ותמונות ששרדו. אין ספק שכבר
אז בשנות העשרים של המאה העשרים הייתה קיימת מודעות רבה לסיור ולצורך לצאת מחוץ
לכותלי הכיתה כדי ללמוד. כמובן לא היה בכך חידוש מרעיש הדבר בלט גם במוסדות אחרים,
שראו חשיבות לסיור בתקופה זו, בזמן שבית המדרש למורות מזרחי צעדה את צעדיה
הראשונים. לדוגמא, המורה לתנ"ך חיים בוגרשוב (בוגר) (1963-1876), ממייסדי
גמנסיה הרצליה, מנהלה לסרוגין (בין השנים 1952-1906) ממוריה הראשונים ומהבולטים
באנשי החינוך בראשית המאה העשרים, מציין את
חשיבות הקשר של הארץ לתנ"ך:
"התנ"ך
והספרות המקורית האמיתית שלנו זהו מעין-החיים, שממנו נשאב תורה ודעת מולדת…התנ"ך
הוא הביאור היפה ביותר למפת ארץ-ישראל, וארץ ישראל היא האילוסטרציה הנהדרת ביותר
לתנ"ך."
למותר
לציין קשר זה בא לידי ביטוי מובהק בסיור. גם מורים אחרים לתנ"ך ומקצועות טבע,
היסטוריה וגיאוגרפיה ראו חשיבות רבה לצאת לסיורים כדי להדגים פרקי הוראה בשדה.
בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, עת עשה בית המדרש את צעדיו
הראשונים, החלו לצוץ במסגרות החינוכיות הציוניות גיאוגרפים, אנשי טבע וידיעת הארץ,
ו'משוגעים לדבר' שראו צורך בהכרת הארץ ליושבים בה, (תופעה שהחלה עוד במאה ה 19 עם
חוקרי ארץ הקודש הראשונים שהיו בעיקר נוצרים ומעט יהודים שהיו חלק מהתפתחות ענף
ידיעת הארץ). נזכיר אחדים מהם בסדר כרונולוגי: איש הטבע יהושוע מרגולין
(1947-1877), הסייר ואיש ידיעת הארץ, איש הטבע והשדה, מייסד 'אגודת המשוטטים' פנחס
כהן (1956-1887), איש ידיעת הארץ, הגיאוגרף, אברהם יעקב ברוור (1975-1884), יוסף
ברסלבי (1972-1896), המחנכת והסיירת, רחל ינאית בן צבי (1979-1886), הגיאוגרף
והסייר נתן שלם (1959-1897), מחנך ומדריך, איש ידיעת הארץ, דוד בנבנישתי
(1993-1897), הסייר החוקר ואיש הנוף זאב וילנאי (1988-1900). המחנך והגיאוגרף מנחם
זהרוני (1979-1912), ועוד מחנכים נוספים, שמהם היו פחות מוכרים וידועים.
טיולי
הסמינר כחלק מהמפעל הציוני
אין
ספק שסיורי בית המדרש למורות בהם אנו עוסקים כאן הוא חלק חשוב מהתפתחות היחס לארץ
ישראל, לאדמתה ונופיה כפי שהוא בא לידי ביטוי בימי העליות הראשונות וראשית המאה
העשרים. היה זה חלק מהאתוס הציוני שהתגבש בתקופה זו והוא בא לידי ביטוי במספר
מישורים. נפרט מספר התייחסויות לארץ ישראל תוך הדגשת החלק של הסיורים בתהליך
הנזכר:
א.
היחס לארץ ישראל, אדמתה וגבולותיה - היחס לארץ ישראל בעיני המנהיגים בא
לידי ביטוי באופנים שונים כשחלקם ראה בעיניו את ארץ ישראל השלמה כחלק מן ההגשמה
הציונית. הרצון לגאול קרקעות וראיית עניין זה כחלק מיהוד ארץ ישראל הוא לא
ספק סממן של התפתחות היחס לארץ ישראל והאתוס הציוני.
ב.
התפתחות מערכת החינוך – התפתחות מערכת זו היא
בבואה של התפתחות החברה בארץ ישראל המחולקת לשלושה פרקי זמן: תקופת העלייה הראשונה
(1904-1882) בה מונחים היסודות למערכת החינוך. התקופה השניה (1948-1918) כוללת את
פרק הזמן שלאחר מלחמת העולם הראשונה וימי המנדט הבריטי המתאפיינת בקליטת עליה,
והקמת מוסדות להשכלה גבוה, התגבשות תנועות ההתיישבות. תקופה זו היא התקופה שבה
מתפתחת הוראת הגיאוגרפיה וידיעת הארץ בשילוב טיולים. "צריך לחוות את הארץ כמולדת באופן שכלתני
וריגושי כחלק מפיתוח אישיותו של התלמיד...שורשיות שנקנת בעזרת טיולים ולימוד נושאי
טבע, ישוב והיסטוריה של הארץ".
