מערות, מנהרות, ומחילות בשימוש האדם באזור
בשבועות האחרונים דובר לא מעט על המלחמה
בעזה ונושא המנהרות סביב עזה עלה לכותרות. מנהרות ששימשו לצורך לחימת גרילה.
הרעיון שקבוצות קטנות או גדולות של
לוחמים מכינים מבעוד מעוד מחסה תת קרקעי ליום פקודה הוא רעיון עתיק יומין. באזור
ירושלים ופסגת זאב ניתן להבחין בתופעה מעין זו לאורך ההיסטוריה הארוכה ונזכיר הפעם
כמה דוגמאות הקשורות לעניין.
מאפייני המחילות והמנהרות
כאמור, בארץ ידועים אתרים רבים בהם עשו
שימוש במחילות תת קרקעיות. הגורם המשמעותי ביותר שהשפיע על ההחלטה אם להשתמש
במנהרה הוא סוג הסלע באזור המדובר. כמובן שנוח יותר לחצוב מנהרות בסלע שהוא רך
מאשר בסלע קשה. לכן אם בודקים את תופעת מנהרות מסתור ניתן לראות שהן נפוצות מאוד
באזור השפלה שם יש סלע גיר רך יחסית שעונה לשם קירטון. אך לא רק בשפלה אנו מוצאים אותם
אלא גם באזור ההר בו יש סלע גיר קשה, אך שם העסק מורכב יותר.
אם נרצה לאפיין את המערכות התת קרקעיות
הללו למרכיבהם המגוונים ניתן לומר שהם נסתרים ולא בולטים על פני השטח. יש להם בדרך
כלל פתח צר שממנו מוליכה תעלה שאף היא היא צרה ודורשת הליכה שפופה ולפעמים גם
זחילה. מחילות אלה צרות ובדרך כלל אינן מאפשרות מעבר ליותר מבן אדם אחד ברוחב.
מערכות המינהור מסועפות ונפגשות עם מנהרות אחרות לפעמים במפלסים שונים. כל זאת על
מנת ליצור תחושה של בילבול למי שלא מכיר את העניין.
למערכת מנהרות זו ניתן להיכנס בדרך כלל
מפתחים שונים. כיוון שמנהרות אלה מיועדות לשמש לשעת חרום יש בהם גם חדרים לאגירת
מזון ומים.
הכנת המערכות השונות בדרך כלל נעשתה
במהירות בפרק זמן יחסית קצר מפני שנעשתה כהכנה לאויב שהתקרב או שכבר היה באזור.
מערכות אלה רובם ככולם שימשו בזמן
המלחמה וכשזו הסתיימה גם השימוש במנהרות הסתיים.
כאמור, שרידים של מערכות כאלה ניתן
למצוא במקומות רבים בארץ.
נזכיר כמה מערכות מסתור ומילוט שהיו כאן
באזור ההר המרכזי.
מערות מסתור בראשית ימי המלוכה (מאה
עשירית לפני הספירה)
שימוש במערות מסתור באזור שלנו התקיים כבר
בראשית ימי המלוכה במלחמה שנערכה בנחל מכמס (סווניט) בסמוך ליישוב אדם של ימינו.
(ה) וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ׀ לְהִלָּחֵם
עִם־יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל
אֲשֶׁר עַל־שְׂפַֽת־הַיָּם לָרֹב וַֽיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ קִדְמַת בֵּית
אָֽוֶן:
(ו) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר־לוֹ
כִּי נִגַּשׂ הָעָם וַיִּֽתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַֽחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים
וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרֽוֹת" (שמואל א, יג ה-ו).
המלחמה המתוארת בפסוקים אלה היא במפגש
שבין הפלשתים שעלו וכבשו את הר שומרון מצפון והגיעו עד לאזור זה של נחל מכמש. עם
ישראל בהנהגתו של שאול המלך מאוד חשש מהמפגש עם הפלשתים והפסוקים הללו מתארים את
הפחד הזה. בשני פסוקים יש תיאור של חמישה מקומות מסתור ומילוט (נדיר במקרא):
מערות, חוחים (סדקים), סלעים, צריחים ובורות. אזור נחל מכמש המצוקי עשיר במקומות
מסתור מעין אלה שישראל מצאו בהם מסתור מפני הפלשתים. סופו של קרב זה במבצע של
יהונתן בנו של שאול שהלך עם נושא כליו והפתיע את מחנה פלשתים והניס אותם מהאזור.
