תיאור אזור פסגת זאב במדריך לירושלים וסביבותיה משנת 1920

במדריך סיורים שכתבו חיים אריה זוטא (1939-1868) ואלימלך ליפא סוקניק (1953-1889) שהתפרסם במהלך שנות העשרים של המאה העשרים יש פירוט מעניין של האזור בו נמצאת פסגת זאב של היום.

המדריך שכתבו זוטא, שהיה מורה, מנהל בית ספר (למל), עסקן ציבור ואיש שטח. עם סוקניק שהיה ארכיאולוג וחוקר חשוב, מקבץ נתונים ומיידע בסיסי וחשוב למטייל המתעניין בסיור בסביבות ירושלים. שני ברי הסמכא כתבו מדריך שהיה חשוב באותם הימים להכרת האזור. במדריך הושקעה עבודה רבה וזה ניכר בפרוט רב של התיאורים של האתרים השונים. הם נותנים מיידע ממקורות יהודים וספרות מחקר רחבה שהיתה ידועה לפני כמאה שנה.

עטיפת הספר מדריך לירושלים וסביבותיה, 1920

לגבע שאול, רמה, בארות רם-אלה ובית אל (צפונית)

[המסלול מתאר את הדרך והאתרים בדרך הראשית מירושלים צפונה לאורך ציר שישים הישן בואכה רמאללה].

הצופים (רם אל-משרוף) – שעפת (נב) – גבע שאול – רמה – עטרות – קלנדיה – תל נצבה – בארות רם-אלה – בית אל (36 ק"מ בערך) עד בארות דרך המלך, משם לבית אל שביל.

מעל לשכונה "נחלת שמעון" מתפלגת הדרך, עולה שמאלה לצפון ונמשכת והולכת על גובה הקו של פרשת המים שבין ים המלח וים התיכון.

הדרך עוברת על פסגת הצופים (רם אל-משאריף) בגובה של 818 מטר מעל פני הים. במקום הזה חנה מחנהו של טיטוס, שרידי חרבות נראים עד היום.

מפה מתגלה לעיני הרואה העיר העתיקה והחדשה.

מצד ימין של הדרך – חורש צעיר של עצי אורן על גבעה השייכת לכנסייה הצרפתית.

הדרך עוברת על יד הכפר שעפת (לשמאל), העומד על גבעה קטנה, מוקף עצי זית. בכפר נמצאים שרידי מגדל ישן ובורות עתיקים רבים החצובים בסלע.

יש משערים, כי פה עמדה נוב עיר הכוהנים, שדרכה עבר דוד בבורחו מפני שאול, ובזמן ההוא נמצא פה אפוד (שמואל א' כ"ב). בזמן שיבת ציון התיישבו בה בני בנימין.

גבעת שאול תל אל פול

ממול שעפת, לצד ימין של הדרך, מתרוממת הגבעה תל אל-פול (839 מטר). עליה נמצאים שרידי בניין, אפשר מצודה מימי הצלבנים. המחזה מלמעלה יפה מאוד: לצעד מערב נראית הפסגה של "הנביא שמואל", הכפרים בית איכּסה, בית חנינה וביר נבאלה. מסתמנים הדרכים המובילים לכפרים שונים. למזרח – תלולי ההרים שבארץ בנימין, ההולכים ומשתפלים לערבות הירדן.

רבים הוויכוחים על אודות מקום זה; רוב החוקרים מסכימים, כי פה עמדה גבעה (גבעת שאול, גבעת ה'), מקום המקרה של "פילגש בגבעה" ומקום שבתו של שאול.

אחרי תל אל פול נראית לשמאל דרך רומאית עתיקה המובילה ללוד (עוברת על פני גבעון, בית חורון תחתון ועליון וכו').

בין דרך המלך ובין הדרך העתיקה ללוד מתרוממת גבעה הנקראת בערבית כרבת עַדַסֶה (794 מטר), היא העיר חדשה, הידועה בניצחונו של יהודה המכבי על צבאות ניקנור שחנה אז בבית חורון. לזכר הניצחון הגדול נקבע יום הניצחון, י"ג באדר, ליום חג (חשמונאים א', ז'). המקום הזה נמצא על יד פרשת הדרכים היותר חשובות, לצפון ולמערב, ושלט על כל הסביבה. עכשיו הוא נטוע כרמים ונמצאות עליו שרידי חורבות, מערות, קברים וכו'.

במרחק שתי שעות מירושלים בערך מגיעים לחורבה מקורה לשמאל הדרך (כרבֶת חַן), ששימשה, כנראה, בית מלון לעוברי דרך.

