מכתבים של שבתאי לוזינסקי מעטרות, תרפ"ד (1924)
רותי סנדלר ביתו הצעירה של שבתאי
לוזינסקי המתגוררת כיום במושב בני עטרות, מרבה לספר בדרך חינוכית-ערכית למבוגרים
וצעירים על דרכו של אביה שבתאי מתוך רצון לקרב את השומעים לימים עברו ולדרך
הציונית שאביה דגל בו ולאורו הלך עד לסוף דרכו. בינואר 1947 נספה בתאונה באיטליה
בשליחות המוסדות הלאומיים. בימים אלה העבירה לי רותי מספר מכתבים שכתב שבתי לפני
90 שנה בתרפ"ד (1924) בזמן שהחל את דרכו בעטרות. מהמכתבים עולים מעט מהווי
המקום באותם הימים.
 |
| שבתי לוזנסקי | באדיבות: רותי סנדלר |
האיש שבתאי לוזינסקי
שבתאי, בן זקונים להוריו, נולד ב-1896
בבברויסק אשר ברוסיה הלבנה. מבית אמיד, דתי, שלא ידע בילדותו עבודת כפיים מהי.
כבר בילדותו ספג את הציונות, בעיקר מבן
דודו ליאו מוצקין המבוגר ממנו בלמעלה מעשור, שהיה אחד הציונים החשובים ברוסיה.
וכך כותב שבתאי: "את תמונתו הייתי
מוצא בגאווה בין משתתפי הקונגרס הראשון, ודמותו היתה מופיעה לפניי כאחד המוליך
בפועל ממש, את העם לציון. אנשים רבים – זקנים, צעירים, נשים וטף הולכים בדרך. ליאו
בעיניו המלאות תבונה ורכות, עם מקל גדול ביד צועד בראש, כמורה דרך. זאת היתה
התמונה שלעיתים קרובות עמדה לנגד עיני רוחי, בילדותי. וכשהוא היה יושב בביתנו
הייתי שואל בלחש את הגדולים: האם הוא כבר בא לקחת גם אותנו לארץ ישראל?".
שבתאי היה איש חזון, בליבו בערה אש תמיד
של אהבה לאדם, לחי ולצומח.
האמין בעם ישראל, בארץ ישראל ובנצחיותם.
העשייה למענם קודמת לעשייה למען
עצמו, למען ביתו ומשפחתו. היה בין מקימי "סולל בונה" ו"חברת
אבן". הגה את רעיון כפר חוצבים (שאת התממשותה לא זכה לראות). רעיון הבאת
הביכורים לירושלים, וגולת הכותרת: ההתגייסות לעזרת ניצולי השואה.
כדי להתרשם מאופיו של האיש ודרכו נביא
קטעי מכתבים שכתב עת רק התחיל לבנות את
משקו בעטרות מהם עולה רצונו העז להביא גם את הוריו למקום.
עטרות ערב חג הפסח תרע"ד (1924)
המכתב שלכם לחג הפסח קיבלנו. תודה רבה.
כנראה שגם אתם קיבלתם את המכתבים שלנו.
אנחנו בריאים וחיים, מרגישים טוב.
הילדים מתפתחים טוב מאוד. שאול (הבן הגדול) אחרי החגים מתחיל ללמוד לקרוא, ודינה
שתהיה אחרי החג בת שלוש מקבלת צעצועים ומשחקים בגן. מיכה הקטן יותר עירני משאול,
הוא כבר מתהפך ומתחיל לדבר וללכת.
היישוב שלנו כנראה מתחיל להתפתח. עכשיו
מאשרים את תוכנית היישוב וניגשים לבנייה של עשר רפתות.
בעוד שבועיים אנחנו מתכוננים לקבל את
האדמות ולפתח משק. כל אחד יעסוק בחלקה שלו.
המצב בפלסטינה לא טוב, יש חוסר עבודה.