שימוש במחילה להובלת מים בימי חזקיהו
(מאה שמינית לפני הספירה)
מערכת תת קרקעית אחרת שהייתה בשימוש
בימי הבית הראשון היא נקבת חזקיהו. זו נקבה החצובה בסלע גיר קשה הנמצאת בעיר דוד
ומובילה מים ממעין הגיחון שהייתה מחוץ לחומות העיר לעבר ברכה שהיתה בתוך העיר.
אורך נקבה זו 530 מ'. אין בה פירי אורור בדרך והיא נחצבה כולה תחת הקרקע. יש מספר
איזכורים שלה במקרא מהם ניתן להבין את המפעל שעשה חזקיהו לקראת הפלישה האשורית:
(כ) וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל־גְּבוּרָתוֹ
וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת־הַבְּרֵכָה וְאֶת־הַתְּעָלָה וַיָּבֵא אֶת־הַמַּיִם הָעִירָה הֲלֹא־הֵם
כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָֽה" (מלכים ב, כ
כ).
הפסוקים מתארים בצורה ברורה את המפעל של
חזקיהושיצר ברכה ותעלה שהביאו את המים העירה.
הכתובת שמספרת את סיפור הנקבה
החוקרים התעניינו מאוד כיצד בדיוק בוצעה
העבודה בנקבה זו. על כך יש כתובת שמציינת את הדבר. כתובת בעברית קדומה שנמצאה בסמוך
ליציאה מהנקבה ליד הברכה ומספרת בדיוק איך היא נחצבה וזו לשונה בתרגום חופשי:
תמה (חציבת) הנקבה. וזה היה דבר הנקבה:
בעוד החוצבים מניפים את
הגרזן אלה לקראת אלה, וכשנשארו רק שלוש
אמות (כמטר וחצי) להינקב, נשמע קול איש
קורא אל רעו מקבוצה לקבוצה, כי הייתה זדה בצור
(בסלע) מימין ומשמאל. וביום
שבו הושלמה הנקבה, הכו החוצבים איש
לקראת רעו גרזן לקראת גרזן. ויזרמו
המים מן המוצא אל הבריכה לאורך 1,200
אמה (533 מ'),
ומאה אמה היה עומק הסלע מפני השטח מעל
ראש החוצבים.
הכתובת מציינת את אופן החציבה. זו נעשתה
באותו הזמן משני הכיוונים וסופו של דבר נפגשו החוצבים באמצע ואז המים החלו לזרום
מהמעין לברכה. בתיאור ובמפעל זה יש לא מעט שאלות מעניינות הקשורות באופן החציבה
וזמנה. מבלי להכנס לפרטים יש כאן תיאור מעניין של שימוש בנקבה ארוכה להובלת מים
בירושלים.
שימוש במנהרות תת קרקעיות בירושלים
במלחמת החורבן (70 לספירה)
ירושלים של ערב חורבן הבית השני הייתה
עיר גדולה ומפותחת. עיר של רבעים גדולים, רחובות, כיכרות, תושבים רבים שגרו במקום.
אחד מסממני הפיתוח התת קרקעיים בעיר היו תעלות ניקוז שנבנו מתחת לרחובות כדי לנקז
את מי הגשמים. יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון בן התקופה תיאר את התעלות הללו כשתיאר
את סוף המלחמה בעיר כאשר תושבי העיר נמלטו לשם מפני האויב הרומי וחלק גם מצא שם את
מותו: "לאחר שהרגו הרומאים או לקחו בשבי כל מי שנראו לעין, החלו לחפש את
המסתתרים במחילות, ביקעו את הקרקע והרגו את כל מי שנתקלו בו" (בן מתיתיהו,
מלחמת היהודים ברומאים ו טד בתרגום, ל' אולמן). התיאור כאן כנראה מכוון לנמלטים
שהסתתרו בתעלות אלה. בחפירות ארכיאולוגיות במקום חשפו את התעלות וגם מצאו ממצאים
מהתקופה.
שימוש במנהרות ומחילות בימי מרד בר
כוכבא (135-132)
בימי מרד בר כוכבא, מרד קשה שהתרחש בשליש
הראשון של המאה השניה לספירה הייתה התארגנות של קבוצות מורדים נגד השלטון הרומי
בארץ ישראל.
