שני מפקדים שלחמו באזור במלחמת ששת הימים - אהרון קמארה ואורי בן ארי המונצחים בשכונה
בימים אלה אנו מציינים 48 שנים לשחרור
אזור ירושלים וסביבתה מידי הירדנים ששלטו כאן באזור 19 שנים בין השנים תש"ח-תשכ"ז
(1967-1948). מלחמת ששת הימים מונצחת בשכונה במספר רחובות: הסיירת הירושלמית,
הארבעה, סיירת דוכיפת ועוד שתיים שנזכיר ונרחיב לגביהם.
ציון התקופה הזו גם נידרש בימים אלה
בגלל שתי אירועים הקשורים בדמויות המונצחות בשכונה.
בימים אלה נפטר אהרון קמארה מי שהיה
מפקד פלוגת הטנקים הירושלמית שהיתה מעורבת בשיחרור ירושלים לפני 48 שנים. נזכיר
מעט מפעילותו בגזרה לזיכרו, דברים שכתבנו בפינה שלנו לפני כמה שנים.
כמו כן, בשבוע הבא יתקיים טקס חנוכת שם
רחוב בפסגת זאב מרכז באזור בנה ביתך לזכרו של אל"מ אורי בן ארי מי שהיה מפקד
חטיבת הראל ששחררה את האזור פסגת זאב לפני 48 שנים. על שתי הדמויות הללו במדור
שידגיש את תקופת מלחמת ששת הימים באזור.
 |
| טנק בפיקודו של אהרון קאמרה באזור ארמון הנציב | מקור: באדיבות אהרון קמארה |
ראשיתה של יחידת הטנקים הירושלמית
בפיקודו של אהרון קמארה
יחידת הטנקים (הסודית) הירושלמית נוסדה
בשנת 1958 בפגישה של אהרון קמארה עם מפקד גייסות השריון חיים בר-לב. באותם הימים אהרון היה חייל מילואים משוחרר בן
29. בר-לב קרא לו לשיחה ואמר לו שהוא מייעד אותו להקים כוח שמטרתו להגן על ירושלים.
לשם כך שלח אותו בר-לב לקורס מפקדי גדודי שריון, מתוך מטרה להציב אותו כמפקד גדוד
שריון שיוצב בירושלים וימתין ליום פקודה. במשך הזמן הזה יהיה עליו, כך נאמר לו,
להכין את מצבת החיילים לקרב.
כשהתכונן קמארה להתחיל את אירגון הכוח
באופן מעשי התברר לו שאין לא חיילים וגם לא טנקים. כשפנה לבר-לב והפנה את תשומת
לבו לעניין, ענה לו בר-לב שעליו לארגן גם את צוות הלוחמים וגם את הטנקים.
בהתאם לתשובה זו פנה קמארה לחטיבת מחוז
ירושלים (16), ראיין 200 מועמדים מכוח המילואים ומתוכם בחר מאה להקמת הגדוד
הירושלמי.
לאחר בחירת המועמדים הם יצאו לאימונים,
לאחר שחילקם למחלקות אימנם והכשירם לפעולה.
טנקים לירושלים
לאחר שכוח הלוחמים היה מאומן פנה קמארה
למפקד הגיס, חיים בר-לב, בדרישה שייתן לו טנקים, ורצוי שיהיו טנקים ראויים להגן על
עיר הבירה. הוא קיבל 17 טנקים אמריקאים מדגם M-1. בשלב מאוחר יותר קיבלו 14 טנקים M-1
סופר. ועוד ארבעה טנקים M-51 שהתותח שלו טוב יותר.
כיוון שעל פי הסכמי שביתת הנשק חל איסור
מוחלט להכניס טנקים לירושלים היה צורך להכניס אותם לעיר בהיחבא. לכן העמיסו את
הטנקים במחנה ג'וליס שבאזור מישור החוף על מובילים שעליהם הונחו צריפי עץ והטנקים
הוסתרו בתוכם. על הצריפים כתבו: "חיפה-ירושלים חברת החשמל", על מנת
להשוות למבנה צורה של משלוח משא הקשורה להעברת גנרטורים לחברת החשמל. כך הועברו 12
טנקים למחנה סטף שנמצא ממערב לירושלים. ושישה טנקים הועברו למחנה שנלר שם הוסתרו
בין מבני המחנה.
