חנוכה - המלחמה על מעמד ירושלים וסביבתה – מאבק דורות

המאבק על מעמדה של ירושלים אינו חדש הוא מתקיים במשך אלפי שנים למן תקופת המקרא שבו דוד קבע את ירושלים כמרכז הרוחני והמנהלי ועד ימינו. מעמדה של ירושלים כבירת העם היהודי ידעה עליות ומורדות, במשך דורות רבים ליהודים לא היתה אחיזה ושליטה בעיר והם היו בה מיעוט דל. התקופה החשמונאית עם כל המורכבות שבה הצליחה להביא לכך שהיתה עצמאות מדינית ודתית במשך מעט יותר משבעים שנה (140 לפנה"ס – 63 לפנה"ס)  וירושלים והמקדש במרכזה היו בירה מוסכמת.

ההכרזה של דונאלד טראמפ נשיא ארצות הברית כי ירושלים היא בירת ישראל רק מעצימה ומדגישה עד כמה שהמלחמה הזו בתודעה העולמית רחוקה מלהסתיים. בשורות הפעם נזכיר את המאבק על ירושלים וסביבתה שהיו מאבק על עצמאות דתית ומדינית ועל מעמדה של ירושלים בתקופת החשמונאים.

סלוניקי - אלכסנדר מוקדון - בטיילת | צילום: יוסי שפנייר

המאבק ביוונות

המאבק ביוונות הוא מאבק מדיני-דתית שהחל במזרח עם כיבושיו של אלכסנדר מוקדון (הגדול) את הסביבה. אלכסנדר שליט נמרץ שיצא ממקדוניה (סביבות סלוניקי בצפון יון של היום) והשתלט על המזרח כולו הצליח בשנים מעטות לשלוט על המזרח עד אירן ומצרים ולהחדיר תוך כדי כך את התרבות ההלניסטית שלא התקבלה באהדה על ידי רוב היהודים. מתח זה שפרץ בשלבים היה   בין הסיבות לפרוץ מרד החשמונאים ביהודה בשנת 167 לפנה"ס. מתתיהו החשמונאי ובניו שהרימו את נס המרד נאבקו במשך שנים על עצמאותם ועל שיחרור ירושלים מעול זרים.

בשנת 164 לאחר שלוש שנים של מאבק הצליח יהודה המכבי להשתלט על ירושלים ולטהר את המקדש שבעקבותיו אנחנו מציינים את חג החנוכה. עם טיהור המקדש וחג החנוכה עדיין לא היתה עצמאות מוחלטת זו תפרוץ עוד כמה שנים יותר מאוחר בימיו של שמעון החשמונאי (140 לפנה"ס).

ארץ בנימין ומלחמות המכבים – תזכורת היסטורית קצרה

אירועי חנוכה מתרחשים בתקופה ההלניסטית במאה השניה לפנה"ס. בארץ שלטו היוונים הסלווקים. בשנת 167 לפנה"ס פרץ המרד בכפר מודיעין (באזור העיר מודיעין של היום), האירוע המרכזי המסמל את פרוץ המרד הוא חיסול נציגי השלטון היווני שהגיעו לכפר מודיעין וביקשו את מתתיהו, ראש המשפחה החשמונאית, להקריב קורבן לכבוד הקיסר. המשפחה החשמונאית, יצאה  ממודיעין בהנהגתו של ממתתיהו וחמשת בניו: יוחנן, שמעון, יהודה, אלעזר, ויונתן. בתחילת הדרך, לאחר פרוץ המרד הם נסו לעבר המדבר (על פי ספר קדמוניות היהודים יב 278-268). כנראה שהם הסתתרו לא רחוק מן האזור שלנו במדבר שומרון. הם הסתתרו דווקא שם מכיוון שהצבאות היוונים רדפו אחריהם ומעבר לכך הם רצו להישאר בסמוך לאזור המיושב אליהם הם ימשיכו ואזור זה ענה על צרכיהם.

לאחר פרק זמן קצר של מסתור במדבר שומרון (כנראה לא רחוק מאזור היישוב רימונים של היום) עברו החשמונאים בהנהגתו של יהודה המכבי לאזור גופנה. גופנה נמצאת מעט צפונה ליישוב בית אל של ימינו. עד היום קיים ישוב ערבי בשם ג'יפנא המשמר את השם גופנה.

המכבים עברו לשם משום שזהו אזור יישוב יהודי כהני אותם הם הכירו קרוב לוודאי מעבודתם במקדש ונוח היה להם להיות באזור ידידותי להם.