ממולה, לצד ימין של הדרך, במרחק של מהלך רבע שעה בערך נמצא על גבעה הכפר רם, היא רמה (792 מטר). הכפר מיושב מוסלמים. למערב הכפר נמצא מסגד מעל לקבר קדוש מוסלמי, ובו נשתמרו שרידי בסיליקה נוצרית. המחזה מכאן על כל הסביבה עד ים המלח יפה מאוד.

[מפה אפשר להגיע לגבע, כשלושת רבעי שעה בערך].

רמה

רמה – ביתו של שמואל הנביא ומקום קבורתו – היתה עיר הגבול שבין ממלכת יהודה וישראל ונקודה תכסיסית חשובה מאוד בדרך שבין ירושלים ושכם. בעשא מלך ישראל חפץ לבצר אותה נגד ממלכת יהודה. אחרי חורבן ירושלים אסף נבוזראדן במקום זה את שבויי יהודה ובתוכם את ירמיהו הנביא ומפה החזירו אל אחיו שנשארו עם גדליהו בן אחיקם במצפה.

את רמה מזכיר הנביא בנבואתו:

קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים. רחל מבכה על בניה, מיאנה להינחם על בניה – כי איננו.

עולי הגולה שבימי נחמיה בָּנוּהָ מחדש.

השביל שאחרי רמה, לשמאל הדרך על יד הגשר, מוביל אל הכפר קלנדיה הנראה מהדרך. חלק ממנו, כאלפיים דונם, שייך ליהודים. כעת נמצאת פה קבוצת פועלים עברים, העוסקת בייעור המקום. מסביב לכפר הרבה עצי תאנה וכרמי גפן. בכפר נמצאים בורות עתיקים, בריכות ומערות קברים.

אחרי מהלך שלושת רבעי שעה מרמה מגיעים לגבעה, לצד שמאל של הדרך, שעליה חורבות רבות, בריכות, מעיינות, שרידי מרזבים, בתי בד ומערות קברים. במקומות אחרים נראים גם שרידי רצפות משכית. החרבות נקראות בפי הערבית כִרבֶּת עֲטַרה, היא עטרות אדר – עיר הגבול שבין אפרים ובנימין (יהושע ט"ו). את המקום הזה רכש לו בית היתומים הסורי ונטע פה כרמים וגגות ירק.

תל א-נצבה ובארות

מעל לחורבות האלה מתרוממת הגבעה תל נַצבֶּה (783 מטר) ועליה חורבות. ממנה נראית היטב העיר ירושלים והסביבה הרחוקה. פרופ' דלמן וחוקרים אחרים מחליטים, כי המקום הזה הוא מצפֶּה.

כדאי לעלות על ההרים שלשמאל לתל נַצבֶּה, מעבר לדרך, שמשם המראה יפה לצד מערב ולצד מזרח, עד ים המלח.

הדרך מתפתלת ונמשכת לצפונית מערבית ועולה למרומי קו פרשת המים ואחרי כחצי שעה באים לכפר אל בִּירֶה הנמצא במרחק 15 קילומטרים מירושלים.

אל בירה (860 מטר) – כפר מוסלמי גדול, שבו כאלף תושבים – נקרא כך על שם שפע מימיו. סביבתו בלתי פורייה. על יד המעיין שאצל הדרך נמצאים שרידי שתי בריכות מים עתיקות. במקום היותר גבוה של הכפר, אצל קבר מוסלמי קדוש, נמצאים שרידי חורבות של כנסייה נוצרית מהמאה ה-12. בצפון הכפר נמצא מגדל שחלקים ממנו עתיקים. יש פה גם שרידי מלון ישן שנמצא על הדרך שבין שכם לירושלים.

הכפר הזה עומד, כנראה, במקום העיר העתיקה בארות, אחת מארבע ערי הגבעונים (יהושע ט') ונחשבה אחר כך על בנימין (שמואל ב'-ד'). יהודה המכבי אסף פה חיל רב למלחמותיו נגד הסורים. משערים, כי מי המעיין של בִּירֶה היו מובאים לפנים לירושלים.

רמאללה

מול בארות, לשמאל הדרך, מוביל כביש טוב אל הכפר הנוצרי הגדול רָם-אַלָה, שלפני המלחמה הגיע מספר תושביו לחמשת אלפים. בו כנסיות נוצריות שונות. סביב הכפר הרבה עצי זיעת, תאנה וגפן, בעמק נמצאים מעיינות אחדים. התושבים חרוצים מאוד ומתייחסים על צאצאי הצלבנים. בסביבה נמצאות מערות קברים.

יש חושבים את המקום הזה ל"רמתיים צופים".

יפה המחזה לצד מערב. נראה חלק גדול מהשפלה עד העיר רמלה ועד ים התיכון, המתגלה ממקומות אחדים של הכפר ובייחוד מהשביל המוביל אל עין מִזבַח.