כוננות בעיר
בשנת 1961 היחידה היתה מוכנה וכך גם
הטנקים היו במקומם, גם החיילים עברו אימונים מגוונים שכללו תרחישים שהיו צפויים,
כפי שביקש חיים בר-לב. חיילי היחידה ידעו שבכל אירוע בגיזרה הם מיד יהיו מגויסים.
כל חברי היחידה היו ירושלמיים ומי שעזב את העיר עזב באופן אוטומטי את היחידה.
קמארה כמו גם שאר החיילים היו תושבי
ירושלים. בכל אירוע קטן של חילופי אש היה מיד מתייצב בחטיבה (בשנלר) שמא יצטרכו
להפעיל את הכוח. הסודיות נשמרה בקפידה כיוון שהיה חשש רב שמא הסוד ידלוף לאפיקים
בלתי רצויים.
במהלך החודשים הבין קמארה שאם הוא רוצה
שהטנקים יהיו מוכנים במאת האחוזים ליציאה לקרב צריך לזווד אותם כדי שיעמדו מוכנים
ליציאה מיידית. ואומנם כך היה, הטנקים הסודיים שהיו בירושלים בשנים שלפני פרוץ
מלחמת ששת הימים היו מוכנים ליציאה זריזה לפעולה עם כל הציוד והתחמושת הנדרשת
עליהם.
זמן הפעלה מרגע התייצבות החיילים
ביחידות הרגילות עמד על שש שעות. ביחידת השריון הירושלמית זמן ההפעלה מרגע ההתייצבות
עמד על רבע שעה.
בתדירות של אחת לחודש היה קמארה מבצע עם
מפקדי הטנקים סיור לאורך הגבול ומקיים עימם עידכונים לגבי יכולת המעבר של הטנקים
באזורים מסוימים, תוך קיום תצפיות לעבר העמדות הירדניות. כך שמר על רמה גבוהה של
כוננות ומוכנות של חייליו.
פרוץ המלחמה
פרוץ המלחמה ביום שני ה- 5 ביוני 1967
לא תפסה את חיילי היחידה בהפתעה. כאמור רבין רמז להם על תפקידם החשוב באזור אם
תפרוץ מלחמה. הטנקים שהיו מחולקים בין הסטף למחנה שנלר רק היו צריכים להתניע ולנוע
לגזרות הערכות בירושלים.
בשעה 8:00 בבוקר עידכנו את קמארה שפרצה
מלחמה. הוא קיבל אישור מהמח"ט, אליעזר אמיתי להוציא את הטנקים מהצריפים בסטף
ולהמתין לפקודה. באזור סטף נשמעו הדי ההפגזה על ירושלים. קמארה ניסה לתפוס את
המח"ט בקשר אך ללא הצלחה. כיוון שכך קיבל החלטה ועלה עם כוח לירושלים. התנועה
הייתה על הזחלים (ולא על מובילים) דרך עין כרם לכיוון הר הרצל. כשהגיעו לשם ראו את
משאית ההספקה שלהם שעלתה באש מפגיעת פגז. בשלב מסוים, עם התקדמות הטנקים לירושלים
היה נראה שהולך להיחתם הסכם שביתת נשק עם הירדנים וקמארה חשש שהוא יובל אחר כבוד
למשפט על הפרת הסכמי שביתת נשק בהכנסת טנקים לירושלים. לאחר פרק זמן קצר הגיע כוח
הטנקים למגרש הרוסים. לאחר הגעתם לירושלים הם השתלבו בשחרור העיר בארמון הנציב
ובגזרות אחרות. תודות לשריון שהפתיע הלחימה הייתה יחסית קלה יותר בחלק מהקרבות.
קאמרה טען בפני בעבר שחלקם של אנשי
השריון במלחמה זו די הושכח והם ראויים להיזכר כתורמים משמעותיים לניצחון בירושלים.
בימים אלה, כאמור, הלך קמארה לעולמו. נזכור אנו תושבי השכונה את תרומתם של חיילי
השריון לפני 48 שנים לניצחון בעיר.
אורי בן ארי מח"ט הראל משחרר צפונה
של ירושלים
ומפלוגת הטנקים הירושלמית לחטיבת טנקים
חטיבת הראל (10). דמות נוספת הקשורה לשכונה היא אל"מ אורי בן ארי. בימים
שלפני פרוץ המלחמה (5.6.1967) אורי התהלך בבית ולא גויס ללא הגדרת תפקיד במילואים...