בזמן האחרון באים לפלסטינה, והרבה מהם קונים פה אדמות ומשתדלים להסתדר פה.
היינו מאוד שמחים אם הייתם מסכימים לבוא
הנה ולחיות יחד איתנו. אני מציע לכם לחשוב על הדבר.
מאוד מבקשים לכתוב לנו בפרוטרוט על
החיים בוויטצ'ה והחיים של כל קרובי המשפחה.
אני חושב שהכתובת של ג'ניה לא ידועה לנו
והמכתבים לא מגיעים. אני מבקש להודיע לי את הכתובת.
כל טוב לכל הקרובים,
שלכם באהבה, שבתאי.
תרגום מכתבו של שבתאי מרוסית:
ירושלים, 28.4.1924
עטרות לקראת שבועות תרפ"ד (1924)
[מכתב של שבתי לוזינסקי מעטרות להוריו ברוסיה]
עטרות ד' סיוון תרפ"ד
יקיריי ואהוביי!
קבלנו את ברכתי לחג מתן תורתנו ויקוים
בכם ושמחת בחגך.
את מכתביכם עם התמונות קיבלנו והגשתי
כבר את בקשת רישיון כניסה בשבילכם לממשלה ומקווה אני שבעוד זמן מה, שבועיים או
חודש, אני אקבל רישיון כניסה בשבילכם ותיכף אמציאם לכם בכדי שתוכלו לקבל רישיון
לצאת מרוסיה, ולבוא הנה לחג ראש השנה.
ביחס לחפצים, כדאי לקחת מה שרק אפשר אבל
זה מקשה את הדרך ומוכרחים להתחשב עם זה. את הספרים אני הייתי לוקח, אבל שוב קשה לסחוב
אותם. כרים שמיכות וכדומה תיקחו איתכם, כמובן כל בגדיכם. אבנים טובות צריך להטמין
כי על הגבול מרוסיה יכולים לקחת אותם. אותו הדבר פה. אם ימצאו דרך לשלם מכס
(פושלינה). כסף מותר להכניס הנה, אבל שוב ישנה סכנה על הגבול מרוסיה.
בכלל טוב יהיה עם תיסעו בחברה. חושבים
הלא גם הורי מיזוס [משפחה נוספת בעטרות] לבוא הנה. הוא התחיל כבר לעשות רישיון
כניסה בשבילם, אולי תבואו יחד. בדרך יותר קל כשנמצאים בין חברה. גם אצל עוד אחדים
מהמתיישבים בעטרות מתכוננים לבוא ההורים אנשים בני גילכם, ככה שגם בהיותכם פה אולי
תהיה כבר בשבילכם הסביבה המתאימה.
ביחס לקיומכם אינני דואג מן דיהיב חיה
יהיב מזונו [מאמר של חז"ל שמשמעותו מי שחפץ חיים ידאגו למזונו, י"ש],
ואף פעם לא עמדה לפני דאגת לחם ובטוח אני בד' כי גם להבא ייתן לי כוחות לעבודה
לפרנס את כולנו יחד.
מקווים אנו כי השנה יתקדם המשק אצלנו, לכל
אחד תהיה כבר פרה, מעט עופות לחצי מתיישבים. יבנו גם רפתות ולולים ולאט לאט נסתדר.
אני חושב שגם אתם תהיו אתי, אידה [אשתו של שבתאי, י"ש] תהיה שבעת רצון מזה
מאוד-מאוד וגם הילדים ישמחו לקראתכם.
קיבלתי השבוע דרישת שלום משימה ויוסף
ממינכן על ידי רחל כצנלסון בת זלדה – לנה. היא היתה במינכן. יוסף ושימה חושבים
במשך הזמן לבוא הנה ואם גם אתם תהיו פה, אזי בטח ימהרו לעבור הנה.
