בין כסה לעשור באזור פסגת זאב
ימים אלה שבין ראש השנה ויום כיפור הם
מיוחדים ברוח הנושבת גם הפיזית וגם הרוחנית. בשעות אלה של יום ראשון ששורות אלה
ניכתבות מנשבת רוח סתיו וטפטופים ראשונים של חורף תשע"ה מורגשים באויר. גם
הצד הרוחני הוא מיוחד, עשרת ימי תשובה ומחשבות על חשבון נפש גם הם באוויר.
אנחנו כדרכנו נעסוק בשורות הבאות בצד
הסביבתי הקשור למים אלה בפסגת זאב וסביבותיה.
ראש השנה ואזור
פסגת זאב – שמואל הבניא
ראש השנה שחגגנו בשבוע שעבר מתקשר
לאזור שלנו גם בעניין קריאת התורה של היום הראשון של החג עם שמואל הנביא ואימו
חנה.
חנה, בתחילת דרכה היתה עקרה ומשום כך עלתה
עם בעלה אלקנה לשילה שהיה המרכז הדתי באותם הימים כדי לשאת תפילה על מנת שתיפקד.
תפילתה של חנה שנאמרה מעומק הלב ובכוונה הפכה להיות סמל לתפילה ראויה שהתקבלה,
ומשום כך הפכה דוגמה לתפילה שצריכה להאמר בכוונה עמוקה. בעקבות תפילתה היא נפקדה
ויש סוברים שהיה זה בראש השנה. משום כך בהפטרה של היום הראשון של החג נוהגים לקרוא
את הפרק הראשון של ספר שמואל הקשור לתפילה.
"וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם
צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ
בֶן צוּף אֶפְרָתִי, וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם
הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים:
וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים
יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה....וַתָּקָם חַנָּה
אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא
עַל מְזוּזַת הֵיכַל ה', וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה,
וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי
וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה'
כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ... וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת
עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ..." (שמואל א,
א-ב).
יש לא מעט מאמינים שבהקשר זה הפוקדים
את מקום קבורתו של שמואל על פי המסורת כדי לחזק את הקשר עם שמואל הנביא.
 |
| נבי סמואל מבט לכיוון צפון | צילום: יוסי שפנייר |
על שמואל הנביא –
ומקום קיברו
שמואל חי ופעל באזור בנימין. הוא נולד
בכפר הנקרא רמה (כנראה בהר אפרים אך יש גם רמה העיר א-רם של היום, שמצפון לפסגת
זאב) ושם פעל רוב ימיו. הוא סבב ביהודה, בבנימין ואפרים בימיהם של שאול ודוד,
בראשית ימי המלוכה. סוף דרכו היה ברמה שם הוא גם נקבר. מקום קברו של שמואל נזכר
במדויק: "וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ויקברהו בביתו ברמה..."
(שמואל א כה א). על פי הנאמר במקור שמואל נקבר ביתו ברמה. אם ניתן יהיה לזהות את
רמה בראש הגבעה הרי שניתן יהיה לאמת את הזיהוי של מקום קברו של שמואל במקום בו אנו
עוסקים. בסקרים ארכיאולוגיים שנערכו במקום עד לפני כחמש עשרה שנים לא נמצאו במקום
שרידים מתקופת המקרא ולכן זיהוי המקום כרמה ומקום קבורתו של שמואל היו בגדר שמא.
במהלך השנים 1992-1991 נערכו במקום חפירות ארכיאולוגיות נרחבות בראשותו של
קמ"ט ארכיאולוגיה ד"ר יצחק
מגן וחפירות נוספות שנערכו בשנים האחרונות שנחשפו במקום ממצאים רבים שיהוו חלק מגן
גדול. בין הממצאים נמצאו שרידים מתקופת המקרא מה שמאפשר אולי להחזיר למקום את
זיהוי המצפה שהייתה אחת מן האפשרויות שהועלו במחקר ואולי גם לזהות במקום את קברו
של שמואל. כפי שהקוראים בודאי ישימו לב לא הצענו בצורה חד משמעית לזהות את המקום
עם היישוב רמה וזה כמובן יסוד הבעיה של זיהוי מקום קבורתו של שמואל. מקוצר מקום לא
נוכל להאריך בזיהוי של מקום קבורתו של שמואל כיום. הזיהוי המקובל כיום בהר שמואל
מקובל על פי מקורות כתובים למעלה מאלף שנים ויתכן שגם מעט קודם לכן. בכל מקרה כפי
שצוין למעלה המקום מהווה אבן שואבת לתלמידים ומבוגרים שבאים להתייחד עם שמואל
ומשפחתו ועם אימו חנה ותפילתה.
