מעלה החמישה קיבוץ בהר בדרך אל העיר | יוסי שפנייר וישראל רוזנסון
כחלק מההתיישבות מצפון לירושלים בראשית
המאה העשרים צריך לציין את קיבוץ מעלה החמישה. קיבוץ מוצנע בין עצי האורן מצפון
לכביש מספר אחת בסמוך לקריית ענבים. כל אחד מאיתנו חולף על פני הכניסה אליו בדרכו
לתל אביב. כיוון שבימים אלה מציינים 76 שנים לעלייתו לקרקע נקדיש לו כמה שורות בהם
ננסה לשקף את דרכם של הראשונים שעלו והתיישבו באזור מרוחק זה.
מפולין (תרפ"ד
– 1924) למעלה החמישה (תרצ"ח – 1938)
קבוצת המתיישבים הראשונים שתתיישב
במעלה החמישה החלה את דרכה בפולין בשנת 1924 בתנועת נוער גורדוניה שאימצה את תורתו ודרכי הנהגתו של
א"ד גורדון (1922-1856). חברי גורדוניה מקבוצת 'במעלה' החלו בפעילות הכשרה
שכללה עבודה חקלאית וחינוך גופני לקראת עליה לארץ. במהלך חודש יולי 1934 עזבו חברי
הגרעין את ביתם בדרכם בהפלגה לארץ ישראל. הם עלו לארץ על אונייה יוונית בשם
'ולוס'. לאחר שייט של ארבעה ימים הם הגיעו לחוף מול כפר ויתקין ומשם ירדו לחוף.
תחנתם הראשונה של העולים היתה בקיבוץ
חולדה, שם שהו כשלושה חודשים. בחודש נובמבר 1934 עבר הגרעין לרחובות לגבעת
הקיבוצים שם עבדו בעבודות שונות תוך חיפוש מקום קבע להתיישבות.
במהלך חודש יולי 1936 בזמן המאורעות
הגיעה לגרעין 'במעלה' בקשה לתגבר את הקבוצה בקריית ענבים ולעבוד במקום במחצבה.
קבוצת במעלה קיבלה החלטה חיובית ועלתה לקריית ענבים. הקבוצה עבדה בחציבה, בסיקול,
במטע ובנטיעה.
תוך שהותם בקריית ענבים החבורה גדלה כי
נוספו חברים וגם נולדו שלושה ילדים.
בשהות במקום נשמעו קולות בעד וכנגד
ההתיישבות באזור ההר. ההתיישבות ההררית לא היתה קלה לחלק לא קטן מחברי הגרעין
ונשמעו גם קולות לעזוב את המקום.
נפילת החמישה
ועליה לנקודת הקבע ב-כ' בתמוז תרצ"ח (1938)
ביום שלישי ה' בכסלו תרצ"ח
(9.11.1937) יצאו הקבוצות לעבודה כבכל יום. הקבוצה שיצאה לכיוון הר הרוח, בדרך
ליישוב נטף של היום (שכללה את: יצחק מגדל, יהושע פוחובסקי, משה באומגרטן-בר גיורא,
אריה מורדכוביץ, ואהרון אולישבסקי). יצאה לאתר העבודה ולאחר זמן לא רב נשמעו
מהכיוון שאליהם הלכו יריות. כשהגיעו למקום מצאו אותם מתבוססים בדם ולאחר פרק זמן
קצר נפטרו. לחמישה נערכה הלוויה והם נטמנו בבית הקברות של קריית ענבים.
באירוע זה נסתיימו הויכוחים בין אנשי
'התלם הארוך' (המצדדים בהתיישבות בעמק שבו ניתן לחרוש תלמים ארוכים בניגוד לאזור
ההר בו בגלל הסלעים הדבר לא ניתן) לבין 'אנשי ההר' והחלו ההכנות להתיישבות קבע
במקום.
העליה לנקודת הקבע נעשתה במסגרת עליית היישובים
של 'חומה ומגדל'. בכ' בתמוז תרצ"ח (19.7.1938) עלו לקרקע כ 80 חברים שיהוו את הבסיס לקיבוץ מעלה החמישה.
 |
| קבר החמישה בבית הקברות של קריית ענבים | צילום: יוסי שפנייר |
שיר הנצחה
לחמישה והיחס למקום
נפילת החמישה היתה מכה קשה למתיישבים
וכן ליישוב כולו שהתאבל על הרצח הנורא. בתקופה זו נתחבר שיר בשם 'חמישה' שגם הולחן
בכמה גירסאות.
בעקבות שירו של ש' שלום (שלום יוסף
שפירא 1990-1904) 'חמישה...', שנכתב לזכר חמשת נרצחי מעלה החמישה (9.11.1937) פותח
ב"חמישה יצאו מולדת לבנות...". קשה שלא להתרשם מעוצמת השורות המדברות על
'בניית' ה'מולדת', אך מהו טיבה הגיאוגרפי-תודעתי של אותה 'מולדת'? השיר אכן מזכיר
את החבל שבו נרצחו החמישה: "פטישים הלמו בהרים, הלמו", אך אין זה כלל
בטוח ש'הרים' אלו נכללו באופק הרוחני, בתרבות וביצירה של כל ציוני שדיבר על המולדת
באותה העת.
