נר זיכרון לחמשת הנופלים בנווה יעקב במלחמת העצמאות
בימים אלה אנו מציינים 66 שנים למלחמת
העצמאות והקמת מדינת ישראל. את הפינה הפעם נקדיש לנופלים במערכה על נווה יעקב
במלחמת העצמאות.
בקרבות במלחמה נפלו בנווה יעקב חמישה
חללים. ארבעה חיילים וחיילת אחת. על ארבעה מהם הידיעות שלנו מצומצמות מאוד ועל
החמישי (מיכאל שטראוס) נוכל לספר יותר כיוון שיש לי קשר עם אחותו, רותי דנון, בת
עטרות שעידכנה במשך השנים בפרטים רבים לגבי אחיה.
ארבעה מהם נפלו בז' באייר, ערב הנסיגה
מהמקום בהתקפה קשה על היישוב. ואבא בצלאל נפל כחודש לפני הנסיגה בהפגזת היישוב.
נציין מעט פרטים על ארבעת הנופלים כפי
שהם מתפרסמים באתר יזכור של משרד הביטחון.
אבא בצלאל
בנם של ידידה ויחזקאל, נולד באפגינסטן,
בהיותו בן שלוש עלה ארצה עם הוריו שהתיישבו בירושלים בשכונת בית ישראל. אבא עבד
בצעירותו כדי לעזור בפרנסת המשפחה עד שגויס להגנה. הוא השתתף בליווי שיירות ובשלב
מסוים הגיע לנווה יעקב ושרת בהגנה עליה. ערב פסח תש"ח נפגע ונהרג ונקבר בנווה
יעקב. היה בן 22 בנופלו.
לפני שלוש שנים ביום הזיכרון לחללי
צה"ל פגשתי את אחותו בסמוך לקברו ורציתי לשמוע ממנה מעט יותר על אחיה אך הקשר
בינינו לצערי נותק ולא חודש מאוחר יותר.
יעקב כהן
בנם של מלכה ואברהם, נולד בירושלים.
הוא למד בבית ספר מקצועי, הוא לא סיים את חוק לימודיו כי יצא לעבוד כדי לעזור
לפרנסת המשפחה. במלחמת העצמאות לחם ברובע היהודי והיה אמור להשתבץ ביוצאים לגוש
עציון מהם נפלו שלושים וחמש (הל"ה). בשלב מסוים נשלח לעטרות לעזור בהגנה עליה
ועם הפינוי לנווה יעקב נפל שם. היה בן 19 בנופלו.
דניאל צפניה
בנם של אסתר ובכור, נולד בארה"ב
ועלה לארץ בשנת 1935 לירושלים. הוא התגייס לבריגדה היהודית במלחמת העולם השניה
למרות שהיה קטן. בקרב בנווה יעקב שימש כמקלען שחיפה על הנסוגים מהמקום. נשאר אחרון
נפגע ונקבר במקום. היה בן 19 בנופלו.
תמר פיטובסקי
בתם של פולה ומרדכי, נולדה בירושלים
והיתה בת יחידה להוריה. התבלטה בכישוריה בענפי אומנות שונים. סיימה לימודיה
בגמנסיה ברחביה. שירתה במלחמה בהגנה ובתוקף תפקידה זה היתה מלות שיירות. היא שירתה
פרק זמן בעטרות והייתה בין הנסוגים ברגל מעטרות לנווה יעקב, ביום שישי ה' באייר
בערב ביום הכרזת המדינה. היא לחמה על הגנת נווה יעקב ובהתקפה של ז' באייר נפגעה
ונפלה. בת עשרים הייתה בנפלה.
רותי דנון, אחותו של מיכאל שטראוס
(בהמשך) הכירה את תמר בהיותה ילדה בעטרות. לימים נישאה והקימה משפחה. כשנולדה לה
בת היא החליטה לקרוא לה תמר על שם תמר פיטובסקי שכנראה לא שרד ממשפחתה איש.
מיכאל שטראוס
כאמור, על מיכאל שטראוס אני יודע יותר
כיוון שרותי דנון אחותו עידכנה אותי בקורותיו אותם נביא כאן בתמצית.