על פי המקורות ההיסטוריים בני אותם
הימים ההתארגנות למרד היתה במישורים שונים ובין השאר גם בהכנת מנהרות תת קרקעיות.
ממקורות בני התקופה הרומית אנו למדים על
הכנת המחילות התת קרקעיות על ידי היהודים:
|
"הם
הכינו בצורה בלתי הולמת את כלי הנשק שהטילו עליהם (הרומאים) לייצר, כדי שיוכלו
להשתמש בהם לאחר שייפסלו על ידי הרומאים. כשאדריאנוס התרחק,
מרדו בו היהודים בגלוי. היהודים לא העזו להסתכן חזיתית עם הרומאים. הם תפסו את
המקומות הנוחים של הארץ וחיזקו אותם במחילות ובחומות, כדי שישמשו להם כמקלטים
בעת מצוקה וגם כדי שיוכלו לנוע בחשאי, אלה לקראת אלה, מתחת לפני הקרקע. הם קדחו
פירים אל הדרכים התת-קרקעיות, כדי שייקלטו בהם אוויר ואור."
|
||
|
) תקציר על פי הנזיר
קסיפיליניוס, מתוך "תולדות הרומאים" 69, 12)
|
||
המידע על מחילות אלה בשנים האחרונות
הולך ורב. לפני כשלושים שנה התחילו לחשוף אותם באזור השפלה בסביבות בית שמש ובית
גוברין וכיום הם מוכרים לנו גם בהר ביהודה שומרון ובגליל. מסתבר שתופעה זו היתה
נפוצה מאוד.
שימוש במחילות תת קרקעיות אלה איפשר
ללוחמים להילחם לחימת גרילה ברומאים ואף הצליחו להנחיל להם אבדות לא קטנות במקומות
שונים. סופה של מרידה זו אכזרית ביותר.
רבבות מורדים נהרגו והיהודים גורשו
מירושלים ולא הורשו לחזור אליה.
 |
| נחל פרת - באזור עין פרת | צילום: יוסי שפנייר |
נחל פרת הנמצא מעט מזרחית לפסגת זאב גם
הוא רצוף במערות טבעיות. נחל פרת משום היותו קרוב למקום יישוב וגם מבודד נוצל בעבר
לצורי מסתור, התבודדות (נזירים) ולחימה. היה זה כך בימי מלחמת החשמונאים ביוונים,
בתקופה הרומית בלחימה בצבאות האמפריה שהגיעה לסביבות ירושלים, בתקופה הביזנטית עת
התבודדו באזור מאות נזירים וכך גם בשנים לאחר מלחמת ששת הימים שהמקום שרץ מחבלים
שהסתתרו במערות לאחר שחצו את הירדן בדרכם לביצוע פעילות טרור בתחום שומרון ויהודה.
הנה כי כן, תופעת המלחמות ומסתור בעזרת
מנהרות ומחילות אינה חדשה כלל בהייבט היסטורי
רחב. האדם ניצל כבר בתקופות קדומות את היכולת להילחם ולהסתתר במסתורים אלה. בשיטות
שמפעילים אויבנו באזור עזה הם שומרים על אותם עקרונות שהזכרנו כאן.
הלוחמים מתבססים על הכרות טובה עם השטח,
על ניצול גורם ההפתעה והיכולת לתמרן במהירות באזורים פחות מוכרים לאויב.
לא ניתן כמובן להשליך על התוצאות מן
העבר על ההווה אבל כנראה שעל האימרה מספר קהלת
"...וְאֵין כָּל־חָדָשׁ תּחַת הַשָּֽׁמֶשׁ"
(קהלת א ט) במקרה זה יש לה על מה לסמוך.
מקורות להרחבה
א. ע' קלונר, י' טפר, מערכות המסתור
בשפלת יהודה, תל אביב 1987.
ב. ח' אשל, וד' עמית, מערות המפלט
מתקופת מרד בר כוכבא, תל אביב תשנ"ט.
ג. ח' אשל, ר' פורת, מערות המפלט,
מתקופת מרד בר כוכבא, קובץ שני, ירושלים תש"ע.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 20 באוגוסט 2014
תגובות
הוסף רשומת תגובה