על מפת אזור צפון ירושלים מתש"ח והשינוי בשטח מאז
בעיתון מעריב שפורסם ביום שני י' בניסן
תש"ח (19 באפריל 1948) פורסמה ידיעה על מתקפה של ערבים שנעשתה על היישוב הכפר
העברי נווה יעקב ונהדפה. בצמוד להודעה פורסמה גם מפה של האזור. מפה סכימאטית שצוירה
ביד והכיתוב אף הוא בכתב יד. המפה היתה צמודה למאמר על הקרב שהתרחש יום לפני כן
באזור. מבט במפה ממחיש את השינוי שחל בשטח מאותם הימים וננסה לשרטט באופן כללי את
ההבדלים בין אז והיום עם מעט רקע על האתרים בדרך.
את תיאור הדברים במפה נתאר מדרום לצפון לאורך
התוואי של הכביש הראשי (כביש 60 הישן) מירושלים לכיוון צפון. מתחתית המפה לכיון חלקה
העליון.
 |
| מפת צפון ירושלים מ 19 באפריל 1948 - אחר תבוסת הערבים שקט בנווה יעקב |
הדסה
בחלק התחתון של המפה משורטטת ירושלים המגיעה
עד אזור "הדסה". הדסה הוא בית החולים הדסה בהר הצופים של היום ששימש גם אז
את תושבי ירושלים והיישובים הסובבים אותה. הדסה היתה נקודת ציון חשובה בצפון העיר
של אותם הימים כבית חולים ואוניברסיטה. בסמוך לו מצוין הכפר עיסויה שהיה באותם
הימים כפר קטן בשולי בית החולים. בחלק השמאלי מציין משרטט המפה את הכביש ההולך
לכיוון מערב לעבר לטרון. זהו כמובן הכביש הצר שיורד לכיוון שער הגיא לכיוון תל
אביב ועובר בסמוך ללטרון (כביש אחד כיום) שבאותם הימים היה אזור מסוכן ונשלט באש
על ידי הערבים בכפרים שהיו פזורים באזור.
בית מטבחיים
האתר הראשון המצוין במפה הוא בית מטבחיים.
מבנה זה שימש כבית מטבחיים לתושבי העיר במשך שנים רבות. בשלב מסוים הוא נסגר ועליו
הוקם לימים מרכז התיפעול של הרכבת הקלה. האתר נמצא בסמוך לצומת הגבעה הצרפתית. בית
המטבחיים שימש בתקופת מלחמת העצמאות כציון דרך משמעותי בדרך מהיציאה מירושלים
לכיוון צפון. בסמוך לבית המטבחיים מתפצלת הדרך מזרחה לעבר הכפר ענתות הנמצאת כשני
ק"מ מזרחה מהדרך. הכפר יושב על שרידי יישוב מקראי בשם זה ממנו מגיע הנביא
ירמיהו הענתותי.
שועפאט
מצפון לבית המטבחיים מצוין הכפר שועפאט המוכר
לנו גם כיום. כפר זה היה קטן ובתיו היו בנויים לאורך הכביש הראשי. תושביו התנכלו
רבות לתחבורה שעברה לכיוון נווה יעקב ועטרות בימים שלפני הקמת המדינה. האירוע
המשמעותי ביותר שהתרחש במקום היה ערב פורים תש"ח בי"ג באדר ב' כאשר
שיירה של שתי כלי רכב יצאה מירושלים לכיוון היישובים ובסביבת הכפר נתקלה במחסומים
ובירי שגרמה לארבע עשר הרוגים ובהשבתת התחבורה לעבר היישובים העברים עד פינויים
בין ה-ח' באייר תש"ח (17-14 במאי 1948). ביום העצמאות האחרון נחנך הכביש
באזור רמת שלמה הנושא את השם שיירת עטרות לזכרם של הנופלים באותו אירוע.
המשך הדרך מובילה לפניה מערבה (שמאלה) לכיוון
הכפר בית חנינא. המשך הדרך מובילה לישוב נווה יעקב המסומן ממזרח (מימין לכביש).