צום גדליה
גם צום גדליה קשור קשר הדוק לאזור פסגת
זאב. למחרת ראש השנה (ג' בתשרי, השנה בגלל השבת ציינו את המועד ב ד' בתשרי) חל צום
גדליה. צום זה נקבע בעקבות משבר חברתי והנהגתי שגרם רצח מנהיג היישוב גדליה בן
אחיקם. גדליה התמנה על ידי הבבלים להיות שליט האזור מיד לאחר חורבן הבית הראשון
בשנת 586 לפנה"ס. ננסה להבין לאור המקורות הקיימים מהי המשמעות של יום זה
מבחינת היושבים בארץ באותם הימים ובהקשר זה להבין את המשמעות היישובית העולה מכך
כפי שהייתה בארץ בנימין באזור פסגת זאב לפני כ 2600 שנים. נדגיש את ההקשרים
היישוביים שהיו באזור באותם הימים.
מי היה גדליה(ו)
בן אחיקם?
גדליה, או בשמו המלא, גדליהו, היה בן
למשפחה עמידה בירושלים של סוף ימי הבית הראשון. סבו של גדליהו, שפן, היה סופר המלך
יאשיהו (609-639 לפנה"ס). סופר המלך היה פקיד חשוב בבית המושל בימים עברו.
אחיקם אביו של גדליהו היה שר בממשלתו של יאשיהו. בין הפרשיות היותר מפורסמות אודות
אביו, ידוע שהציל את ירמיהו הנביא ממות. העם לא ממש אהב את דברי ירמיהו שניבא נבואות
חורבן והרס ומשום כך זממו להוציאו להורג. אחיקם מנע זאת כפי שמוזכר בתנ"ך: "אַךְ
יַד אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן הָיְתָה אֶת יִרְמְיָהוּ לְבִלְתִּי תֵּת אֹתוֹ בְיַד הָעָם
לַהֲמִיתוֹ" (ירמיהו כו כד). באוירה זו גדל גדליהו באותם ימים.
גדליה חיי במשפחה מכובדת, הוא כאבותיו
היה פקיד בעל משרה רמה. קיימת כנראה גם עדות ארכיאולוגית לכך. בחפירות בתל לכיש
הסמוכה למושב לכיש בדרום שפלת יהודה, נתגלתה טביעת חותם (=בולה). שנחתמה על מכתב
ערב חורבן בית ראשון. על החותם שנטבעה בטין על המכתב כתוב: "לגדליהו עבד
המלך". החותמת שימשה לחתום בה מכתב הכתוב על פפירוס שנשלח מירושלים למבצר
לכיש, זמן מה לפני החורבן. יתכן שהשולח, 'אשר על הבית' (=פקיד חשוב, הממונה על
ביתו של המלך) היה גדליה בן אחיקם, אבל אין הוכחה ודאית לכך. בכל מקרה כל הידוע
לנו מן המקורות וכן מן הממצאים ברור שגדליה היה פקיד בדרגה גבוהה נצר למשפחה
מכובדת בירושלים.
מעט רקע היסטורי
לתקופה
ימי גדליה ופועלו באזור הם בסוף ימי
בית ראשון, ימי חורבן הבית. באותם השנים שלטו הבבלים בארץ. תקופה זו שבין חורבן
הבית על ידי הבבלים לבין ראשית התקופה הפרסית בארץ היא מן התקופות הפחות ידועות
בהיסטוריה של האזור, פרק של כחמישים שנה שבין 586 לפנה"ס לבין 538
לפנה"ס בו החלו הפרסים לשלוט בארץ. בתקופה זו מתרחש האירוע בו אנחנו עוסקים.
המקור העיקרי ללימוד התקופה הוא ספר ירמיהו פרקים מ' מפסוק ו עד פרק מא פסוק יח.
