לקראת שנת השמיטה בפסגת זאב
בשבת האחרונה קראנו בבית הכנסת את פרשת
בהר. פרשה זו עוסקת בין השאר בנושא שנת השמיטה, שמיטת כספים ושנת היובל. כיוון שכך
בבתי הכנסת ובעיתונות הדתית היתה התייחסות רבה לנושא. חוברת העוסקת בשמיטה ישראלית
(בהמשך), חוברת שהיא מדריך קומפקטי הלכתי ומעשי לטיפול בגינות הנוי לקראת שנת
השמיטה תשע"ה, ועוד. פרסומים אלו הביאו אותי למחשבה שגם אנו כאן בפסגת זאב
יכולים וצריכים לקדם את פני שנת השמיטה שתתחיל בעוד ארבעה חודשים. זאת נוכל לעשות
בהיבטים מגוונים וכדאי אולי לחשוב על כך ולתכנן מבעוד מועד, לכך נקדיש את הפינה
שלנו הפעם כדי לעורר למחשבה וממנה אולי גם לעשיה.
 |
| עטיפת הספר שמיטה ישראלית |
שנת השמיטה בהיבט החקלאי
שנת השמיטה היא אחת ממצות היסוד הקשורות לארץ ישראל בו אנו
מצווים לשמור על פי צוו התורה אחת לשבע שנים. הציווי מופיע בצורה מפורטת בספר
ויקרא:
"שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ
וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת
שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ
לֹא תִזְמֹר, אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא
תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה
לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים
עִמָּךְ, וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל
תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (ויקרא כה ג-ז).
על פי התורה מצוות השמיטה היא במהותה
מצווה חקלאית בה אנו נדרשים לתת לאדמה ולחקלאי לנוח, מעין שנת שבתון המוכרת לנו
כיום.
מצווה זו לא היתה קלה כלל למי שהתפרנס
מחקלאות כיוון שבעצם הוא מצווה לא לעבוד ולהפקיר את השדה ממנה רוב העם התפרנס. ברקע
של מצווה זו עומדים עקרונות חברתיים של שויון ושל מאבק ברכושנות שמאפיינת את החברה
תמיד ובוודאי בעת המודרנית.
חלק מהחקלאים מאוד חשש שיגיע לפת לחם
ממש (מה שגם קרה לא פעם, למי שהקפיד בעניין) בעקבות חששות אלה התורה מרגיעה את
החקלאי ומציינת שהקב"ה ידאג לכל מחסורו:
"וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל
בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ,
וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת
הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים, וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם
מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ
תֹּאכְלוּ יָשָׁן" (ויקרא כה כ-כב).
במילים אחרות, הקב"ה ידאג לכל
מחסורו של החקלאי בכך שייתן לו תנובה גדולה יותר בשנה שלפני שנת השמיטה כך שהייבול
יספיק עד לסוף השנה השמינית.
פתרון חלק מהבעיות
כדי לפתור את החשש האמיתי של החקלאים
הנהיגו "היתר מכירה" שמשמעותו אפשרות למכור את הקרקע לנוכרי למשך שנת
השמיטה מה שיאפשר את עיבוד הקרקע. הרב קוק והרב עובדיה יוסף (ורבים אחרים) היו בין התומכים בכך ולעומתם החזון איש (ותומכי
דרכו) לא התיר. לא נכנס לנושא מורכב זה כלל אבל מהדיונים סביב ההלכות הקשורות
לנושא ניתן לראות צדדים שונים של פסיקה שיש בה גם היבטים רעיוניים ואידיאולוגיים
לא פשוטים. בשנים האחרונות התפתח מאוד פתרון של אוצר בית דין ששומרת על עיקרון של
קרקע שהיא הפקר והחקלאי עושה בה רק פעולות החזקה ומקבל עליה משכורת ופרות השדה שהם
הפקר נקטפים בצורה מבוקרת ונמכרים בשוק. כך נשמר העיקרון של הפקר השטח וגם לחקלאי
יש הכנסה. גם בפתרונות אלה יש בעיות
שהרשויות השונות מתמודדות עימן.
שמיטה כיום – שמיטה ישראלית
יש מי שיאמר שכל שנכתב עד כאן אינו רלוונטי
לרוב תושבי הארץ. כיום רק כחצי אחוז מהאוכלוסייה בארץ הם חקלאים ולכן לכאורה אין
בשמיטה כל הצדקה קיומית. עקרונית יש בכיוון זה בהחלט מן הצדק. אבל אם מסתכלים על
ההיבט הרחב של הרעיון של השמיטה יש בה צדדים חברתיים וסביבתיים שיש בהם עניין רב
לחברה בכלל ולנו חברה עירונית בפרט. את הצד החינוכי ערכי ניתן ליישם והוא מאוד
רלוונטי לימינו.
