זיכרון מלחמת ששת הימים בשכונת פסגת זאב - בעקבות חנוכת הרחוב על שם אורי בן-ארי
ביום חמישי א' בתמוז תשע"ה
(18.6.2015) נחנך רחוב על שם אורי בן ארי בפסגת זאב מרכז, בטקס רב רושם בו נכחו
משפחת בן-ארי, חבריו ופקודיו של אורי במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים, ראש העיר ניר
ברקת, חברת המועצה יעל ענתבי ותושבי השכונה. טקס כזה הוא חוויה מאוד משמעותית. אתה
רואה וחווה את משק ההיסטוריה עוברת לפניך.
בין המשתתפים היו גם דמויות שהיה להם
תפקיד חשוב ומשמעותי במסכת חיו המורכבת של בן ארי מימי הפלמ"ח ועד ימינו.
כמובן שלא הכרתי את כולם וודאי איני בקיא בכל תולדות חייו העשירים והמגוונים של
אורי אבל בין אלה שהכרתי ודיברתי עימם בשנים האחרונות במחקר שאני עורך על אזור
צפון ירושלים היה מרגש לראות חלק מהדמויות שגיבשו את פני האזור ותולדות ירושלים
בעת החדשה בדרך למדינה ובשנים הראשונות לקיומה.
אין זה מובן מאליו שפרקי היסטוריה
משמעותיים שהתרחשו כאן ניתן ללמוד עליהם כאן במקום.
בדורנו אנו צריכים לחנך את הצעירים לגבי
מורשת העבר באמצעים שונים על מנת שהידע על התקופה בכלל ובאזור זה בפרט ישתרש
ויזכר. שלטי רחובות עם שמות משמעותיים מזמנים אפשרות זו.
מטרת רשימה זו לסכם פרק בתולדות האזור
בתקופת מלחמת ששת הימים המונצחים בשכונה.
רחוב עוזי נרקיס
עוזי נרקיס היה במלחמת ששת הימים אלוף
פיקוד מרכז. לזכרו של עוזי נרקיס נקרא כביש הגישה הראשי לשכונה, ציון עובדה זו
ניתן לראות בכיתוב על גבי קיר הנמצא בסמוך
לגשר של הגבעה הצרפתית (בצד ימין לבאים מהשכונה). בנוסף לציון זה מצויה אבן זיכרון
צנועה, המספרת מעט על תולדותיו של נרקיס והחקוקה על אבן ירושלמית. האבן מצויה
בסמוך למחלף הגשר מהכביש לשכונת פסגת זאב מערב. לבאים מכיוון מרכז העיר והיורדים
מהגשר לרחוב יקותיאל אדם בעומדכם ברמזור הפנו מבט ימינה וראו את המצבה הקטנה
המספרת מעט על תולדותיו של עוזי נרקיס.
אבן זו שעליה נחקקו מעט ממעשיו של האלוף
נרקיס נחנכה לפני כחמש עשרה שנים (בראשון ליוני 2000) בטקס צנוע בו היו שותפים ראש
עיריית ירושלים בזמנו אהוד אולמרט, בני משפחתו של עוזי נרקיס, ונציגי צה"ל
שבראשם אלוף פיקוד המרכז האלוף בוגי יעלון שר הביטחון דהיום. בין הדברים שאמר אז
יעלון לזכרו של נרקיס היו הדברים הבאים:
"את
אלוף פיקוד המרכז, האלוף עוז נרקיס ז"ל, הכרתי כנער מתוך אלבומי התמונות של
מלחמת ששת הימים בה פיקד על המערכה לשחרור ירושלים. ההסתכלות שלי היום בתפקידי
הנוכחי על עוזי כאלוף הפיקוד שונה
מהתבוננות של נער. איך תכנן את קרבות המלחמה ההיא, איך פיקד ושלט בכוחות השריון.
הצנחנים, חיל הרגלים, התותחנים, ההנדסה והאויר, איך ניהל מערכה צבאית מזהירה של
ימים ספורים שהביאה להשגים כה משמעותיים ובראשה שחרור העיר ירושלים…
דרך זו המוליכה בנתיב הקרבות מתל אל פול אל לב העיר והמוליכה כיום ממפקדת הפיקוד
אל תוככי העיר ירושלים, אכן ראויה להיקרא על שם האלוף עוזי נרקיס, אלוף פיקוד
המרכז, משחרר ירושלים, הראוי להנצחה זו" (מתוך: ח' ניראל (עורך), עוזי
נרקיס, דפים שנותרו על השולחן, ירושלים 2000, עמ' 125-124).
עוזי נרקיס בתור מפקד פיקוד מרכז מינה
את אורי בן ארי למפקד חטיבה 10 (לימים הראל) ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה והוא זה
שפיקד על הגיזרה של צפון ירושלים.
רחוב הארבעה על שם הרוגי סיירת דוכיפת
על סיירת דוכיפת כתבנו כאן בפינה זו
מספר פעמים בהקשרים שונים נחזור ונזכיר את הסיפור של הארבע שנהרגו במהלך המלחמה
כחלק מלחימתם כאן במסגרת חטיבת הראל.
