ירושלים עקדות סביב לה – על עקדת יצחק סביב לירושלים – ערב ראש השנה תשע"ו

סיפור עקדת יצחק תופס מקום חשוב בהקשרים של ראש השנה ונקרא על כך בבית הכנסת ביום השני של ראש השנה. סביב לעקדה נכתבו פרשנויות, ספרים, מאמרים, סרטים, ציורים, פסיפסים, קטעי שירה ועוד. ברשימה קצרה זו נבקש להציע תצפית מרהיבה, אתר הנצחה, וקטע שירה המתקשרים להתיישבות החלוצית בהרי יהודה וכולם קשורים לנושא העקדה בנוף אזור ירושלים. רשימה זו היא חלק ממחקר מקיף בנושא 'נוף מנציח' הנערך בשיתוף עם פרופ' ישראל רוזנסון.

ירושלים העתיקה מבניין העירייה | צילום: יוסי שפנייר

הדרך לעקדה ותצפית מהטיילת בארמון הנציב

על פי הכתוב (בראשית כב) אברהם בהיותו בבאר-שבע קיבל את הצו האלוקי ללכת אל ארץ המוריה להעלות את בנו יצחק לעולה. הוא יצא לדרך ולאחר שלושה ימים הוא ראה את המקום [מקום העקדה] מרחוק:

"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק,  וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" (בראשית כב ג-ו).

'ארץ המוריה' מזוהה עם 'הר המוריה' מקום המקדש. כאמור אברהם עשה את דרכו במשך שלושה ימים ואז ראה את "המקום מרחוק". ומשם הוא המשיך רק עם יצחק לביצוע העקדה.

מבלי להיכנס לדיון המורכב על הזיהוי המדוייק של המקום ממנו אברהם רואה את הר המוריה, ודאי הוא  שמי שהולך מדרום לכיוון צפון, מאזור באר שבע, לעבר ירושלים וצופה להר המוריה, המקובל עלינו כיום כאזור הר הבית, יכול לראות את המקום הייטב בטווח קצר רק מאזור טיילת ארמון הנציב. אשר על כן יתכן ובתצפית משם מעבר לנוף המדהים יתכן ומי שעומד שם ניצב בסמיכות למקום שבו עמדו אברהם ויצחק בדרכם לעקדה. מי שלא ירצה לקבל פרשנות זו יוכל לבחור נקודה אחרת להבנת העניין. בכל מקרה מארמון הנציב ניתן ליהנות מתצפית יפה ולהמשיך רגלית לאורך הטיילת או מזרחה ולהקיף את ארמון הנציב סביב סביב עם תצפיות למדבר (ואולי לעבר עזאזאל שבו נעסוק ביום הכיפורים). או מערבה לעבר שכונת גבעת חנניה (אבו תור) ותחנת הרכבת המחודשת.

בתצפית ניתן לראות את ירושלים העתיקה היושבת בעמק. נקודת תצפית זו יכולה להוות פתיחה לסיור שנושאו ירושלים העתיקה של תקופת המקרא, עם דגש לסיפור העקדה, וגם בעיסוק בדברי ימי בית שני משנה ותלמוד כיוון שמשם רואים ומבינים היכן ירושלים ממוקמת גיאוגרפית, במקום יחסית נמוך לסביבתה ומכאן הפסוק המפורסם: "יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ וה' סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (תהילים קכה ב).

קיבוץ מעלה החמישה והקשר עם העקדה

סיפורו של קיבוץ מעלה החמישה (הנמצא מעט מערבה לירושלים) שעלה לקרקע במהלך שנת תרצ"ח (1938) מתקשר גם הוא לסיפור העקדה.

מפולין (תרפ"ד – 1924) למעלה החמישה (תרצ"ח – 1938)

קבוצת המתיישבים הראשונים שהתיישבה במעלה החמישה החלה את דרכה בפולין בשנת 1924 בתנועת נוער גורדוניה שאימצה את תורתו ודרכי הנהגתו של א"ד גורדון (1922-1856). חברי גורדוניה מקבוצת 'במעלה' החלו בפעילות הכשרה שכללה עבודה חקלאית וחינוך גופני לקראת עליה לארץ. במהלך חודש יולי 1934 עזבו חברי הגרעין את ביתם בדרכם בהפלגה לארץ ישראל. הם עלו לארץ על אונייה יוונית בשם 'ולוס'. לאחר שייט של ארבעה ימים הם הגיעו לחוף מול כפר ויתקין ומשם ירדו לחוף.

תחנתם הראשונה של העולים היתה בקיבוץ חולדה, שם שהו כשלושה חודשים. בחודש נובמבר 1934 עבר הגרעין לרחובות לגבעת הקיבוצים שם עבדו בעבודות שונות תוך חיפוש מקום קבע להתיישבות.

במהלך חודש יולי 1936 בזמן המאורעות הגיעה לגרעין 'במעלה' בקשה לתגבר את הקבוצה בקריית ענבים ולעבוד במקום במחצבה. קבוצת במעלה קיבלה החלטה חיובית ועלתה לקריית ענבים. הקבוצה עבדה בחציבה, בסיקול, במטע ובנטיעה.