שמיטה ישראלית, היא יוזמה אזרחית רחבת
היקף, הכוללת ארגונים, עסקים ומוסדות ציבור. מטרתה להחזיר את השמיטה ללוח השנה של
כולנו במדינת ישראל, כשנה של התבוננות עצמית, למידה, ערבות הדדית ואחריות סביבתית.
מייסד היוזמה הוא הרב מיכאל מלכיאור, נשיא טבע עברי ופעיל חברתי. את היוזמה מובילה
עינט קרמר, מנהלת טבע עברי, בשיתוף עם מגוון מנהלי ונציגי ארגונים שהשמיטה בליבם
והרצון לשינוי בנפשם.
"שאיפתנו היא כי כל אדם בישראל
יֵדע כי השנה הקרבה היא שנת שמיטה, וכי כל מי שרוצה בכך יוכל לממש את שנת השמיטה
בחייו, בדרך המתאימה לו ולתפיסת עולמו.
לשם כך אנו מעוניינים להוביל מהלך
הסברתי וחינוכי מקיף, כמו גם לבנות פלטפורמה רחבה שתנגיש אפשרויות למידה ותחבר
למגוון רחב ככל האפשר של יוזמות "שמיטתיות". לצד אלו אנחנו פועלים
לקידום פרויקטים חברתיים וסביבתיים רחבי היקף, בשיתוף ממשלת ישראל, שיהפכו את השנה
לשונה מכל שנה אחרת" (שמיטה ישראלית עמ' 2).
הרב מיכאל מלכיאור מייסד שמיטה ישראלית
הרב מיכאל מלכיאור כאמור הוא ממובילי
רעיון השמיטה הישראלית שהתווה בקווים כללים את הרעיון:
"לפני שלוש שנים כשיזמנו את הרעיון
של שמיטה ישראלית, שאלנו את עצמנו שלוש שאלות עקרוניות:
1. האם השמיטה יכולה להיות גורם מאחד, ולא
מפורר, של כל חלקי העם שלנו – חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים?
2. האם אפשר לחדש את השמיטה בחברה אורבאנית
שפחות משני אחוזים ממנה עוסקים בחקלאות?
3. האם השמיטה תוכל לחזור לצקת תוכן
משמעותי לחיינו ולחולל חידוש רוחני וערכי שישפיע על העם והארץ?
ההתגייסות והעוצמות שהרגשנו מאנשים
פרטיים, מארגונים חברתיים ,מגופים כלכליים וממשרדי ממשלה שהתגייסו לעניין, הובילה
אותי להאמין שהתשובה לשלוש השאלות הללו היא – כן. ההתלהבות שאני רואה בעיניים של
כל מי שנחשף לרעיון "שמיטה ישראלית"
וההבנה כי השמיטה נוגעת לערכי יסוד של
חיינו בארצנו, נוטעת בי תקווה שנוכל להחזיר את הלב הפועם של חיינו הלאומיים
בארץ".
אמנת שמיטה ישראלית
מתוך הכרה שיש צורך לגבש את העניין צמחה
אמנה שהתפרסמה ברבים המציגה בצורה ברורה את הכיוון של גיבוש שנת השמיטה:
מצוות השמיטה שהנחילה תורת ישראל לעם
היהודי חייבה כל חקלאי בארץ ישראל לנטוש את שדהו אחת לשבע שנים, להפקיר את
פירותיו, לתת לאדמה ולבעלי החיים מנוחה ולאפשר לכל אדם להיכנס לשדה וליטול חלק
מברכת האדמה.
בשנה זו גם התבטלו החובות הכספיים,
והאנשים קיבלו הזדמנות ל"התחלה חדשה"
במישור הכלכלי והחברתי.
קשה שלא להתרשם מעומק האידֵיאה ומגובה
השאיפות שמציגה לפנינו שנת שמיטה.
בשנה הזו הרכוש אינו חזות הכל, הזמן
אינו דוחק והטבע הינו הרבה יותר ממשאבים לניצול. שנ השמיטה מציגה לפנינו חלופה
רווּיַת אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל, המבקשת לחדש את איכות החיים בכלל המערכות,
במאמץ ציבורי מיוחד במינו.
שנה של מעורבות חברתית, של התחדשות
רוחנית ומוסרית ושל התבוננות סביבתית מעמיקה. שנה של אחווה, תרבות, רוח, משפחה
וקהילה.
שער בזמן הנפער אחת לשבע שנים וקורא
לחידוש הברית בין האדם, החברה והאדמה. שנה המשאירה את רישומה על שש השנים שלאחריה.
מתוך הכרה כי שנת השמיטה היא ערך יסוד
בחיוך האדם בישראל, ומתוך הבנה כי עם שיבת העם היהודי לציון מבקשת השמיטה את
הגשמתה בזמן הזה, אנו מבקשים לפעול יחדיו על מנת להחיות את שנת השמיטה ולקיימה
כשנה משמעותית בחיי היחיד, הקהילה, החברה והאומה.