שם מתאר ירמיהו את תהליך השיקום לאחר חורבן הבית (מקבילה קיימת בספר מלכים ב, כה
כב-כו). מתוך התיאור עולה שגדליה ממונה על ידי נבוכדנאצר מלך בבל להיות פחה (פקיד
מטעם מלך בבל) לנהל את ענייני ממלכת יהודה וכל הנשארים לאחר החורבן. בארץ, לאחר
החורבן נשארה אוכלוסיה שהיקפה איננו ברור, סביר שחלק גדול מן הנשארים באו מערי
השדה סביב לירושלים. אלו שנשארו איבדו את המרכז העירוני שלהם (ירושלים) אבל המשיכו
להתקיים תחת מסגרת מנהלית חדשה שמרכזה היה במצפה (כנראה אזור עטרות של ימינו, או
אולי נבי סמואל). המעבר בין אזרחות יהודית לאזרחות בבלית שינה את התבנית המדינית
ואת מרכז השלטון. המשך קיומה של האוכלוסייה הכפרית היה אינטרס בבלי מובהק.
רצח גדליה בן
אחיקם
לא ברור מהמקורות כמה זמן שלט גדליה על
שארית יהודה, אך ככל הנראה לא היה זה פרק זמן ארוך. על פי המסופר במקרא (ירמיהו מ
ב-יא). ישמעאל בן נתניה שהיה מזרע המלוכה, שהוסת על ידי עמים שכנים למרוד בבבל, קם
והרג את גדליה ועוד כמה עשרות אנשים נוספים שהיו באותו הזמן במקום. הנשארים ששרדו
את חורבן הבית וגם את הזוועה שהתרחשה במצפה, בהם ירמיהו הנביא, ברחו למצרים למצוא
שם מקלט. באירוע זה בטל סופית הארגון המדיני שניסו הבבלים לשקם ביהודה. בגלל האירוע
הזה נקבע יום ג' בתשרי כיום צום ותענית כדי להזכיר את מלחמת האחים שהייתה במקום.
צום גדליה או בשמו האחר ה'צום השביעי', היה נקודת ציון היסטורית חשובה בתולדות
עמינו בסוף ימי הבית הראשון. וגם נקודת מפנה בתהליך היישובי באזור שלנו.
שילוח השעיר
לעזאזל ביום כיפור באזור פסגת זאב
שילוח השעיר המהווה מעין תחליף לעונש
שהיה צריך לקבל האדם, הוא טקס שהתקיים כבר בתקופת הנידודים של בני ישראל במדבר.
תיאור שילוח השעיר לעזאזל במדבר מתואר בספר ויקרא פרק ט"ז פסוקים ה-כב. אופן
הביצוע והעדר עדויות ברורות באשר להיבטים הגיאוגרפיים הקשורים בעניין הטקס הביאו
את החוקרים לקשת רחבה של פרשנויות שלא נפרטם כאן. בשורה התחתונה על פי התיאור
המקראי לא ניתן לשחזר את טקס שילוח השעיר לעזאזל בתקופת המקרא ורב הנסתר בו על
הנגלה. בימי המשכן בשילה היה נהוג שילוח השעיר ויש שהציעו מקום לשילוחו באזור מעלה
אפרים של היום.
מתקופת הבית השני יש לנו מידע רחב יותר
המובא במשנה במסכת יומא, הדן בענייני יום כיפור במקדש, ופרוט נוסף יש מהמקורות
התלמודיים המוסיפים מידע על המסלול שעברו השעיר המשתלח והמלווים אותו מירושלים אל
המדבר.
טקס שילוח השעיר החל בירושלים כאמור ביום
הכיפורים. שני שעירים הובאו למקדש אחד הוקרב לה' על גבי המזבח והשני, בו אנחנו
מתמקדים הובל למדבר לעזאזל.
הדרך לעזאזל
לאחר שנבחר השעיר המובל למדבר, הכהן
הגדול סמך עליו את ידיו והתוודה ואמר שהשעיר מהווה כפרה לחטאי העם. לאחר טקס זה
הפקידו את השעיר בידי אדם שהוליכו למדבר לאזור מצוקי ושם הוא הושלך מראש ההר
והתרסק במורד. תיאור אכזרי זה שהיום לא היינו מכנים אותו אולי הומניטרי במיוחד היה
מקובל ונחוג בטקסיות רבה מאוד והיה מרכיב מרכזי במהלך התפילות של יום הכיפורים.