מה מרגישים
העולים להר מעלה החמישה?
מה חשו אותם מעטים שביקרו את ההר כמוקד
להתיישבות? מה אמר ההר לבעלי ההשראה שביניהם? במה תרם ל'גאוות היחידה'? כיצד הביעו
אינדיבידואלים את רישומה של ה'הרריות' על חייהם הרוחניים? האם חשו שהם נוגעים בערש
תרבותו של העם היהודי, או שרק הצד הביטחוני והמדיני הקשור בתפיסת השטחים הסמוכים לירושלים
עמדו לנגד עיניהם? דחיסת השאלות הללו לניסוח מופשט ותמציתי מובילה לשאלה מהו מקומו
של ההר, בכלל והרי יהודה בפרט, בתפיסת המקום הציונית?
גישתו של יוסף
וייץ
מי שהטעים מאוד את ההיבטים הרחבים של
ההתיישבות באזור ההר, היה יוסף וייץ (1972-1890, מראשי
הקק"ל ופעיל מרכזי בהתיישבות) שלאורך
שנים שב והדגיש את חשיבות הנושא, הביע את ביקורתו על החמצת ההזדמנויות והעמיד מראה
בפני התנועה הציונית שבה השתקף יחסה לחבל מרכזי במולדת. וייץ חשוב לענייננו משום
שהרבה להתמקד באזור קריית ענבים ומעלה החמישה (על הזיקה של וייץ למעלה החמישה ניתן
ללמוד מהחורש שניטע סמוך לגן הבוטני במרכז היישוב לזכר יחיעם בנו שנפל בליל
הגשרים).
כך כתב וייץ בפתח מלחמת העצמאות:
"מאורעות תרצ"ו (1936) מצאונו בהר יהודה עניים בנכסי אדמה ודלים
בישובים" (וייץ, 1947, עמ' 152), וכך סיכם את המצב כעשור אחרי מלחמת העצמאות:
"[...] וייתכן , שאילו הוקמו באותו זמן [=אחרי הקמת מעלה החמישה
בתרצ"ח] יישובים נוספים כפי שהוצע, היו אלו משמשים כחומת מגן לעיר הבירה,
שתהא כולה בידינו ולא הייתה נחצית, כפי שהיא עתה – אבל נסיבות שונות, ובכללן קוצר
ראות יישובית-מדינית-בטחונית, עכבו את ביצוע התכנית, וכך לא היו לנו בהר זה עם קום
המדינה אלא חמישה יישובים בלבד [...]" (וייץ, תשי"ז, עמ' 168).
ביקורתו של וויץ
ונפילת החמישה כגורם מדרבן להתיישבות נוספת בהר
"פחות מאשר לגאולתה של האדמה ניתנה תשומת לב מצד המוסדות
המיישבים של ההסתדרות הציונית ליישובה. והרי משימה זו הייתה צריכה להיחשב חובה
יסודית ראשונה בשביל ירושלים העברית, [...] ואחרי יסוד קרית ענבים ועטרות חלפו
שנים רבות ומאומה לא נעשה. ואף בתקופת 'חומה ומגדל' שהביאה לנו עשרות ישובים חדשים
באזורים אחרים, לא נפקדה סביבת ירושלים בשלוש שנותיה הראשונות. ומי יודע אם היתה
נפקדת, אלמלא חמשת הקרבנות שנפלו בידי מרצחים על הרי קרית ענבים...
[...]" (וייץ, 1947, עמ' 155).
במעלה ההר –
התפיסה ההררית במעלה החמישה
מייסדי מעלה החמישה לא היו אדישים
לנוף, מהם הסתייגו ומהם התלהבו. במאמר זיכרון קצרצר שכתבה חנה מיגדל לרגל העלייה
לקרקע סיכמה: "רוב החברים התנגדו בכל תוקף להתיישבות ההררית [...] כמעט שהיה
מוסכם לעזוב את המקום הזה וללכת לעמק, בו הדרך סלולה יותר והוא מקום ישובים עבריים
רבים. רק את יצחק ואתו מעטים משכה השממה הזאת [...]". בעלה יצחק מיגדל היה
אחד מן החמישה. במקביל היו גם ביניהם ('גרעין "ריכוז ויתקין"')
ש"[...] המקום והנוף קסמו להם והם חלמו על התיישבות עצמאית בהרים האלה
[...]" (בן חיים, תשנ"ו, עמ' 24). והיו שבלבם בער הספק כעולה מדברי פנחס
לבון ביום העלייה: "עליתם עם דמדומי השחר על ההר הגבוה הזה ובניתם קן נשרים
צעירים בהרי ירושלים [...] ולפניכם השממה של הרי יהודה. ואם יתגנב ללבכם הספק האם
תוכלו לשממה הזאת, הביטו אחורה אל הגולה וזכרו שלשבעה עשר מיליון יהודים אין ברירה
אחרת השממה וההרים החשופים האלה היא דרך ההצלה היחידה שלהם" (בן חיים,
תשנ"ו, עמ' 47-46).