משפחת שטראוס מגרמניה
לעטרות
אמא, גרטרוד (טובה) לבית רוזנמאייר,
טרודה בפי כול, נולדה בכפר קטן, שליץ (הסן), בשנת 1907. אבא, ארנסט (ישי) נולד
במישלפלד בשנת 1903. שניהם גדלו בכפרים קטנים וירוקים בדרום גרמניה במשפחות שחיו
שם דורות. ההורים נפגשו בתנועת נוער ציוניתJUNG JUEDISCHER)
WANDERVOGEL,
בתרגום חפשי, ציפורים נודדות יהודיות). הם נישאו בפברואר 1929 ועברו להתגורר בקלן
על הריין. ארנסט עסק במסחר (כובעים). תכניתם להגשמת החלום הציוני זורזה עם עליית
הנאצים לשלטון ובשנת 1935 הגיעו לעטרות עם מיכאל בן החמש ונעמי התינוקת. ההכנות
לעלייה ולהתיישבות חקלאית נעשו ביסודיות "ייקית", בהביאם את כל הדרוש
לחיים בפלשתינה... ה"ליפט" שעִמו הגיעו לעטרות היה אטרקציה מקומית (כך
סיפרו בני היישוב)... רהיטים יפים, כלי בית, פורצלן, ואף מברשות לניקוי הפרות,
שרפרף לחליבה, מטאטאים לרפת, מקרר ספיגה (פעל על נפט), מכשיר (ידני) לעשיית גלידה
ועוד...
רכישת בית
והתבססות בעטרות
משפחת שטראוס קנו את משק שפילמן, בממון
רב שלוו מהדודים (ולא סיימו להחזיר עד נפילת עטרות).
ארנסט העירוני, התמודד עם אקלים חדש
ועם עבודה חדשה: עבודות המשק, סיקול אבנים, הובלת מים בחביות, המטעים שנהרסו (בשל
מחלת הקפנודיס). בהתמדה ובעיקשות הקים משק, רפת, לול ונטע כרם.
השנים 1948-1940 היו בהדרגה לשנות
שגשוג ורווחה לאחר קשיי ההסתגלות לעבודה הקשה, לחברה המקומית ולשפה העברית. זכור כיום
חגיגי כשארנסט עבר מעיתון "הגה", עיתון מנוקד בעברית, והחל לקבל עיתון
"דבר". הוא החל לקבל תפקידים ציבוריים כגזבר היישוב וכחבר ועד.
הבת רותי נולדה בשנת 1940. ארנסט החל
לעבוד בנוסף למשק במשרה חלקית כמנהל חשבונות וכגזבר במזכירות, המשק החל להניב
וההורים ראו ברכה בעמלם.
הבן מיכאל סיים לימודיו בבית הספר
החקלאי בן שמן, שם התמחה כמדריך רפת. בתום הלימודים הוא לא המשיך עם בני כיתתו
שהקימו את קיבוץ עמיעד בגליל כי היה נחוש לחזור לעטרות ולפתח את משק ההורים.
בהנחייתו של מיכאל נבנתה רפת נוספת
טרודה פעלה בהתנדבות בקליטת הילדים
העולים במסגרת "עליית הנוער", כולל שניים מהילדים העולים, יהודית מעירק
ומוישל'ה (שעיו) מסוריה, שנקלטו במשפחתנו.
טרודה הוכרה כבשלנית וכאופה ייחודית.
בהכנות לחגיגות ולשמחות היו מתאספות במטבח בית משפחת שטראוס חברות המושב, מקציפות
ביצים (במקצפת יד), אופות עוגות ומטעמים ומכינות (במשותף) כיבוד לחגיגה.
פעם בשבוע הייתה טרודה נוסעת לירושלים
לבקר את הוריה ואת אחותה ולהביא שמנת (מהחלב שלא שווק בשבת) לקפה "עטרה"
(שהיו קרובי משפחה). בשובה מירושלים היו בתיקה מיני מתיקה ומצרכים לבית וגם בגדים וציוד
עבור כל ילדי עליית הנוער במושב. מידי קיץ היו מגיעים ילדי קרובים ומכרים,
להבראה... (הקריטריון להבראה היה עלייתם
במשקל ונהגו לשקול את הילדים בבואם ובצאתם...).
מיכאל שטראוס
צלם את עטרות
מיכאל בן ארנסט וטובה. נולד ב-27
בינואר 1930 בעיר קלן ,על נהר ריין בגרמניה. היה בן חמש בעלות המשפחה לארץ בנובמבר
1935.
בבן שמן החל את תחביב הצילום, הוא צילם
במצלמתו ופיתח תמונות חברים ואתרים, והנציח בתמונות הרבות את עטרות.
בשלב מסוים מיכאל בנה לו מעבדה לפיתוח
הצילומים וחילק לחבריו מהתמונות שפיתח. על גב התמונות חתם את שמו ואת מקום הפיתוח
(צלם שטראוס - בן שמן, צלם שטראוס - עטרות)
מיכאל חזר לעטרות, השתלב בעבודות המשק,
בנה רפת חדשה ונטע כרם.