תוך שהותם בקריית ענבים החבורה גדלה כי נוספו חברים וגם נולדו שלושה ילדים.

בשהות במקום נשמעו קולות בעד וכנגד ההתיישבות באזור ההר. ההתיישבות ההררית לא היתה קלה לחלק לא קטן מחברי הגרעין ונשמעו גם קולות לעזוב את המקום.

נפילת החמישה ועליה לנקודת הקבע ב-כ' בתמוז תרצ"ח (1938)

ביום שלישי ה' בכסלו תרצ"ח (9.11.1937) יצאו הקבוצות לעבודה כבכל יום. הקבוצה שיצאה לכיוון הר הרוח, בדרך ליישוב נטף של היום (שכללה את: יצחק מגדל, יהושע פוחובסקי, משה באומגרטן-בר גיורא, אריה מורדכוביץ, ואהרון אולישבסקי). יצאה לאתר העבודה ולאחר זמן לא רב נשמעו מהכיוון שאליהם הלכו יריות. כשהגיעו למקום מצאו אותם מתבוססים בדם ולאחר פרק זמן קצר נפטרו. לחמישה נערכה הלוויה והם נטמנו בבית הקברות של קריית ענבים.

באירוע זה נסתיימו הויכוחים בין אנשי 'התלם הארוך' (המצדדים בהתיישבות בעמק שבו ניתן לחרוש תלמים ארוכים בניגוד לאזור ההר בו בגלל הסלעים הדבר לא ניתן) לבין 'אנשי ההר' והחלו ההכנות להתיישבות קבע במקום.

העליה לנקודת הקבע נעשתה במסגרת עליית היישובים של 'חומה ומגדל'. בכ' בתמוז תרצ"ח (19.7.1938) עלו לקרקע כ 80 חברים שיהוו את הבסיס לקיבוץ מעלה החמישה.

בארץ המוריה של דוד שמעוני

המשורר דוד שמעוני ( שהיה גם סופר ומתרגם 1956-1891) כתב לאחר הרצח ונפילת החמישה את השיר, ארץ המוריה. הקושר את סיפור הרצח באזור מעלה החמישה עם עקדת יצחק.

"[...] הלכו, לנתיבם נאמנים, לבלי חת

ואים כי סביבם ערוכים מזבחות,

ןאים כי הרחק אם שחוחה בוכיה

הלכו רעננים ועזים וטהורים אל אחד ההרים

בארץ המוריה

ואיל לא נאחז בקרניו בסבך

ומן השמים לא קרא מלאך:

"אל תשלח ידך" [...]

שכבו מבלי נוע

על מזבח הצורים,

על אחד ההרים

בארץ המוריה [...]

(מתוך: מלכה שקד, לנצח אנגנך, תל אביב 2005, עמ' 94-93)

מהשיר עולה זעקת העקדה. אך בניגוד לעקדה שם המלאך מנע אותה כאן החמישה נהרגו. ובהקשר זה יש כמה מגבילות נוספות המעצימות את האירועים המדוברים.

הנוטעים, חברי גרעין במעלה יוצאים עם חמור כמו גם אברהם ויצחק. אברהם מחפש עצים כדי לעקוד את יצחק וכאן בסיפור החמישה העצים הם לנטיעה ולהשריש בין הסלעים ולא לצורך שרפה ועקדה.

השיר של שמעוני משתמש במוטיבים של העקדה בארץ המוריה דבר שקושר את אברהם והדורות הבאים להר המוריה ולימים בית המקדש עם המתיישבים החדשים שבאים להיאחז בהר ממערב לירושלים בשנות השלושים של המאה שעברה.

סלע החמישה בהר הרוח | צילום: יוסי שפנייר

אנדרטת מגילת האש והקשר לעקדה

אנדרטת מגילת האש הממוקמת במערב הרי יהודה בסמוך למושב כסלון היא אנדרטה שעוצבה על ידי הפסל נתן רפפורט בשנות השישים ונחנכה בשנת 1972. האנדרטה מספרת את סיפור השואה והתקומה. יש מי שמציין את מקום האנדרטה במקום מבודד מרוחק ונצפה המזכיר אף הוא את עניין העקדה שמשמעותה עולה כליל כמו גם המילה שואה (holocaust). גם כאן המוטיב של ההשמדה (בשואה) והתחיה משתרבבים זה בזה במקום המבודד מעל מושב כסלון שמזכיר אולי גם הוא את סיפור העקדה.

הנה כי כן, סיפור העקדה שרבים עוסקים בו בהקשרים שונים במיוחד בימים אלה, הוא גם נושא לזיהוי בנוף בסביבות ירושלים שבו על פי המסורת אברהם עקד את יצחק במצוות האל שמש אותנו כסמל בעל משמעות ומאז ועד היום.

להרחבה

מלכה שקד, לנצח אנגנך, המקרא בשירה העברית החדשה – אנתולוגיה, תל אביב 2005, עמ 94-93.

___________________________________________________________________

יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 9 בספטמבר 2015