לפי הערכת המצב הוא היה משוכנע שתקופת ההמתנה תסתיים במלחמה, והמחשבה שהוא מנוטרל –
כמעט העבירה אותו על דעתו. הוא הפעיל את כל קשריו, החל מעוזי נרקיס שהיה מפקד
פיקוד המרכז, דרך יצחק רבין – הרמטכ"ל ומשה דיין שר הביטחון ועד לוי אשכול –
ראש הממשלה...
ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה נתמנה אורי
למפקד חטיבה 10, "הראל" המשוריינת. הוא קיבל לידיו חטיבת מילואים רדומה
ואפאתית. רבות סופר ונכתב כיצד תוך ימים ספורים אלה, "הסתער" עליה, ותוך
אימונים אינטנסיביים הפיח בה רוח חיים ורוח לחימה והביא אותה למצב של כוננות מלאה
לקראת הבאות.
לא הרבה פעמים בהיסטוריה ניתנת הזדמנות
שנייה לאותו מפקד להשלים את מה שלא ניתן היה להשיג במלחמה קודמת. נפל בחלקו של
אורי להשלים ב-1967, כל שלא היה לאל ידה של פלוגתו בחטיבת פלמ"ח-הראל לכבוש
במלחמת העצמאות העקובה מדם, במלחמתה על ירושלים. מילכה (אשתו של אורי בן ארי) מנסה לחוש את ההרגשה שחש אורי, כשבשעטת הטנקים
האדירה, בראש חטיבה משוריינת, הצליח לסיים את המלאכה שמאז מלחמת תש"ח נשארה
כפצע פתוח...
שחרור צפון ירושלים ותיעודו
הלחימה התרחשה מצפון לעיר בין קריית
ענבים לנבי סמואל. הם עברו בשטח לא עביר לשריון בניגוד למקובל ותוך מספר שעות
כשדווח לו על הכיבוש הרדאר הוא הורה בקשר שאת הרדאר יש להחזיק בכל מחיר; ברור שהיו
לו אז זיכרונות מתש"ח. בתום המלחמה הוציא ספר סיכום המלחמה של החטיבה. הוא
היה מסודר מאוד. גם בקרב הוא היה החלטי, נמרץ, משרה ביטחון, מקבל החלטות שקולות
משתנות תוך כדי תנועה וכושר אלתור מהיר. שמעון פרס הגדיר אותו בצורה מעניינת:
'היקה הכי ישראלי שהכיר'. זה נכון לגבי אישיותו וזה נכון לגבי הדרך שהוא ניהל את
הקרבות במלחמות ובתפקידיו האזרחיים.
הנצחה של אורי בשכונת פסגת זאב
לאחר שחלפו שלוש שנים מאז פטירתו של
אורי, שמו הועלה להנצחה בוועדת שמות רחובות בעירייה.
נציגי השכונה בוועדה (יעל ענתבי וכותב
שורות אלה) חשבו שיש עניין בהנצחתו בשכונה השוכנת באזור ששחררה החטיבה שבראשה עמד
במלחמת ששת הימים (1967). המשפחה הסכימה למיקום המוצע וכך בשכונה מונצח אדם רב
פעלים דמות מופת למפקדים ואזרחים. בן ארי הוא דמות חשובה נוספת המונצחת בשכונה. מי
ייתן והנצחה זו תהיה בסיס להכרות מעמיקה של נוער ומבוגרים עם עברה של השכונה
ותולדות האזור בדורות האחרונים.
ביום חמישי א' בתמוז תשע"ה יערך
טקס הסרת הלוט של שלט הרחוב בשעה: 16:30 ולאחר מכן יערך מפגש רעים בגבעת התחמושת
בו יינשאו דברים בעניין התפתחות השריון, דמות המפקד מהפלמ"ח ואילך ומורשת
חטיבת 'הראל', אז והיום.
 |
| הזמנה לחנוכת הרחוב על שם אורי בן ארי |
אנא כי כן, בשכונה שלנו בזכות שמות
הרחובות המגוונים, ניתן ללמוד פרקי היסטוריה שלמים ולחוות את משק כנפי ההיסטוריה
הקשורים בדמויות ואירועים משמעותיים שהתרחשו כאן במהלך שנות הקמת המדינה ועד
ימינו.
תודות
למילכה בן ארי ששיתפה אותי בפרקי
ההיסטוריה של בעלה אורי ואישרה את פרסום הדברים.
לאהרון קמארה ז"ל שעזר בלימוד פרקי
פלוגת הטנקים הירושלמית במלחמת ששת הימים.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 10 ביוני 2015
תגובות
הוסף רשומת תגובה