רחוב הארבעה הוא רחוב מרכזי בשכונת פסגת
זאב מרכז שכיוונו צפון-דרום. הוא מתחיל בדרום בשדרות סיירת דוכיפת וממשיך צפונה
לעבר רחוב חיל האויר.
הרחוב נקרא על שם ארבעה חיילים מסיירת
דוכיפת שנפלו ביום השני של מלחמת ששת הימים בכ"ז באייר תשכ"ז (6.6.67).
הלוחמים היו חלק מכוח של סיירת דוכיפת שלחמו באזור פסגת זאב. הם עלו לכיוון גבעת
שאול (תל אל פול). השריונית שבהם נסעו נפגעה מפגז וארבעתם נפגעו. הארבע הם: אהוד
שני (המפקד), עמירם אסא, יובל גליקמן, ואברהם (אברי) שטדלר.
אזור הקרב בו השתתפה סיירת דוכיפת
אזור גבעת שאול (תל אל-פול) היה אזור
שממנו הירדנים פתחו באש על ירושלים. היה חשוב לכבוש את האזור כחלק מהשתלטות על
האזור הצפוני לירושלים. הכוח שפעל באזור היה חטיבה עשר (הראל) בפיקודו של
המח"ט אורי בן ארי. החטיבה עסקה בשחרור האזור שמצפון לירושלים הכוח יצא מכמה
נקודות הראשון שבהם מאזור מעלה החמישה, השני מאזור מבשרת ירושלים והאחר מאזור הכפר
בית איכסא הסמוך לשכונת רמות. הכוחות עלו לכיוון הכפר בידו ומשם המשיכו לעבר נבי
סמואל. ומשם מזרחה לעבר בית חנינא ולגבעת שאול.
בספרו של עוזי נרקיס, הוא מספר על הקרב שהיה באזור:
"צביקה
( הוא צביקה דהב מפקד גדוד 95, שהיו חלק מכוחות חטיבת הראל), כינס את כוחותיו.
אהרון יצא לתצפית על היעד: תל אל-פול-גבעה תלולה וחשופה. למרגלותיה מתחיל שטח
בנוי, ובין הבתים – כך נאמר לו מסתתר כוח של פאטונים [ירדני]. במהרה השלים אהרון
את תוכנית הקרב שלו: השריוניות ינסו לאגף את התל ולחסום באש את מורדו המזרחי; הכוח
המתעתד לצאת לחיזמה יהווה בסיס אש ובחיפויו יסתערו הטנקים והחרמ"ש [חיל רגלים
משוריין] יבוא אחריהם. אומר ועושה. הטנקים פתחו באש, השריוניות החלו לנוע אל האגף
והכוח החל להסתער במעלה התל. השריוניות היו הראשונות שנתקלו באויב. הן עברו בין
הבתים הקיצוניים של שועפת, עלו על גבעה נישאה ראס א-טוויל וממש למרגלותיה, בין
הבתים, ראו את הכוח הירדני: ג'יפי תול"ר ועשרות חיילים. השריוניות פתחו באש.
הירדנים תפסו מחסה בין הבתים. מפקד הכוח, סגן אהוד שני, פקד באלחוט על שתי
מחלקותיו להסתער ואז נפתחה על השריוניות אש מן האגף. אחת השריוניות נפגעה עוד בטרם
הספיקו אנשי הכוח לגלות את מקור האש" 3 "פאטונים". התותחן של
שריונית המ"פ הספיק לשלוח פגז אל
"פאטון" בעת שהלה החל לצדד את תותחו אליו. אולם השריונית נפגעה על ידי
אש מטנק אחר ומפקד הפלוגה, אהוד שני, וכן התותחן של השריונית נהרגו..." (ע'
נרקיס, אחת ירושלים, עמ' 206-205).
רחוב פלוגת הטנקים הירושלמית
פלוגה זו שעליה כתבנו בגליון הקודם של
קול הפסגה הייתה פלוגת טנקים סודית בירושלים בפיקודו של אהרון קמארה ז"ל
שפרצה ושיחררה גם את אזור ארמון הנציב בראשית ימי המלחמה והיה לה משקל משמעותי
בהכרעת הקרבות בעיר באותם הימים.
רחוב הסיירת הירושלמית
הסיירת הירושלמית בפיקודו של יוסי לנגוצקי
הייתה יחידת הסיור של חטיבת ירושלים. היא
לקחה חלק בלחימה במלחמת ששת הימים בקרבות בדרום העיר, קרבות שפתחו את התקפת הנגד
הצה"לית בירושלים. תחילת הלחימה הייתה בחלק הצפון מזרחי של שכונת תלפיות מזרח
ברכס ארמון הנציב שם מצוי מוצב 'הנקניק' אותו כבשו תחילה. אז עברו לכיבוש מוצב
'הפעמון' הנמצא לא רחוק מזרחה מקבוץ רמת רחל. משם המשיכו למוצב נוסף שהיה במקום בו
נמצאת כיום השכונה הר חומה של ימינו (ג'בל אבו רניים). משם המשיכו הכוחות של
הסיירת ושחררו את גוש עציון וחברון, לחימה שעברה ללא קרבות משמעותיים.