בנוסף לכך אזור גופנה היה מקום מרוחק ומבודד באותם הימים ולכן מוגן מפני פלישות בלתי צפויות של הצבא היווני שעשה את דרכו כדי לדכא את המרד בו פתחו המכבים. יתרון נוסף שהיה לאזור ההר בכלל וגופנה בפרט היה קשור בשיטת הלחימה. ליוונים היה יתרון גדול בלחימה בכוחות גדולים בשיטת הפלנגס (יחידת צבא המונה כמאתים חמישים חייל הנלחמת בגוש אחד עם מגינים וחניתות ארכות שהיה סוד ההצלחה של היוונים) בעוד שיהודה וצבאו שהיו מצומצמים יותר במספרם וכוחם, יתרונם הגדול היה בלחימת גרילה באזור ההר המוכר והסבוך יותר. משום כך התרכזה הלחימה באזור זה, של דרום השומרון ואכן התוצאות לא אחרו לבוא. הצבא המצומצם של יהודה הצליח להפתיע ולגבור על הצבא היווני בסדרת קרבות שהביאו בסופו של דבר להשתלטות על ירושלים ולטיהור המקדש. ובעקבות כך אנו חוגגים את חג החנוכה. יהודה המכבי לחם סביב ירושלים שמונה קרבות. שישה קרבות התרחשו מצפון לעיר, ושניים מדרום. ארבעה מהם במרחב שבאזור גבעת זאב של היום.

הקרב השלישי של יהודה בין אמעוס למצפה (165 לפנה"ס)

לאחר שני קרבות בהם ניצח יהודה באזור מעלה לבונה ובין חורון של  ימינו הגיע לקרב השלישי שהתרחש גם הוא בחלקו כנראה בין שכונת רמות לגבעת זאב של ימינו.

הקרב השלשי של יהודה היה אחד הקרבות המבריקים מבחינת התכנון והביצוע והוא גם קשור וקרוב יותר לאזור פסגת זאב.

מהלך הקרב היה כזה: היוונים בהנהגתו של ליזיאס שבחר לו שלושה מפקדי צבא: תלמי, ניקונור וגוריגאס שכנו באזור אמעוס (לטרון ופארק קנדה של ימנו). הם מיקמו שם את בסיסם משום שבאותו המקום היו נביעות של מים החיוניים לצבא וכן משום שהם היו קרובים לדרכים הראשיות דרכם הם דאגו להספקתם וגם משום ששם הם לא היו צפוים לסכנה של התקפה מצד המכבים.

זיהוי המצפה וההכנות למלחמה על ידי יהודה

באותו הזמן חנה יהודה המכבי עם צבאו במצפה. את המצפה מנסים לזהות בשתי אתרים ועדיין אין הסכמה סופית לגבי הזיהוי הוודאי. על נושא הזיהוי לא נרחיב את הדיון במסגרת זו כאן. רק נציין שהאפשרות הראשונה לזיהוי היא בחורבה הנמצאת מדרום לרמאללה הנקראת תל א-נצבה (מעט מערבית ליישוב פסגות של היום). האפשרות השניה שיש לה סימוכין בשנים האחרונות, בעקבות ממצאים ארכיאולוגיים מתאימים, היא גבעה נישאה שניתן לראות אותה גם מפסגת זאב. היא נבי סמואל. ממנה תצפית מרהיבה לעבר ירושלים והשם מצפה המורה על מקום תצפית מתאים לה מאוד. אנו דוגלים באפשרות השניה.

יהודה ששכן במצפה כאמור, הכין את חייליו לקרב, הוא השאיר תאורה באוהלים כדי שיהיה הרושם שהם נמצאים במקום וייצא במסע ליילי לעבר המחנה הייוני הנמצא באמעוס.

  

נצחון יהודה בהתקפת פתע על הבסיס היווני

תיאור הקרב מובא בפרוט בספרי מכבים (א ד; וספר מכבים ב' ח כא-כו). ניקונור המצביא היווני עלה במסע ליילי מזורז מאמעוס לעבר המחנה של יהודה הנמצא במצפה (נבי סמואל), כנראה שהוא עלה בכביש 443 של היום וביקש להפתיע את יהודה במחנה בעודו יישן. באותו הזמן בדיוק, כנראה בעקבות מידע מודיעיני, ירד יהודה המכבי לעבר אמעוס ועם אור ראשון התמקם בסמוך למחנה היווני. כשהשמש זרחה וסינוורה את החיילים היוונים שנשארו בבסיס (שלא יצאו להתקיף עם גורגיאס) התקיף את הבסיס בקלות רבה, כבש את המקום והעלה אותו באש. לא עבר זמן רב וגורגיאס חזר מניסיון הנפל שלו להתקיף את יהודה בבסיסו, וגילה את התרמית. יהודה הקדים אותו וגרם לצבאו המבוהל לנוס לכל עבר. כך הצליח יהודה להביס בפעם השלישית את הצבא היווני.