את השעיר בדרכו היו מלווים חשובי העיר,
והמקורות מפרטים את המסלול והנעשה לאורכו. בדרך למקום השלכת השעיר היו עשר סוכות
במרחק של 'מיל' (כ 1470 מ') אחד מהשני בהם
ישבו אנשים, לאו דווקא ממשפחות הכהונה עוד לפני יום הכיפורים. בכל סוכה היה מזון
ומים שהוצעו למשלח כדי שלא יחלש במהלך הליכתו. על פי המקורות המשלח אף פעם לא נצרך
למזון למרות שגם הוא כמובן היה בעיצומו של הצום. המשלח היה עובר מסוכה לסוכה עד
שהגיע לצוק המדובר ואז השליח את השעיר במורד ההר בתהליך מסוים המפורט במקורות. מיד
עם סיום הטקס במדבר העבירו את הידיעה לירושלים. זאת עשו בעזרת איתות בדגלים
('סודרין', בלשון המשנה) ומיד היה ברור במקדש שהטקס במדבר הסתיים.
לזיהוי של עזאזל והקשר עם אזור פסגת זאב
את השעיר העבירו כאמור, מירושלים מזרחה
לכיוון המדבר. על פי הנתונים הנזכרים במשנה המרחק בין ירושלים לאתר שאנו מחפשים
היה 'תשעים ריס' (משנה, יומא ו ד), מבלי להיכנס לפירוט המחלוקות בעניין נראה שיש
לחפש את עזאזל והצוק שעליו במרחק של כ - 15 ק"מ מזרחית לירושלים. המקום אמור
להיות כאמור מצוקי גבוה באזור המדבר, יש לשער שדרך או שביל מולכים אליו וכמו כן יש
להדגיש שלא מדובר במקום מיושב.
במהלך השנים הציעו חוקרים שונים הצעות
מגוונות לזיהוי המקום בין השאר הוצאו האתרים: פסגת הסרטבה (אלכסנדריון) שבבקעת
הירדן, מצוקים מעל נחל מכמש ליד הישוב מעלה מכמש הנראה הייטב מזרחית לפסגת זאב.
חוקר אחד הציע לראות את עזאזל בפסגת הר שהיה גם ארמון ומבצר בשם הקיפרוס, הנמצא
מעל ליריחו והנראה הייטב גם הוא מפסגת זאב. חוקרים אחרים הציעו הר אחר הנמצא
מזרחית מעט למעלה אדומים הנקרא ג'בל מונטר שגם הוא נראה מנקודות שונות של פסגת זאב.
ועוד הצעות נוספות שחלקן אינו עונה לנתונים שהועלו קודם.
בסיכומם של דברים הדעות שונות
ומגוונות. המאחד את כולם שהזיהוי של האתר נמצא ברדיוס של כ 15 ק"מ מזרחית
לירושלים לכיוון המדבר בטווח הנראה לעין מהאזורים הגבוהים של פסגת זאב. יש לשער
שהמקום היה בסביבות הציר לאורך כביש ירושלים יריחו באזור מעלה אדומים.
פרח של ראש השנה
בימים אלה אין כמעט פריחה בשדות. ולכן
כל פרח מושך את תשומת הלב. החצב מסיים את פריחתו והשדות צהובים ויבשים. על רקע זה
עולה בתקופה זו קוץ רב שנתי בעל פריחה סגולה יפה ובולטת במיוחד בתקופת יובש זו.
השם העברי של הקוץ הוא חורשף מצויץ בערבית הוא קרוי שוכ אל ע'זל = קוץ
הצבי, שניתן לו כנראה על סמך יופיו והדמיון לקרן הצבי. בשוטטות בשדות הפתוחים
ניתן לראות את יופיו. כינוי השדה שלי לפרח הוא פרח ראש השנה כי פריחתו מבשרת את
החג.
הנה כי כן, ימים אלה הם ימים מיוחדים
וסביבות פסגת זאב מזמנת אפשרות לחוות ימים אלה תוך הבנת הקשר של המאורעות
ההיסטוריים לסביבה וגם מעט תשומת לב לטבע סביב יכולה להדגיש את עונת המעבר היפה בה
אנחנו נמצאים.
לעיון נוסף
על חורשף מצויץ ניתן לקרוא באתר:צמח
שדה
http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=383
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 1 באוקטובר 2014
תגובות
הוסף רשומת תגובה