הסיירת הירושלמית הייתה משפחה קטנה של
לוחמים מגובשים. שהחיילים שלה היו מגיעים ללא קיטורים וחשבון של זמן. בדרך כלל
כשהגיעו לא ידעו מתי ישתחררו. הם התייצבו כי ידעו שצריכים אותם וגם אז לא תמיד עם
צו קריאה מסודר. האווירה הייתה אינטימית וחברית, כולם הרגישו בה כמשפחה מגובשת אחת.
על הקרב שהתרחש במוצב הפעמון במהלך
מלחמת ששת הימים (ב 5.6.67) נפלו ארבעה חיילים מלוחמי הסיירת.
מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים אל"מ
אליעזר אמיתי כתב במבוא לחוברת זכרון לחללי הסיירת את הדברים הבאים:
"ויכוח
ער היה נטוש שנים רבות בצה"ל, הסיירת החטיבתית מה היא, יחידת סיור או יחידה
מעולה לביצוע פעולות לחימה? ויכוח זה הוכרע מזמן. יחידת הסיור מיועדת גם לאסוף
ידיעות וגם ללחימה. לי היה ברור מראש שבתנאי הלחימה בירושלים, קשה יהיה לבצע
חדירות עמוקות לאיסוף ידיעות ומכאן שהסיירת הירושלמית חייבת להיות חוד החנית
בלחימה של החטיבה. ולכן כל הזחלמים לסיירת, ולכן צוות הטנקים עם הסיירת.
לא
לבד עשיתם את המלאכה במלחמת ששת הימים, כל יחידות החטיבה עשו עבודה נהדרת, אך
הייתם ללא ספק היחידה שהלכה לפני המחנה, היחידה שהובילה את החטיבה להישגיה
הגדולים. זכיתם להיות הראשונים לפתיחת המתקפה על הגדה המערבית, הובלתם את ההתקפה
על ארמון הנציב, 'מוצב הנקניק', ו'מוצב הפעמון' הידוע לשימצה בצור-באחר. מאוחר
יותר הייתם חוד החנית להשתלטות החטיבה על הר חברון. לא בחינם הושגו הישגים אלה.
שילמתם בדמם היקר של מיטב אנשיכם..." (ע' בן רוני (וכסלר), י' קורן (עורכים),
ירושלמים של זהב, הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים, ירושלים 1968, עמ'
9).
סיפורה של תמונה, סיפור של חברות עם
אורי בן ארי
לסיכום נחזור לסיפורו של אורי בן ארי.
לפני הטקס הרשמי ביקשתי לצלם שתי דמויות, חבריו של אורי משדה הקרב.
בתמונה ניתן לראות את שני דורות שלחמו
על אותה גיזרה בהפרש של 19 שנים.
בצד ימין עומד (תת אלוף במילואים) מוטקה
בן פורת. מוטקה, לחם לצד אורי בן ארי במלחמת העצמאות בחטיבת הפורצים של
הפלמ"ח כמפקד פלוגה ג'. יחד עם אורי בן ארי (מפקד פלוגה א) וחיים פוזננסקי (מפקד פלוגה ב) הם ניסו להשתלט,
במסגרת מבצע יבוסי (ב 23-22 באפריל 1948) על רכס נבי סמואל ולשחרר אותו. הפעולה לא
צלחה.
במהלכה נהרגו שלושים ושמונה חיילים
מהפלוגה בראשותו של חיים פוזננסקי שאף הוא נפל בקרב.
בצד שמאל עומד (סא"ל במילואים) צביקה
דהב מי שהיה מג"ד גדוד 95 שהיה תחת פיקודו של אורי בן ארי ועלה עם גדוד
הטנקים (בנוסף לשני גדודים אחרים) ושיחרר את צפונה של ירושלים באזור נבי סמואל ותל
אל פול.
הנה כי כן תמונה אחת והיסטוריה רבה.
 |
| שם רחוב - אורי בן ארי עם מוטקה בן פורת מימין וצביקה דהב משמאל | צילום: יוסי שפנייר |
סיכומם של דברים, פסגת זאב מצויה בחלקה
הצפון מזרחי של הגזרה של חטיבת הראל במלחמת ששת הימים. קריאת שם הרחוב על שמו של
מפקד החטיבה לצד שמות רחובות נוספים הקשורים לאותה מלחמה היא ללא ספק ציון דרך
חשוב בזיכרון במרחב שאנו בני השכונה צריכים לזכור ולהזכיר.
תודות
למילכה בן ארי, צביקה דהב, מוטקה בן
פורת, נחום ברוכי, שלחמו באזור ועוזרים לתעד ולהזכיר לדורות הבאים את שהיה כאן
בעבר.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 24 ביוני 2015
תגובות
הוסף רשומת תגובה