שני קרבות נוספים באזור גבעת זאב ניצחונות יהודה ומות ניקונור

לאחר טיהור המקדש הלחימה עדיין לא הסתיימה בשנת 162 לפנה"ס התרחש קרב נוסף לא רחוק מאזור גבעת זאב של היום. היוונים המשיכו לנסות לדכא את המרד ובקרב שבו פיקד ניקנור על הצבא היווני נחל תבוסה. כמה חודשים לאחר מכן נערך באותו אזור קרב נוסף (בשנת 161 לפנה"ס) ובו מצא ניקנור את מותו. יום הניצחון שחל בי"ג באדר נקבע כיום ציון חשוב ונקבע כיום חג הנקרא במקורות 'יום ניקנור'.

הנה כי כן אזור גבעת זאב וסביבות נבי סמואל של היום היו אתרי קרבות חשובים בדרך לירושלים ושסביבם התרחשו קרבות שבסופם הסתיימו בניצחון חשוב של יהודה המכבי שהביא בסיומם לעצמאות דתית ומדינית.

בין המכבים לנפילת שישה עשר חברי ההגנה המשך המאבק 70 שנה לעצמאות עם ישראל

כ 2000 שנה לאחר מלחמות המכבים באותו אזור שלחמו בהם יהודה מכבי ואחיו כנגד הצבא היווני לחמו במקום חיילי ההגנה במאבק על שטחים בהם היו ישובים יהודיים מבודדים ונצורים (עטרות ונווה יעקב). בראשית מרץ יצאה מחלקה של ההגנה לפעולה באזור גבעת זאב של יום. בחזרתם מהפעולה נהרגו רוב חברי המחלקה 16 במספר. על שמם רחוב השישה עשר בפסגת זאב מרכז.

ראובן גרוסמן אביו של נעם ז"ל מפקד הכוח כתב בימי השבעה של בנו שיר שכותרתו עלי דוי בו הוא מודה לאל, על כך שנתן למשפחה את נועם במשך 21 שנה עד למותו וקושר את מותו לשרשרת הדורות מאז ימי המכבים ולאזור הנפילה שלו שהיה אזור מאבק קדום לעצמאות העיר ומעמדה.  

בבית השלישי כתב:

ועל מות גיבורים

אשר מנית לו

יען את רמ"ח אברי גופו הדרכת און

ובגאון אותם חישלת

ויען בשס"ה גידיו הזרמת סם עזוז

זה יין המשומר רק לקדושי עמך ומקדשי ארצו

ותצעידהו על רמות  יהודה בין הררי נשף

בלי נשמע קול בילתי צו מכבים מקדם

הדי דמם הסיאונו לבבו השש אלי כיבוש,

בלי כוכב אך רק לאור נפשו,

זו לשון אש....

על מיתת נשיקה זו

מפיו של מתתיהו החשמונאי

בה חננתו בעלותו בסולמות קודש

נודה לך"

[מקץ שבעת ימי האבל אדר א תש"ח]

(ראובן גרוסמן, עלו דוי, מתוך: נעם, אומנות בע"מ, תש"ח, עמ' 27-26).

הנה כי כן, המאבק על עצמאותנו ועצמאות בירתינו ירושלים כפי שהוצג פה בדגש של מלחמות המכבים וחנוכה נמשך מימי המכבים ועד ימינו. במשך מלחמת העצמאות המשיך המאבק והלוחמים וההורים שלהם ראו את שלשלת הדורות הממשיכים את המאבק ההיסטורי מימי עבר ממשיך עד ימינו. ומסר לנו מהעבר הרחוק והקרוב חגי זיכרון כמו חנוכה מאלצים אותנו לזכור. אך לא רק חשמונאים גם חברי הגנה שנפלו על קידוש המולדת צריכים להיזכר ודאי בשנה כמו זו.

___________________________________________________________________

יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 14 בדצמבר 2017