מה ניתן לעשות בפסגת זאב בשנת השמיטה?
אם ניקח את הצד החברתי הסביבתי של שנת
השמיטה יש לנו בשכונה לא מעט שניתן לעשות. תוך כדי קריאת ההתייחסויות השונות לשנת
השמיטה חשבתי ביני ובין עצמי להציע כמה הצעות אותם נוכל ליישם בקלות די רבה במסגרת
השכונתית שלנו. דברים שאציג פורסמו בבמות שונות (גם בחוברת שצוינה בסוף) אותם אני מנסה לשייך לסביבה שלנו כאן.
בנק הזמן עזרה לכלל
אחד הרעיונות שעולים בהקשר של שמיטה הוא
עיקרון ההתנדבות והעזרה למען הכלל, הרב צבי רימון הציע מיזם שנקרא "הפקר
שעות" (על יסוד הרעיון של הפקרת השדות) ובו כל אחד יתנדב ויתרום שעה שבועית
למען הכלל. את השעות יארגנו בצורה מרוכזת כך שכל אחד יתרום משמעותית למי שצריך את
התרומה הזו.
רעיון זה עלה בעבר במינהל ויישמו זאת
בצורה כזו או אחרת כאן מוצע לפעול במסגרת החינוכית בשכונה ולערוך זאת בצורה
ממוסדת. יש לנו לא מעט כישורים שיכולים לתרום ויש לא מעט שנזקקים להם.
פתיחות לקהילה
יש שהציעו במסגרת השוויונית שעולה מתוך
העקרונות של שנת השמיטה לפתח ולעודד פתיחות על ידי פתיחת דלתות הקהילה לאחרים.
ישנם יהודים רבים בשכונה שהיו שמחים לפקוד את בתי הכנסת שלנו בחגים ומועדים שונים
(זאת ניתן לראות בעיקר בימים הנוראים) אך לא תמיד בית הכנסת פתוח פיזית או
רעיונית. פעילות שתפתח את בית הכנסת לכלל יכולה להיות לעזר בגיבוש הורדת המחסומים
וביצירת שיון מתבקש.
ענייני סביבה
טיפול בענייני סביבה בשכונה הם דוגמה
מובהקת לעיסוק בנושאי הכלל שכל אחד יכול לתרום בו בעשייה פשוטה ובצורה זו לחתור
ליישום עקרונות השמיטה החברתית בהם כל אחד דואג לסביבתו הקרובה ומרגיש חלק מהכלל.
הדברים הפשוטים ביותר הם ניקיון הסביבה,
איסוף אשפה או מניעת זריקתה ברשות הרבים. טיפול נכון במיחזור, דיווח וטיפול
במפגעים סביבתיים ועוד, כל אלה יוצרים גישה חיובית ראויה לסביבה וקשר המתבקש בין
הפרטים החיים באזור.
דוגמה לפעילות סביבתית תורמת וחינוכית
מיום העצמאות האחרון
ביום העצמאות האחרון ירדנו עם הנכדים ליער לקיים את חלק ממצות החג של בילוי
בחיק הטבע.
הגענו ליער הקהילתי באזור האנדרטה לזכר הצנחנים בו ממוקמים שולחנות עץ
בינות לעצים. לאחר יום עמוס עם עשרות מבקרים מרכז היער היה נראה דיי מטונף עם
שאריות מגוונות שהשאירו חלק מהמטיילים והממַנגלִים.
במקום החלטנו לגייס את הנכדים הצעירים שלנו ובמבצע בזק ניקינו את
המקום.
בסופו של מבצע הובלנו 15 שקי זבל מלאים לצפרדע הקרובה.
פעילות מעין זו שיש בה גם חילוץ
עצמות, גם חינוך הדור הצעיר, וגם התייחסות של כבוד למרחב הציבורי וגם עקרונות
של אחריות לסביבה שהיא חלק משמעותי ברעיון של שנת שמיטה וגם מעבר לה.
הנה כי כן, שנת שמטיה היא אתגר גדול בצד
החינוכי-ערכי-סביבתי, ניתן למנף אותו לפעילויות שונות ומגוונות. אם רק נשכיל
להפנים את הרעיון בהתארגנות נכונה בשכונה ניתן לבצע פעילויות שיתרמו לכולנו להרגיש
טוב יותר בשכונה ולבסס ולשפר את המרקם החברתי הישראלי בכלל ושל השכונה שלנו בפרט.
להרחבה
עינט קרמר (עורכת), שמיטה ישראלית,
הזדמנות של פעם בשבע שנים, עלון מיוחד לפרשת בהר תשע"ד.
___________________________________________________________________
יוסי שפנייר | yossispanier.blogspot.com | 14 במאי 2014
תגובות
הוסף רשומת תגובה