מה שלום חנה, אלתר וילדיהם? למה לא
יכתבו פעם? לשמואל בניה כצנלסון נשלחה דרישה (רישיון כניסה) מפה, צריך שיזדרז לבוא
הנה, אבקשם להודיעני מה איתו ומה הוא נוסע?
דרישת שלום לכל הקרובים והמכירים. לאם
אידה לווילנה כתבנו פעמים אחדות, והיום אני שוב אכתוב לה.
היו שלום ולהתראות בקרוב,
בנכם אוהבכם, שבתאי.
את ה-20 דולר ששלחתם מתנה לילדים טרם
קיבלתי, בטח יתקבלו במשך הזמן.
עטרות לאחר שבועות עטרות, כ"ד
סיוון תרפ"ד (1924) – תחילת בנייה במושב
יקיריי ואהוביי!
את מכתבכם מכ"ח סיוון תרפ"ד
קיבלנו.
כמו שכתבתי לכם, כבר הגשתי לממשלה בקשה
לתת לכם רישיון כניסה לארץ ומקווה אני שבמשך זמן קצר אקבל מהממשלה תשובה חיובית
ואז ישלחו אליכם אל הקונסול האנגלי רישיונות כניסה, ועליכם יהיה לקבל מהממשלה
הרוסית רישיון יציאה מרוסיה. תיסעו כמובן דרך קושטא (קונסטנטינופול). הבקשה שלך,
אבי היקר, לנציב העליון בעניין רישיון קיבלתי, אבל לעת עתה לא הגשתי, ורק במקרה
שלא יאשרו את בקשתי לתת לכם רישיון אז אולי אפשר לפנות לנציב העליון. אבל זה עוד
נראה. אני מקווה שאני אקבל את הניירות גם בלאו הכי.
את תמונותיכם קיבלתי גם ממוסקווא וגם
מבוברויסק. אצלנו במושב כבר אישרו את התוכנית. בשבוע הקרוב אנו ניגשים בטח
לבניינים, מה וכמה נבנה עוד לא ידוע, זה יבורר בעוד איזה ימים. בכל אופן שהוא אנו
חושבים שכבר עכשיו תתחיל להסתדר אצלנו המושב ונתחיל בעזרת ד' להתקדם.
אני השבוע גומר את עבודתי בירושלים ושב
לעטרות, ומקווה אני שבקרוב גם אתם כבר תהיו פה ותחיו איתנו בעטרות על אדמת ישראל.
בזמן שאשלח לכם ידיעה מוחלטת אודות
הניירות אני אכתוב גם באופן מפורט אודות הנסיעה ואודות החפצים שכדאי לקחת, קצת
כתבתי במכתבי הקודם. קיבלתי מכתב משימה ממינכן והם כותבים כי מצבם כעת לא רע,
חושבים בזמן מן הזמנים לעבור לארץ. אם אתם תהיו כבר פה יבואו בטח גם הם. אמי
היקרה, את כותבת אודות צמרה ליברמן, אינני יודע מי היא ומה היא ומה היא רוצה לעשות
פה. כשיודיעו לי פרטים, אוכל לענות.
שלום לכם, להתראות בקרוב
בנכם אוהבכם שבתאי...
 |
| עטרות והדרך אליה | באדיבות: הארכיון למורשת עטרות |
הנה כי כן, מכתבים שנשלחים מעטרות לפני
תשעים שנה מעידים על המסירות הרבה של שבתי בני ביתו וחברין למקום. שבתי כמו גם
תושבים אחרים עשה מאמצים רבים להביא את המשפחה מהנכר לארץ לא זרועה והאמין שיסתגלו
למקום למרות התנאים הלא משופרים. מה שהסתבר לימים גם כדבר נכון.
תודות
לרותי סנדלר (ביתו של שבתי ואידה
לוזנסקי), שמעדכן לאורך השנים בקורות המשפחה שלה בעטרות.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 2 באפריל 2014
תגובות
הוסף רשומת תגובה