נווה יעקב
נווה יעקב השכונה הצפונית של ירושלים נבנתה על אדמות ושרידי הכפר העברי
נווה יעקב.
במהלך שנת תרפ"ג (1923), בעזרת קרן שנוסדה מעזבונו של שמחה שנור על
ידי בנו ברוך שנור שהיה הגזבר של המזרחי בארה"ב הוקמה קרן הלוואות לבנית בתים
בכפר העברי. שעודדה ואפשרה רכישת קרקע ובניה.
בחודש תמוז תרפ"ד (1924) כשהונחה אבן
פינה, האדמה חולקה ל-200 מגרשים, לבניין ולנטיעות. כל מגרש הכיל כשני דונמים וחצי,
תמורתם שילם המתיישב סכום של 30 לירות. 140 איש וחמש חברות רכשו קרקעות בנווה יעקב,
רובם ירושלמים חרדים וחברי "המזרחי הצעיר". בין המתיישבים היו בעלי
מלאכה ואומנות, מורים, פקידים, סוחרים, פועלים מקצועיים ואף חלבנים שעסקו למחייתם
בגידול פרות ובמכירת חלב ותוצרתו. היו בהם מבני 20 ועד 50 שנה.
בשלב הראשון התיישבו במקום עשר משפחות שהחלו לבנות את ביתם בקיץ תרפ"ד
(1924). הראשונים שנכנסו לביתם עשו זאת בחמישה עשר באב תרפ"ה. בסוף שנות
העשרים וראשית שנות השלושים נערכה הרחבה של היישוב בחלק המזרחי ונוספו 10 יחידות
דיור שבהם התיישבו משפחות חדשות חלקם יוצאי גרמניה. הכפר מנה בשיאו כ 30 משפחות
שכללו כ - 150 נפשות. היישוב פונה בח' באייר והחיילים והתושבים הלכו רגלית בלילה
לכיוון הר הצופים ובזה הסתיים פרק היישוב במקום במלחמת העצמאות. היישוב שהיה קיים
עשרים וארבע שנים נהרס עד ליסוד. נווה יעקב במפה מצויינת בשלב השיא של היישוב.
ראם
המשך הכביש צפונה מביא את הנוסע לפניה מערבה
(שמאלה) כביש מוביל לכיוון ביר נבאלא וג'יב (היא גבעון המקראית) הנמצאת בסמיכות
לגבעת זאב של היום. מעט צפונה מגיעים לכפר ראם ממזרח (מימין) לכביש. הכפר ראם שומר
על השם המקראי רמה הנזכר בכמה הקשרים. בסיפור פלגש בגבעה בסוף ספר שופטים וכן בספר
ירמיהו בהקשר עם מקום קבורתה של רחל. כפר זה בתקופת מלחמת העצמאות היה כפר קטן
ועויין. כאשר תושבי עטרות התפנו ממקומם ב ה' באייר (14 במאי 1948) הם עקפו את הכפר
הזה ממזרח בעשותם את דרכם לעבר נווה יעקב. כיום זהו כפר גדול מאוד שחלק גדול ממנו
מצוי מעבר לגדר ההפרדה.
שדה תעופה
בסמיכות לדרך נמצא שדה התעופה. הוא מסומן
ממזרח (מימין) לציר המרכזי אבל בפועל הוא נמצא בסמוך לישוב עטרות ממערב לכביש. כאן
מצייר המפה שגה. שדה התעופה היה ממוקם מצפון ליישוב עטרות בצמוד לחלקות החקלאיות
של המושב. שדה התעופה שנוסד על ידי הבריטים בשנות העשרים נועד לשרת את יחידות הצבא
באזור. הוא שימש בימי המנדט ולאחר מכן גם בתקופה הירדנית. לאחר מלחמת ששת הימים
שימש המקום כשדה התעופה של ירושלים. בגבור האירועים הביטחוניים של ימי האינתיפאדה הראשונה
בית הנתיבות נסגר ולא חזר לתפקד יותר. לגבי השדה וסביבתו כיום תוכניות שונות
לפיתוח אך לא למטרות תעופה.
 |
| הטרמינל בשדה התעופה עטרות | צילום: יוסי שפנייר |
עטרות
במפה במקום שמצויין
היישוב עטרות כיום קיים מפעל של התעשיה האוירית בצמוד לאזור תעשייה גדול.