במושב צילם את הווי המקום שמאפיין את
שנות הארבעים.
פינוי עטרות
ונסיגה לנווה יעקב
כחבר
"הגנה" קבל תפקיד "סליקר"- אחראי על מחסן הנשק של
המושב (עדיין בתקופת שלטון המנדט הבריטי, מחסן הנשק ומפעילו לא חוקיים ומוסתרים מעיני המשטרה).
חבריו מספרים על מסירותו והקפדתו
בטיפול ושמירה על ה"סליק" וציודו, מיכאל עבר לישון במחסן הנשק כדי
להבטיח שמירתו עליו.
ביום הכרזת המדינה, בתום שלטון המנדט,
לאחר שהנציב העליון עזב את הארץ, (מעטרות לחיפה) השתלטו מגיני עטרות על שדה
התעופה, הבריטי-שבעטרות והודיעו למפקדת ההגנה : "השדה בידינו", מיכאל רץ
ומיקש מסביב את גבולות השדה על מנת להגן עליו. לתדהמת מגיני עטרות הגיעה פקודת נטישה והוראה לסגת עם ליל לעבר
נווה יעקב.
ב- 16.5.48 החלה פלישת הליגיון הירדני
לעבר ירושלים מצד צפון ונבלמה בנווה יעקב, בקרב שנמשך כל אותו יום, מיכאל רץ בין
העמדות וחילק תחמושת ללוחמים, ליד עמדתו, שהייתה בפינה הצפונית של הישוב ליד הכביש רמאללה-ירושלים, מול טנק אויב
במרחק קצר ביותר, נפגע ברגלו. הוא דאג קודם כל לזרוק את התחמושת לחבריו ולאחר מכן
החל לחבוש את רגלו, כדור נוסף, שנורה לעברו, פגע בראשו והרגו.
ארנסט שטראוס
אומר קדיש על קבר בנו ונסוג לירושלים
בלילה, בתום יום קרב, הוחלט לפנות את
נווה יעקב, מיכאל ושלושה מחבריו המגינים, נקברו בנווה יעקב בטכס קצר ומהיר בסמוך
לקברו של אבא בצלאל שנטמן שם חודש מוקדם יותר. אבא של מיכאל שלחם אף הוא באותו יום
בעמדה אחרת, נשא תפילת "קדיש" לזכרם ויצא בלב כבד לדרך הארוכה עם
הנסוגים לעבר הר הצופים. משם נסע למשפחתו עם הידיעה המרה שמיכאל לא ישוב עוד.
פינוי הקברים
להר הרצל
במהלך הדיונים עם הירדנים על הסכמי שביתת
הנשק לאחר תום המלחמה, הוסכם על פינוי החללים שנקברו באתרי הקרבות והבאתם לקבר
ישראל. בין המפונים היו החללים של נווה יעקב. בתאריך 17.11.1949 בפיקודו של הרב
הצבאי שלמה גורן הועברו שרידי הגופות לקבורת עולמים בהר הרצל.
הנה כי כן, חמישה נפלו על הגנת נווה
יעקב. ארבעה לוחמים ולוחמת. המידע שלנו עליהם מצומצם ביותר, מצב אופייני פעמים רבות
שלא שרדו קרובים או משפחה שיכלה לספר על הנופלים לדורות הבאים. פינה זו תהיה נר
זיכרון נוסף למגנים על אזור צפון ירושלים במלחמת העצמאות.
 |
| קבר חמשת חללי נווה יעקב | צילום: יוסי שפנייר |
 |
| שלט הסבר לקברי חללי נווה יעקב בהר הרצל | צילום: יוסי שפנייר |
תודות
לרותי דנון, אחותו של מיכאל שעידכנה את
הרשימה ושמרכזת במסירות את הארכיון של המושב עטרות במושב בני עטרות.
לעיון והרחבה
אבי רט (עורך), הרב שלמה גורן, בעוז
ובתעצומות, אטוביוגרפיה, תל אביב, ידיעות ספרים 2013, עמ' 203.
י' שפנייר, עורי צפון, ב,
ההתיישבות היהודית מצפון לירושלים עד תש"ח, שערים לחקר ירושלים, ירושלים
תשע"ד.
אתר יזכור, אתר הנצחה לחללי מערכות
ישראל, משרד הביטחון, www.izkor.gov.il
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 30 באפריל 2014
תגובות
הוסף רשומת תגובה