מגילת הייסוד של
מעלה החמישה והקשר למקורות
'מגילת יסוד' היא מסמך הנוטה לשפה
גבוהה ולמליצות. כזו היא גם מגילת היסוד של מעלה החמישה; היא מתייחסת לאירוע
המכונן – רצח החמישה, ובמקביל מדגישה את הקשר למקום המקראי 'קריית יערים'; האופי
ההררי מודגש בזיקתו לנבואת עמוס (פרק ט):
"[...] לשמם ולזכרם יבנה בית המשותף לחיים ולעמל ולהגנת נפש פה
על הרי יהודה בקרבת קרית יערים לפנים וקרית ענבים היום וצופה פני ירושלים
ת"ו. [...] תתקים בנו ובעמנו נבואת החוזה שאמר ביום ההוא אקים את סכת דוד
הנפלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם ועוד אמר ונגש חורש
בקוצר ודרך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה והיו המקום הזה
ועובדיו ברכה לעם רב שלום אין קץ".
הפסוקים הנבואיים מדברים על חקלאות
ממשית בהר; בפועל המאבק בשממה בוצע בעיקר באמצעי שהמקרא לא העלה אותו כאפשרות
הגיונית – הייעור.
יעור כחלק
מההתיישבות
שיר בשם 'השלישיה' שהוקדש לשלושת ילדי
מעלה החמישה הראשונים; נכתב על ידי אורח בשם פסח גינצבורג; השיר מספר על יערה (מיגדל),
ששמה מלמד על חשיבות הייעור, וקושרו – לא פחות ולא יותר – מאשר לבשורת המשיח:
"[...] אך יערה הגוצה / בכל השלושה היא החרוצה / כי ביום צאתה /
מתוך הביצה, / את מחשוף ההרים / החלה לייער הקבוצה. / נומי-נומי, יערה, / אבא הלך
היערה, / נטע עץ, שתל שיח, / במהרה בימייך יערה / יבוא המשיח" (בן חיים,
תשנ"ו, עמ' 26).
דברי ביאליק
בדרך להתיישבות בהר תרפ"ח (1928) מוזכרים ביום העליה לקרקע
הזיקה הרוחנית להרים הובעה בחוברת
פשוטה (סטנסיל) שכותרתה 'מעלה החמשה' (כתב יד מנוקד); בכותרת משנה 'ליום בואנו אל
הנחלה. ח' תמוז, תרצ"ח'. במיוחד במאמר קצר הנושא את הכותרת בת מילה אחת – "בהרים",
המוטו הוא – "'למה אין מיישבים את ההרים?' מדברי ביאליק". הכותב דוד
שמטרלינג מספר על מפגש עם ביאליק כעשר שנים לפני הקמת 'מעלה החמישה' (אלול
תרפ"ח), והושפעו מאוד מהמשורר הלאומי. במהלך הפגישה התעוררה שאלת ההתיישבות
בהרים.
"[...] ולפתע שאלני: 'אמור נא לי,
למה אין זה מיישבים את ההרים?'. עניתי לו מה שעניתי: על האפשרויות הכלכליות
המרובות הטמונות בקרקע העמקים, על שפע המים וכו'. אבל הוא לא הרפה ממני: 'אמנם כן,
ייתכן שבכלכלה, בחומר, העמקים הם עדיפים, אך ההרים, ההרים מה יהא עליהם? ההרים
מגדלים אנשים בריאים ויפים. על ההרים הרוח מנשבת'. לבסוף הוסיף הוא בלחש: 'הרי
יודע הנך, שהנבואה קמה בהרים ולא בעמקים צמחה הרוח הישראלית הגדולה'. אלה היו
בקירוב דברי ח.נ. ביאליק. בימים האלה [...] זכרתי שוב את דברי ביאליק המופלאים על
ההרים והרהרתי: 'כן, בהרים קמה מחדש הרוח הישראלית, רוח ההקרבה הטהורה והעקשנית,
[...]'...
הנה כי כן, פרק התיישבות פחות ידוע
הקשור להר ולהתיישבות תרם הקמת המדינה. התיישבות שתהיה לה השפעה גדולה על עיצוב
הדרך לעיר בשנים הבאות ותהיה חלק מהיישוב היהודי בפרוזדור ירושלים.
להרחבה
רעיה בן חיים, במעלה ההר, מעלה
החמישה ביובל עלייתה על הקרקע, מעלה החמישה תשנ"ו (1996).
רשימה זו היא תמצית עבודת מחקר שעורכים
הכותבים ועיסוקה בהייבטים האידיאולוגיים של ההתיישבות בהר במעלה החמישה.
תודות
לאריאל יהודאי ממעלה החמישה על עזרתו לגיבוש הרשימה.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 11 ביוני 2014
תגובות
הוסף רשומת תגובה