דקות אחדות אחרי בארות נוטה מדרך המלך שביל לימין, אחרי כעשרים דקה מגיעים למעיין ועל ידו שני מקווי מים עתיקים בצורת מערות, שאחת מהן נשענת על שני עמודים. בהמשך הדרך נמצאים עוד שני מעיינות. אחרי מהלך חצי שעה מפה מגיעים לכפר בִּתִין, היא בית אל, כעת כפר דל, שמספר תושביו הגיע לפני המלחמה לארבע מאות נפש.

הכפר משתרע על רמה קטנה (884 מטר). המחזה מקיף את הסביבה הרחוקה. במקום היותר גבוה של הכפר נמצאות חורבות מגדל על יסודות עתיקים. קרוב לחורבות נמצא מסגד, הבנוי במקום כנסייה נוצרית מימי הצלבנים. בעמק נמצאת בריכת מים יפה וגדולה (96 מטרים אורכה, 66 מטרים רוחבה). באמצע הבריכה נובע מעיין לתוך אגן מיוחד.

מעניין הוא גל האבנים הגדולות שבצפון הכפר. אפשר שמעגל זה הוא עתיק ושימש לפנים למטרה דתית.

בית אל

בית אל – עיר עתיקה מאוד. נזכרת בתקופת בוא אברהם מארם לארץ כנען. נקראה לפנים לוז, ויעקב, שלן פה בבורחו מפני אחיו, קרא לה "בית אל" על שם שנראה לו פה אלוהים. היתה עיר הגבול שבין אפרים ובנימין. בימי השופטים היתה העיר חשובה לכל שבטי ישראל. אליה היו באים לזבוח קורבנות ולשאול באלוהים. בימי אליהו ואלישע נמצאו פה "בני נביאים". אחרי חלוקת הממלכה עשה ירבעם את בית אל מרכז דתי לממלכת ישראל והעמיד בה עגל זהב, למען הסב את לב עשרת השבטים מאחרי בית ה' שבירושלים. בעיני נביאי ה' היתה בית אל משום כך לסמל הבגידה באלוהי ישראל וינבאו עליה רעות.

הנביא עמוס מוכיח: ואל תדרשו בית אל והגלגל לא תבואו, כי הגלגל גלה יגלה ובית אל יהיה לאוון!

והושע מנבא: ונשמדו במול אוון, חטאת ישראל, קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם.

בתקופת שיבת ציון בָּנוּהָ בני בנימין מחדש והתיישבו בה. בימי מלחמת החשמונאים ביצר את העיר בכחידס הסורי. בתקופה שאחרי מרד בר כוכבא הושיב אדריאנוס שומרים בבית אל לתפוס את הנמלטים.

ר' שמואל ברבי שמשון, שהיה בארץ ישראל בשנת ד'תתק"ע, מזכיר את המקום בתור בית אל, וגם רק' יצחק חילו (ה' צ"ג) מעיד כי בתין היא בית אל, ולפי דבריו עמדה פה בימיו מצבה עתיקה, שאמרו עליה, כי היא מצבת קברו של אחיה השילוני.

החזרה לירושלים –בדרך מכמש וגבע

מבית אל יורדת הדרך לצפונית מזרחית. כעשרים דקה אחרי הכפר למזרח נמצאת החורבה הנקראת בורג' בתין (מצודת בית אל). על גבעה בצפון נראה הכפר רַמון (סלע רמון, שופטים כ').

הדרך מתרוממת ומגיעה לרמה קטנה ועוברת על פני תל אל חַג'ר שהיא לפי דעת החוקרים עַי העתיקה, הנזכרת עוד אצל אברהם ("בית אל מים והעי מקדם"). יהושע כבשה ועשה אותה "תל עולם שממה".

בדרך זו מגיעים לכפר דֵיר דיוָן (723 מטר) העומד' בין ההרים. מהכפר מובילה דרך עתיקה לדרום, העוברת על פני מערות קברים עתיקות ומחצבים.

לצד ימין של הדרך נראה הכפר בורכה. קרוב למכמש, בהתחלת הנחל הנופל לוואדי סווניט, נמצאים קברות עתיקים, שמעליהם נראות חרבות מקרון, היא מגרון העתיקה (שמואל א' י"ד).

ממכמש לירושלים – דרך גבע, בית עזמות וכו', או דרך רמה.

להרחבה ומקור הרשימה

ח"א זוטא ול' סוקיניק, ארצנו, ספר מורה דרך בארץ ישראל ובארצות הגובלות בה, הוצאת ועד הצירים, ירושלים תר"פ (1920). במהדורה מצולמת שיצאה על ידי הוצאת אריאל הספר נקרא מדריך לירושלים וסביבותיה, 1920.

___________________________________________________________________

יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 23 ביולי 2014