המולדת הפכה בתקופת המנדט לא רק למקצוע לימודי, אלא גם לאידיאולוגיה
חינוכית רחבת ממדים, זו השתמשה בגיאוגרפיה של ארץ-ישראל כאמצעי להגשמת יעדים
חינוכיים, רעיון זה שהחל מתגבש עוד בימי העלייה הראשונה והשנייה זכה לפריחה
ולהגשמה מלאה בתקופת המנדט.
הפרק השלישי הוא מהקמת מדינת ישראל בה
חלו שינוים גדולים במערכת החינוך ובעיקר קמה ריבונות המדגישה מגמות שונות של
ריכוז, עליה רבה עם כל המשמעות החינוכית מכך.
ג.
היווצרות מיתוסים - בתקופה זו, של ראשית המאה העשרים,
כחלק מגיבוש האתוס הציוני מתפתחים מיתוסים שונים. אחד המיתוסים המדוברים בעולם
המחקר ההיסטורי וידיעת הארץ, הוא המיתוס של מצדה. מיתוס שלא נרחיב בו כאן. מיתוס
נוסף קשור לאזור אחר בארץ זהו מיתוס תל חי מיתוס שצמח בשנות העשרים של המאה
העשרים. בשנות החמישים צומח מיתוס נוסף הקשור במקום הפעם בגוש עציון מחלקת
הל"ה שעשתה דרכה אליה ולא הגיע. בסיורים שילכו ויתגבשו בסמינר מזרחי מבחינים
בסיורים שתוכננו ויצאו לשטח והתקשרו לרעיונות אלו. אומנם סיורים אתגריים של כמה
ימים ליעדים רחוקים לא נעשו אך למדבר יהודה ולנחל פרת יש לא מעט איזכורים ותמונות
לגביהם נתייחס בהמשך.
ד.
זהות היסטורית כחלק מתחיה לאומית – גם בתחום המחקרים היסטוריים
אנחנו רואים את התחיה הלאומית בתקופה זו. הזהות ההיסטורית התפתחה גם ביחס להוראת היסטוריה
בהיבטים ציוניים מובהקים. דוגמא ראשונה היא התייחסות החוקרים לנס חנוכה. במחצית
המאה העשרים החלו חוקרים תומכים בדעה שנס חנוכה והאדרתו קשורים ביחס ובהזדהות
החיובית של חכמי ישראל עם בית חשמונאי, מה שלא היה מקובל בעולם המחקר עד אז, שינוי
זה ללא ספק צמח על רקע היחס החיובי לארץ. דוגמא שניה קשורה בקריאת שמות ליישובים בתקופת
המנדט בה הייתה מעורבת ועדת השמות של הקק"ל. וכן קביעת שמות בעשור הראשון
למדינה. בקריאת השמות ניכרת ההשקפה שהבנים שבים לגבולם ומתחברים לשורשים היישוביים
והאתניים, גם כאן ניכרת ההזדהות והקשר לארץ ולעברה. גם בסיורים בבית המדרש
הרציונאל היה כפי שנראה בהמשך לראות מקומות יישוב מתחדשים והקשרם ההיסטורי למקום
הקדום. כל אלו יבואו לידי ביטוי בטיול.
ה.
הטיול וערכו החינוכי – ההתפתחות בתחום הטיול שהוא העניין
המרכזי בסקירתינו כאן נשענת על הנאמר בסעיפים הקודמים הטיול נהנה מתנופת התפתחות
מרשימה במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים.
סיורים בסביבות ירושלים בשנות העשרים והשלושים של המאה
העשרים
בידינו מידע רב באופן יחסי על פעילות הסיורים שיצאו במשך שש שנים
תרפ"ז –
תרצ"ב (1932-1927). שנים
לא קלות ליישוב בארץ בכלל ובמוסדות החינוך בפרט, שנבעו מבעיות הביטחון של הישוב
באותם הימים ובעיות כלכליות קשות של מוסדות החינוך. למרות זאת אנחנו רואים שפעילות
הקשורה לסיורים פעלה כמעט ללא הפסקה להוציא את שנת תר"ץ (1930). סיורים רבים
היו רגליים באזור הסמינר בסביבות ירושלים, אם בגלל הרצון לחסוך בעלות נסיעה או
משום הרצון החינוכי הנכון, שלא הוזכר בפירוש, לראות את הסביבה הקרובה למקום
הלימודים תחילה לפני היציאה לאתרים מרוחקים יותר. צריך גם לזכור שמערך הדרכים וכלי
התחבורה היו ברמה יחסית נמוכה וכל נסיעה לקחה זמן ומשאבים רבים ולמרות זאת התקיימו
מערכת יפה של סיורים. את סיורי הסמינר ניתן לחלק לסיורים בעלי אופי חינוכי שונה.