במהלך שנות העשרים הגיעו
מספר המשפחות הראשונות לשמונה עשר שמוצאם היה ממגוון ארצות מוצא: רוסיה, גרמניה,
פולין ומספר תושבים מהארץ. במחצית שנות העשרים ביקש ועד המושב מההנהלה הציונית
לעשות כל מאמץ כדי להביא את היישוב למינימום של 40 משפחות הנדרשות לניהול יישוב
תקין (מכתב של מזכיר היישוב למחלקה להתיישבות
של ההנהלה הציונית מ י"ב בסיון תרפ"ו [א.צ.מ S15/318]). בשנות השלושים מספר התושבים עמד על כ 25 משפחות שהם כ 130
נפשות (מכתב של ועד המושב למחלקה להתיישבות חקלאית מכ"ב בסיון תרצ"ג
[א.צ.מ S15/1699]) בשנות הארבעים (1946) התבצע שלב בניה נוסף
ונוספו 14 משפחות חדשות שהתגוררו בחלק המזרחי של היישוב. את תוכנית היישוב תיכנן
האדריכל ריכארד קאופמן בדגם המעגלי שתיכנן בנהלל. סה"כ התגוררו במקום ערב
פרוץ מלחמת העצמאות כ 40 משפחות. ביום שישי עם הכרזת המדינה בה' באייר תש"ח
(14 במאי 1948) הם קיבלו פקודת פינוי מהמקום. התושבים ומחלקת ההגנה התפנו רגלית
במסע ליילי ממזרח לכפר א-רם והלכו לכיוון היישוב נווה יעקב. משם ראו את ביתם עולה
באש על ידי הערבים שנכנסו והרסו את היישוב עד לייסוד. בכך בא לידי סיום היישוב
שהיה קיים במקום כשלושים שנה ולא חזר והשתקם לאחר מלחמת ששת הימים עם חזרתנו
למקום.
רמאללה לכיון שכם
הדרך ממשיכה צפונה לעבר
רמאללה יישוב גדול (כיום עיר גדולה)כשבדרך אליה חולפים על פני פניה לכפר ראפעת.
שכיום נמצאת מעבר לגדר ההפרדה בסמיכות למחנה עופר בצמוד לכביש 443.
המשך צפונה עוברים בסמוך
לפניה לכפר עקב.
ברמאללה יש ציון של תחנת
שידור. את האנטנות של תחנת השידור עדיין ניתן לראות בקו האופק של רמאללה תחנה
ששימשה בתקופת המנדט.
משם הדרך ממשיכה דרך
בירה היא אל-בירה של היום הצמודה לרמאללה וממזרח לה. ומשם כפי שמצוין הדרך ממשיכה
לכיוון שכם.
סיכום
דרך זו שהתוואי שלה תואר
כאן היא חלק מהדרך הקדומה המכונה גם 'דרך האבות' הקדומה שחיברה את בקעת באר שבע
דרך חברון וסביבות ירושלים והגיע עד לשכם. דרך חשובה זו עוברת על קו פרשת המים של
אזור ההר. בתקופה בה אנחנו עוסקים היא שימשה לקשר חשוב מאוד בין ירושלים לשני
היישובים המבודדים צפונה לה שעברה דרך ובסמוך לכפר ערביים קטנים. כיום זהו אזור
מבונה וצפוף שבחלק ממנו עוברת הרכבת הקלה.
השינוי שחל באזור בשבעים
השנה האחרונות משמעותי ביותר. מאזור נידח ומרוחק הפך להיות חלק מהבירה
הישראלית.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 7 בפברואר 2019
תגובות
הוסף רשומת תגובה