 |
| סיור סמינר המזרחי לבנות בקברי נחל קדרון בשנות השלושים של המאה העשרים מקור: ארכיון מכללה אקדמית לחינוך אפרתה |
 |
| סיור המכללה לנחל קדרון | מקור: ארכיון התמונות של מכללת אפרתה |
תהלוכות שבוע ט"ו בשבט
נראה שהיה מנהג במוסדות החינוך בכלל, גם הכללים וגם הדתיים, בשבוע של
ט"ו בשבט לסייר לשכונות חדשות בסביבות ירושלים וסביבתה ולשלב בסיור גם
נטיעות. מכאן נבין את שילוב הסיורים לשכונת קרית משה, בית הכרם, ובית וגן. אלו היו
אז שכונות צעירות והסיור אליהם נערך בנופים פתוחים. סיור מעין זה שנערך בשבוע
ט"ו בשבט היה בו בודאי מן היציאה לטבע בתקופת ראשית הליבלוב והפריחה. יש
בסיורים אלה ללמד אותנו מעט על התפתחות העיר לפני כשמונים שנה. סיורים אלה נערכו
כנראה בסגנון של מצעד בהשתתפות מוסדות חינוך נוספים.
סיורים בסביבות ירושלים
בנוסף לסיורים לשכונות החדשות בעיר עצמה יש לנו מידע מתמונות מהם
עולה שהתקיימו סיורים בסביבות מרוחקות יותר מהעיר ליום שלם בו הוכנסו גם נקודות
יישוב וגם אתרים היסטוריים. סיירו לשכונות ואתרים מצפון לעיר לעבר כפר עברי (נווה
יעקב), גבעון ונבי סמואל (מצפה). סיירו לאתרים ממערב לעיר לכיוון אתר ביתר הקדומה.
או לאזור מוצא, קרית ענבים, עין כרם והקסטל. נערכו סיורים לאתרים מדרום לעיר
לכיוון בית לחם וברכות שלמה, סיור מסביב לחומות. גם ממזרח לעיר נזכרים כמה סיורים
להר הצופים לעין פרה אשר בנחל פרת (קלט). לסיורים אלה במקום שהיה פרוט אנחנו למדים
שיצאו לעיתים מוקדם בוקר (בשעה שש) וחזרו בשעות הערב (לעיתים לאחר שבע בערב).
סיורים אלה נעשו כולם ברגל אם מתוך אידיאל ואם מתוך הצורך לחסוך. סיורים אלה היו
לעיתים ארוכים כ 12 שעות. דבר שאצלנו כיום כמעט ולא רואים.
סיורים רחוקים
מירושלים
על פי העדויות מהיומנים של הסמינר, נראה שנערכו מספר סיורים לטווח
רחוק יותר של יום נסיעה לעבר יריחו, לנחל פרת, חברון, נחל הירקון. בתיאור של הסיור
לכיוון יריחו הסיור נעשה ברכב והחזרה מסיורים מעין אלה הייתה בשעות הערב. סיורים
של כמה ימים, הכוללים לינה, יצאו לכיוון מושבות יהודה באזור פתח תקווה, סיורים אלה
היו כנראה בודדים.
לא ידוע לנו על סיורים של מספר ימים בתקופת חופשות מלימודים, לאתרים
בעבר הירדן, שיט על ים המלח, עם שילוב לינה תחת כיפת השמים, כמו שהיה נהוג
בסמינרים אחרים. ראוי לציין שסיורים מעין אלה היו מעטים בכלל בכל מגזרי הכשרת
המורים ובתי הספר. כאן כיוון שמדובר בסמינר דתי לבנות העניין היה מסובך יותר ולכן
כנראה לא יצאו סיורים מעין אלה לפועל.
סיורים למקומות יישוב חדשים
כנראה שהייתה מודעות גדולה להתיישבות הראשונים באזורים שונים ביהודה.
אנחנו רואים דגש לא קטן בסיורים לביקורים בנקודות ישוב שעלו לקרקע בשנים הללו.
סיורים רגליים לישובים קרובים כמו הכפר העברי נווה יעקב, עטרות, קרית ענבים.
לישובים מרוחקים יותר בשפלת יהודה, רעננה, כפר סבא, מגדיאל, רמתיים. רוב המושבות
והיישובים החדשים היו צעירים בני שנים בודדות. בהתחשב בכך שקרוב לודאי לא ראו אותם
בעין בגלל התקשורת הבלתי מפותחת באותם ימים היתה חשיבות רבה לבקר במקומות אלה כדי
לחוש את ההתפתחות היישובית באותם ימים. יש מי שמציג עניין הסיורים למקומות ישוב
כעניין יותר רחב הקשור באידיאולוגיה עמוקה של ראשית ההתיישבות והחינוך האידיאולוגי
הציוני בארץ ישראל.
הנה כי כן, לסמינר הדתי הראשון לבנות בירושלים היתה משנה סדורה בנושא
יציאה לסיורים. למרות הקשיים ראו בכך חשיבות רבה. במסגרת זו הכירו התלמידות את
ירושלים וסביבותיה ואזור פסגת זאב של היום בו נמצאים אתרים היסטוריים רבים ושתי
נקודות ישוב צעירות (עטרות וכפר עברי נווה יעקב) היו יעד לחלק מהסיורים בסמינר.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 25 בנובמבר 2015
תגובות
הוסף רשומת תגובה